צאן קדשים קעב

שדה לפירות דמתחלה אדעתיה דפירות קא נחית מביא ואינו קורא דלאו כקנין הגוף דמי אע"ג דבסברא זו עביד התם במס' גיטין שם צריכות' ומסיק דקמ"ל דאפ"ה ס"ל לר"ל דלאו כגוף דמי משמע דסברא זו ליתא ס"ל להרמב"ם דלא קמדחינן לסברא זו אלא דקמ"ל דבמוכר שדה בזמן שהיובל נוהג כיון דלוקח יודע שצריך להחזיר ביובל הוה נמי כי נחית אדעתיה דפירו' משום הכי ס"ל לר"ל דמביא ואינו קורא אבל גבי האחים כיון שכל א' וא' יודע דאינו חוזר החלוקה לבטלה אדעתיה דגופא קא נחית ומביא וקורא כנ"ל ברור ודוק:

תוס' ד"ה איבעיא להו כו' עוד דדרשי' מיניה כו' כצ"ל בא"ד שגאלה אחר מיד הגיזבר אבל לא גאלה אחר מיד הגיזבר ולא נתחלקה כו' כצ"ל בא"ד הבעלים כשגאלה כו' כצ"ל:

ד"ה אלא הכא כו' אינה נגאלת אבל נגאלת שתהא כשירה כו' כצ"ל:

בא"ד ומסיק מאי הוה עלה דר"א כו' כצ"ל:

בא"ד פירוש כי בצאתו משמע כו' כצ"ל:

דכ"ז ע"א רש"י ד"ה והכא קרא כו' דאם כן דלא כו' כצ"ל ד"ה משדה ל"ל כו' אביו הס"ד אח"כ ד"ה יצתה זו שבשעת כו' כצ"ל:

ד"ה אפי' ישראל כו' היובל וכו' הס"ד ואח"כ ד"ה הניחא לשמואל כו' קדשה איצטרך כו' הד"א בא"ד קדשה הס"ד ואח"כ ד"ה אלא לרב מאי אירי' כו' ואי משום דקתני מתני' אין מקדישי' פחות משתי שנים לפני היובל ואשמעי' דכהנים מקדישי' ליכא למימר הכי דמהיכא תיתי לן כיון דלא ילפי' מקראי דהא אוקמינא דעצה טובה קמ"ל הס"ד וכצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה לא שנו כו' בר מ' בהדיא ובפסידא דהנך י' שהוסיף כו' כצ"ל ד"ה ליתיב בר כו' אירצי הס"ד ואח"כ ד"ה משל עשרה ומדקתני משל י' כו' כצ"ל ד"ה איכא דרמו כו' אהדדי הס"ד ואח"כ ד"ה ב"ה אומר בסלע דב"ה הפודה כו' כצ"ל:

בא"ד ממעשרו וגומר ואחר הפודה כו' הד"א וכצ"ל:

ד"ה דאמר בעלים ברישא דינר יותר כו' כצ"ל:

בא"ד על כרחייהו הס"ד:

ד"ה מעיקרא כשפתחו ראשון כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה למימרא דחומש כו' מאי פריך אהא ליכא למיפרך דקתני הבעלים אומרים בעשרי' וכ"א אומרים בעשרי' כו' וכצ"ל:

בא"ד דהא דהבעלים כו' כצ"ל בא"ד שנותני' אחד יותר על העשרים והחומש דחומש בשביל הקרן שהוא עשרים ושמא הוא כו' כצ"ל בא"ד בסלע ואיסר של סלע ואיסר קודם ואין אנו כו' כצ"ל:

ד"ה תני' ב"ש כו' הש"ס למצוא ב"ה אליבא דר"ח כו' כצ"ל:

דכ"ח ע"א גמרא בשלמא מטלטלי' ליחרם דלא כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה דתנו רבנן כו' יש להם פדיון כהקדש כו' כצ"ל בא"ד ועוד דתני בפ' השולח כו' כצ"ל. ד"ה ת"ל בהמה מה בהמה יש לו רשות למכור לעולם וא"ת אדילפית מבהמה נילף משדה אחוזה שהרי אם מכרה חזרה לבעלים ביובל וי"ל דמ"מ כו' כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה חרמי כהנים כו' ולא יגאל אבל חרמי ב"ה כו' הד"א ד"ה אלא אומדי' כו' טובת הנאה הוה ישראל כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה שדה היוצאה כו' נותנין למשמר שפגע כו' כצ"ל ד"ה חרמי כהנים פי' חרמים הניתנים כו' כצ"ל בא"ד ועל כרחך בחרמי כהנים איירי כו' כצ"ל:

דכ"ט ע"א גמרא אמר רב הלכה כר"י ב"ב כו'. וכתב מ"ו הב"ז הרמב"ם בפ"ו מה"ע ד"א פסק כחכמים דמתני' דסתם חרמים לכהנים והניח הרב הכ"מ בצ"ע דהא פסק רב דהלכה כר"י ב"ב וע"ש עוד ובאמת הוא קושי' עצומה ונראה דהרב כו' עכ"ל ונלע"ד ליישב הרמב"ם בדרך פשוטה דהרמב"ם מפרש סוגי' דהכא הכי הא דמשני למאי דאפכיתו ותניתו הלכה כר"י ב"ב לאו פירושו דלמאי דאפכיתו במתני' ותני דר"י ס"ל סתם חרמים לב"ה מ"ה אמר רב הלכה כר"י דמתני' דהיינו רבנן דברייתא אלא הכי פירושו דמתחלה ס"ד דהא דקאמר רב הלכה כר"י היינו דסתם חרמים לב"ה ופריך שביק רבנן ועביד כר"י כו' עד דמסיק דהכי קאמר רב למאי דאפכיתו ותניתו במתני' דר"י ס"ל לב"ה ורבנן סבירא לי' לכהנים ורבי שלי אגמרי' דמתני' משבשת' היא דרבנן ס"ל לב"ה ור"י ס"ל לכהנים ומשום דר"י דס"ל לכהנים אמר הלכה כר"י דלכהנים משום דמפרש טעמי' וטעמייהו דרבנן כדפריך השת' לר"י נמצא מסתבר טעמא דר"י ומ"ה פסק רב כר"י דלכהנים אע"ג דקרא דכשדה חרם מיבעי לי' לכדתניא כדקאמר השתא אליבא דר"י כבר דחו דילפינן מחרם החרם ומ"ה הרמב"ם דפסק דלכהנים היינו אליבא דהלכתא כרב ובאמת מ"ו הב"ז נכנס בזה הדרך לתרץ דברי סמ"ג אבל מאריך בדברים שלא לצורך:

שם ואין שדה אחוזה נוהגת אלא בזמן שהיובל נוהג כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה בשלמא רבנן כו' כדקתני א"כ למה נאמר כו' הד"א:

דיה סבר לה כר"י כו' מתקדיש ואל יקדיש הס"ד וכצ"ל:

תוס' ד"ה שקל ד' כו' דאם ימתין אתי לידי כו' כצ"ל:

הדרן עלך אין מקדישין פרק המוכר ע"ב רש"י ד"ה חדא הדרו כו' דקי"ל נכסים שאין להם אחריות בכסף נקני' עם נכסי' שיש להם אחריות בכסף כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה היתה שנת כו' לא תנן דאינו עולה כו' כצ"ל:

בא"ד שאסו' לזרוע בו הס"ד והשאר יש למחוק והכי פירוש' כמו בשביעי' שאסור לזרוע בו והוה אי אפשר להיות תבואה בארץ בהיתר כלל ה"ה בשדפון וירקון נמי מיירי שהיה בכל העולם והוה באותו שדה נמי אי אפשר להיות תבואה לאפוקי אי לא הוה בכל העולם הוה באותו שדה נמי אפשר אבל תיבת בכל העולם יש למחוק דהא בח"ל אפשר דשביעי' אינו נוהג בח"ל ועיי' שם בפ' המקבל דק"ג ע"א דהתם גורס במתני' או שהיו שנים כשני אליהו אינו עולה מן המנין ודייק התם דדומי' דשנים כשני אליהו קתני דלא אפשר ע"ש ד"ה התם לא הדר כו' אחר שפחות היכא דהביאו סימנים מיהא מודה דלא מיזדבנו' ואינה ק"ו מיהו ק"ק כו' כצ"ל ובאמת רש"י גופא נמי מפרש התם הכי דוקא כשמכרה ויצאת בשש כו' ועודה קטנה חוזר ומכרה אבל יוצאת בסימני נערות מודה דאינה מוכרה:

בא"ד נערות האב לא יפרקו כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:

ד"ה ולא ידענא כו' מאי איכא בין כו' כצ"ל בא"ד לרב דאמר מכורה ויצאה שדה כו' כצ"ל בא"ד ולפי האי' שפרש"י דלמ"ד דמכורה וחוזר לבעליו מיד ואפ"ה מיקני כו' כצ"ל:

בא"ד מושכר לו ותני בסיפא דנתקבלו שכר זה מזה כו' כצ"ל בא"ד במתנה ע"מ להחזיר ליקני לו כו' כצ"ל. ודבריהם קשה להולמן דהא מסיק התם במסכת ב"מ מתנות כהונה נתינה כתיב בהו וחליפין דרך מקח וממכר הוא ומשום הכי היה נותנים שכר זל"ז:

ד"ל ע"א גמרא שנאמר לאיש אשר מכר לו כו' כצ"ל שם פב האחרון שנאמר והשיב את העודף לאיש אשר בתוכו כו' כצ"ל:

שם לא ס"ד דגמר גאולה כו' האי ג"ש לאו ג"ש גמורה אלא גילוי מילתא בעלמא וכ"כ תוספת במסכת קדושין ד"כ בשם ר"ח ובזה ניחא נמי דלא תקשי כיון דגמר גאולה גאולה לאשר מכר לו לאיש אשר בתוכו ל"ל נילף כולהו מג"ש אלא ודאי גילוי מילתא בעלמא וכן מוכח נמי מדלא ילפינן שאר דברים משדה אחוזה דאינו מותר לגאול פחות מב' שנים וליתן את האמור בזה בזה בג"ש דאין ג"ש למחצה אלא ודאי דלא הוי אלא גילוי מילתא בעלמא עיין שם בתוספת:

רש"י ד"ה לאו עכבר' ומניח בחור אם כו' כצ"ל:

ד"ה דאיתה לאיסור' כו' אצלו הס"ד וא"כ ד"ה הב ליה דמיה. פי' דמי הניר קמ"ל הס"ד וכצ"ל ודיבור זה חסר מן הספר ד"ה לאיש אשר מכר לו והשיב כו' כצ"ל ד"ה והשביחה מאליה הס"ד:

תוס' ד"ה א"ב דאיקר כו' דאיקר וזל ובלוקח א' כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא וכתב וכי תמכרו ממכר לעמיתך כו' יש לדקדק האיך ילפינ' מכח סמיכי' דקאי על אבק' שביעית כיון דסמיך לעיקר דין היובל דכתיב בשנת היובל וגו' ודילמא דוקא היכא דלא מקיים עיקר מצות' לסוף מוכר מטלטליו ולא משום אבקת וכן מדקדק מ"ו מהרש"א בחידושיו במסכת קדושי' ומיישב בדוחק ול"נ ליישב בדרך פשוטה דלאו מסמיכה לחוד דייק דהא בלא"ה יש לדקדק דהא עיקר ילפות' דמוכר מטלטליו ילפינ' מאו קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד היינו מטלטלי' ולמה מביא ריש' דקרא וכי תמכרו ממכר אלא ע"כ מרישא דקרא יליף מדכתיב וכי תמכרו ממכר ל"ל יתור לשון הל"ל וכי תמכרו לעמיתך אלא ה"ק וכי תמכרו פירות שביעית דכתיב לעיל מיני' לסוף ממכר וגו' שם מלמד שלוה וגואל לחצאין כו' כצ"ל: