צאן קדשים קעג

רש"י ד"ה הריני משובח במקומי כו' כצ"ל, ועיין במסכת קדושין ד"כ ע"א דפירש בע"א שהיה משבח את עצמו:

בא"ד השום הס"ד:

ד"ה לא באת לידו משמע שלא עלה על לבו שיהא עושה כו'. פי' וע"י זה לא בא לידי הרהור תשובה וכפרש"י במסכת קדושין בהדי' וכתב מ"ו מהרש"א בחידושיו ופרש"י דחוק ועיקר חסר מן הספר עכ"ל ומפרש שם בקדושין בע"א ול"נ לולי פירושם לפרש בע"א רק ליישב תחלה גמרא במסכת יומא דפ"ו ע"ב דתמן תנינן ה"ד בעל תשובה כגון שבא דבר עבירה לידו פעם ראשונה ושני' ופירש הימנה ע"כ דנמי יש לדקדק מאי לידו הכי ה"ל למימר כגון שעבר עבירה פעם ראשונה כו' אלא נ"ל דהכי פירושו דהא אמרינן כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר ומסתמא כיון שנעשה לו כהיתר הוא מהדר אחר אות' עבירה אע"פ שלא באה אות' עבירה לידו ומכ"ש אם בא אות' עבירה לידו פשיטא שעובר עליה ומ"ה קאמר ה"ד ב"ת כגון שאות' עבירה שעבר פעם ראשונה ושני' ונעשית לו כהיתר בא לידו ולא היה מהדר אחריה ואפ"ה פי' הימנה בודאי תשובה גמורה היא ובענין זה יש לפרש נמי סוגי' דהכא לאחר שמכר מטלטליו קאמר לא הרגיש פי' דלא הרגיש שבשביל חטא זה שעשה סחורה בפירות שביעית מכר מטלטליו כיון שעדיין יש לו שדה עם פירות דע"כ מיירי באדם שיש לו ג"כ שדה ולא הוה מדה כנגד מדה ולאחר שמכר השדה ג"כ וא"כ אין לו פירות לישא וליתן בשביעית וכיון שנעשית לו כהיתר מהדר אחר אותו עבירה לעשות סחורה בפירות שביעית אע"פ שלא באת לידו שאין לו מ"ה קאמר שלא באת לידו פי' אות' עבירה לא באת לידו ומהדר אחריה לעשות:

ד"ה ניח' ליה לאינש כו' והא ודאי מקמי הכי כו'. וכתב מ"ו מהרש"א דזהו נמי דוחק ואפשר לפרש דמרומז בקרא דכבר מכר בתו דכתיב וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו וגו' דיש לדקדק למה כתיב והחזקת בו הכי הל"ל ומטה ידו עמך והחזיקו מאי והחזקת בו אלא דתי"ו של והחזקת ותיב"ת בו הוא אתיות בתו ומרמז שכבר החזיק בבתו שמכר כבר ד"ה אדחה אבן כו' לעולם הס"ד:

ד"ה וכי יש שנים מרובו' שתהא שנה יתירה כו' אע"ג דאשכח שנה יתירה במעוברת מ"מ מכח שנים מועטות פריך דלא אשכחן:

תוס' ד"ה דתני' כי טוב כו' דברים של העבד כו' כצ"ל. פי' שהעבד משבח את רבו כמה הטיב עמו ואינו רוצה לצאת ממנו חפשי. ד"ה כמה קשה כו' וא"ת מנלן כו' וכאשר כתבתי בפנים דייק מקרא דקאי על סוחרי שביעית ד"ה ואימא היכ' כו' ולא נראה דא"כ כו' במסכת קדושין הקשו בע"א עיין שם דבירר שם יותר:

דף ל"א ע"א גמרא ומעת לעת מועד שנת כו' כצ"ל. רש"י ד"ה ועשה לו כו' שמישכן לו כו' כצ"ל. תוס' ד"ה תני' בת"כ כו' דיבור זה אינו שייך לכאן ושייך לעיל דכ"ה ע"א והכי גרסינן בתחלת הדף שנים אתה מחשב ותני' בת"כ גבי מוכר שדה אחוזה נמי כה"ג וחשב שני ממכרו כו' כצ"ל:

בא"ד אבל אם אי אתה כו' כצ"ל:

בא"ד עד היובל ה' שנים הס"ד. פי' ואינו נותן רק ה' ליטר' אע"ג דמגיע ה"ל ומחצה:

ד"ה מיום ליום כו' מעת לעת לשעות אבל כו' כצ"ל:

בח"ד לא בעינא מע"ל לשעות דבבתי כו' כצ"ל:

בא"ד בעינא מע"ל לשעות דילפינן שנה שנה כו' כצ"ל, ועיין לקמן ע"ב דילפינן הך ג"ש למילתא אחריתא ד"ה והתניא הרי זו כו' דבדיניה' מוציאי' כו' כצ"ל בא"ד בפחות מפני שהוא כו' כצ"ל וע"ש דס"ד ע"ב:

בא"ד אבל א"א שלא יהנה כו'. יש לדקדק לפרש"י היכ' מוקי מתני' דהכא דמיירי מבית כר"י דס"ל בשדה צד אחד בריבית מותר דילייא בשדה דוקא ס"ל הכי אבל בבית מודה דהוי ריבית גמור ויש ליישב בדוחק:

ד"ה ור"י סבר כו' בריבית הוא דשמא לא' כו' כצ"ל:

בא"ד מידי דהוי אמלוה סאה בסאה כו' ובב"מ דס"ג ע"א תירצו בע"א דלא חשיב צד א' בריבית אלא בדבר שיש ביד מלוה או ביד לוה כו' עיין שם רק דהתם הקשו ממלוה סאה בסאה לר"י מ"ה תירוץ זה ניחא אבל הכא דהקשו ממשכנתה לא שייך תירוץ זה דגם במשכנתה יש ביד המלוה או ביד לוה לעשות צד א' שלא יהיה בריבית:

ע"ב גמרא מת המוכר יגאל בנו כו' פיסקא וכצ"ל:

שם למי חלוט ר"א אומר לראשון חלוט ר"י אמר לשני כו' כנ"ל:

שם ואם נתעברה נתעברה לו כו' כצ"ל שם אימתי שירצה והלז כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה דכולי עלמא כו' ור"י דקשרי בהכי כו' כצ"ל:

בא"ד יחזור לו הלוקח פירות שאכל וכריבית כו' כצ"ל:

בא"ד ומתני' ותנא דברייתא כו'. פי' דתנא דמתני' ודברייתא דאיירי מבית ליכ' למימר דפליגי בריבית ע"מ להחזיר מ"ה כתב רש"י ותנא דידי' פליגי ברבית ע"מ להחזיר ותנא דמתני' ודברייתא פליגי בצד א' בריבית בא"ד ולידי ריבית אתי צד א' בריבית וכריבית גמורה כו' כצ"ל בא"ד התירתה הס"ד ואח"כ ד"ה והיתה גאולתו כו' כצ"ל והשאר יש למחוק:

ד"ה שנה כו' בתשרי יהא ראובן כו' כצ"ל ד"ה למי חלוט כו' ונחלט מימן כו' כצ"ל ד"ה נולדו לו ב' טלאים והם בכורות כו' צ"ע למה נקט רש"י בכורות דבכורות אם עברו שנתן אינו נפסלו אלא דלכתחלה מצוה להקריבן בתוך שנתן ואם עבר שנתו כשר בדיעבד וטפי ניחא לפרש תמידים או שאר קדשים שהשעות פוסלת בהן:

ד"ה נמנין כו' במעוברת הס"ד ואח"כ ד"ה י"ב חדש מיום ליום כמו כו' הד"א וכצ"ל. תוס' ד"ה דאי ר"מ כו' יש לפרש דכיון כו' כצ"ל:

בא"ד המקדיש הכתיב אחוזת עולם כו' כצ"ל פי' לעיל דכ"ח ע"א פריך לר"ש דס"ל דלוים מחרימי' קרקע הכתיב אחוזת עולם ה"ל לאוקומי דאחוזת עולם היינו שלא יתן בתיהם במתנה אבל רשאי' להחרימם:

בא"ד שלא יתן בתיהם במתנה כו' כצ"ל:

בא"ד ליתן לאחר בתיהם במתנה הס"ד וכצ"ל:

ד"ה התקין הלל כו' ודאמרינן מני יובלות לקדש שמיטי' כו' כצ"ל בא"ד נשיהם ואשימי' וגו' אמר ר"ח כו' כצ"ל:

בא"ד והוי שפיר כמו כל יושביה עליה כו' אין לדקדק לפ"ז מאי פריך לקמן ע"ב השתא משגלו ש"ר ושבט גד בטלו יובלות עזרא לכ"ש דלמא שאני עזרא דהוי מכל שבט ושבט והוי כמו כל יושביה יש ליישב דעדיין לא מסיק דחזרו מבבל י"ב שבטים וס"ד דלא חזרו י' שבטים שגלו בגלות בבל כ"א ב' שבטים וכשעלו בבי' שני שלא היה כל יושביה אבל לבתר דמסיק דירמיהו החזירם ויאשי' מלך עליהם נמצאו שהיה שם מי"ב שבטים וכשעלו מכל שבט חשיב כל יושבי':

בא"ד הפקר ב"ד הפקר הס"ד ועיין בחידושי מהרש"א במס' גיטין:

דף ל"ב ע"א רש"י ד"ה בעל כרחו כו' במתני' הס"ד:

ד"ה בית כו' כעיר הס"ד:

תוס' ד"ה מדאיצטרך כו' בע"כ הוה נתינה הא בעלמא מתנה בע"כ לא הוה נתינה וא"ת כו' כצ"ל ומ"ו הב"ז מוחק כל השיטה ואינו מן הצורך:

בא"ד פשיטא דאין לכופו לאדם לקבל כו' כצ"ל:

בא"ד פשיטא דלא הוי נתינה בע"כ כו' כצ"ל:

בא"ד דמתני' אבל היכא דאיכא כו' כצ"ל והכי פירושו היכא דליכא שום צורך כלל לא לנותן ולא למקבל כ"ע מודו דלא הוי נתינה בע"כ והיכי' דאיכא חובה לנותן ולא למקבל כ"ע מודו דהוי נתינה אבל היכא דאיכא צורך לנותן ולמקבל חובה כגון גבי גט דע"י קבלתו הוי הגט גט ובמתני' ע"י פרעון צריך להחזיר הבית ונמצא הוי צורך לנותן ולמקבל חובה בהא פליגי רבא ור"פ ועיין בתוספת מס' גיטין דע"ה ע"א ד"ה מכלל כו' ותראה שגירסא נכונה היא בא"ד והתם מיירי בע"כ דבעל כו' פי' והתם נמי הוי צורך לנותן וחובה למקבל דע"י קבלתו דמיה הוי הגט גט ואפ"ה קאמר ר"ט דהוי נתינה וקשי' לרבא:

בא"ד ואמרי איצטליתו דוקא דאיבעי' כו' כצ"ל בא"ד זוז וחזר ואמר כו' כצ"ל:

בא"ד דלא אחלי גבה אבל כו' כנ"ל:

בא"ד בע"כ דאי מדעתה לא גרע כו' כצ"ל בא"ד וח"כ היכא קאמר רבא הכא כו'. ואין ליישב ולומר דילמא רבא באמת לא ס"ל כרשב"ג דהא קי"ל כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וצידון וראי' אחרונה כדאמרינן התם בגיטין דע"ה ומ"ה פסק רבא כרבנן דהתם זה אינו דעד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא משום דהתנה כך ע"מ שתתן לי איצטלתי מ"ה אין כופין אותו ליקח דמיה אבל אם אמר סתם ע"מ שתתנני לי מאתים זוז מודים דכ"כ הוי נתינה:

בא"ד דאפי' בפניו לא הוי כו' כצ"ל:

בא"ד דאם היה בפניו היה כו' כצ"ל:

ד"ה אשר לו חומה כו' מדויקות כתיב לא באל"ף וקרי בוי"ו הס"ד וכצ"ל וכן אית' במסורה:

ד"ה מאי קאמר כו' וא"ת אמאי לא פריך כן אמתני' כו' ואין ליישב דמ"ה לא פריך אמתני' דבמתני' קתני וכן כיוצא בהן דמרבה יותר מ"מ הקשו שפיר דאמתני' ה"ל למיפרך למנו אלו בהדיא וכן כיוצא בהן אתי לרבוי' דמשמע דאתי לרבוי' מעט מזעיר והלא התוספת מרובה על העיקר שיש הרבה ששים עיר כל אבל וגו':