צאן קדשים קעט

מעיקרא כו' והני קאמר, קרא ולא ימיר אותו וגי' או רע בטוב שהיה טוב מעיקרא אפי' עכשיו רע והוי סיפא דקרא כמו פירוש לרישא דקרא הא דקאמר ברישא דקרא טוב ברע היינו השתא היא רע והי' טוב מעי ואם המר ימיר וגו' עושה תמורה אבל רע מעיקרא אין עושה תמורה:

שם חד אפי' טוב בטוב נמי כו' כצ"ל ואביי ורבא פליגי במשמעות דקרא דלרבא רישא דקרא הכי קאמר לא ימיר אותו הקדש טוב בטוב דחולין ברע אא דהקדש ברע דחולין וסיפא דקרא או רע דחילין בטוב דהקדש ולאביי הוי רישא דקרא כמו סיפא דקרא לא ימיר אותו טוב דחולין ברע דהקדש ומכ"ש טוב דחולין בטוב דהקדש:

שם ור"ש בהמה רבה איקרי כו' אע"ג דמצינו בקרא דכתיב ויהי לי שיר וחמור וגו' בפ' וישלח וקרי לשוורים הרבה שור וכפרש"י יש ליישב בשלמא התם לא נפק מיני' לדינ' מ"ה דיבר הכתוב בלשון בני אדם כאדם האומר לחבירו בלילה קרא תרנגול ואינו אומר קראו התרנגולים וכפרש"י אבל הכא כיון דנפקא מיניה לדינא אם איתא דממירי' אפי' אחד במאה ומאה באחד בהמה בבהמות ה"ל למיכתב ור"ש ה"מ לשנויא הכי אלא דעדיפא משני דבהמה רבה איקרי וק"ל:

רש"י ד"ה נכתוב לא כו' או רע בו והוי משמע כו' כצ"ל:

ד"ה לא ימיר כו' או רע הס"ד ואח"כ ד"ה או רע משמע כל חולין לא ימיר בטוב או ברע דהקדש הס"ד ואח"כ ד"ה טוב ברע טוב של חילין כו' כצ"ל:

ד"ה ואביי כו' דכי היכא דגלי קרא כו' כצ"ל ד"ה דמי גרע כו' דקדש הס"ד ואח"כ ד"ה בשל אחרים דחילוף משמע כו' אנשים הס"ד ואח"כ ד"ה ולא בעי כו' כצ"ל:

ד"ה מאי טעמא כו' איהו נמי מהתם מצינ' כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה שנאמר כו' טיב קודש ברע דחולין כו'. גירסא זו היא גירסת מ"ו הבז דלא כגירסא בס"י וכתב דלעולם הראשון הוא של הקדש והשני הוא הנתפס דחולין דלא כרש"י ולפי פי' גם בגמ' במילתא דאביי גרסינן ומה רע בטוב דעלויי כו' ובזה תבין דבריהם בדיבור שאחר זה עכ"ל ולא אוכל לירד לסוף דעתו דלפי גירסתו בטוב שני דכתיב בקרא היינו חילין והיאך ילפינן מיני' טוב מעיקרא עושה תמורה דבין לאביי ובין לרבא בטוב למעוטי אתי היכא דקדם מומם להקדשם וכיון בטיב היינו חילין האיך אתי למעוטי הקדש ולענ"ד גירסא דס"י יותר ניחא ותוספת כרש"י ס"ל והכי גרסינן טיב חולין ברע דקדש או רע דחולין בטוב דקדש איזהו טוב ברע ב"מ שקדם הקדישו למומו זה הכלל זהו הפך מן האחרים שהרי הכא הקדש היא הנתפס הד"א והס"ד וכצ"ל והכי פירושם דזהו החליפי' הפך מן חליפי' אחרים דחליפי אחרים היינו תצא זו ותכנס זו כדאמרי' לקמן והכא היא להיפוך תכנס החולין ותופס הקדוש' והקדש היא הנתפס ויוצא מן הקדושה כנ"ל ועיי' לקמן ד"צ ע"א ולגירסא זו נמי תבין דברים בדיבור שלאחר זה כאשר אפרש בס"ד:

ד"ה לאביו כו' משמע דטוב ברע מיותר למעוטי כו'. פי' ובין לאביי ובין לרבא הטוב אתי למעוטי היכא דקדם מומין כו' ולרבא איצטרך טוב ראשון לרבות דאפילו טיב בטיב נמי לקי:

בא"ד ליכתיב רחמנא ולא ימיר אותו ברע. טוב ברע ל"ל כו' כצ"ל:

בא"ד והיינו כאביי הס"ד. פי' ואי הוה כתיב ולא ימיר איתי ברע הוה משמע אותו דהקדש לא ימיר ברע דחולין או רע דהקדש בטוב דחולין ולפ"ז לא הוה מצי למילף מיניה דבטוב אתי למעוטי היכא דקדם מומין להקדש כיון דבטוב היינו חולין אבל השתא דכתיב טוב ברע משמע טיב דחולין ברע דהקדש או רע דחולין בטוב דהקדש שפיר ילפינן מינה דאתי למעוטי היכא דקדם מימין להקדשם וכרבא לא מצי לאוקמי דלדידיה אתי טוב ראשין לרבותא. פי' טוב בטוב נמי לקי כן נ"ל ברור ונכון:

ד"ה והא טעמ' כו' משום הוא ומשני אמר ר"ש כו' כצ"ל:

בא"ד איהו נמי מהתם מצי כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא דבההיא קדושה הא אימר בה חדא זימנא כו' כצ"ל:

שם וחיללו על אחר ונתכפר כו' כצ"ל:

שם והוסיף חומש מהו שיחזור ויוסיף חומש נתכפרו כו' כצ"ל:

שם באותה קדושה לא ניבעי נתכפר באשם אחר ור' אבין חדא מגו חדא קא מיבעי' לי הומם וחיללו כו' כצ"ל:

שם באשם קמא היא דאינו מוסיף אבל בגוף אחר אע"ג דקאים באותה קדושה מוסיף כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה אי שני כו' לא מימר אי הכי מיבעיא כו' הד"א ואי ב' כו' הראשין ונתכפר כו' כצ"ל:

בא"ד כיון דחד גופא הוא הו' וכיון דמספק' ליה לאביי להכי קא מתמה כו' כצ"ל ובד"ח נ"ב נ"א ואינו מן הצורך:

ד"ה ואם תמצא כו' אינו מימר משום דבההיא קדושה אימר בה חדא זימנא ואינו מימר בה כו' כצ"ל. ומ"ו הב"ז מ"ז ואינו מן הצורך:

ד"ה שני גופי' כו' שני זה ונתכפר באחר כו' כצ"ל:

בא"ד ואינו מימר הס"ד ואח"כ ד"ה לישנא אחרינא בירושלמי גרסינן לה כו' כצ"ל:

ד"ה אי שני כו' ליה תיבעי' ליה כו' הד"א:

בא"ד לחולין והומם האי כו' הד"א בא"ד מידי אבל כו' הד"א ד"ה אי שתי כו' חומש או דלמא כו' הד"א:

דף י' ע"א גמרא דבאותה קדושה קאי מוסיף חומש כו' כצ"ל. פי' ולא היי הקדש שני ובד"ח נ"ב גירסא אינו ואינו מן הצורך וכ"כ מ"ו הב"ז ליישב גירסא זו:

שם אבל בקדושה אחרת לא כו'. פי' דהוי הקדש שני:

שם והכי קאמר מה כשהפריש משלו עושה תמורה אף כשהפרישו כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה ואם תימצא כו' חדא הס"ד:

ד"ה מאי מי כו' נינהו לא מיקרי הקדש שני ומוסיף כו' חומשו או דלמא סוף סוף מכח קמא קא אתי והקדש שני כו' כצ"ל והד"א:

ד"ה מקדיש מוסיף כו' בעלים דידיה איזהו דאי פריק כו' כצ"ל:

ד"ה מקדיש הוי כו' דידיה הס"ד:

ד"ה א"כ כו' אלא ש"מ בתר מתכפר אזלינן הילכך. כו' הד"א וכצ"ל:

ד"ה הא כיצד כו' משלו יביא על נדרו הס"ד ואח"כ ד"ה מלבד אשר תשיג ידו מלבד אייתר לומר אם אינו יכול כו' כצ"ל:

בא"ד ויצא הס"ד ואח"כ ד"ה לענין כפרה לאשמעינן כו' כצ"ל:

ד"ה רצה בוולדה כו' מסיני דחמש חטאות מתות נינהו והכי כו' כצ"ל תוס' ד"ה איתמר כו' בן אחותי ראה כו' כצ"ל וכ"ה גירס' תוספות שם ד"ד ע"ב פי' שבר קפרא אמר לבר פדא אתה אחותו ראה כו':

ד"ה אין קדושה כו' כצ"ל:

ד"ה ור"י כו' האם ולא מצינו כו' כצ"ל ד"ה ואזדא ר"י כו' דקדושה חלה והא אי אפשר לומר כן דאע"ג כו' כצ"ל. ומ"ו הב"ז מוחק תיבת אי ולא ידעתי למה דלפירושו משמע דלא פסיקא לומר הכי אליבא דר"י רק דאפשר לומר הכי וזה אינו דע"כ ר"י ס"ל הכי כמבואר לקמן:

בא"ד מערימ' האומד היא שלמים וולדה עולה ה"ז ולד שלמים ואי איתא כו' כצ"ל בא"ד דצריך לומר דמיד שחלה הקדוש' על האם קדוש הולד כו' כצ"ל:

בא"ד ולקמן אמרינן כיצד מערימי' על הבכור כו' כצ"ל בא"ד אומר מה שבמעי כו' כצ"ל:

בא"ד ומ"ש ממחוסר זמן כו' כצ"ל :

ע"ב גמרא לאימיה היא בכלל כו' כצ"ל שם פטורי' אלמא אלימא קדושת כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה ל"א מאי כו' ירך אמו הוא או אם כו' הד"א:

ד"ה אלמא אלימא קדושת כו' כצ"ל:

ד"ה יוצאי' לחולין כו היא כל הקדשים כו' הד"א ד"ה איתיביה ר"י כו' שלימי' בהן הס"ד וכצ"ל:

ד"ה הא מיקד' כו' בהן הס"ד וכצ"ל:

תוס' ד"ה אבל הכא כו' לימא כההי' דאי כו' כצ"ל:

בא"ד דקדוש הולד גם ע"פ האדם ולא מטיני' דאמו לבד כו' כצ"ל:

ד"ה אמורי הוא כו' שלימין דחולין בהם והכא כו' כצ"ל:

די"א ע"א גמרא מקדישי' איברים וממירים בהן כו' כצ"ל:

שם בכל מקום ונאכלין לעולם מאי לאו כו' כצ"ל:

שם מקדישין לעשות תמורה כו' כצ"ל:

שם במקדיש ולד ויצא דרך דופן כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה הכי קאמר כו' באיברי' ודקתני סיפא דהך מתניתי' כו' הד"א וכצ"ל:

בא"ד בהמה זו תמורה תחת שלימה זו לא אקדשים כו' כצ"ל ד"ה ועוברין כו' ור"י היא דאמרו כן כצ"ל:

ד"ה מאי לאו כו' חלה על העוברין מכח כו' כצ"ל ד"ה לא במפריס כו' תנא בתרא סבר כו' כצ"ל:

בא"ד אמן בהווייתן כו' הד"א:

ד"ה ואיבעית אימא כו' הן קדושים והך דקתני דקדוש כו' כצ"ל:

ד"ה אי אתה כו' דאיצטרך למיתני כו' כצ"ל:

ד"ה במקדיש ולד כו' דופן הני איצטריך כו' הד"א בא"ד בקרבנות דכלאים כו' כצ"ל והד"א:

בא"ד בולדי קדשים שנתעברה אמן לאחר שקדשה אלמא כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה הא מני כו' והלא במוקדשין כו' מכלל כו' כצ"ל:

ד"ה הכי קאמר כו' ע"י קדושת האבר ממירי' כו' כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה באומר הרי כו' והרי קנה זוז הלכך יצא כו' כצ"ל:

ד"ה שעושה אותה כו' שלה אבל בדבר כו' הד"א בא"ד מפרש לקמיה הס"ד ואח"כ ד"ה שהוא מתה כגון הלב או הוושט הס"ד וכצ"ל:

ד"ה הקדיש אבר כו' לדמיה ומגו כו' בהמה נחתא לה כו' הד"א:

ד"ה בשלך ושל אחרים כו' כצ"ל:

ד"ה