צאן קדשים קפו

עע"א ומקדש ומגרש וגבי תמורת עולה ותמורת שלמים מוכח דבנמלך אפי' ר"י מודה דאפי' תוך כ"ד הרי זו תמורת עולה עכ"ל. ראשון הרי מבואר להדי' דבהקדש היכא דבעי למיהדר לא דמי להך דהקדש דנזיר לב"ה דהתם הוי נדר ופתחו עמו ולא משום דבעי למיהדר וזהו סותר למ"ש מ"ו הב"ז מדברי התוס' דנזיר מבואר לב"ה דסבר שיש שאלה בהקדש דמותר לחזור תוך כ"ד הא מבואר להדי' דלאו משום חזרה ס"ל לב"ה דלא הוי נזיר אלא משום דהוי נדר ופתחו עמו וכ"כ תוספ' שם להדי' וז"ל דבתוך כ"ד מצא פתח לו וחרטה וכיון שנדרו ופתחו עמו לא חל כלל עכ"ל ובר מן דין לא דמי דהתם איכא טעמ' אחרינא לב"ה דס"ל כר"י דבגמר דבריו אדם נתפס אע"ג דס"ל לר"י אף בגמר דבריו נתפס מ"מ לא דמי לנזירות כמו שפרש"י התם ע"ש שנית דהא כתבו תוספת במס' זבחים ד"ל ע"א ד"ה אמר ר"י כו' ובמס' ב"ק דע"ג ע"ב ד"ה תרי כו' להדי' דנמלך קרי ליה תוך כ"ד גדול דתוך כ"ד גדול דומה כמו נמלך ובזה ר"י מודה דלאו כ"ד דמי ובזה צדקו דברי רבינו הרמב"ם ז"ל ושפיר מדייק בלישנא וכתב וחזר ואמר תמורת שלמים אעפ"י שחזר כו' דלשון וחזר היינו נמלך והיינו תוך כ"ד גדול ומ"ה כתב דלא מהני והא דלא חשיב בנזיר נמי מקדיש דהא במס' ב"ב דק"ל ע"ב לא קחשיב אלא ע"א וקדושין וכתבו תוספת דקיצר כאן משום דחד טעמא איתא להו ה"ה מקדיש נמי דלא קחשיב משום דחד טעמא אית' ליה דחמירא כמו שכתבו תוספת דאמירתו לגבוה כמסירה להדיוט ולא מצי למיהדר ביה כנ"ל ליישב דברי רבינו הרמב"ם:

דף כ"ו ע"א רש"י ד"ה ור"י קסבר כו' ור"י אמר לך כו' הד"א:

בא"ד אע"ג דאמר בהאי לישנ' כו' כצ"ל:

בא"ד לא תחול זו אלא כו' כצ"ל:

בא"ד דר"מ סבר האי גברא דאמר תמורת עולה ותמורת שלמים ש"מ מיהדר קהדר בה ור"י אמר להכי אמר תמורת עולה תמורת שלמים למימר דכולהו עולה כולהו שלמים והתניא בניחותא כו' כצ"ל וכך הוא הגירסא במסכת זבחים ד"ל ע"ב וכתב רש"י שם וכך קבלתי בתמורה עכ"ל והיינו גירסא זו ותמיה לי על מ"ו הב"ז שנשמט ממנו סוגיא דהתם ומ"ה גורס ר"י במקום ר"מ ומה שכתב רש"י והתני' בניחותא גירסא אחריתא היה לרש"י בפנים:

ד"ה תמות דאף כו' ואיהו אינו מחויב חטאת כו' כצ"ל. וכתב מ"ו הב"ז וק"ק דאפי' אם היה מחויב חטאת מ"מ כיון דחצי עולה מעורבת בו האיך יקרב כו' עכ"ל ואפשר ליישב דרש"י ס"ל דאם היה מחויב חטאת אע"ג דלא היה ראוי להקרבה דחצי עולה מעורבת כו מ"מ למה תמות ירעה עד שיסתאב ותימכר ויביא בדמי חציי' חטאת וחצייה עולה כמו שס"ל לעיל בחצייה תמורת עולה כו' מ"ה כתב רש"י דמיירי בשאינו מחויב חטאת ועיין מה שאכתוב בס"ד בתוספת' ד"ה ר"י:

תוס' ד"ה אמר ר"י כו' ואי אמר תמורת כו' כצ"ל:

בא"ד תמורת שלמים פליג כדמפרש כו' כצ"ל. ובד"ח נדפס נ"א ואינו מן הצורך להאריך בגירסאות:

ד"ה האומר בהמה כו' וצ"ע בפ"ב בזבחים גבי כזית וכזית כו'. פי' דהתם אמרינן דכ"ע ס"ל דהוי עירוב מחשבות אע"ג דלא סתרי אהדדי ע"ש:

ד"ה ר' יוסי כו' דהכא מיירי דאמר וחצי' תמורת חטאת כו'. פי' דאמר חציי' עולה וחצי' תמורת חטאת ואיהו אינו מחויב חטאת רק שהמיר בחטאת אחר ומ"ה תמות דתמורת חטאת א' מה' חטאות המתות ואם אמר תחלה חצי' תמורת חטאת מודה ר"א דתמות והיינו דקאמר ושוי' כו' וכתב מ"ו הב"ז וקשה דה"ל לר"י לפרש במחויב חטאת וכיון שא"א לו להתכפר דהא הוא חציי' עולה ולאו בת רעי' היא לפיכך תמות ולפי האמת דברי רש"י ור"י מדוקדקים דמפרשי לה באינו מחויב חטאת דאי במחויב חטאת האיך מודה ר"מ היכא דאמר חצי' חטאת תחלה דתמות הא כיון דמחויב חטאת ותפוס לשון ראשון קדשה כולה לחטאת ותיקרב ולמה תמות עכ"ל ותמיה לי על מ"ו הב"ז דאשתמיטא מיניה סוגיא דנדרים ממה שהקשו תוס' דמשמע התם דלמ"ד בעינן ידים מוכיחות אפי' במחויב חטאת אם אמר ה"ז חטאת לא אמר כלום אם לא שאמר ה"ז לחטאתי דוקא ומ"ה דחק ר"י לפרש דמיירי באמר וחציי' לתמורת חטאת ואתיא סוגיא דהכא אליבא דכ"ע והא דהקשו תוס' וכתבו דאמרינן בנדרים כו' אם אינו מחויב חטאת לא אמר כלום הא התם משמע אפי' במחויב חטאת אם אמר ה"ז חטאת לא אמר כלום והכא אמר ה"ז חטאת היינו דתוס' הקשו אפי' למ"ד דלא בעינן ידים מוכיחות מודה באינו מחויב חטאת דלא אמר כלום ונמצא סוגיא דהכא לפרש"י דלא כמאן נ"ל:

ד"ה מהו דתימ' נהי דהוא לא קרבה כו' כצ"ל:

בא"ד חציי' עולה וחציי' שלמים אלא כו' כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה ב"ח נידחי' כו' והא דציין רש"י בב"ח נידחי תחלה שכן בכ"מ בפסחים שמביא הך סוגיא ובכריתו' ובזבחים גורס ש"מ ב"ח נידחי' תחלה וכן הוא נכון ואינו מן הצורך להאריך ובד"ח מהפך הדיבורים ונדפס תחלה דיבור קדושת דמים כמו שנזכר בפנים ואינו מן הצורך:

ד"ה קדושת דמים כו' לעולם ולא תימא דלא ליהוי דיחוי כו' כצ"ל וכ"ה ברש"י בכ"מ ובד"ח נדפס ס"ד וגירסא זו יותר ניחא:

ד"ה חצי' עולה כו' מנין והוא היה עשירי כו' כצ"ל ד"ה לשון ירושלמי מי תפסן כו' כצ"ל:

תוס' ד"ק ש"מ מדר"י כו' גבי המקריב כו' כצ"ל בא"ד משום דפליגי תנאים כו' כצ"ל:

בא"ד ואשמעינן דר"י אית ליה כמ"ד כו' דבריהם אינם מובנים לי דהא לא איצטריך לאשמעינן דהא ר"י בהדי' אמר במס' יומא דס"ד ע"א דפליג על רב וס"ל שני שבזוג ראשון ירעה ומסיק דר"י סבר ב"ח נידחי' ובתוספת דזבחים די"ב ע"א הקשו קושיא זו ומתרצו בע"א ובפסחים דצ"ח ע"א נמי מתרצו בע"א ע"מ:

בא"ד כיון דשמעינן דיחוי כו' כצ"ל. בא"ד מעיקרו אע"ג שקדוש קדושת כו' כצ"ל:

בא"ד מעיקרו וקדוש קדושת הגוף שהרי אין כו' כצ"ל פי' אין הדיחוי בא ע"י קרבן אלא מפני שהיה מומר נדחה ובקדושי' מפרשו בע"א ע"ש:

בא"ד משום אידך מילתא דר"י דאמר כו' כצ"ל בא"ד דטעמא דמ"ד דב"ח כו' כצ"ל:

בא"ד משמע דהא דקסבר ר"י דב"ח כו' כצ"ל:

בא"ד אחרת דמ"ד דס"ל דב"ח אינן נידחי' יליף מקרא כו' כצ"ל בא"ד ליה ממחוסר כו' כצ"ל:

בא"ד והא דקאמר התם כו' כצ"ל בא"ד מהאי טעמא דמגו דנחת' לה קדושת דמים נחת' לה קדושת הגוף אבל בההיא כו' כצ"ל:

בא"ד דקדושת הדמים לית בהן דבעופות לית בהו פדיון ונעקרה מקדושת כו' כצ"ל:

בא"ד נחתה לה קדושת דמים נחתה כו' כצ"ל:

בא"ד משום דמסתבר ליה דטעמא דר"ש משום כו' כצ"ל פי' דמסתבר ליה דטעמא דר"ש משום דכל מידי דלא חזי לגופא לא נחתה כו' כדאמרינן בפ' ואלו קדשי' ומ"ה פליגי רבנן וס"ל מגו דנחתה לה קדושת דמים כו' ובמטמא מקדש מודו רבנן משא"כ ר"א איכא למימר דפליגי בהא דלרבנן ב"ח נידחי' ומ"ה תרעה ור"א ס"ל ב"ח אינם נידחי' ואיכא למימר אדמותי' מר"א דהוי יחידאה ניסייעה מרבנן דס"ל ב"ח נידחי' ומ"ה לא מותיב מר"א זהו כוונת התוספת בקדושין ד"ז ע"ב שכתבו סוף הדיבור וז"ל וממילתא דר"א נמי לא מצי לאתובי משום דהוי יחידאה עכ"ל. פי' ואיכא למימר אדמותיב מר"א דהוי יחידאה ניסיוע' מרבנן ומ"ו מהרש"א בחידושיו כתב שם ודברי נביאות הוא לכוין דבריהם ע"פ דבריהם דהתם עכ"ל ולענ"ד כאשר כתבתי דבריהם מכוונים להדדי:

דף כ"ז ע"א גמרא לעשות דמים דבר תורה והא דתנן כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה ואמר הרי אלו תחת אלו כו' כצ"ל:

ד"ה תמימה תחת כו' איכא באחת ובקדשי מזבח תמימים אמרינן לעי דאתפוסי הס"ד וכצ"ל:

ד"ה היו לפניו כו' אתפוסי הוא הס"ד ואח"כ ד"ה לא איתחזק דבשלשה זימנין כו' כצ"ל בא"ד לשון ירושלמי בעי אביי היו לפניו ב' בהמות של קודש ואחת מהן ב"מ ושל בהמו' של חולין תמימות ואמר הרי אלו תחת אלו מהו מי אמרינן תמימה דחולין תחת ב"מ דהקדש נמי לאתפוסי מדתמימ' תחת תמימה לאתפוסי האי נמי לאתפוסי או דילמא תמימה כו' כצ"ל בא"ד תמימה לאתפוסי דחזיא כו' כצ"ל:

בא"ד דהקדש לא חזי' להקרבה כו' כצ"ל:

בא"ד איכוין את"ל כיון דבעי כו' כצ"ל:

בא"ד ולא פי' ועל שתיהן לא הניח שתיהן כו' כצ"ל בא"ד אלא אי הוה לפניו שתי בהמות של קדש ואחת מהן ב"מ ושלשה בהמות של חילין תמימות והניח ידו על של חולין מדהני תרתי בהמות לאתפוסי דודאי כו' כצ"ל:

בא"ד שהניח ידו על חולין ואם תמצא לומר דכיון דלאחולי כו' כצ"ל:

בא"ד לאנוחי אבעלת מום כו' כצ"ל:

בא"ד רמו רמויי' כו' פי' בעי' הוא אי איתרמי הכי כגון דהויין כו':