צאן קדשים קעז

קנסו דודאי לאסור עולמות הוא משום קנס אבל לאכול על אותו מום דצירמו באזנו בודאי ר"א ס"ל דבכלל כל שתעבתי לך הוא ואסור מדאורייתא כפי' רש"י בחומש וכן תני ר"א בהדיא בספרי והובא בתוספת שם דל"ד ע"א בד"ה ומי קניס כו' דאם אכל על מום שהוטל בידים עובר משום לא תאכל כל תועבה רק לרבנן דס"ל התם במתני' דאם נולד בו מום אחר ישחוט ס"ל דעל מום שהטיל בידים אינו אלא משום קנסא ע"ש:

ד"ה ע"א גמרא לא תני רבא אונס שגירשה כו' אין לדקדק בשלמא ללשון א' דפריך דוקא תיובתא לרבא ולאביי ניחא ליה משום דאפשר לומר דהמקשן ידע דכל ימיו בעמוד והחזיר ומ"ה ניחא לאביי דבכל לא תעשה מהני והכא כתיב כל ימיו ומ"ה נמי לא לקי כיון דלא מהני מעשיו וכ"כ תוספת אבל לרבא פריך שפיר דעכ"פ עבר אמימרא דרחמנא דלא יוכל לשלחה לכתחלה ולילקי ואפ"ה משני שפיר כיון דרחמנא אמר דיכול להחזירה אם גירשה אע"ג דלכתחלה לא יוכל לשלחה כאלו לא עבר אבל ללשון ב' דפריך דוקא לאביי ולרבא ניחא ע"כ משום דידע דכל ימיו בעמוד והחזיר קאי ומ"ה ניחא ליה לרבא א"כ לאביי נמי ליכא תיובתא ויש ליישב דהכי פריך דכיון דגלי רחמנא באונס דאי עביד לא מהני ה"ה בכל ל"ת שבתורה דלא מהני ומשני היכא דגלי גלי:

רש"י ד"ה איר לך אביי כו' לאחר שילקה דהוה ליה לאונס כו' כצ"ל בא"ד דהוה ליה לאונס דעובר כו' כצ"ל:

בא"ד לשלחה אלא לאו כו' כצ"ל:

ד"ה ה"ג אבל תירוש כו' מיני דגנים ותורמים מזה על זה כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה א"ל רבא כו' ש"מ דלניתוק ללאו כתבי' כו' כצ"ל:

בא"ד אין זה לאו שקדמו עשה כו' כצ"ל. ולפרש"י שהבאתי לעיל בד"ד ע"ב שפירש בפרק עשרה יוחסין דע"ח דהאי כל ימיו קאי אעשה דלו תהיה לאשה ואפ"ה לניתוק ללאו כתבי':

ד"ה אם אינו כו' כתב בלאו הכי נמי כו' כצ"ל:

ד"ה ולרבא כו' בלא ראשיתם נמי לא מצית אמרת ודגן משמע כל דגן אחד וצ"ל דהך כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא ל"ה הוא הוא כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה ואינו נמכר כו' דאינו נמכ' וס"ד הואיל ואיתקש כו' כצ"ל:

בא"ד להכי כתיב הוא דחרמים למעוטי בכור דיכול למוכרו הס"ד וכצ"ל ואח"כ ד"ה ולאביי כו' ה"א תצא זו דיוצאה מקדושתה ונכנסת התמורה במקומה ותצא ראשונה לחולין ותרוייהו לא קדשו קמ"ל קרא דתרוייהו קדישי הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ה"ג והרי בכור כו' מכאן ואילך פירש הס"ד. ומ"ו כתב דבס"א ל"ג ואפשר שהיה מכאן ואילך מפורש כמו בב"ב ובמס' מכות:

ד"ה בכל העוין כו' אפי' נתערבו הס"ד:

ד"ה לכדאמר לי' ר"פ כו' בשבלים קודם שהופרשה כו' כצ"ל:

בא"ד שהוא נוטל וממעשר לא נטל כו' כצ"ל ד"ה מכל מעשרותיכם כו' תרומות ה' אפילו תרומה גדולה הס"ד וכצ"ל:

תוס' ד"ה ולרבא האי הוא כו' ולא איצטריך האי הוא כו'. פי' וע"כ אתי למעוטי בכור דיכול למוכרו:

ד"ה שאני התם כו' דבלא ייתור הלמ"ד שנייה נמי דרשי' הכי כו' כצ"ל:

בא"ד תלויי' זה בזה שהרי קאמר ר"י כו'. ודבריהם קשה להולמן דלמא לר"י אינו תלוי' זה בזה אבל לר"ש התימני ולר"ע ודאי תלי' זה בזה דליכא מידי דלא תפסו בה קדושי' והולד כשר וכ"כ תוס' בהדיא במס' כתובות דכ"ט ע"ב ד"ה חילולי' כו' ע"ש ושם כתבו דסוגיא דהכא לא אתיא כר"מ ועיין בתוספת קדושין דס"ז ע"ב וצ"ע:

בא"ד מנחר ולכ"ע לא כו' כצ"ל:

בא"ד דאא"ע לממזרת כו' פיר' דאינו עושה ממזרת דמלא יחל נמי שמעינן דחילולים דוקא עושה ואינו עושה ממזרת:

בא"ד וכן משמע דמייתורא דרש מדאמר ולאביי א"כ כו' כצ"ל פי' דתוספת ס"ל דפריך לאביי דלא ס"ל הא דרב' א"כ נימא קרא לא יחל מאי לא יחלל ומשני אחד לו ואחד לה:

ולפי זה מוכח דעל כרחך רבא מיתורא דלמ"ד דרש וזהו דלא כפירוש רש"י כצ"ל:

דיו ע"א תוס' ד"ה מחזיר את הכר כו' אלמא אשלא ברשות קאי הס"ד. ודבריהם אינם מובנים לי היכא מוכח מזה דשלא ברשות איירי דלענ"ד איפכא מסתברא מדקתני היו לו שני כלים נוטל א' כו' משמע דנוטל לכתחלה ע"י שליח ב"ד דאם לא כן הכי ה"ל למיתני אם נטל שני כלים מחזיר את הכר כו' ותוספת גופא הקשו שם קושיא זו ולא כתבו דממתני' גופא מוכח אלא מיישבי בדוחק ע"ש דקי"ג ע"א וצ"ע. ועיין בדיבור שאחר זה ישוב על קושי' התוספת בדרך אמת בע"א:

ד"ה שאני התם דאמר קרא כו' וצריך לפרש לרבא הכי כו' ועפ"ז יש ליישב קושית התוספ' הנ"ל דהמקשן סמוך אברייתא דהתם דקתני משכנו שלא ברשות מנין כו' וכ"כ תוספת שם ומה שהקש' שם דא"כ דהמקשן ידע מהבריית' הא הברייתא גופא יליף מהשב תשיב כדמשני הכא וידע ג"כ התירוץ י"ל דהמקשן ס"ד דיליף התם מהשב תשיב דמשכנו שלא ברשות צריך השבה ולפ"ז פריך שפיר לרבא מדאיצטריך השב תשיב דצריך השבה ואי אמרינן בכל ל"ת דאי עביד לא מהני וצריך להחזירם לבעלי' מכל וכל א"כ השב תשיב ל"ל ומשני דיליף התם מהשב תשיב דמשכנו שלא ברשות דחוזר ונוטלה ומהני תפיסתו אבל בשאר ל"ת דאי עביד לא מהני כנ"ל ברור ודוק. ולפ"ז אפשר לומר דמתניתין באמת במשכנו שליח ב"ד קאמר וקושי' ר"ת מה שהקשה שם בד"ה ואת המחרישה ביום כו' על סוגיא דהתם מהך מתני' שפיר הקשה. ומ"ו מהרש"א הניח בצ"ע על ר"ת מסוגיא דהכא וכאשר כתבתי ניחא ואינו מן הצורך להאריך ע"ש בתוס' ומהרש"א בא"ד ולפי הא דפירשתי ניחא כו'. כצ"ל ועיין בתוס' שם דף קט"ו ע"א ד"ה וחייב כו' דמאריך שם:

ד"ה אמר אביי שאני כו' וי"ל דהכא אליבא דת"ק איירי כו'. כוונת התוספת בקיצור לאביי דס"ל דמהני איצטריך לת"ק תעזוב יתיר' להפריש מן העומרים או מן הכרי דבלא תעזוב יתירא ה"א דאינו מפריש דמהני אבל מן העיס' אינו מפריש דקנאה בשינוי ולר"י דס"ל דשינוי במקומ' עומד והוי עומרי' וכרי ומפריש אבל לרב' דס"ל דאי עביד לא מהני לפ"ז לתנא קמא לא איצטריך תעזוב יתיר' להפריש מן העומרים או מן הכרי דבלאו הכי מפריש כיון דלא מהני ואפי' הכי מן העיסה אינו מפריש דקנאה בשינוי ותעזוב יתירא אתיא לדרשא אחריתא כדמסיק רבא ויש לך עזיבה אחרת כו' ולר"י אתי תעזוב יתירא לרבות להפריש אפי' מן העיסה וק"ל. ויש לדקדק לפרש"י דכתב בד"ה תעזוב כו' לאשמעינן מקרא דתעזוב יתירא דאע"ג דאישתני בידו לא קנה משמע לפירושו דהכא אליבא דר"י נמי איירי לפ"ז קושית התוספת במקומה עומדת דלאביי ליכא למילף מתעזוב יתירא דשינוי לא קנה דאיצטרך תעזוב יתירא להפריש מן העומרי' או מן הכרי לת"ק דבלא"ה ה"א דאינו מפריש דאי עביד מהני וצ"ע ויש ליישב בדוחק:

ד"ה והשתא דשנינין כו' וקש' לרבי ברוך כו' ולרבא לקי משום דעבר אמימרא דרחמנא כו' כתב מ"ו הב"ז ומכאן יש תימא על הרמב"ם שפסק בפ"ו מה' בכורות ד"ה וז"ל ויראה לי שהמוכר מעשר לא עשה כלום ולא קנה לוקח ולפיכך אינו לוקה כמוכר ח מי כהנים כו' והוא כאביי דס"ל דכל היכא דלא מהני לא לקי דאלו לרבא אע"ג דלא מהני מ"מ לקי דעבר אמימרא דרחמנא כו' וצ"ע. אח"ז רב ראיתי בס' ל"מ שהרגיש בזה עכ"ל. ולענ"ד אע"פ שאיני כדאי להכניס ראשי בין שני הרים גדולי' כדי שלא להניח דברי רבינו הרמב"ם בצ"ע אענה גם חלקי ליישב דברי רבינו הרמב"ם דאדרבא מכח קושית ר"ב דאמאי לא מסיק דפליגי בהכי כו' ס"ל לרבינו הא דמשני לעיל אליבא דרבא דהאי הוא דכתיב בחרמי כהנים למעוטי בכור והם דכתיב בבכור דאין תמורתן קריבין היינו את"ל דרבא ס"ל דאם פדה בכור או מעשר או חרמים לקי אע"ג דלא מהני כמו בשאר לאויין אבל אליבא דמסקנא כיון דלא מוקי פלוגתא בהכי ע"כ ס"ל לרב אשי דרבא מודה לאביי דבבכור ומעשר וחרמים אע"ג דלא מהני לא לקי והוא דכתיב בחרמים והם דכתיב בבכור לשויה לחרמים ולבכור ללא תעשה שניתק לעשה כיון שבהויתן הם ואינם יוצאים לחולין ע"י פדיון ולאחר פדיון צריך ליתנם לכהנים הוי כמו ניתק לעשה דלעולם בקדושתן קיימי כדמשני לעיל גבי אונס ומעשר דילפינן עברה עברה מבכור דבקדושת' קיימא ואינו לוקה ומ"ה פסק הרמב"ם הכי כנ"ל ברור ונכון ודוק:

ע"ב גמרא ל"א בהאי שינוי דשנינן בריבית קצוצה כו' כצ"ל:

שם נמי סבר ריבית קצוצה יוצא בדייני' דאמר אביי האי מאן דמסיק זוזי דרובתא בחברי' וקא אזלי חיטי ארבעה גירוי בזוזי בשוקא ויהב ליה איהו חמשה כי מפקינא מיניה ד' מפקינא מיניה אידך אוזלי הוא דקא מויזל ורבא כו' כצ"ל. עיין במסכ' ב"מ דס"ה ע"א ותראה דטעות דמוכח הוא שנדפס בערבוביא תרי לישנא בחדא:

שם ת"ל לה' מי שמייחדים כו' עיין במס' זבחים דקי"ב ע"ב מה שכתבתי שם: