צאן קדשים קעח

רש"י ד"ה בשינוי קונה כו' תימא אנא דאמרי כמ"ד שינוי לא קנו כו'. וליכא להקשות הא רבא גופא קאמר במס' ב"ק דס"ו ע"ב מי איכא למ"ד שינוי מעשה לא קני משמע דס"ל דשינוי קונה דליכא מ"ד דלא ס"ל הכי לאו קושיא היא דרש"י אזל לשיטתי' דמפרש התם דרב' קאי אהנך אמוראי דפליגי התם וה"ק מי איכ' למ"ד חד מהני אמוראי שינוי לא קני דלא פליגי אלא ביאוש ע"ש ולפ"ז אפשר לומר דס"ל דיאוש לא קני ואין להקשות מסוגי' דפרק הגוזל ומאכיל דקי"ח ע"ב דמתרץ רבא מתני' כר' אושעיא דבגזלה קיימת חייבי' ובאין הגזלה קיימת פטורים ומסיק התם דדרשינן מקרא מאשר גזל דוקא כעין שגזל דהיינו גזל' קיימת אבל אין גזלה קיימת פטורים וא"כ ע"כ כעין דשינוי קונה י"ל דרש"י נמי ס"ל דהך דרשא אסמכתא בעלמ' הוא ומסבר' קאמר דאין הגזלה קיימ' פטורי' מלשלם כיון דאיירי לאחר יאוש ואינהו לא גזלו מידי וכ"כ תוספת התם בד"ה גזל כו' ע"ש בא"ד על גזל אביו הס"ד ואח"כ ד"ה ה"ג ל"א כו' כצ"ל:

ד"ה ת"ר כו' אם בל תשחטו כו' כצ"ל:

ד"ה קרבן בשחוטי חוץ כו' כצ"ל ד"ה ה"ג אין קרבן כו' יהא חייב ת"ל קרבן כו' הד"א:

בא"ד שומע אני אפי' השוחט כו' מלישנ' דרש"י משמע דהכי פריך כיון דדרשת מקרבן דאינו חייב על החולין דרשי' נמי להשוחט ב"ה כו' ותרוייהו דרשינ' מינ' ובזבחי' דקי"ג וביומ' דס"ג לא פרש"י כן אלא דפריך דלמא קרבן לאו להכי הוא דאתי להוציא את החולין אלא להביא קדשי ב"ה ע"ש ופרש"י דהכא ניח' טפי דתרוייהו שמעינ' מיני' דחולין לא איקרי קרבן בא"ד למלאכת המשכן הס"ד ואח"כ ד"ה שאילו ראוי לפתח כו' כצ"ל:

ד"ה אוציא את כו' ושעיר מרבינ' לעיל כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ולא אוציא כו' לפתח אהל מועד אין חייבי' עליו ופריך כו' כצ"ל:

דף ז ע"א גמרא קבלת הדם ורבנן איצטרך כו' כצ"ל:

שם בעל מום הוא דעובר דאי כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה רבא אמר כו' כדפירשתי לעיל דכרעיה דראשון הוא כו' כצ"ל והשאר יש למחוק פי' כיון שבא מכח ראשון פשיט' דלקי:

בא"ד שהיה לו חולה בתוך ביתו כו' כצ"ל בא"ד בההוא סוגי' דאיירי במחוסר זמן והא ליכא כו' כצ"ל:

ד"ה בבמה דילהון כו' לשמים הס"ד וכצ"ל ואח"כ ד"ה קמ"ל מכל אלה דלא מקבלי' כלומר להכי כו' כצ"ל:

ד"ה מתקיף לה כו' ואקרבינה וכיון דחזי להקרבה מצינו למימר דאסוקי אדעתי' ולאקדשינ' כו' כצ"ל. פי' כיון דמצינו למימ' דאקדשי' להקרב' מ"ה לוק':

בא"ד אדעתי' דחזי לאקרובי כו' כצ"ל:

ד"ה ומיד בן נכר כו' מה ת"ל לעולה פרט לנזירות דברי ריה"ג ור"ע כו' כצ"ל ושנוי' זו שנוי' דחוקא לר"י דלר"ע ניחא דאיצטרך איש איש דאי מלא תקריבו את אלה ה"א אלה אי אתה מקריב אבל תמימים מקבלי' מהם כל הקרבנות מ"ה איצטרך איש איש למעט דוקא עולה מקבלי' מהם ולא שאר קרבנו' אפי' תמימי' אלא לר"י שנוי' דחיק' היא למימר דאיצטרך איש איש משום דכתיב בהאי קרא לעולה דאתי פרט לנזירות דלפי המסקנ' דהתם במס' מנחות לעולה פרט לנזירות גופא לא איצטרך דפריך התם לר"י פרט לנזירו' מהתם נפקא דבר אל בני ישראל וגו' בני ישראל נודרי' ולא נכרים ומשני אי מהתם מלעול' ה"א קרבן הוא דלא לייתי אבל נזירות חלה עלייהו מ"ה כתיב בני ישראל דאפי' נזירות לא חיילי עליהו וכפרש"י והשתא לפי מסקנא זו כיון דנכרי אימעיטו לגמרי מנזירות א"כ ל"ל לעולה פרט לקרבן נזירות וקושי' זו בלא"ה יש להקשות על סוגי' דהתם אחר זאת מצאתי קושי' זו בתוספת מסכ' נזיר דס"א ע"ב והניחו קושי' זו בצ"ע ואין ליישב דאיצטריך תרוייהו דאי מבני ישראל ה"א בני ישראל אתי למעוטי נכרי' מקרבן נזירות ואיש דכתיב גבי נזיר אתי לרבות נכרי' לנזירו' אבל השתא דכתיב לעולה למעוטי נכרי' מקרבן נזירות ע"כ בני ישראל אתי למעוטי מנזירו' גופא דלא חלה עלייהו כדאמרי' שם בנזיר זה אינו כיון דמסיק התם במס' נזיר דהלכה למשה מסיני היא בנזיר ע"כ האי דכתיב בני ישראל קא ממעט להו מנזירו' לגמרי וכפרש"י שם בהדי' דס"ב ע"א ובאמ' תוספ' במס' מנחות שם ובמסכ' חולין די"ג ע"ב מתרצו קושי' זו בע"א ע"ש ולענ"ד יש ליישב לר"י דאיצטריך איש איש לרבות דמקבלי' מהם עופות ויין והלבונה ועצים דמכל אלה ליכא למילף דמכל אלה אי אתה מקריב כו' דתמות לא נאמרו בעופות נ"ל ד"ה אלא בתם כו' התרו בו לא תקדיש ב"מ למזבח כו' כצ"ל בא"ד דלא מסיק אדעתיה דחזי להקרבה כו' ודבריהם אינם מובני' לי הא צריך התראה אכל לאו ולאו וכיון דאתרו בו לא תקטיר ב"מ או לא תזרוק ב"מ למזבח ואמר ע"מ כן היאך לא אסיק אדעתי' דחזי להקרבה ומ"ו הב"ז מפרש דידע שאינו ראוי לכך וכאלו התרו בו שלא יזרוק מיא בעלמא אבל מסיים שהוא דוחק ולענ"ד אפשר ליישב כוונות התוספת דס"ל דלא מתרינן בו אכל לאו ולאו בפני עצמו אלא כיון דהתרו בו כשמקדיש לא תקדיש ב"מ למזבח וכיון דמדכרינ' שם מזבח כל העבודה בכלל וכאלו התרו בו אכל עבודה בפני עצמו ולפ"ז ניח' אע"ג דאמר בשעה שהתרו בו ע"מ כן היינו מהקדישו אבל לא חסיק אדעתיה דחזי להקטיר או להזריק כיון שהי' ב"מ מעיקרא ולא לקי נ"ל:

ע"ב גמרא בהרצאות גופו לקי כו' כצ"ל ואינו מן הצורך למחוק תיב"ת גופו:

שם מאי אתה עושה תמימים נדבה כו' כצ"ל:

שם זכייה בגוויה אבל בזמן כו' כצ"ל והשאר יש למחוק וסוגיא זו איתה במס' ב"ק די"ב ע"ב ולית' לגירסא זו שם שביח הקדש קיים וקתני כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה נדר מניין כו' לנדור הס"ד:

ד"ה אין לי כו' סמיך ללא ירצה כו' כצ"ל:

ד"ה לא נאמר בדברים כלומר בההי' פרשה הס"ד ואח"כ ד"ה לא אמור כלומר כו' כצ"ל:

ד"ה מוכרים אותו כו' בבכורות בפ' כל פסולי המוקדשים גבי בכור ב"מ ב"ה מתירי' כו' כצ"ל:

ד"ה הא גופא קמ"ל כו' דס"ד דלית' בהו זכייה כו'. פי' כמו מעשר דאינו נמכר דנאמר בו לא ימכר ולא יגאל. וע"ש בתוספת ב"ק די"ב ע"ב ד"ה תם אי כו':

תוס' ד"ה אביי אמר כו' וכן מוכח הסוגיא. פי' מדקאמר אביי בגברי קתני ש"מ דחד מיהו לקי:

ד"ה לא שנו כו' דב"ק אמרינן הא רבנן צ"ל דלפי זה כו' כצ"ל. פי' כיון דמוקי הא דר"נ דהכא כרבנן דרבנן נמי ס"ל דבזמן הזה נמי הוה ממינו ור"י ס"ל דאפי' בזמן שב"ה קיים הוה ממונו לפ"ז הך סוגיא דפ' הפרה לאו אליבא דהלכתא היא לא כרבנן ולא כר"י וע"ש בתוספת ב"ק ד"ה ואם איתא כו':

דף ח ע"א גמרא דידהו אנן יהבינן כי' כצ"ל שם בזמן הזה מאי אירי' כו' כצ"ל:

שם בתמין והני היא דלא מזבני ודאי מזבני לעולם כו' כצ"ל. פי' הני ספיקי' לא מזבני אלא ירעו מד שיסתאבו ויאכלו בעצמן אבל ודאי מזבני וקשה לר"נ. ומ"ו הב"ז גורס גירסא אחרינא וקשה לשבש כל הגירסאות:

רש"י ד"ה אלא אי אמרת כו' ואילך אלא ודאי כי' כצ"ל:

ד"ה לא אמר כו' שהפקיד כהן בכורו כו' כצ"ל ד"ה אלא לאו בתם וקא מחייב לכופר בבכור קרבן שבועה אלמא ממונו דכהן הוא הס"ד וכצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה לא בפלוגתא כו' ע"א עושה תמורה ישראל ובבית כהן אינו עושה תמורה לא זה ולא זה רשב"א אימר כו' אבל בבית ישראל זה וזה כהן וישראל עושים תמורה מאי לאו כו' כצ"ל והד"א:

בא"ד אצל ישראל כהן איני עושה תמורה דליתא ביה זכייה כו' כצ"ל:

בא"ד לא דכ"ע לית' להי דר"נ כו' גירסא זו אינו מובן לי כיין דכ"ע לית להו דר"נ ואפילו בכור בארץ דחיי להקרבה כ"ע ס"ל דאית ליה זכייה בגוויה מכ"ש בכור בח"ל ולענ"ד איפכא גרסינן דכ"ע אית להי דר"נ בבכור מעלייא ובבכור בח"ל פליגי:

בא"ד דת"ק אית' ליה דר"נ כו'. פי' ומשים הכי ס"ל דישראל זבוני מזבן ליה:

ד"ה בכור זה כו' להראות לחכם כו' כצ"ל:

ד"ה אלא א"כ כו' אח"כ יהיב לי' לכהן הס"ד וכצ"ל:

ד"ה הייני טעמא כו' כהן דמוכר בכור דמוזיל גבי כו' כצ"ל:

בא"ד דמשום הכי מוכר בכור דמוזיל כו' כצ"ל:

ד"ה ליכול א כו' לאכל משאר הבשר הס"ד וכצ"ל:

תוס' ד"ה ור"ש הוא כו' וי"ל דלר"ע כו' ועיין בתו' ב"ק די"ב ע"ב ד"ה לא מתוקמ' כו' דמתרצו עוד תירוץ אחר:

ד"ה דילמא כו' ומעטי' ליה לחכם ואמר כו' כצ"ל:

בא"ד דילמא יחשדהו עליו ויאמרו מה לו כו' כצ"ל. פי' מ"ה יחשדהו דשדי ביה מומא כיון דהיא עצמו מטריח להראות לחכם אלא ע"כ איזה כהן נתן לו שכר והוא שדי ביה מומא:

בא"ד אייתי ההוא כהן כו' כצ"ל:

בא"ד הבכור לשון רש"י והס"ד וכצ"ל. ומ"ו הב"ז גורס לשין רש"י לדיבור שלאחריו ולא ידעתי מאיזה טעם דמה שכתבו כאן נמי לשין רש"י הוא ד"ה היינו טעמא כו' דמוזיל גבי ישראל כדי שיתן כו' כצ"ל:

דף ט' ע"א גמרא או רע בו בטוב כו' כצ"ל שם שמע מינ' טוב