צאן קדשים קפד

הב"ז כתב וז"ל ול"נ דהמדקדק בדברי רש"י יראה דלק"מ דרש"י מפרש דאבוד' לילה לא מיקרי ריעותא כיון דכבר איתא ליה ריעותא אחרית' דלילה ודו"ק עכ"ל ופשפתי בפירוש רש"י ולא מצאתי שמפרש כזה ולו יהיה כדבריו שרש"י פי' כן אבל כאשר כתבתי ניח' קושי' התוספות בא"ד שאם נתכפר בשאינה אבודה שאבודה מתה כו' כצ"ל. וכתב מ"ו הב"ז אף דלר"ה דאמר לקמן הכל מודים אפי' רבנן שאם משך אחת מהם והקריבו מדעתו דתמות אפי' קודם כפרה לפ"ז למה הקשו דוקא לר"א דהא לר"ה נמי קשיא א"כ ל"ל בעלת מום עכ"ל ומאריך בדברים ליישב דלר"ה לא קשיא לפרש"י ובונה וסותר וכתב שהרב בעל תוי"ט מניח קושיא זו בצ"ע ולענ"ד יש ליישב דלר"ה לא קשיא לפרש"י ל"ל ב"מ דלר"ה אם משך אחת מהם אפי' משך האבודה ונתכפר בה והנשארת הוא שאינה אבודה מתה וכפרש"י לקמן מ"ה אשמעינן במתני' דבב"מ דוקא אם משך ונתכפר בשאינה אבודה אבודה מתה אבל אם משך וכיפר בדמי אבודה בבעלת מום שאינה אבודה אינה מתה ולא אמרינן דדחה שאינה אבודה בידים מ"ה הקשו לר' אבא דאמר הכל מודים אפי' בתמימה דוקא שאם נתכפר בשאינה אבודה אבודה מתה והכא בשנתכפר בשאינה אבודה מיירי הקשו שפיר ב"מ ל"ל כנ"ל ברור ועיין פרש"י במסכת מעילה ד"י ע"ב בא"ד ובפרק התודה כו' מה שציין דפ"ג טעות היא ויש לציין ד"פ ע"א מסוגיא דהתם מוכח דליתא להו דר' אבא דפריך התם לשמואל ע"ש ומשני שמואל כר' ס"ל ולא משני שמואל כר' אבא ס"ל דחכמים מודים ונתכפר בשאינה אבודה אבודה מתה אפי' נמצאת קודם שנתכפר בעלים ושמואל חדא קתני כדמסיק התם ע"ש ומסוגי' דפרק מי שהיה טמא דצ"ז דפריך נמי כה"ג לשמואל ולא מתוקמא דשמואל כר' אבא ס"ל מוכח דלית להו דר"א ע"ש:

בא"ד קמ"ל דאפ"ה מתה הס"ד. פי' ולא דמי לאבודת לילה דריעותא דלילה בא קודם האיבוד וכ"כ תוספ' לקמן ד"ה ומי אמר רבא כו':

דף כ"ב ע"א גמרא תני נמי מעילה ואיידי דתני גבי תמורה מעילה תני נמי גבי מעילה תמורה אמר ר"ל כו' כצ"ל:

שם אמר רבה ה"ק שאבדה כו' כצ"ל:

שם גבי ב"מ וגבי שעברה שנתה דאי תני גבי כו' כצ"ל רש"י ד"ה עברה שנתה כו' באחרת או אבדה כו' כצ"ל:

ד"ה דמהני' לה כו' הגוף הוא הס"ד:

ד"ה והאמר רבא כו' אבודה ואפי' לרבי דאמר כו' כצ"ל:

בא"ד תיקשי דכי תריצנא לעיל כו' כצ"ל בא"ד תריצנא ולי לא ס"ל ואי משום כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה דאי תנא גבי עיברה כו' כצ"ל:

בא"ד דלא אהני לה אבידה כו'. פי' לא אהני לה אבידה שיביא לידי רעיי' משום דחזי להקרב' ולא הוי ריבוי ריעות' אבל ב"מ דלא חזי להקרבה והוי ריבוי רעיעות' והיינו כשיטת ר"י וגירס' שלפנינו הוא לשיטת רש"י דריבוי ריעות' מביאו לידי מותה. ובד"א נ"ב נ"א ואינו מן הצורך:

ד"ה ומי אמר רבא כו' כאן משמע כשיטת ר"י כו' ולי נראה ליישב סוגי' דהכא גם לשיטת רש"י דריבוי ריעות' מביאו לידי מיתה והכי פירושא אבודת לילה לא חזי' לא לגופ' ולא לדמי בלא אבודה דאין קרבן בלילה ולאו שמה אבודה וכיון דלאו שמה אבודה אין הריבוי ריעות' מביא אותה לידי מיתה דלא נגמרה למיתה אלא אבודה והאי לאו אבודה היא אבל עיברה שנתה חזי' לדמי ועיקר הדיחוי מחמת שאבדה מהני ריבוי ריעות' למאי דהלכתא גמירא לה ומביאי' אותה למיתה אפי' בשנמצאת קודם שנתכפרו בעלים אפי' לרבנן וה"ה באבדה ונמצא' ב"מ כמו שפרש"י במתני' דמהני שמביאים אותה לידי מיתה אפי' קודם שכיפרו בעלים כנ"ל ברור ונכון ומ"ו הב"ז מיישב פרש"י בע"א אבל הוא דוחק:

ד"ה אמר לך רבא כו' ואי משום אבדה ונמצאת כו' כצ"ל:

בא"ד ולא נראה דתשאר כו' כצ"ל:

בא"ד לכך נראה ר"י לפרש כי היכא דאיצטרך כו'. כתב מ"ו הב"ז וז"ל וצ"ע בדברי ר"י כבר כתבו במתני' דלרבות' נקט בעלת מום וכ"ש כשאבודה לחוד דמתה וא"כ בעברה שנתה ואבדה אכתי קשה למה בעינ' תרתי למיתה ובאחד סגי לרעות לר"ל והוא לגמרי הפך סברות התוס' ושיטת ר"י נעלמה ונסתרה ממני דרכו כו' עכ"ל ונ"ל ליישב דברי ר"י דבלא"ה יש לדקדק בדברי ר"י לפי הגירס' שלפנינו דמשני אבודי' לחוד מ"ט אבודי' כו' משמע דיהיב טעמא דמ"ה אבודי' לחוד אינה מביאי' לידי מיתה משום דדעתי' עליהם ולשיטת ר"ל אבודה לחוד נמי מתה ונקט ב"מ לרבות' אלא ע"כ צריך לפרש דרבא הכי משני לדידי היכא דאיכא דיחוי ונתכפר באחר מתה בלא איבוד וה"ה איבוד בלא דיחוי אחר דמתה והא דנקט במתני' ב"מ לרבותא כשיטת ר"ל רק לר"ל דס"ל דעיברה שנתה לחוד רועה ומ"ה תריצנ' לעיל דמתני' עיברה שנתה ואבדה קתני וע"כ טעמא דר"ל דעיברה שנתה בלא איבוד רועה משום דחזי' להקרבה בשאר קרבנות ולפ"ז אבודה לחוד נמי אינה מחה מהאי טעמא דדילמא משתכחי' וחזי' להקרבה וע"כ לר"ל דוקא קתני אבודה וב"מ לא לרבותא ומ"ה כתבו כי היכא דאיצטרך לחלק אליבא דר"ל בין אבודה לדחיי' הכי נמי נתרץ לר"ל דחויי' לחוד ועיברה שנתה לחוד כנ"ל ברור ודוק ומ"ו הב"ז נכנס בדוחק ליישב שיטת רש"י:

ע"ב גמרא הראשונה והרי שתיהן תמימות כו' כצ"ל:

שם עד שלא נשחטה הראשונה תמות כו' כצ"ל. רש"י ד"ה דהא אמרי כו' דקתני וחכמים כו' הד"א:

ד"ה ל"א אבל בעדר כו' לא הוי אבודה ויפרשנו מהן לאחר זמן כשיכירנו ופליגי אר' אושעי' א"ד אחורי הדלת דאי מהדר אפי' קאי ידע לי' הוי' אבודה וכ"ש בעדר דלא קאי ידע כלומר שאינה מכיר איזו היא תיבעי תיק"ו הס"ד וכצ"ל:

ד"ה אליבא דמ"ד כו' כ"ד מתנות והכא דאבד ה"א כו' כצ"ל:

בא"ד כ"ד מתנות אבל הכא כו' הד"א:

בא"ד לריעות' בחטאת כו' כצ"ל:

ד"ה תימכר ויביא כו' אליב' דר' דאמר אבודה בשעת הפרשה כגון הנך מעות דנמצאו קודם כפרה אזלי לים המלח אי לא מצי מייתי מאלו ומאלו הס"ד ואח"כ ד"ה ואין המעות כו' כפרה נמצא הס"ד ואח"כ ד"ה אם קרבה כו' הבעלים היא הס"ד ואח"כ לציין גמרא ואח"כ ד"ה טעמא דמאלו כו' כצ"ל:

דף כ"ג ע"א רש"י ד"ה ורבנן סברא כו' רבנן רישא רבנן וסיפא ר' הד"א והס"ד:

ד"ה הכי קאמר כו' בהדי' הכי קאמר כו' הד"א ד"ה אלא לר' אבא כו' מדעתו דמשך להקריב ולא נמלך הס"ד ואח"כ ד"ה לא עשו תקנה בקדשים דלא איכפת לן כו' כצ"ל והשאר יש למחוק:

תוס' ד"ה רישא רבנן וסיפא רבי ואי קשיא כו' כצ"ל. ומה שמתחיל הדיבור הכל מודים טעות הוא ויש למחוק:

בא"ד שחיטה נמצאת ראשונה כו' כצ"ל:

בא"ד ולא נמלך לשון רש"י הס"ד ואח"כ ד"ה הכל מודים כו' כצ"ל:

בא"ד צריך לפרש לישנא כו' כצ"ל:

ד"ה וטעמא דצבור כו' למימר הכי דלא אפשר כו' עבודת היום מיהו אפשר דס"ל לרבנן דמתני' דאם נתכפר, בא' מהם אפי' באבודה שניי' תמות כי הכא גבי שעירי אבל לר' אבא כו' כצ"ל והשיטות נתהפכות בדפוס:

בא"ד ע"ב בלא המלאכה ובדין ששנייה למיתה אזלא כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא הא מאחד כו' כצ"ל:

שם אשם הוא וגו' להביא כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה מלתא דפסיק' כו' הקריב היינו קודם מציאת ראשונה ומשום דהא פסיק ליה דמתה ואין כו' כצ"ל ד"ה ל"א הא כו' ירושלמי הוא וניתני כו' הד"א:

בא"ד ואח"כ הקריב תמות כו' כצ"ל בא"ד אבודה משני כו' קתני כו' הס"ד והד"א ד"ה והשני כו' הלשכה לכך באותו כו' כצ"ל וכ"ה בס"י ד"ה וזהב לכפורת המתנדב זהב לכלי כו' כצ"ל:

בא"ד ונותן זו ל"א וזהב כו' הד"א ור"ל דאם מתנדב כ"ש דוקא צריך להביא זהב למזבח אבל כשמתנדב זהב לצורך כ"ש היה מביא הזהב לגזבר ולא לשופר וכ"כ מ"ו הב"ז דקדשי ב"ה לא היה באין למקדש אע"ג דממותר שירי הלשכה היה נעשה צרכי ב"ה כפרש"י לעיל התם מתחלה לא היה מתנדבים לצורך ב"ה רק שנתותר אבל מה שהקדיש בתחלה לצורך ב"ה היה באים ליד הגזבר:

תוס' ד"ה וששה לנדבה כו' דאיכא מ"ד פ"ק דשבועות דמקוצי' כו' כצ"ל:

דף כ"ד ע"א גמרא אליבא דר' וכי א"ר כו' כצ"ל:

שם דיחיד מתה ואמר רב כו' כצ"ל שם מצוה בראשון כו' ולעיל דפריך מרב לר' אבא לא מצי לשניו' מצוה בראשון דהא