צאן קדשים קפז

תוס' ד"ה ב"מ כו' מצי למימר בקוצר ב"מ כו' כצ"ל בא"ד משמע לעיל בפ"ק דרע כו' ונד"ב רש"ק מ"ז וטעות דלית' ברש"ק ואינו מן הצורך למחוק ואפשר ליישב דברי רש"י דס"ל נמי דרע צלע תופס אלא מאחר דלא כתיבי בפירוש בקרא דעושה תמורה מסתמא דעתי' לאחולי מ"ה דייק רש"י בלישנא דרע ברע לא כתיב כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא אלו דברים כו' והקדישות כדר"ח דאמר ר"ח מאי אין להם אונאה אינן בתורת כו' כצ"ל. רש"י ד"ה אמר לך כו' ור"י מתרץ כו'. פי' דלדידי לא קשיא לא צריכא לאפוכי דר"י ודר"ל:

ד"ה לא בין למר כו' ההקדש ור"י סבר כו' הד"א:

ד"ה מתני' דקתני כו' כר"מ דאמר המעריך פחות מבן חודש נותן דמיו כו' כצ"ל:

בא"ד דמים הס"ד ד"ה לא בעיין מומא כו' וקיימי הס"ד ואח"כ ד"ה אבל מפריש כו' כצ"ל תוס' ד"ה בין למר כו' דא"כ הא דאמר משמיה דר"י כו' כצ"ל:

בא"ד דמותר לחלל שוה מנה על שוה פרוט' ושחיללו דאמר שמואל משמע דיעבד כו' כצ"ל:

בא"ד ועוד דאמרינן בפ"ק כו' עיין בתוספת ב"מ דנ"ז ע"א ד"ה ומר סבר כו' ותבין כוונת התוספת. ד"ה מתני' דלא כר"ע כו' דעתי' לומר הרי לעולה כו'. פי' שלא היה בדעתי ושיהיו אלו עולה אלא לעולה לשם דמים:

הדרן עלך כיצד מערימין פרק כל האסורין דף כ"ח ע"א גמרא וקשיא לן מאי אפילו דקאמר הכי קתני כו' כצ"ל:

שם ובשר בחלב ושעיר המשתלח ועורות לבובין ושור הנסקל כו' כצ"ל שם פוסלתו מאכילה כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה וקשיא לן כו' כולן ימותו ומאי אפי' דקאמר פשיטא כו' כצ"ל בא"ד יותר טפי לגבי היתר פשיטא כו' כצ"ל ד"ה ובזבחים גרסינן כו' קמ"ל התם ימותו כו' הד"א ד"ה תנינא התם על העליונה ואם עולה היתה כו' הד"א וכצ"ל:

ובחולין נמי כו' לא בעלי ברובה כגון בעלי חיים כו' כצ"ל:

ד"ה ועורות לבובין מפ' בע"א שקודרין כנגד הלב כנקב עגול ודרך אותו נקב מוציאין הלב ומקטירין לע"א כו' כצ"ל וכפרש"י שם דכ"ט ע"ב ודל"ב ע"א ד"ה ובשר בחלב כו' כל הבשר ואי קשיא מ"ש התם כו' הד"א:

בא"ד בהדי הדדי ובתערובות דחולין דבמס' ע"א הוי תערובות דחולין כו' הד"א:

בא"ד ואסורין בהנאה יין נסך כו' הד"א:

בא"ד דיין נסך תני דדמיין ליה דהם נמי אסורים בהנאה ה"נ גבי זבחים דדמיין ליה תני דכולהו אסורים לגבוה הס"ד וכצ"ל ומ"ו הב"ז כתב דגירסא אחריתא היה לרש"י בפנים ואינו מן הצורך לזה:

ד"ה הודאת עד אחד כו' מהקרבה הס"ד:

תוס' ד"ה והרובע והנרבע כו' תקנתא והכי משני להו בעלמא הס"ד וכצ"ל פי' דבמקום אחר משני נמי כה"ג דאיצטריך לאשמעינן תקנתא ומ"ו הב"ז כתב וז"ל ומ"ש בספרי' והכל משני להו לעלמא לא ידעתי להגי' ולפרשו עכ"ל וכפי מה שהגהתי ניחא ד"ה טול אתה כו' מהאי טעמא הוי כו' כצ"ל:

בא"ד מניין לך דאסורי' כו' כצ"ל בא"ד תיפוק ליה ממשקה ישראל כו' הא דפריך במס' בכורות דמ"א ע"א על רובע ונרבע הני בני קטלא נינהו ול"ל קרא ומשני ע"פ ע"א או ע"פ בעלים צריך לפרש דהכא פריך כיון דבני קטלא נינהו ואסורים להדיוט ל"ל מן הבהמה תיפוק ליה ממשקה ישראל מן המותר לישראל כקושי' התוס' דהכא ואין לומר דאיצטרך מן הבהמה היכא דשחטו והקריבו קודם שנגמר דינו דמותר בהנאה כדמשני תוספת הכא לזה נמי לא איצטרך קרא לילף מק"ו מב"מ כדילפינן הכא ומשני ע"פ ע"א כו':

בא"ר ואפי' לק"ו לא צריכנא כו'. ודבריהם אינם מובנים לי למה לא צריכ' לק"ו להיכא דשחטו והקריבו קודם שנגמר דינו דמותר בהנאה כמו שכתבו לעיל דלא מצינו למילף ממשקה ישראל צ"ע:

ע"ב גמרא תאמר ברובע ונרבע שאין מומן ניכר כו'. פי' וב"מ דין הוא שיספי' ע"א לפוסלו בהקרבה שכן מומו ניכר וגלוי וה"ל כב' עדים אחר שהוא נראה לכל והעד אינו אומר אלא שקבוע הוא תאמר בנרבע שהמום נסתר וע"א מעיד עיקר המום שאינו ידוע לנו כלל ואי לאו קרא לא היה פוסלו ע"א בהקרבה:

שם הרובע ונרבע והמוקצה והנעבד והמחיר והכלאים והטרפה הרי הם כקדשים שקדם מום עובר כו' כצ"ל וכ"ה בילקוט פ' ויקרא:

רש"י ד"ה ציפוייהן כו' לבא לבית ה' לעשות כו' כצ"ל:

ד"ה נעבד שציפוייהן כו' עליהם וגו' ונעבד שעשאוהו כו' הד"א וכצ"ל:

ד"ה נעבד כו' דאסור הס"ד ואח"כ ד"ה ה"ג א"כ ביטלת כו' או חילוף והואיל כו' כצ"ל בא"ד לא צריך קרא וקאמר אני אקיימנו כו' הלכך איכא למימר כו' כצ"ל והד"א:

ד"ה בית גליא לשון גובה גלי הס"ד ואח"כ ד"ה בית כלי' כו' כצ"ל:

וכ"ה במס' ע"א דמ"ו ע"א ד"ה מעניינא דקרא כו' בקר הס"ד ואח"כ ד"ה מוקצה כו' כצ"ל:

ד"ה שהן אסורים להקרבה הס"ד ואח"כ ד"ה דבר ערוה וע"א רובע ונרבע דבר ערוה מוקצה ונעבד דבר ע"א הס"ד והד"א וכצ"ל:

ד"ה ז' שנים כו' הוי מוקצה דכתיב פר שני ז' שנים כו' כצ"ל:

בא"ד למעבד הס"ד תוס' ד"ה אמר ר"א כו' שכן מומו בגלוי והיינו כו' כצ"ל:

בא"ד אתנן זונה ומחיר יוכיח כו' וה"ה דהמ"ל נעבד ויוצא דופן יוכיח. ולענ"ד יש ליישב התמיה דהא עיקר ק"ו לפסול רובע ונרבע בע"א מהקרבה כמו ב"מ ולפ"ז ליכא למימר אתנן ומחיר יוכיח דאתנן ומחיר נמי אינו נפסל מהקרבה בע"א עד דאיכא ב' עדים הואיל ואין מומן ניכר כמו ב"מ:

ד"ה ומה אתנן כו' כל הצלמים דעבד כי האי ק"ו כו' כצ"ל בא"ד נעבד כו' והוי מצי למעבד האי ק"ו דאו חילוף ומה אתנן ומחיר שהם אסורים ציפוייה' מותרים כו' ולהתיר ציפוי הר כו' כצ"ל. פי' ומכ"ש אבני הר שהם מחוברים:

ד"ה נעבד שהוא כו' היינו הציפוי שהיה עליו בשעת השתחואה כו'. פי' והכא מיירי שהציפוי בא לאחר השתחואה ולא הוי הציפוי נעבד אבל לפ"ז יש לדקדק מאי פריך א"כ ביטלת לא תחמוד הא יכול לקיים לא תחמוד בציפוי שהיה עליו בשעת השתחוא' וצ"ע וע' בתוס' במס' חולין ד"מ ע"א ובע"א דע"ה ע"א שכתבו שם יותר באריכות:

ד"ה כל שחמום כו' הא דרשי' שפיר כו' כצ"ל פי' ל"ל היקשא:

דף כ"ט ע"א גמרא להקרבה א"ל אנא כו' כצ"ל:

שם ומיכן הוה תני רב כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה שימור לצורך גבוה הס"ד וכצ"ל:

ד"ה לי ולא כו' קאמינא מניין למוקצה כו' כצ"ל:

ד"ה מכאן כו' שייך קודם הדיבור המתחיל מנה"מ כו':

ד"ה מן הבקר למטה דבקראי דלעיל כתיב מן הבהמה כו' כצ"ל בא"ד ומן הצאן ולמטה כתיב אם עולה קרבנו מן הבקר שאין ת"ל שאינו כו' כצ"ל:

ד"ה אצטריך כו' נטרפ' ואח"כ כו' כצ"ל:

ד"ה אימא תישתרי כו' או עבדי לא מיתסר כו' כצ"ל. וסוגיא זו איתא במס' זבחים דקי"ד ע"א ע"ש ויש לדקדק על סוגיא דהתם ועל פירוש רש"י דמסוגיא דמסכת חולין דמ"א משמע דלר"ה אף ע"ג דאין אדם אוסר דש"ש עשה בו מעשה אפי' מעשה כ"ד אוסר ולשאר אמוראים אין אוסר דש"ש אפי' ע"י מעשה רבה חוץ חטאת ועולה כיון דקניה לכפרה שהבעלים מתכפרים כדידי' דמיא ואוסר וכתבו תוס' שם דסוגיא דזבחים דפריך מוקצה ונעבד אינו שלו הוא ואין אדם אוסר דש"ש היינו כר"ה ומיירי דאין אדם אוסר היינו בדיבור בעלמא שעשאו מוקצה ונעבד דבמעש' אפי' כ"ד אוסר לר"ה וכ"כ מהרש"א אבל לשאר אמוראי דהכא מתוקמא אף בחטאת דכדידי' דמי עכ"ל לפ"ז מאי פריך התם מנעבד דל"ל תרי קראי דילמא איצטריך להיכא דאקדשיה ואחר כך נעבד ועשה בה מעשה דאוסר לר"ה ולשאר אמוראי איצטריך אפי' היכא דלא עביד מעשה כחטאת ועולה דכדידיה דמי' ועל פרש"י דהכא נמי יש להקשות דהא איצטרך תרי קראי בנעבד לכ"ע בשלמא במוקצה שהקשה בדיבור בעלמא ולא עביד בה מעשה כלל שפיר אלא בנעבד קשיא וצ"ע רב ליישב:

ד"ה שאינו עוברת כו' ומהכא נפקא נטרפה כו' כצ"ל ד"ה איצטריך כו' ה"א דוקא היכא דנולדה כו' כצ"ל ד"ה פלוגתא כו' בגמרא הס"ד ואח"כ ד"ה מה לי חד שמתפסת אותו שהתנה עמה הס"ד ואח"כ ד"ה דשקלא אגרא חדא דהוא לא התנה עמה אלא חד ונתן לה מאה וקמ"ל כו' ולא מתנה הס"ד ואח"כ ד"ה ליחול כו' כצ"ל:

בא"ד