צאן קדשים קפב

הס"ד ואח"כ ד"ה ונכנס כו' היה אומר ולא אמר יותר בתמורה וקדשים כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:

ד"ה במקדיש בהמה כו' נטרפה בזו הוצרך כו' כצ"ל והשאר יש למחוק דיתור לשון הוא:

ד"ה קרב במינו כו' תמימות אבל כל כו' הד"א:

ד"ה והלא שרוע כו' ואפי' הכי רבי רחמנא דעביד תמורה דכתיב טוב ברע הס"ד וכצ"ל וכ"ה בס"י:

הדרן עלך יש בקרבנות פרק אלו קדשים ע"ב גמרא דדברי הכל איתמר רבא כו' כצ"ל. ומ"ו הב"ז גורס דאיתמר ולא ידעתי למה:

שם אשם הוא הוא קריב כו' כצ"ל. פי' דכתיב בפ' צו והקטיר אותם הכהן וגו' אשם הוא ועיין בתוספת דמנחות ד"ד ע"א ד"ה אלא הוא ל"ל כו':

רש"י ד"ה וולד תמימה הס"ד:

ד"ה תמורות תמימים כו' דסמיך ליה איתרבאי כו' כצ"ל:

ד"ה אבל גבי כו' דאין קדושת שלמים על כו' כצ"ל:

ד"ה והא בהא כו' שייך לדי"ח:

תוס' ד"ה לא מיבעי כו' דלא הוי שמעינן דפטרי כו' כצ"ל. ועיין בתוספת ביבמות דמפרשי' שם יותר:

ד"ה נקיבה לרבות כו' דממעטינן מיני' הם ולא וולדות כו' כצ"ל:

ד"ה דאיכא שם עולה כו' וקשה לפרש"י דא"כ דמהני שם עולת העוף דשייכי באם להולד א"כ הפריש נקיבה כו' כצ"ל:

בא"ד שם עולת העוף דאם כו' כצ"ל:

בא"ד קדושת הגוף אם הפריש נקיבה לעולה דאין לה פדיון ומש"ה כו' כצ"ל:

ועיין לקמן בתוס' די"ט ע"ב ד"ה פשיטא כו':

ד"ה אי דעולה כו' באשם קרב עולה כו' כצ"ל. פי' וס"ל דרעיי' דרבנן:

בא"ד קרב באשם וד"ה ל"ל קרא כו' שייך לקמן די"ח ע"א:

דף י"ח ע"א גמרא באשם רועה לעולם דחטאת והלכתא כו' כצ"ל:

שם והא הא בהא תלי' כ' כצ"ל:

רש"י ד"ה קאי עלה כו' ואשם קאי בעשה כו' כצ"ל:

בא"ד ותמורתן וכתיב בתריה כו' כצ"ל:

ד"ה והא הילכתא כו' חטאת מתה הס"ד ואח"כ ד"ה אשם שניתק לרעייה שנתכפרו בעליו באחר ובחטאת אזלא למיתה וקי"ל כל שבחטאת מתה באשם רועה וכשיסתאב יפלו דמיו לנדבת צבור דהיינו עולה ואם ניתקו מעליו והשליכו לרעות וקדם ושחטו סתם עד כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:

ד"ה היכא קתני כו' אלא ודאי יקרבו דמודה ר"א בהא דאישתכח לאינשי תרי דרי דהיינו ולד ולד ואין אדם נזכר שמשלמים באו ואין לגזור כו' עדרים הס"ד ואח"כ ד"ה או סוף מילתא הוא וה"ק כו' לרבנן הס"ד ואח"כ ד"ה אקראי בעלמא כו' כצ"ל. ולפי ראות עינינו הי' לרש"י גרסא אחרת בגמרא שהי' כתוב בפנים מי מודה ר"א דאשתכח תרי דרי כו' ד"ה כשב משמע ולד שלה כו' כצ"ל ושייך לע"ב:

תוס' ד"ה ל"ל קרא כו' מיבעיא ליה דאי עבר ומקריב כו' כצ"ל:

ניתק אין כו' ובפסחים פרק אלו דברים כו' כצ"ל:

בא"ד גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה כו' כצ"ל. פי' ואי ניתק דאוריית' למה לא קאמר גזירה לאחר ניתוק אטו לפני ניתוק:

בא"ד לכן נראה לר"ת דהלכה כו' כצ"ל. ועיין דיבור זה בתוספת דמנחות ד"ד שהאריכו יותר:

ד"ה אפי' ממרעייהו כו' שהרי אסור היה בעבודה כו'. אע"ג דרש"י כתב דאם דשה הבהמה שאתה רוצה להקדישה כו' משמע שעדיין לא הקדיש מ"מ תוספת ס"ל דזהו דוחק לאוקמי קרא שהזהיר להקדיש הבהמה וליקח לעלות לרגל דהא רישא דקרא כתיב רק קדשיך אשר יהי' לך וגו' תשא וגו' דמשמע על הקדשים שכבר הקדיש הזהיר רחמנא לאתויי' הייא ולא להקדיש תחלה נ"ל אבל רש"י ס"ל כיון דכתיב ונדריך מהאי קרא משמע נמי דהזהיר להביא הנדרים הייא דהיינו אם אמר הרי עלי דצריך להקדיש מ"ה כתב רש"י שאתה רוצה להקדישו לשלם נדרו כנ"ל. ומ"ו הב"ז דוחה דברי תוספת:

ד"ה וחכ"א יקרב צ"ע חכמים היינו ת"ק הס"ד. פי' ת"ק דמתני' דלעיל ריש פרק אלו קדשים כו' דנמי ס"ל דולד שלמים קרבי ול"נ דלריב"ל א"ב דלת"ק אפי' ולד ולד קרבי ולחכמים ולד ולד לא יקרבו וכ"כ מ"ו הב"ז ומסמם דתוספת הקשו כן את"ק דפליג אר"ש וריב"ל קאי לדעת ר"ש עכ"ל. ולענ"ד יש ליישב בדרך אמת דה"ק דבר זה מחלוקת ר"א וחכמים וכענין זה כתבו תוס' במס' חולין דק"ד ע"ב ד"ה ר"י כו' ואח"כ ד"ה אמר ר"ש לא נחלקו כו' כצ"ל:

בא"ד מפרש טעמייהו הס"ד ואח"כ ד"ה וחלופיה היינו כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא לאתויי ולד המעושרת כו'. יש להקשות למה לא משני לעיל דפריך ולד דמאן כו' לישני לאתויי ולד המעושרת ויש ליישב:

שם עד סוף כל העולם הרי כו' כצ"ל:

שם מהו אומר תודה יקריב מניין למפריש תודה הוא כצ"ל. ועיין סוגי' זו במנחות דע"ט ע"ב:

רש"י ד"ה מהו אומר התודה יקריב כו' דהוה מצי למיכתב והקריב על זבח התודה הס"ד וכצ"ל וכ"ה ברש"י מנחות, שם. ד"ה שנייה אם הקריב לאחר כו' הראשונה הס"ד וכצ"ל:

ד"ה יקריבנו אחר כו' כדילפי' להו כו' כצ"ל ד"ה במחלוקת שנוייה בסוף דכך חולקי' כו' כצ"ל. פי' מתחלה נשנית משנה זו סתמא ואח"כ שנויה במחלוקת ובד"ח נדפס נוסחא אחרית' ואינו מן הצורך:

ד"ה לנדבה כו' שקריבין מדמיהן לנדבת כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה תני ר"ח כו' הוא מקריב ולד כו' כצ"ל:

ד"ה וחליפות צ"ע מה כו' דברייתא הס"ד ואח"כ ד"ה אבל כו':

ד"ה בדמיהן אין כו' וא"ת מאי קא פריך דלמא כו' כצ"ל:

בא"ד בהא לא נגמרה ההלכה הס"ד. וצ"ע לפי זה לעיל דפריך לתנא דיליף מרק קדשיך אי ולד אשם זכר הוא ותוספת כתבו לעיל די"ז ע"ב דיותר ניחא ליה למיפרך דאשם גמירי לה דלרעייה הא בהא לא נגמרה ההלכה ויותר הוי ניחא ליה למיפרך ממילתא אחריתא והכא ניחא ליה למיפרך דזכר הוא וצ"ע:

ד"ה אלא לדידכו כו' וה"נ קאמר לר"א כו'. פי' מצד סברא זו פריך נמי לר"א:

בא"ד דאין עיקר תחלת הקדש קרב עולה אלא רועה אפ"ה הולד כו' כצ"ל:

דף י"ט ע"א גמרא אמר ליה רבא אחר הפסח כו' כצ"ל שם ולא מוקמינא ליה באימי' כו' כצ"ל:

שם במפריש בהמה מעוברת כו'. לפ"ז יש לדקדק לעיל די"ח ע"ב דפריך ר"א אדר"א דמתני' דמפריש נקבה לעולה ממתני' דתמורת אשם דלמא מתני' איירי דספרי' נקבה מעוברת לעולה ור"א סבר כר"י ומ"ה הוא עצמו יקרב עולה ויש ליישב בדוחק:

רש"י ד"ה אבל גבי ולד כו' עולה לא הוא ולא דמיו הס"ד וכצ"ל:

ד"ה לשון ירושלמי כו' דברי הכל בתמיה כלומר אמאי לא פליגי רבנן בולדי דתמורה כמו בולדי עולה הס"ד וכצ"ל פי' בירושלמי לא גרסי' בריש שמעתי' מ"ש רישא כו' אלא הכי גריס וכליל לאישים ד"ה כו' ואח"כ ד"ה במחלוקת שנוייה אבל לרבנן ימכר עולה לולד וה"ה נמי כו' כצ"ל:

ד"ה נשתיירה כו' פסולין באין ולא כו' כצ"ל ד"ה אביי אמר כו' כי היכא דאם כו' כצ"ל:

בא"ד נמי רועה וגבי פסח כו' הד"א:

בא"ד דמותר לא חזי למידי כו' כצ"ל בא"ד לא חזי למידי אלא אזיל כו' והד"א:

תוס' ד"ה אלא בדמפריש כו' ובמקומה איפרשיה הס"ד ואח"כ ד"ה והא הכא כו' בא"ד בעופות וגם תחילת כו' כצ"ל:

ד"ה אי הכי ניפלוג כו' באה נקבה ואין פסח כו' כצ"ל:

בא"ד ובריש פרקין פירשתי יפה הס"ד וכצ"ל ועיין די"ז ע"ב ד"ה דאיכא כו':

ד"ה א"ה כו' בשאר ימות השנה שלא בי"ד בניסן כו' כצ"ל:

ד"ה אביי אמר כו' אביי בא לפרש כו' כצ"ל:

בא"ד לעולה דדמיה כו' כצ"ל:

בא"ד דאם הולד דתמורת אשם כו':

כצ"ל בא"ד הוא עצמו א"כ ידחה כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא אמר רבה זאת כו' כצ"ל וכן משמע מסוגיא זו ובמס' שבועות די"א ע"א גרסינן אמר אביי והא מר כו' והיינו רבה ע"ש:

רש"י ד"ה זאת אומרת כו' מדבעי כו' נקבה זאת כו' הד"א:

בא"ד קרב הס"ד ואח"כ ד"ה מדרב יהודא אמר רב דתרצה למתני' דאמרינן מגו הס"ד וכצ"ל:

תוס' ד"ה פשיטא כו' ותימא דהיכא עביד פשיטא מיני' כו' פי' דלמא הא אתי לאשמעי' דטעמא דר"א דאיכא שם עולה באמו בעולת העוף כלשון ראשון של רש"י בא"ד ואין לחלק דין הולד