צאן קדשים קפה

כמכפר באבודה דהוי נמי ראשונה:

שם בבשר במערבא משמיה דרבינא אמרי מפני כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה כר' ס"ל כו' הפרשה מתה משום דכיפרו בעלים וכי מאפריש לאחריות נמי אם כיפרו הבעלים באחרת היא מתה לשון זה פשוט ל"א כרבי ס"ל דמחמיר כו' כצ"ל והד"א:

בא"ד אותה אח"כ ואפי' כו' כצ"ל:

ד"ה בעלי חיים כו' חבירו הס"ד ואח"כ ד"ה כשהיא כו' ותכפר בשני כו' הד"א:

ד"ה רב סבר כו' אלא לשם איבוד כדי כו' כצ"ל בא"ד בהאי דשייר ליכא כו' כצ"ל ד"ה אין מרגילין כו' הרגלים והופשטו שלם לצורך כו' כצ"ל בא"ד שלם מפשיטו בסכין כו' כצ"ל:

ד"ה לא ימנה כו' דדמי כעבודה כו' כצ"ל:

ד"ה בעלת מום כו' קודם הקרבת השנייה כו':

כצ"ל:

ד"ה יוצא לבית כו' גבי הרגלה נמי כו' כצ"ל:

ד"ה אידי ואידי כב"ש דס"ד כי היכא כו' כצ"ל וכפרש"י בבכורות דל"ג:

בא"ד המוקדשי' מ"ש דאוקי כו' הד"א ד"ה אלמא כיון כו' יפה גבי הרגלה כו' הד"א:

ד"ה שנראה כעובד בקדשים שעושה מפוח כו' פי' שמוכר העור לצורך מפוח כשהו' עדיין על הקדשים וכפרש"י בהדי' במס' בכורות:

תוס' ד"ה ואידך כו' מהא לר' אבא וחשיב ליה כו' כצ"ל:

בא"ד ולא דמי למפריש לאיבוד כו' כצ"ל:

בא"ד הופרש לאיבוד ואין כו' כצ"ל:

בא"ד לעיל שאינה אבודה אינה מתה כו' כצ"ל:

בא"ד מיהא כמפריש לאחריות הס"ד וכצ"ל. פי' דלל"מ שיהא כמפרי' לאיבוד כיון שאינה מתה אפי' לרבנן אלא רועה:

ד"ה ר"א כו' ויש לחלק כו' ועיין בתוס' דזבחים דביררו דבריה' יותר:

פרק כיצד מערימין ע"ב גמרא שלמים לא ואת אמרת דמצית כו' כצ"ל:

שם הא עדיפא להתיריה מדאתי כו' כצ"ל וכ"ה גירס' רש"י למישרי והיא היא ובספרי' נ"ב נ"א חסירה וזהו ל"א ברש"י:

שם עולה ליהוי עולה כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה הא עדיפ' כו' גיזה ועבודה ל"א חסירה עדיפ' כו' כצ"ל:

ד"ה לשון ירושלמי כו' מבכרת הס"ד:

תוס' ד"ה אם זכר כו' בקדושה אחרית' ומוקי ליה כו' כצ"ל:

בא"ד למה לאדחוקי לאוקמי מציעת' בבהמת דהקדש הרי סיפ' כו'. כצ"ל וגירסא זו יותר ניח' מגירס' שלפנינו:

בא"ד אכיצד מערימין הס"ד. פי' דמ"ה מוקי סיפ' בבהמ' הקדש דשייך בה ערמה שרוצה להערים שלא ילך למיתה משא"כ בבהמת חולין דיכול להקדישה למה שירצה ואפשר לפרש ע"פ המסקנא דריש' אם זכר כו' איירי בבהמת חולין וקאי אהערמת בכור וסיפ' ואם נקבה כו' קאי אבהנות קדשים ואהערמת הקדש ומציעת' אם זכר כו' קאי נמי אבהמת הקדש וסיפא ילדה ב' זכרים כו' קמהדר אהערמת בכור וסיפא ילדה ב' נקבות כו' קמהדר אמציעתא אהערמ' הקדש כנ"ל דלא כמ"ו הב"ז שכתב דסיפא לא קאי אהערמת בכור ע"ש:

ד"ה קסבר ר"ש שייך לדכ"ה ע"א:

בא"ד מוקמינן לה ולא חיילא קדושת הפה עלייהו אלא הוי בקדושת האם כו' כצ"ל והשאר יש למחוק שיתור לשון הוא:

בא"ד אינו בכור אלא נגזז כו' כצ"ל:

בא"ד הא תפסתינהו קדושת אימא לא אתי' כר"ח כו' דלר"ח טומטו' ספיק' היא וקדוש' אפי' למ"ד בהוייתן קדושי':

בא"ד מצריך קרא עלייהו יוצא דופן וכלאי' דאם עלו כו' כצ"ל:

בא"ד דשפיר הן ראוי לבא כו' כצ"ל:

בא"ד בעודו בבטן אמו והיא כו' כצ"ל:

ד"ה אמר ר"י כו' ויש לחלק כו'. וכתב הב"ז דבריהם מגומגמי' דכיון דלר"ה ביציאת הרוב קדוש למפרע המיעוט שיצא א"כ וודאי לא ס"ל הא דר"י שבכאן דהיאך שרי להטיל בו מום למפרע כמו שאסור אף שמכרו לנכרי ומה שייך גזרה בכאן דמשום דינא דאוריית' אסור כו' עכ"ל. ובאמת שלפי הגירסא שלפנינו שפיר קאמר אבל נ"ל גירסא אחריתא והכי גרסינן ה"נ נימא גבי מטיל מום וי"ל דאיכא לאוקמא הא דר"י אליבא דר"ה בשלא יצא כלל והא דלא התיר ר"י למכור לנכרי בשלא יצא כלל ויש לחלק בין מטיל מום למכירה כו' כצ"ל וכ"מ בס"י וכן מתרצי תוספת בחולין דס"ט ע"כ ובבכורות דל"ה ע"א והא דכתבו בדיבור שלאחריו דניחא לן עא לנכרי מלהטיל בו מום היינו אליבא דמסקנא דר"י התיר אפי' ביצא מיעוט' ולא גזרינן דולמא נפיק רוב ראשו והיינו דלא כר"ה כמו שכתבו תוספ' שם מ"ה כתבו דטוב מזה למכרו קצת מן האם לנכרי דליכא למיגזר כלל משיטיל בו מום ביציאת מיעוט' כנ"ל ברור:

ד"ה הא עדיפ' למישרי כו' לעשות כן איבעית אימא משום כו' כצ"ל:

דף כ"ה ע"א רש"י ד"ה בהוייתן כשהן כו' עליהן הס"ד:

ד"ה אלא ש"מ כו' ומתני' ר"ש היא הס"ד וכצ"ל. פי' הא דמשני קסבר רשב"ג בעלמא בהווייתן קדושי' ומ"ה כתב רש"י ומתני' דהכא נמי ר"ש היא ועיין במסכת כריתות דכ"ג ע"ב דשם מוקי אליבא דרשב"ג דבהווייתן הן קדושי' ובזבחים דפ"ד ע"ב ד"ה אלו נאמר כו' אהאי קרא כו' אותו אלו נאמר כו' הד"א וכצ"ל:

ד"ה ת"ל כו' אדם לאשר יבכר בבהמה לא יקדיש אותו הס"ד וכצ"ל:

ד"ה אותו אינו כו' קדשי' ואכתי כו' הד"א:

ד"ה ת"ל בבהמה כו' ולמאי אתי אם לא לגלייא כו' כנ"ל:

ד"ה משיבוכר כו' חולין הוא הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ת"ל אך כו' דכיון דאמו קדוש' כל כו' כצ"ל:

בא"ד בקדושה דאמו דולדות כו' כצ"ל:

ד"ה ואמר אביי כו' הלא ודאי הואיל כו' כצ"ל:

בא"ד קודמים הלכך בכור הוא הס"ד וכצ"ל:

ד"ה אבל אם אמר כו' לה ולכל דאית' בה אקדשה וחשיב ולד כמקדיש כו' כצ"ל:

בא"ד לשון ראשון הס"ד ואח"כ ד"ה אם לכך נתכוין שמתחלה כשאומר הוא שלמים כו' כצ"ל וכ"ה בברטנורה ע"ש:

תוס' ד"ה היא שלמים כו' על האם אפי' לא מכוין אלא על האם קדוש מכח קדושת פיו ואפי' למאן כו' כצ"ל:

ד"ה רצה בולדה כו' כמפריש ב' חטאות כו' כצ"ל:

ד"ה ה"ז כו' נפשיה וגבי חטאת כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא כאחת אלא אי אמרת כו' כצ"ל וכן גורס רש"י שם אמר רבא האי קרא לר"י הגלילי קאי דקתני כו' כצ"ל:

שם דת"ק סבר שיירו משוייר ומר סבר שיירו אינו משויי' א"ל כו' כצ"ל וכן גורס רש"י:

רש"י ד"ה אלא אי אמרת כו' זכתה לו להוי כעבד כו' כצ"ל:

ד"ה כאן בהקדישה כו' מאן והך דקתני כו' הקדישה ודכ"ע אם כו' הד"א וכצ"ל:

ד"ה תלמידיה דר"י כו' אנא סבירא לי דמכח כו' כצ"ל תוס' ד"ה דת"ק סבר כו' כר"י ואיהו סבר דשיירו כו' כצ"ל:

ד"ה ואת אמרת כו' מיבעי' ליה ר"א כו' כצ"ל:

בא"ד א"ל כמה שנים גדל כו' כצ"ל ועיין דיבור זה באריכות במסכת מנחות דף פ' ע"א ד"ה מאי קמ"ל כו' שם מבורר יותר ותבין דבריהם ד"ה לא נצרכה כו' היינו כדי שאיל' רב לתלמי' הס"ד וכדבריהם מבואר להדי' בפ' מרובה דע"ג ע"ב וכתב מ"ו הב"ז וז"ל ויש כאן עיון גדול על הרמב"ם ז"ל שבסוף פ"ב מה' תמורה כתב ואם לא נתכוין כו' וחזר ואמר תמורת שלמים אע"פ שחזר תוך כ"ד אין תופשים כו' ע"ש למה השמיט הא דפ' מרובה דתוך כדי דיבור קטן שהוא שאילת תלמיד לרבו ר"י מודה דיכול לחזור ואדרבה משמע התם מדברי התוספת דלדידן קי"ל אפי' תוך כ"ד גדול יכול לחזור שוב ראיתי מלשון הרמב"ם בפי' משניות שלו שכתב ז"ל דקי"ל תוך כדי דיבור כדיבור דמי חוץ ממקדיש ומימר ומגדף ועע"ז ומקדש ומגרש עכ"ל לא ידעתי אנא מצאו זה דהא בפ' ב' דנדרים דפ"ז לא נזכר ממקדיש ומימר כ"א הנך ד' מגדף וע"ז ומקדש ומגרש גם מדברי התוספת דפ"ב דנזיר ד"ט ע"א מבואר לב"ה דס"ל שיש שאלה בהקדש מותר לחזור גם כ"ד וכו' עכ"ל והניח בצ"ע על הרמב"ם והנה אעפ"י שאיני כדאי להכניס ראשי בין ההורים ומורים ה"ה מ"ו הב"ז והגאון המפורסם בעל שפתי כהן שהניח ג"כ בצ"ע על הרמב"ם והובא בח"מ סי' רנ"ה מ"מ אנכי הקטן תלמוד תלמידיהם איני באתי אלא לגלויי מילתא בעלמא לגלות דברי רבינו הרמב"ם וכוונתו שהרי תוספת כתבו במס' מנחות דפ"א ע"ב ד"ה תודה כו' דכי אמר תודה מן החולין ולחמה מן המעשר לא מצי הדר ביה אפי' תוך כ"ד אפי' לביה דס"ל גבי אמר הריני נזיר מן הגרוגרת דחשבינן ליה נדר ופתחו עמו לא דמי להכי דבעי למיהדר ולא מצי מיהדר דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט ואמרינן נמי בנדרים והלכתא תוך כ"ד כדיבור דמי חוץ ממגדף