צאן קדשים קפג

מדין אמו כו' כצ"ל בא"ד קודם הפסח דיקרב הולד כו' כצ"ל:

בא"ד וחשיב להו רבא כחד הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ר"ש אומר כו' דאיתא ליה אליבא דר"ש דאף לעולתו כו' כצ"ל ועיין לקמן ד"כ ע"ב:

ד"ה זאת אומרת כו' ממקדיש לדמי נסכים דאמרי' כו' כצ"ל. בא"ד דההיא דהתם אתיא כר"ש כו' לישנא מגומגם במה שכתבו דהתם אתי כר"ש דהא התם משמע דרבה גופא ס"ל דמקדיש לדמי נסכים דאינו קדוש קדושת הגוף ע"ש וה"ק אליבא דר"י אבל איהו דידי' ס"ל כר"ש דמידי דלא חזי לגופא לא נחתא ביה קדוש' מ"ה משני התם דהקדיש לדמי נסכים אינו קדוש קדושת הגוף ונכון לגרוס ושמא י"ל דרבה כר"ש ס"ל דאמר לקמן כו':

ד"ה אשם בן שנה כו' אלמא היכא דשחט אשם בן שנה דהוי כמחוסר זמן שלא לשמו כו' כצ"ל:

ד"ה והא מחוסר זמן כו' במס' חולין כו' פליאה נשגבה בעיני שתוס' ורש"י מראי' את מקומו במס' חולין ומשנה ערוכה הוא במס' זבחים דף קי"ב ע"ב ובמס' חולין גופא פריך מהך משנה ד"ה אף מחוסר כו' משמע בקדשים דאינם קדושים כו' כצ"ל:

דף כ' ע"א גמרא חטא עד שלא נתמנה כו' כצ"ל. פי' ואח"כ שנתמנה מפריש שעיר דנשיא:

שם אלו חטא השתא כו' כצ"ל:

שם לשעירתו תקדש כו' כצ"ל:

שם לא חטא לא איחייב בשעיר א"ה ה"נ כו' כצ"ל. שם שלא במים ואמרי' דטעמא דר"ש כיון דלא כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה הואיל ומותר כו' הואיל ושלמים באים נקבה נחתא לה כו' כצ"ל:

ד"ה חטא עד שלא נתמנה כו' דשם שעיר עליו כו' כצ"ל:

בא"ד שעיר הוא הס"ד ואח"כ ד"ה הא לאו עולת העוף קמיית' אי הוה כו' כצ"ל:

ד"ה ודמיהם יפלו כו' דחזי למזבח ואינו יוצא כו' פי' אפי' בהמה דחזי למזבח אם הקדיש סתם הוי לב"ה מיהו אם פודה מגזבר אינו פודה אלא למזבח. ובד"ח נדפס נ"א ואינו מן הצורך:

תוס' ד"ה רבי סבר כו' כיון דאין דינם שוה לענין תמורה דמותר עולה עושה תמורה ואין כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:

ד"ה דאיכא שם כו' נקבה דאין תמות כו' כצ"ל ד"ה דהא איכא כו' וי"ל דפריך מכ"ש כו' כצ"ל:

ד"ה הני תרי כו' א"ה ה"נ הא לא כו' כצ"ל בא"ד לאו כגוף אחד כו' כצ"ל:

ד"ה ר"ש כו' באומר הרי עלי כו'. פי' לאפוקי באומר הרי זו דלא מצי פטר נפשיה בע"ה:

ע"ב גמרא שהיא באה חובה סומך כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה ולד תמורה כגון אם המיר נקבה כו' כצ"ל:

ד"ה שלו היא שהוא עצמו מקריבה כו' כצ"ל:

ד"ה ולא סמך כו' שתי מדות הס"ד ד"ה ואע"פ שכהן כו' על האבות מה שמכרו האבות זה כו' כצ"ל:

ד"ה אשמעינן כו' בראשון אי אמרת כו' הד"א בא"ד אם נפל בו מום בא כו' כצ"ל:

ד"ה ע"א ירושלמי דאי אשמעינן כו' וולדותיה משום כו' הד"א:

ד"ה מחלוקת דולד כו' דדמיה קרבה כו' כצ"ל:

בא"ד מלאשם ורבנן כו' הד"א:

ד"ה מד"ר יוסי כו' על אמו לא הס"ד:

תוס' ד"ה אבל לפני הכפרה כו' מחלוקת לפני הכפרה אבל לאחר כפרה כו' ד"ה הוא עצמו קרב עולה שהתמורה נמי קאי לעולה ס"ל הס"ד וכצ"ל וכ"ה בס"י:

ד"ה ולד שני כו' ואפי' לר"א ואיהי דקאמר כו' כצ"ל. פי' ואיהו ריב"ל דקאמר אפי' לרבנן כו':

ד"ה בדמיהן אין כו' דאתי לאיחלופי כדאיתא לעיל והאי טעמא כו' כצ"ל, פי' דאתי לאחלופי שיקרב התמורה לאשם והולד לרעיי' וקעביד איסורא דמקריב התמורה אבל במפריש נקבה לאשם לא רש"י האי טעמא וקושי' התוספת קאי ללשון הירושלמי שהביא רש"י כנ"ל ובזה שקטה קושי' מ"ו הב"ז ונכנס בדוחק ליישב עיין שם:

בא"ד ותירץ דצ"ל דלא כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:

בא"ד דחיית אמו והיכא כו' כצ"ל:

בא"ד בפירקן דפריך מהאי כו' כצ"ל:

דכ"א ע"א גמ' קדש הם הם קריבין ואין תמורתן קריבים כו' וכ' מ"ו הב"ז קשה דלעיל ד"ה ע"ב יליף לה אביי מלהם הוא הוא קרב ואין תמורתו קריבה ומהם מפיק לה בהווייתן תהא שוב מצאתי קושי' זו בתוס' בזבחים דל"ז ע"ב עכ"ל. הנה תוס' הניחו קושי' זו שם בתמי' ולענ"ד אפשר ליישב דבאמת אביי מפיק לעיל הם בהווייתן יהא שלא יצאו מקדושתן ע"י פדיון וממילא שמעינן מיני' נמי דאין תמורתן קריבה כיון שלא יצאו מקדושתן ע"י פדיון ואין הפדיון תופס קדושתו ה"ה נמי דאין יוצאין מקדושתן ע"י תמור' ולא קדש התמורה מכ"ש דאינה קריבה והא דפריך ולאביי האי סברא מנ"ל הכי פירושו מנ"ל לאביי דמפיק הם לענין פדיון שאינו תופס קדושתן דבהווייתן יהא דילמא יש להם פדיון כמו שאר קדשים ותמורתו נמי תפסי קדושתו והם לא אתי אלא להך דרשא דאפ"ה אין תמורתן קריבה כמו שמצינו בשלמים אע"ג דתמורתו קדש אפ"ה צריכא קרא לרבות להקרבה כמו שכתבו תוס' לעיל די"ז ע"ב ד"ה נקבה כו' ומשני דאיכא קרא אחרינא לה' הוא דילפינן מינה דהוא קריב ולא תמורתו וע"כ הם אתי דבהווייתן יהא ומ"מ תרתי שמעינן מיניה כנ"ל ברור:

רש"י ד"ה מאי היו משני כו' מדברי רש"י נרא' דהיה להם איזה גירסא אחרינא וחסר בתלמוד שלפנינו ד"ה חוץ מן הבכור כו' בקדשי' הס"ד ואח"כ ד"ה חוץ מן הבכור ומן המעשר אם נפל בהם מום אינו יכול לפדותן ולהוציאן מקדושתן דבבכור כו' כצ"ל:

ד"ה הא רבי ישמעאל כו' וכולן אתיין בספרי הס"ד וכצ"ל וכ"כ רש"י במס' מכות די"ט ע"א. ובד"ח נ"ב נ"א ואינו מן הצורך:

ד"ה מה בכור כו' מזבח הס"ד ואח"כ ד"ה מה בכורים כו' כצ"ל:

בא"ד אלה אלו בכורי' הס"ד וכצ"ל:

ד"ה וקידש' לע"ל כו' קדוש' היה ירושלים כו'. פי' למ"ד קידשה לע"ל ס"ל מקריבי' אע"פ שאין בית וכפרש"י בזבחים ובמכות:

תוס' ד"ה אי קסבר כו' והא בעינן מזבח וליכא כו' כצ"ל פי' דהא בעינין מתן דמים ואימורין לגבי מזבח:

בא"ד ויבנה מזבח הס"ד ואח"כ ד"ה ואי קסבר כו' אין קדושה בירושלים יותר משאר ערים כו' ולפי מה שפרש"י במכות ובזבחים דמוקי ליה בבכור שקרבו דמו ואבריו קודם החורבן ובשרו קיים כמו מעשר לא ק"מ:

ע"ב גמרא מה לבכור שכן טעון מתן דמים כו' ורש"י גורס גירסא אחריתא וכתב מ"ו הב"ז ולא ידעתי למה לא סגי לי' בפירכא שלפנינו עכ"ל. ולענ"ד גירסת רש"י יותר ניחא דלגירסא שלפנינו לאו פירכא היא דס"ד נילף מבכור כיון דמעשר טעון הבאת מקום אע"ג דאינו טעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח ה"ה נמי דאינו נאכל אלא לפנים מן החומה אע"ג דאין טעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח מ"ה גורס רש"י פירכא אחריתי:

שם שנתו כפסולי המוקדשים כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה בתר הלמד אזלינן כו' למידין אותו ולא אזלינן בתר המלמד הס"ד וכצ"ל וכ"ה בס"י וכוונת רש"י דאי אזלינן נמי בתר המלמד הדרא קושיא לדוכתא ובד"ח נדפס נ"א:

ד"ה וקשיא לי כו'. ועיין בתוס' דזבחים ד"ס ע"ב ותמצא ישוב לקושי' זו:

ד"ה מעשר דגן כו' בסופי' הס"ד וכצ"ל:

ד"ה מה לבכור שכן חילקת כו' וכבר כתבתי בפנים ליישב גירס' רש"י:

בא"ד לעולם וחילקה כו' הד"א:

ד"ה ומאי קשיא כו' הס"ד:

ד"ה וברושלים כו' קמ"ל הס"ד ואח"כ ד"ה ויפסל מהקרבה הס"ד ואח"כ ד"ה שנה בשנה הואיל וכתיב שנה בשנה ב' שנים במשמע הס"ד וכצ"ל ובד"ת נדפס נ"א ושבוש הוא:

ד"ה כחזה התנופה ובשרם יהיה לך כחזה התנופה דהיינו כחזה ושוק של שלמים שנאכלין לב' ימים ולילה אחד דמסברא הוי אזלינן לחומרא ואמרי' כחזה ושוק של תודה וכתב יהיה להוסיף עוד כו' כצ"ל ובד"ח נדפס כו' ושיבוש הוא ועיין במס' בכורות דכ"ח ע"א ותמצא שגירסא זו נכונה:

הדרן עלך אלו קדשים פרק ולד חטאת רש"י ד"ה ושאבדה כו' קודם שנתכפר כו' ולא רצה לפרש פשוטו אם משכפרו הבעלים שנמצאת ב"מ לאחר שכפרו תמות דא"כ מקמ"ל פשיטא דלכ"ע תמות ועיין בתו' ד"ה ולד חטאת כו':

תוס' ד"ה וולד חטאת כו'. פי' ואינה מתה אלא רועה כו' פי' כמו באבודת לילה כיון דלא חזי להקרבה בלילה לא אמרי' דתמות ה"ה גבי נמצאת ב"מ דלא חזי להקרבה הל"ל יותר דלא תמות וכ"כ תוס' במסכת מעילה ד"י ע"ב ד"ה ולד כו'. ומ"ו