צאן קדשים יז

משום דחוזר ממילא א"כ ר"י דיליף בפ' ב' שעירים דס"ד דמום עובר ילפינן מ"ה איצטרך מום בם הא ממום עובר לא מצי למילף דחוזר ממילא כמו מחוסר זמן. ולפי מה שתירצו תוס' בפסחים שם וביומא שם דמ"ה לא יליף ר"י ממחוסר זמן משום דמחוסר זמן לא אתחזאי לעולם לשום קרבן וזמן קבוע להיות ראוי לא קשיא מידי עיין שם:

ד"ה הכא קרבן אידחי כו' והא דמשמע איפכא כו'. פי' התם דמשני הכי השתא מומר לאו בר אתויי קרבן הוא האי בר אתויי קרבן הוא דמשמע דגברא אידחי גרע מקרבן אידחי ומשני דהתם קרבן נמי לא אידחי:

בא"ד ור"ת פי' איפכא דגבי הורו ב"ד לא היה אלא דיחוי כו' כצ"ל:

ד"ה בן עזאי כו' מוציאו מידי פיגול כו'. פי' הוי בתחלתו להחמיר וסופו להקל ולא הוי ק"ו ומשני דבעינן שיהא כל המתירי' בכשרות ולא דמי כו' כצ"ל:

בא"ד ואי לא דריש א"כ אשם נמי ליעכב כו' כצ"ל. ואיני מבין קושי' זו דבאמת כ"ע לא דרש אותה דע"כ אותה לאו דוקא כדאמרי' לעיל דשייר פסח ובאשם ס"ל כרבנן דסמכי אהיקשא דאיתקש מנחה ולחטאת מנחה לאשם והיקש' דכחטאת כאשם איצטרך למילתא אחריתי וכ"כ הש"י לעיל ד"י ע"ב ד"ה הרי הוא כו' אליבא דרבנן:

ד"ה מה הצד השוה כו' ותיתי מחטאת ואשם ופסח כצ"ל. דמחטאת ולשם איכא למיפרך שכן מכפרת:

דף יג ע"א גמרא דיקא נמי כו'. ולע"ד האי דיקא נמי שלא לצורך הוא דמהיכא תיתי לומר דמתני' איירי במחשבת פיגול כיון דלא אידכר כלל במתני' מפיגול רק דס"ד דהמקשה דר"ע איירי במחשבת שלא לשמה כדפרש"י בד"ה לא עשה כו' וגם במסקנא לא חיישי' להאי דיקא כמו שכתבו תוספת ויש ליישב בדוחק:

רש"י ד"ה אשם נמי כו' בשלא כו' כצ"ל:

ד"ה והקריבו דכתיב כו' אומר כו' או אינו כו' הד"א בא"ד לזריקה דהאי ל' הקרבה כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:

בא"ד משמע דהיינו כו' הד"א:

בא"ד מאהל מועד כו'. פי' אלא מסיני כמ"ש ויקח חצי הדם וגו':

ד"ה דיקא נמי דתנא דמתני' כו' כצ"ל:

בא"ד פיגול הס"ד ואח"כ ד"ה אלא בזריקה במחשב בשעת זריקה כו' הד"א:

ד"ה לא קשיא כו' אלא במחשב בשעת שחיטה כו'. ולפ"ז היה יכול לשנות דר"ע נמי איירי במחשבת שלא לשמו וכשחושב בשחיטה על הקבלה שלא לשמו מ"ה לא מהני אפי' לר"י דס"ל דמחשבי' מעבודה לעבודה דוקא כשחישב בשעת שחיטה על הזריקה ולא על הקבלה דיליף מפיגול וכ"כ תוספת לעיל ד"ט ע"ב ומתני' איירי כשחישב בשחיטה על הזריקה שלא לשמו. ואפשר לומר משום דהא דלא פסלה בשלא לשמו כשחישב בשחיטה על הקבלה דיליף מפיגול ניחא ליה לאוקמי' בפיגול גופא ולחלק הכי נ"ל:

בא"ד אכילת מזבח דאיתרבי בהדיא כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה אתה אומר כו' בקבלה ולא בהולכה כו'. פי' בקבלה והולכה לא תיפקה מכלל קבלה ולא בהולכה לחוד:

ד"ה בכהן כשר כו' וקשה דהא נפקא לקמן כו' ונ"ל דלאו קושיא היא כלל דאי לאו ג"ש והוה ילפינן מקרא דאין בגדיה' עליהם אין כהונות עליהם והוו להו זרים וכיון דאיתרבאי מזרות לא הוי שמעינן קבלה מיניה דבעינן בגדי כהונה כיון דזר בקבלה כשר דזר ילפי' מועבדתם עבודת מתנה ולא שיש אחריה עבודה וכן משמע בהדיא במס' סנהדרין דפ"ג ע"א דהא בהא תליא דמ"ה מחוסר בגדים בקבלה ליכא משום דאיתרבא מזרות וזר בקבלה כשר מ"ה איצטריך ר"ע גז"ש בקבלה נמי בעינן בכ"ש עיין שם בסנהדרין ונכון הוא:

ד"ה דיקא נמי כו' גבי כל הנישום דמים באחר הס"ד והוא בפ"ק דקידושין ובפ' הזהב:

ע"ב גמרא הא ר"ש כו'. אע"ג דמודה ר"ש בהולכת חטאת הפנימיות דאי אפשר לבטלה והוי עבודה היינו ליפסול אבל אינו מפגל להתחייב כרת על אכילתו והכא לא מפגלת תנן נ"ל:

רש"י ד"ה לא קשיא הא דמקרבי שפיכת כו' כצ"ל:

ד"ה מצדה תברא כו' ותו לא כו'. פי' אבל לא טבילת אצבע שאינו נוהג בשלמים:

ד"ה אף אנן כו' עבודות אם חשוב ע"מ כו' כצ"ל:

ד"ה בשלמא קומץ כו' דהיינו בשוחט כו' כצ"ל בא"ד מן הבשר שהם שיריים אף זה כו' כצ"ל בא"ד קומץ מתוך שיריים וכן שאר ב' עבודות דהא דמפגל כו' הד"א וכצ"ל. פי' כיון דילפינן מנחה מהיקש דזבח לענין פיגול צריך להיות הד' עבודות דמנחה דומיא דד' עבודות דזבח:

תוס' ד"ה ע"מ לשפוך כו' וההוא דעל הרצפה הולך לאיבוד כו'. פי' דאין מצוה לאוספו:

ד"ה הג"ה תהי בה ר"ל כו' בהולכות חטאות הפנימיות הס"ד וכצ"ל. פי' אע"ג דלא למדו אלא משלמים ובשלמים מכשיר ר"ש בהולכה:

דף י"ד ע"א גמרא ואשכחן חוץ לזמנו חוץ למקומו מנ"ל כו' כצ"ל. שם שכן נוהג בבמה שלא לשמן במאי נוהג כו' כצ"ל ומ"ו הב"ז מוחק כל זה וקשה לשבש כל הספרים. וכן משמע גירסא זו מפרש"י:

שם פסח וחטאת בבמה לא קרבו כו'. אע"ג דסוגיא דהכא אליבא דר"ש ור"ש ס"ל לקמן דקי"ז ע"א דפסח קרבו בבמה גדולה וא"כ איכא למיפרך מה שלא לשמה שכן נוהג בבמה בפסח יש ליישב כיון דהשתא מיהו בחטאת קיימי' למילף חטאת משלמים וחטאת ליכא בבמה כדאמרי' לעיל ד"י ע"א:

רש"י ד"ה ומשמע הכא כו' לטבול בחטאת כו' כצ"ל ד"ה שכן נוהג כו' וחטאת והני לא כו' הד"א ד"ה אין מחשבה כו' לבטלה דהא כו' הד"א:

ד"ה אין מחשבה מועלת כו' מתירין ואי ר"ש כר"י סבר כו' כצ"ל:

בא"ד ואולם כו' עזרה ס"ל כו'. פי' דאסור לסדר לחם הפנים באולם כמו בעזרה אבל להקטירו אסור באולם אע"ג דבעזרה מותר:

ד"ה ה"ג ואת"ל הולכה כו' שלא ברגל היא הס"ד:

ד"ה יזרקו הכהנים את הדם מידם מידם של שוחטים כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה מודה היה כו' דכי אמר פיגול מהימן כו'. פי' משום דמנא ידענא והכתיב וכל אדם לא יהיה באוהל מועד אלא משום דכהן מהימן:

בא"ד בפרק הקומץ זוטא כו' וכן איתא לקמן בפ' ב"ש דמ"ד ע"ב:

בא"ד ולא נהירא הס"ד. עיין בפ' ב"ש שם בתוספת בד"ה בדבר הנעשה כו' מה טעם דלא נהירא:

ד"ה ומה שלא כו' נוהג בד' עבודות תאמר כו' כצ"ל:

בא"ד פריך לעיל ד"ד ע"א:

בא"ד בעלים דלא הוי פיגול אלא בזריקה כו' כצ"ל:

בא"ד ופוסל בפסח בזביחה או כו' כצ"ל דילפי' מתכוסו:

בא"ד וי"ל דשלא לשמן יוכיח. פי' דאין לו חומרא זו דפוסל בכל הקרבנות בד' עבודות ה"ה בפסח:

ד"ה הג"ה תוך עזרה כו' או ע"ג דף דלא עדיף מאויר כו' כצ"ל. פי' אע"ג דהתם אין הפסק בין בהמה לרצפת עזרה אפ"ה פסול מכ"ש ע"ג דף דאיכא הפסק:

בא"ד דהשתא ירדו כו' פי' מעל הרצפה ירדו:

בא"ד וצ"ע דלקמן מבעיא להו ירדו מהו שיעלו ועוד י"ל כו' כצ"ל. ויש גורסין וי"ל דשחט על הרצפה ואח"כ נתן על הדף וגירסא זו אינו מן הצורך וגם אינו נכונה גירסא זו שכבר כתבו תירוץ זה ונ"ל דהכי פירושא דהשתא דמשני דבכל הפסולים קרי ירידה אפי' מעל רצפה ולא יעלו א"כ צ"ע לקמן דמבעי' להו בקדשי קדשים ששחטן בדרום אם ירדו מהו שיעלו מאי תיבעי להו הא שחיטת דרום גרוע משאר פסולים כמו שכתבו תוספת לקמן ובשאר פסולים אמרי' דאם ירדו אפי' מעל רצפה לא יעלו מכ"ש גבי שחיטת דרום בשלמא לרבנן דלא משכחת עליה וירידה אלא מעל גבי מזבח מבעיא להו אם משלה בהן האור וירדו מהו שיעלו ובשאר פסולים דלא יעלו מיירי בשלא משלה בהן האור וכ"כ תוספת לקמן בפי' דמיירי בהכי אלא אליבא דר"י דאפי' ירידה מעל רצפה הוה ירידה לגבי שאר פסולים ולא יעלו מכ"ש בשחיטת דרום ומאי מבעי' להו ממ"נ אם לאחר שחיטת דרום נתן על הדף הוי ירידה כמו שאר פסולים ואם לא נתן על הדף לא הוי ירידה ולא משכחת ירידה בי' ואם שחט ע"ג דף נמי הוי ירידה ונכון הוא:

בא"ד ותו דלשון אם כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא איתמר נמי אמר עולא כו' כצ"ל. רש"י ד"ה והא שחיטה כו' אלמא כו' דמשום דסבירא להו הולכה אי אפשר לבטלה תפסול בזר א"כ בשחיטה כו' כצ"ל:

ד"ה ואמר רב כו' למילתי' מאי טעם כו' הד"א:

בא"ד ושחט וכתב בה כו' הד"א:

ד"ה וכן כהן כו' דפסול הא אינה יושב ואינו מוליך אלא בהושטת יד כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:

ד"ה נתנו לחבירו כו' שורות הס"ד ד"ה יחזור לכשר כו' תרתי חדא דלא כצ"ל בא"ד ויטלנו מידו בצד המזבח כו' כצ"ל. והא דלא דייק הכי דאי הולכה שלא ברגל שמי' הולכה איפסלה בהולכת כשר קמא שנתן לפסול כדפריך לקמן משום דאפשר לומר כיון דאפשר לתקוני במאי דפסקי פסול מ"ה לא מיפסלה בהולכת כשר קמא:

ד"ה אימא יחזור כשר כו' דהולכת כשר קמא כשירה הס"ד כצ"ל:

תוס' ד"ה שיכור פי' בקונטרס כו' בפ' מומין אלו פסולים באדם כו' כצ"ל:

בא"ד וכר' יהודה דאמר כו' כצ"ל. פי' דהתם משמע דסתם שיכור פירושו בשאר דברים המשכרים ע"כ הכא נמי דקתני סתם שיכור ולא תני שתוי יין בפירוש ע"כ נמי מיירי בשאר דברים וא"ה מחלי עבודה כר"י דס"ל הכי וכ"כ תוספת שם דמ"ה ע"ב דהך ברייתא איירי בשאר דברים וכר"י ותמיה לי ממ"ו הב"ז דהגיה ודלא כר"י:

בא"ד ומיהו שיכור כו'. פי' דהך ברייתא איירי נמי בשתויי יין ואליבא דכ"ע ולא דמי להתם:

ד"ה והא שחיטה כו' ותימא דמאי פירכא לרבנן כו' ולפי דברים אלו קשה להו למה סוגיא