צאן קדשים יח

זו בין לפרש"י בין לפירוש' דהא ע"כ לרבנן בהא תלי משום דאי אפשר לבטלה דאין טעמיי' משום דמקבלה ואילך מצות כהונה הא נתינת האש דכתיב ונתנו בני אהרן הכהני' אש דכתיב' בתר קבלה ואפ"ה אמרינן במס' יומא דכ"ז ע"א דאיצטריך משום דס"ד כיון דלאו עבודה דמעכבא כפרה היא לא תיבעי כהונה קמ"ל לפ"ז גבי הולכה דלא כתיבי ביה כהונה ליכא למילף דמקבלה ואילך מצות כהונה כיון דלאו עבודה היה כלל דאפשר לבטלה אלא ע"כ דרבנן ס"ל דאי אפשר לבטלה מ"ה מרבינן הולכה מהא דמקבלה ואילך מצות כהונה ה"ה הולכה ועוד לפי דבריהם מאי פריך השתא לר"ש דילמא ר"ש נמי ס"ל דוקא מקבלה ואילך מצות כהונה מדכתוב ושחט והקריבו הכהנים וכתיב כהן בקבלה ובשחיט' לא כתיב ש"מ דוקא מקבלה ואילך מצות כהונה מ'"ה שחיטה כשירה בזר ובהולכה ס"ל דאפשר לבטלה ולאו עבודה היא מ"ה לא ילפינן מהולכה מהא דמקבלה ואילך מצות כהונה דאיכא למיפרך כמו גבי נתינת האש דאיצטריך למיכתב אע"ג דמי בתר קבלה כתיב כדלעיל מ"ה ס"ל דהולכה בזר כשירה ובהא פליגי ר"ש ורבנן וצ"ע רב ליישב סוגי' זו:

בא"ד נמי לר"ש פריך וכן כו' כצ"ל:

ד"ה הג"ה שחיטה לאו כו' דאהכשר ובפ' מייתי לה לקמן כו' האי תיבת לקמן כמו תיבת לפנינו ופי' כיון שהקשה שהיה ליפסל בזר כיון דאי אפשר לבטלה מאי משני דלאו עבודה היא משום דכשירה בזר ומעיקרא דדינא פירכא למה יהיה כשירה בזר כיון דאי אפשר לבטלה ולע"ד היה לתוספת גירסא אחרת בדברי רש"י דלגירסא זו מדאתכשרו בה כל הפסולים לא קשיא מידי דאפשר ליישב דה"ק דהוכשרו בה כל הפסולים אפי' נשים ועבדים וטמאים מסתמא לא חשיבי עבודה וכן מתרצו תוספת שם ביומא דברי רש'"י אלא ע"כ הגירסא היה בדברי רש"י שחיטה לאו עבודה היא משום דכשרה בזר ולפ"ז הקשו שפיר וכן משמע שם ביומא דהגירסא היה לפניהם כך בדברי רש"י עיין שם וכן במנחות ד"ה:

בא"ד מיהו גם לפי מה שפרשתי כו' ועיין שם ביומא דמבואר יותר ומיישבו גם אליבא דשמעון התימני:

ד"ה והרי הולפת כו' למיכתב בהן בהולכת איברים לכבש דלגופי' לא כו' כצ"ל:

בא"ד ומדאיצטריך מיעוט א"כ כו' כצ"ל. בא"ד וא"כ לר"ש דבעי כו' כצ"ל:

בא"ד לטעמיה דאמר התם הצתת' אליתה כו' כצ"ל בא"ד ליתא ליה אפשר להו בזריקה כו' פי' דקאי אארעא וזורק העצים על המזבח זה ליתה ליה:

בא"ד דהא ליתא להו טעמא כו' כצ"ל. פי' אע"ג דאיתא להו בזריקה לרבנן ואפ"ה נפקא להו שפיר דבעינן כהונה בסידור ב' גזרי עצים מדכתיב כהן בהולכת איברים ולגופא לא איצטריך דס"ל אע"ג דאפשר לבטלה עבודה היא ע"כ לגלויי אגיזרי דבעי כהונה:

בא"ד דאפי' לרבנן דאיתא להו במפוחא אזריקה פריך כו' כצ"ל:

ד"ה איבעיא להו כו' דאי שמה הולכה מחשבה שלא לשמו או פיגול פוסלת בה או אם זר מוליך אפי' בהושטת יד פסולה ואינו יכול לתקנו כהן להחזירה ולהוליכה כהן ואי לאו שמה הולכה אינו קרויה עבודה וצריך להחזירה לאחריו ולעשות הולכה ברגל וגם אם עשאה זר אין בכך בלום ויכול לתקנה בכהן בהושטת יד דכהן וקאמר ת"ש כו' כצ"ל בא"ד אבל מיושב פסול לא מצי מוכח דהויא הולכה שלא ברגל עבודה בלאו דיוקא משום דדילמא כו כצ"ל וכ"ה בס"י. פי' מדקתני יושב פסול משום דבעינן לעמוד ולשרת והוא עבוד עבודה מיושב לפ"ז מוכח דעבודה היא ומשני דאפשר לומר דמ"ה יושב פסול משום דלאו עבודה היא ולא תיקנה כו' ודו"ק:

דף ט"ו ע"א רש"י ד"ה איפשר לתקנה כו' דאמרי' דאין הולכה כו' כצ"ל ד"ה ונהי נמי כו' כלומר כו' דבכשר אחר של צד המזבח קאמר והולכת כשר קמא דהואי שלא ברגל כשירה היא מ"מ ש"מ דכשירה ע"י תקנה הס"ד וכצ"ל ובד"ח נדפס נ"א ושיבוש הוא. פי' אפי' אי אמרי' דהולכת כשר קמא כשירה מ"מ מוכח דיש לו תקנה דאל"כ איפסילה דאפסקי' פסול אלא ע"כ יש לו תקנה ה"ה השתא דאמרינן דהולכת כשר קמא פסולה דלאו שמה הולכה נמי איתא ליה תקנה:

ד"ה דקאי זר בראי' כו' וכי פשטינ' יחזור הכשר ויטלנו זר מעשה כו' כצ"ל. פי' הא דפשטי' לעיל יחזור הכשר כו' מ"מ כיון דכשר קמא שהושיט לפסול הרחיקה מן המזבח ולאו הולכה היא כלל ליפסול מה דאפסקי פסול וכשר אחר שקיבלה מן הפסול נמי מעשה איצטבא עביד וליכא הולכה פסולה כלל אבל הולכ' פסולה דילמא אין לה תקנה:

ד"ה נשפך מן הכלי כו' סגי לה הס"ד:

ד"ה לפלוג בדידי' כו' בה ומחלק וליפסול שפעמים כו' כצ"ל ד"ה מחלוקת כו' בהולכה שלא ברגל קאמר ומשום הו' כצ"ל:

ד"ה בהולכה רבתי כו' דכי פליג ר"ש ורבנן בהולכה זוטרתא פליגי שוחט בצד המזבח וזרק דהיינו שלא ברגל אבל בהולכה רבתי דהיינו ברגל לא פליגי ולקמן מותיב לה ממתני' מיניה דבשוחט נמי רחוק מן המזבח נמי מכשיר ר"ש מדקתני שאם רצה שוחט בצד המזבח וזורק הס"ד וכצ"ל:

ואח"כ ד"ה מחכו עלה במערבא מחייכו עליה דהאי שמעתתא דמוקי טעמא דר"ש בהולכא זוטרתא ולמימר דלאו הולכ' היא ואע"פ שאי אפשר כו' כצ"ל:

ד"ה אלא חטאת העוף כו' היכי פסול בה כאן הס"ד וכצ"ל:

ד"ה הא איתעביד כו' משום טעם דלאו הולכה היא ובשלא כו' כצ"ל בא"ד דכי אמר ר"י דלאו שמה הולכה בהולכה רבתי קאמר כו' כצ"ל ד"ה והא כי פליגי כו' דהא קתני כו' משום שאפשר לבטלה הוא ורבנן ס"ל הא מיהא לא ביטל הס"ד וכצ"ל:

ד"ה אלא בהולכה כו' צורך זריקה היא וכיון דלא הוה בדעתי' למחשב אזריקה כו' כצ"ל בא"ד ולא משום מחשבה הולכה הס"ד וכצ"ל:

ד"ה הוליכן זר ברגל כו' וחזר והוליכו הס"ד וכצ"ל ד"ה אפשר לתקונה להולכה דפסול כו' קבלה נמי אפשר לתקן כגון אם לא קיבל כו' כצ"ל בא"ד כשירה דבפרק שלישי כו' כצ"ל ד"ה פוסל כאן דהתם כו' כצ"ל ד"ה לדברי הפוסל כו' מכשיר כאן כו' כצ"ל:

ד"ה אף לדברי כו' דהא צריך לאמטוי' מאחר שנתרחק צריך להחזיר ולהביאו למזבח נמצא דהולכה אחרונה לצורך ככל הולכות הס"ד וכצ"ל:

תוס' ד"ה חטאת העוף כו' באפשר לבטלה הולכה זו דרחוק מן המזבח דאי בעי היה שוחט בצד המזבח לא פסלה כו' כצ"ל בא"ד לא חשיבי עבודה והוי כאלו איתעביד מצותו א"כ בחטאת כו' כצ"ל. פי' דלא כפרש"י דפירש דקס"ד מכי נפק דם גמרה לה עבודה הזאתה ואע"ג דלא מטי דם למזבח מ"ה פריך איתעבידה מצותו. אבל להך פירוש' פריך הכי אע"ג דלא גמרה עבודה עד דמטי למזבח מ"מ לאו עבודה היא משעה שנעקר הדם ונתז מן הצואר עד דמטי למזבח דהולכ' זוטרתי הוא והוי כאלו איתעביד מצותו ובהא מכשיר ר"ש:

בא"ד ומשני רחמנא מחשבים להולכה זו עבודה שלימה הס"ד וכצ"ל. פי' אע"ג דבשאר קרבנות הולכה שלא ברגל לא חשיבי ולא הוי עבודה בחטאת העוף רחמנא מחשבי לעבודה אע"פ שהיה שלא ברגל דלא כתיב ביה הולכה אחרת נ"ל:

ד"ה אלא חטאת העוף כו' אי אמרת בשלמא כו' כצ"ל בא"ד משום דפשיטא ליה דעד דמטי למזבח לא איתעביד כו' ופירוש זה כפרש"י:

ע"ב רש"י ד"ה הא לאמטויי' דקאמרת כו' כצ"ל:

הדרן עלך כל הזבחים פרק שני תוס' ד"ה זר ואונן כו' בעל מום ושתוי יין משום דכתיב כו' כצ"ל. אבל פרועי ראש לא גרסי' כאן וגם במנחות ד"ו בד"ה שקמצו זר כו' חדא דלא כתיבי חילול בהדיא בפרועי ראש ועוד דבהדיא אסיקנא במ' תענית די"ז ע"ב ובסנהדרין דכ"ב ע"ב דהא דאיתקש פרועי ראש לשתויי יין למיתה איתקש ולא לחילול והכי הלכתא גמירי דלאחולי עבודה לא איתקש נ"ל. וכ"פ הרמב"ם, בפ"א מה' ביאת המקדש:

ד"ה טבול כו' דלא תני טמא ברישא ניחא ליה למיתני כו'. פי' ה"ל למיתני טמא תכף אחר טבול יום ומשני דניחא ליה כו' דהא לא תני ערל ג"כ ברישא אפשר לומר כיון דערל לא ילפינן מדברי תורה אלא מדברי קבלה וכל הני דקתני בתר ערל וטמא ילפינן במה מצינו מ"ה קתני לבסוף:

בא"ד ואותה טומאה לא הותרה בצבור הס"ד. פי' ואי הך סוגיא דהכא כר"ע ס"ל לא צריכא קרא לערל אפי' בקרבן צבור דהא מרבה לערל כטומאה שלא הותרה בצבור ה"ה ערל נמי אלא ע"כ סוגיא דהכא לאו כוותיה נ"ל ומ"ו הב"ז כתב בע"א ודוחק הוא:

ד"ה אלא למעוטי כו' ועוד דגבי וינזרו כתיב חילול ולא גבי אכילת קודש כו' אע"ג דגבי אכילת קודש נמי כתיב ולא יחלכי את קדשי בני ישראל את אשר ירימו וגו' הא מוקמי' להאי קרא במס'. סנהדרין דפ"ג ע"א לאוכל את הטבל שהוא במיתה דבעתידי' לתרום הכתוב מדבר בא"ד מאכילה בטומאה לחוד לא אתי כו', פי' ולא לזר ששימש:

בא"ד למידרש זר מבני ישראל כו' כצ"ל:

בא"ד דבהאי קרא גופי' פו' דבהאי קרא וינזרו כתיב טמא ששימש ואכילת טומאה נמי:

בא"ד ועוד דלקמן שילהי פרק ב"ש כו' ובאמת קושי' זו בלא"ה קשה וכן הקשו תוס' בסנהדרין דפ"ג ומתרצו שם דאע"ג דמוקמינן