צאן קדשים קפא

רש"י ד"ה ל"א גרסינן כו' בלילה ומקריבין ע"ה פוסל בהו כאיברים של תמיד כדאמרי' במס' זבחים וכן עיקר כו' כצ"ל. ועיי' בזבחים דפ"ו ע"א ד"ה חובות הבאות כו' ומוספין הס"ד ואח"כ ד"ה ולשלמיכם במה הכתוב מדבר אי שלמי נדר הרי כבר אמור נדריכם ואי שלמי נדבה הרי כבר אמור נדבותיכם ואי משום הקישא אף נסכים ביום לכתוב ולשלמים הס"ד וכצ"ל ובד"ח נדפס שלא כסדרן כדי ליישב הגירסאו' ועדיין מגומגם:

ד"ה סמי מכאן כו' חובה הס"ד ואח"כ ד"ה אשר, נדרתי כו' כצ"ל והשאר שייך למטה:

ד"ה להביא כבשי' כו' אביא הכבשי' דבחברון בו כבשי' שמנים במס' מנחו' ולהכי פריך כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ותנן המנחות והנזירו' קריבין בבמה כו' כצ"ל:

ד"ה סמי מכאן כו' איכא בנייהו הס"ד ואח"כ ד"ה אלא כיון כו' כצ"ל:

בא"ד הנידור והנידב הוא מצינו כו' כצ"ל:

בא"ד דלא כר"ש כו' פי' משמע דמודה ר"ש לרבנן דלא קרבי נזירות בבמה:

דט"ו ע"א רש"י ד"ה עשר שנים כו' בעצמו י' שנה ושנה אחת שמלך שאול עם שמואל וב' שמלך שאול בעצמו כדכתיב כו' כצ"ל בא"ד צא מהן ט' שנים כו' אין זה אלא דברי נביאות דלא מוכח מקרא דאפשר לומר בשנת י"א שאלו מלך:

ד"ה אמר ר"ש כו' ולד חטאת דאין נקיבה בציבור כו' כצ"ל והשאר יש למחוק דייתור לשון הוא ד"ה והאמר ר"ש במתני' כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ושלשים ושש כו' לשמואל ושאול משמת עלי ושלשים ושש כו' כצ"ל:

בא"ד ועד בכלל יהי' שנים שמלך כו' כצ"ל:

בא"ד וישובו מקץ ד' חדשים כו' כצ"ל בא"ד ולפי דבריו לא מצינו מ' שנה כו' ובמס' נזיר תירצו דמקץ מ' שנה לאו דוקא אלא תחלת מ' שנה קרי נמי מקץ ע"ש:

ע"ב גמרא אילים תשעים וששה כבשים כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה שהיה ר"י כו' וציבור מביאין שעיר כו' כצ"ל:

בא"ד דבר והן שעירים כו' כצ"ל:

בא"ד נפקא לן מהאי קרא כו' כצ"ל:

ד"ה הא מזידי' כו' צדקיהו הס"ד:

ד"ה ליכא דאימעוט כו' היאך והיו כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה כיוצא בו אמר ר"י כו' דכתיב גבי לוים ופר השני תקח לחטאת שני לעולה מה עולה אינה כו' כצ"ל ובד"ח נדפס נ"א גבו עולה ויורד כו' ונוסח' משובשת היא ופשפשתי בח"כ ולא מצאתי דרוש גבי עו' ויורד אלא גבי האי קרא דכתיב גבי לוים בפ' בהעלותך וכן הגירסא בס"י גבי לוים ובריית' זו הובא במסכת הוריות ד"ה ע"ב וכתב מ"ו הב"ז ויש לתמוה על רש"י דאישתמיט' מיני' בריית' דהוריות וצ"ע למה לא זכרו תוספת מסוגי' זו עכ"ל ולענ"ד כוונת תוספת ליישב דברי רש"י מה שכתב דלא איתפרש היכ' קאי דבסוגיא דהוריות אפשר לפרש דר"י נמי ס"ל דפר חטאת של לוים אינה נאכלת כמו שדרש ר"ש התם ולפ"ז שפיר קאמר כיוצא בו אמר ר"י כמו שחטאת זו אינו נאכלת כיוצא בו אמר התם במטאת שהביאו בני הגולה שלא היתה נאכלת והוראת שעה היתה מ"ה הביא תוספת דבת"כ תני' ושם תני' דר"י לא דרש דרש זה על פר השני שתהא שני לעולה מה עולה אינה נאכלת כו' אלא שתהא בן שתי שנים וקאי על מספר שניו לפ"ז לא שייך לומר כיוצא בו אמר ר"י ומ"ה פרש"י שפיר לא איתפרש היכ' קאי ובעל המחבר קרבן אהרן מיישב שם בדוחק לשון כיוצא בו ע"ש דע"ד ע"ב ד"ה והא הכא דאיכא דמתו בעלים כו' כצ"ל:

בא"ד דאמר והא אין כפרה למתים דמייתי על הא שמעתא כו' כצ"ל:

ד"ה והא קרבה כו' נמי הוא ראוי וא"ת כיון דקס"ד דמאן כו' כצ"ל:

בא"ד שמתו בעלי' מתה א"כ תיקשי למתני' דבהא כו' כצ"ל:

די"ו ע"א גמרא א"ל ליהושע שאל א"ל לא בשמים היא כו' וכתב מ"ו מהרש"א הא דלא השיב יהושע מאלה המצות כיון דיהושע גופא שמען ושכחן לא הוי חידוש דבר כ"כ דבכלל אלה' המצות וגו' הוא עכ"ל ולא אוכל לירד לסוף דעתו דהא נשתכחו קתני משמע דכולן ידעו ואח"כ נשתכחו בימי אבלו ולאו מיהושע לחוד נשתכחו אותן ההלכות רק מכל ישראל וא"כ היאך השיבו שמואל ואלעזר מאלה המצות וגו' כיון ששכח מותר לחזור וליסדן כדאמרי' במס' מגילה ובמס' יומא ד"פ דפריך מהאי קרא אלה המצות וגו' ומשני שכחום וחזרו וסדום ולי נראה ליישב בדרך האמת דכולן לתירוץ א' נתכוונו רק יהושע ופנחס השיבו בקיצור ושמואל ואלעזר פירשו דבריה' וה"פ דאמרו להם לשאול הספיקות של הלכות דהיינו לשאול באורים ותומים ספיקי דדינא וקי"ל דאין שואלין באורין ותומין על דבר איסור והיתר כדאמרינן במס' עירובין דמ"ה ע"א דפריך התם על הא דכתיב וישאל דוד בה' מאי קמבעי' ליה אלימא אי שרי או אסור לחלל שבת הרי ב"ד של שמואל קיים ופי' רש"י ומידי דאיסור והיתר לא משייל באו"ת וכן כתב מהרש"א במס' יומא בפר' בא לו ובודאי הטעם דאין שואלי' באו"ת בדיני הוראה משום דלא בשמים היא דתורה נתנו לנו לטהר או לטמא לאסור או להתיר ותשובה זו השיבו יהושע ופנחס שאת' מבקשים לשאול ספיקי דהלכתא שנשתכחו לא בשמים היא ואין שואלים באו"ת ספיקי דהלכתא ושמואל ואלעזר השיבו ג"כ כזה דאין שואלים באורים ותומים ספיקי דהלכתא ואם אתם סוברים כיון שהוא צרכי צבור לידע אליבא דהלכתא וצרכי צבור שואלים כדאמרי' במתני' במס' יומא דע"א ע"ב אפי' בספיקא דדינא זהו דבר חדש לשאול ספיקא דדינא באו"ת והוי בכלל אלה המצות שאין הנביא רשאי לחדש לשאול באו"ת בספיק' דדינא כנ"ל ברור:

שם תשש כחו של משה ונשתכחו כו' כצ"ל. וכ"ה בילקוט פ' בחוקותי:

שם כלב הקטן ממנו וגו' ויתן לו את עכסה בתו לאשה ולמה נקרא כו' כצ"ל:

שם אמר לה מי שכל רזי עליונים ותחתונים שלו יבקש כו' כצ"ל:

שם דקנז הוא דיקא נמי דכתיב בן יפונה הקניזי ולא כתיב בן קנז ש"מ כו' כצ"ל:

שם ושעיברה את שנתה לא שמענו יכול כו' כצ"ל:

ועיין בהוריות ד"ו ע"ב:

רש"י ד"ה נשתכחו בימי כו' הלכות שפא"י יהושע כו' כצ"ל. ורש"י נותן ג' סימנים סימן ראשון ישפ"א הוא על השאלה מתחלה שאלו ליהושע ואחר כך לשמואל ואח"כ לפנחס ואח"כ לאלעזר סי' שני יאפ"ש הוא על התשובה שהשיבו לפי זקנתן מתחלה השיב יהושע ואחריו אלעזר ואחריו פנחס ואחריו שמואל וסי' ג' יפא"ש על עיקר התשובה יהושע ופנחס השיבו לא בשמים היא ואלעזר ושמואל השיבו מאלה המצות כנ"ל. ומ"ו גורס סי' ראשון ישפ"ז ולא ידעתי למה כתב שאר הסימנים שברש"י לא יכולתי לכוונם וצ"ל שהיא גי' אחרת בספרי רש"י עכ"ל וכאשר כתבתי נכון הוא:

בא"ד שמואל הס"ד ד"ה ותצנח לשון צוחה צועקת הס"ד ואח"כ ד"ה אלא תורה בלבד שהתורה נקראת מים ועתניאל לא היה כו' וכצ"ל ועיין בע"י גדול:

ד"ה בן קנז כו' קנז היה הס"ד ואח"כ ד"ה הוליד את עזובה כו' כצ"ל ושאר יש למחוק ושייך למטה בד"ה חורגיה כו' ומיותר כאן:

ע"ב גמרא משאי אפשר אמר ר"ש בן לקיש ארבעה כו' כצ"ל. ועיין בהוריות ד"ו ע"ב ברש"י דגירסא נכונה היא:

רש"י ד"ה ארבעה כו' כלומר ארבעה חטאות ניתנו להם מסיני דמתות ולא חמש והחמישית נאמר להם כו' כצ"ל והשאר יש למחוק ד"ה אחת ניתנה כו' איזו היתה ור' נתן כו' הד"א:

ד"ה וליחזי בהו כו' ובצבור ילמדו דחטאת כו' כצ"ל:

בא"ד שלשה מתות אבל הנך תרי ליכא כו' כצ"ל:

ד"ה שתי שכחות כו' מדאגמרי לארבעה בחדא גמרא כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה וכי דנין אפשר כו' מיהו ילפי' אפשר כו'. פי' דכה"ג אפשר קרינן לה כיון דיחיד מיחיד גמרינן:

ד"ה רבי נתן כו' ליגזור מיתה עד השלשה כו' כצ"ל:

בא"ד על הב' והשלשה ירעו כו' כצ"ל:

בא"ד מה מפורש כו'. פי' הד' שנגמרו להיות רועות נגמרו כו' כצ"ל והשאר יש למחוק שיתור לשון הוא:

דף י"ז ע"א גמרא לא לקי ל"א כסבור מותר להקדיש ב"מ לגבי מזבח גבי תמורה קדיש גבי קדשים לא קדיש ר"ל ור"י אמרי כסבור לומר תמורת עולה ואמר תמורת שלמים ל"א כסבור לומר שחזר כו' כצ"ל. וכן מצאתי גירסא זו בס' קרבן אהרן פ' בחוקותי דרצ"ה ע"א. ומ"ו הב"ז גורס גירסאות שלפנינו וגם בד"ח נ"ב נ"א ואינו מן הצורך:

שם נטרפה במקדיש ולד ויצא דרך דופן אבל כו' כצ"ל:

שם אלא אימא עושה קדושה למות ורבי אושעיא כו' כצ"ל והשאר שייך לעיל בדברי חזקי':

רש"י ד"ה גבי תמורה כו' קרא יהיה לרבות שוגג כו' כצ"ל:

ד"ה תצא זו לחולין כבעל מום כו' כצ"ל:

בא"ד דמותר