צאן קדשים קפ

היא שלמים כו' קדוש הס"ד:

תוס' ד"ה ר"ח סבר כו' דבפרק אלו טרפות כו' כצ"ל ע"ש דנ"ז ע"ב אבל שם לא מצאתי רבא אלא ר"ה אמר הכי וצ"ע:

ד"ה התם לא נחתא ליה קדושה כלל פרש"י כו' כצ"ל:

בא"ד אפילו למ"ד שותפות כו' פי' דשם ד"ט ע"ב קאמר ר' יהודה אבל אתה גוזז שלך ושל אחרים של נכרים ור"י ס"ל שותפת נכרי חייבת בבכורה ע"ש ברש"י בד' ג' ע"ב. בא"ד והא דקאמר התם לא כו' כצ"ל:

ד"ה היא שלמים כו' פירוש אם הוולד אסור כו'. והיינו דלא כפרש"י דמפרש דמיבעיא לי' לענין חיוב אם הוא חייב משום ששחט חולין בעזרה ולענ"ד בין לפרש"י בין לפירוש' ליכא למפשטי' מההיא דלעיל דלפירושא ליכא למיפשט' דאפשר לומר דהנך תנאים דברייתו' דלעיל ס"ל דחולין שנשחטה בעזרה לאו דאוריית' אפי' לענין איסור אכילה וכ"כ תוס' בהדי' במס' פסחים דכ"ב ע"א ד"ה חולין כו' דלמ"ד חולין שנשחטה בעזרה לאו דאורייתא ומותר אפי' באכילה ומביא ראיה ממס' נזיר עיי' שם ומ"ה ס"ל דמותר באכילה אבל אביי ס"ל דחולין שנשחטו בעזרה דאורייתא ומ"ה מיבעיא ליה אי הוי חולין בעזרה ואסור הולד באכיל' או לא ולפרש"י פשיטא דליכא למיפשטי' כיון דאסיקנא לעיל דתרתי ברייתא איירי בבהמת קדשים שנתעברה ואפשר דלא ידע שהיא מעוברת ומ"ה קתני ומצא בה בן ד' חי משמע דלא ידע אבל הכא דהקדיש בהמה מעובר' ואמר ולדה חולין דמיבעי' ליה שפיר אם חייב משו' חולין או לאו כנ"ל ברור:

דף י"ב ע"א רש"י ד"ה היא חולין כו' כרת אעובר משום שחוטי חוץ הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ואין בית הפרס כו' הפרס דלימא שהמתרי' כו' כצ"ל:

ד"ה אלא לפי חשבון כו' לתוך כ"ד סאין כו' רש"י לא דק דהא בשיפל סאה של תרומה שהי' כ"ד לוגין לתוך כ"ד סאי' של חולין ונדמע ועכשיו כל סאה של תולין כ"ה לוגי' כ"ד של חולין וא' של תרומה ואם חזר ונפל סאה מאותו דימוע שהי' כ"ד לוגין לתוך חולין אחרים אין שם לוג תרומה במילואה ונחסר א' מכ"ד בלוג וא"צ צ"ז לוגי' לבטל את לוג התרומה כ"א צ"ו לפי חשבון וצריך לפרש מה שכתב שנפלה תחלה לתוך כ"ד סאין של חולין היינו עם הסאה שנפל נעש' כ"ד ומתחלה הי' כ"ג סאי' של חולין וכן הוא בהדי' בהר"ש שנ"ץ פ"ה דתרומות ד"ה אחר אחרון כו' אסורה והאי דמתני' אע"ג כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה אין המדומע כו' דאמר מדמע כתרומה ודאי וה"ה כו' כצ"ל:

ד"ה ואין המחומץ כו' בגמרא עלה דלא כרבי כו' כצ"ל:

בא"ד דלא כר"א ממתני' דשאור אלא מההיא משנה כו' כצ"ל בא"ד לאוכוחי שפיר כו'. פי' כיון דחמר ר"א דבעינ' שיהא באחרונה לבטל כל הסאה שנפל שם ולא כדי שיעור מן התרומה ה"ה בעיסה נמי ס"ל דאוסרתה כדי הכל שם ולא כדי שיעור תרומה לחוד:

בא"ד גורם אסור הס"ד ואח"כ ד"ה ר"א בן יעקב היא דתנן כו' שהשאיבה מטהרת כו' כצ"ל והשאר יש למחוק:

בא"ד כי אם תשעה עשר לתוך כ"א הכשרים כשר הס"ד ואח"כ ד"ה אלא אמר ר"פ כו' ושייך לע"ב וכצ"ל:

ע"ב גמרא אלא הא דכי אתי רבין כו' כצ"ל:

שם סיפי' דקרא אל כלי דוקא עליו לערבן מאי חזית כו' כצ"ל. ועיי' במסכ' סוטה דט"ז ע"ב:

רש"י ד"ה אלא הא כו' כשר לא ר"א כו' הד"א:

ד"ה אלא לפי חשבון כלים ויוסף בן חוני היא דתניא כו' שנפלה למקוה כו' הד"א וכצ"ל:

בא"ד המקוה הס"ד ותיבת בהמשכה יש למחוק דהא אסקינן דאפילו המשך כולה כשירה ובד"ח נ"ב נ"א שלא בהמשכה ואינו מן הצורך דהא קתני שנפלו משמע שלא בהמשכה ד"ה דילמא רישא דקרא כו' לכלי זה אלא כלי זה יתן כו כצ"ל ד"ה ומשני מה כו' את המים לבדוק אותה והוי למעלה כו' כצ"ל:

ד"ה ומשני מה כו' את המים לבדוק אותה והוי למעלה כו' כצ"ל ועיין ברש"י מסכת סוטה דט"ז ע"ב גירסא זו:

ד"ה ר"א אומר כו' בית הפרס הן בית הפרס אם כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה אלא אמר ר"פ כו' ע"א ושייך לע"ב:

בא"ד לחומרא ולדברי ר"פ ר"א לחומרא כו' כצ"ל:

בא"ד דתענית דאמרי' נועלין את המרחצאות ואמרינן כו' כצ"ל בא"ד ובי"ה במאי אלימא בחמין טבילה כו' כצ"ל בא"ד מטהרת בהמשכה בלא כו' כצ"ל בא"ד עו קה ועל מעלת המערה אם כו' כצ"ל. פי' שנתערבו בחצר או בעוקה או על מעלת המערה ומשם נמשכו וירדו למקוה:

בא"ד כשיבאו במקוה אח"כ מי גשמים כו' כצ"ל:

בא"ד ומילתא דרבין דלא פליגי אהדדי ור"י כו' כצ"ל. פי' וכן לרבנן דבהא ס"ל דלא פליג ר"א ורבנן וכולהו ס"ל דטהורה בצירוף ברביי' ובהמשכ' ורבין אתו ככ"ע דלא כפרש"י בא"ד תקשי דמצינו שפיר כו' כצ"ל בא"ד יש לומר דההיא דנותן כו' כצ"ל:

בא"ד בן יעקב דמשנתו קב ונקי כו' כצ"ל:

די"ג ע"א רש"י ד"ה שלשה שדות כו' דשמא לאח' מב' ראשיה היה כו' כצ"ל ד"ה אי קרבן כו' דוכתי או אינו כו' הד"א ד"ה קדשי ב"ה סתמן ב"מ כו' ובזבחים דקי"ג דוחה רש י פי' זה דהרי פרת חטאת דכתב בה תמימה והוי קדשי ב"ה ואינו ראוי למזבח פתח אהל מועד ע"ש וצ"ע:

ד"ה למה נאמר כו' בכלל הס"ד ואח"כ ד"ה שקרבן ב"ה כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה מתניתי' ר"ע אבל מקצת תרומתו כו' פי' כ"א מהן חצי' תרומה וחצי' טבל ועיי' בפי' הר"ע ברטנור' בפ' המשניות במסכת תרומה פ' ג':

ד"ה ר"ע אומר כו' לפרש כמו כן הכא כו' כצ"ל בא"ד דכל חד ניחא ליה כו' כצ"ל. ולפי פירוש ר"י צריך לגרום בגמ' דתני' וכן בתוספ' ועיי' בתי"ט במס' זו:

ע"ב רש"י ד"ה לפי שיצא כו' ימירנו לידון בתמורת כו' הד"א:

ד"ה דבר החדש כו' אינה חלה אלא על דבר כו' כצ"ל בא"ד משום דלא חמירא כשאר שלמים ופריך איגרועי איגרע אתמורות גופו דאיצטרך כו' כצ"ל פי' דל"ל א' פריך אתמורת שמו דלמה נגרע דלא חיילא אבעל מום ול"ל ב' תמורת שמו סברא הוא דלא חיילא על בעל מום דלא אמירא קדושתו לחיל על שאינו ראוי ופריך על תמורת גופו ל"ל קרא לרבויי' דחלה על תמורת גופו איגרועי איגרע משום דרבי רחמנא דעביד תמורת שמו:

ד"ה אי הכי דלר"ש עולת הבאה מותרת לא כו' כצ"ל:

בא"ד השתא הס"ד ואח"כ ד"ה והמיר בו וחיללו על אחרת אי נמי נתכפר באשם אחר כו' דעולה הבאה מן המותרת היא כדפירשתי לעיל בפירקין הס"ד וכצ"ל ועיי' לעיל די"ט ע"ב ואח"כ ד"ה מהו שיחזור כו' דילמא ל"ש הס"ד וכצ"ל:

ד"ה אי אליבא דר"ש כו' הא גמר ר"ש כו' כצ"ל:

הדרן עלך הכל ממירין פרק יש בקרבנות די"ד ע"א גמרא דת"ר דבר יום ביומו מלמד כו' כצ"ל:

שם אי אשכחי' אינשי הוי כתב איגרתא ושלחו ליה כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה קרבנות היחיד כו' יש מהן מאותן כו' הא דכתב רש"י יש מהן משום דהא יש מהן שקבוע להם זמן ואם עבר זמנם אין חייבין באחריותן חביתי כ"ג ופר יה"כ מ"ה כתב רש"י יש בקרבנות היחיד קאמרינן ועיי' בתי"ט:

בא"ד עולת יולדות וקרבנות מצורע כו' כצ"ל:

ד"ה מאי ניהו כו' לזבח שלמים ואין שלמים בצבור אלא כבשי עצרת הס"ד וכצ"ל:

ד"ה מלבד שבתות כו' שבתות ודרשינן סמוכים כו' כצ"ל:

ד"ה אין לי אלא כו' על המערכה וקא מקטירים על המערכה והם מתעלין מאליהן הס"ד ואח"כ ד"ה ופריך מבוא השמש ס"ד והאמרת דברים שדרכן ניקרב ביום דאין קריבין בלילה כלל כו' מבוא השמש דא"כ היא העולה מאי ממעט הס"ד ואח"כ ד"ה אלא אם בא כו' כצ"ל ופי' דא"כ דדבר שמקטירים ביום נמי מצי להקטיר מבוא השמש אחר שקיעה א"כ היא העולה מאי אהני:

תוס' ד"ה וכל הקרב כו' הא לית' ביה קדושת כלי כו' דבריהם אינם מובלים לי הא אמרי' בפ' שתי מדות דפ"ח ע"ב חצי לוג למה נמשח ומסיק שבו היה מחליק חצי לוג שמן לכל נר ונר וא"כ היה בו קדושת כלי ובאמת גירסא זו אינו שם ברש"י ולפי מה שכתבו תוס' התם בפ' שתי הלחם ד"ק ע"א וז"ל ויש מפרשי' הטבת הנרות לא שייך בזה לשון קרב ניחא ע"ש בד"ה בלילה כו' אבל הכא צ"ע:

בא"ד אינו קדוש ליקרב אבל כו' כצ"ל. בא"ד אלא מנחת נסכים בלבד כו'. פי' והכי קאמר דמנחת נסכי' אינה קריבה אלא ביום:

ע"ב גמרא נידר וינדב הוא ותנן זה הכלל כו' כצ"ל ומתני' היא במסכת מגילה ד"ט ע"ב: