צאן קדשים קעא

דף כ"ד ע"א גמרא וכיון דאין מקדישי' ליגאל בגירוע פחות מב' שנים יהא כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה סנדלים כו' דאע"ג דעדיין לא כו' כצ"ל ד"ה אע"פ שאמרו עבדים נמכרים בכסותן לשבח דכסות יפה שלהן משבחת כו' הד"א וכצ"ל:

בא"ד כסות בשלשים כו' כצ"ל ד"ה אין לו להקדש כו' בעבד ופרה כו' כצ"ל בא"ד רואין דאלו לוקחי' לו כסות בשלשי' זוז כו' בא"ד מקומו הס"ד ואחר כך יש לציין גמרא ואחר כך ד"ה שלא ישהה כו' כצ"ל:

ד"ה רב ושמואל כו' אותן בשני סלעים כו' כצ"ל בא"ד לפונדיונין דבסלע יש כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה רב ושמואל כו' ליגאל בגירוע פחות משתי שנים דיכול לפדות בשתי סלעים וב' פונדיון שהרי אם כו' כצ"ל:

בא"ד ור"ע בחמשים כו' כצ"ל:

בא"ד אבל פחות משתי שנים כו' כצ"ל בא"ד ואל יקדיש פחות משתי שנים לפני היובל שאם יגאל אין לו גירוע ועוד י"ל כו' כצ"ל והשאר יש למחוק בא"ד אלא בפחות משתי שנים דאז כו' כצ"ל:

בא"ד מאי קמ"ל הא דקתני במתני' כו' כצ"ל. פי' בשלמא בל"ז ה"א דאתי לאשמעינן דמקדשי' אפילו פחות משתי שנים לפני היובל אבל לרב ושמואל דס"ל דאין מקדשי' מאי רבותא אתי לאשמעינן ומ"ו הב"ז מוחק תיבת קתני ולא ידעתי הטעם:

בא"ד דאע"ג דהשנה מתחיל בראש השנה מ"מ יובל כו' כצ"ל. פי' דקאי אם הקדיש בתחלת שנת היובל בין ר"ה לי"כ לא אמרי' דהקדיש ביובל עצמה כיון דבר"ה כבר התחיל השנת היובל אלא אמרינן לטובת הקדש כיון דעיקר יובל אינו מתחיל עד י"כ הוה כאלו הקדיש לפני יובל והוה הקדש:

בא"ד לאחר יובל פי' אחר ר"ה של סוף שנת היובל לא אמרי' ששנת היובל מאריכה עד כו' כצ"ל. פי' דאי אמרינן דשנת היובל מאריכה עד י"כ הוה נמי כאלו הקדיש ביובל עצמ' ולא הוה הקדש מ"ה אשמעינן דלטובת הקדש אמרי' דאינה מאריכה כ"כ והוי כאלו הקדיש אחר היובל והוי הקדש ומ"ו הב"ז מגי"ה גירסא זו שלפנינו ואינו מן הצורך לשבש כל הגרסאות וכאשר כתבתי ברור ונכון:

ע"ב רש"י ד"ה אי רבי כו' אמאי יהיב סלע ופונדיון ליתוב כו' כצ"ל:

ד"ה עולה לכאן כו' אי פריק לה אחר כו'. הא דנקט רש"י דפריק לה אחר דוקא משום דבאחר עתיד לצאת ממנו ביובל לכהנים נמצא שאין לו בו זכי' אלא עד היובל ניחא שפיר דחשיב כל שנה עד היובל אבל בבעל השדה ממ"נ אם גאלה ה"ה שלו לעולם ואם לא גאלה הוא של הקדש לעולם:

תוס' ד"ה סוף סוף כו' אלמא אי לאו פירכא הוה צריך כו' כצ"ל. בא"ד לבעלים מי קא הדר כו' כצ"ל בא"ד לבעלים תו ליכא ק"ו ומקדישי' כו' כצ"ל:

ד"ה מאי טעמא כו' רוצה לומר דשנת היובל בכלל כרבי בריש כו' כצ"ל:

בא"ד שאם הקדיש בה שיגאול כו' כצ"ל פי' ומנ"ל לרב דנותן חמשים מ"ה הוכרח רב לפרש דמשנת היובל היינו שנת היובל ודינה כסדר שאר השנים בית זרע בנ' שקל:

בא"ד היה לנו לומר אינו קדושה כו'. פי' דרב עצמו לא קאמר מקרא אלא דש"ס אתי לאשמעינן טעמא דרב וכותי' מסתברא:

בא"ד דאינה קדושה דכח הק"ו כו' כצ"ל:

בא"ד מכח הק"ו ולא קאי פלוגתא דרב ושמואל בפלוגתא דתנאי דזה כו' כצ"ל:

בא"ד אפי' רב מודה כו' כצ"ל ד"ה אמר לך רב כו' ליגאל בשוי' כו' וליכא למימר דאה"נ קאמר ה"מ רבנן היא דאינה קדושה ליגאל בנ' אבל קדושה ליגאל בשווי' כדמתרץ לעיל אליבא דרב ואפשר לומר דמ"ה דייקו ה"ל לומר פי' בפירושא דשוי' מאן דכר שמיה ד"ה אי כרבי כו' לשנה ואי דשנת היובל כו' כצ"ל בא"ד ההוא רבנן היא כדמשני כו' כצ"ל:

דכ"ה ע"א גמרא שנה בשנה אין שומעין לו כו' כצ"ל:

שם בנקעים מלאים מים דלאו כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה באמצע יובל כו' שנה שלימה הס"ד ואח"כ ד"ה שאין מחשבי' חדשים עם ההקדש כדאמרן שאם בא לגאלה חמש שנים וחצי לפני היובל אין מחשבי' אותן ששה חדשים שיצאו משנה לשנה ששית אלא נותן ששה סלעים וששה פונדיון הס"ד וכצ"ל ודיבור זה חסר כאן ועיין בש"ס ד"ו:

ד"ה וליקדשו כו' ומה הנאה יש במה שאין נמדדים כו'. כוונת רש"י בזה דלא תיקשי מאי פריך וליקדשו דלמא באמת תנא דמתניתין הכי קאמר אין נמדדין עמה אלא קדשי בפני עצמן מ"ה כתב רש"י ומה הנאה כו'. פי' מה חידוש אתי לאשמעי' בזה דאין נמדדין עמה כיון דאינהו נמי הכי מיפרקי הוה למיתני דקדשי בפני עצמן. וכתב מ"ו הב"ז שהרמב"ם כתב בפ"ד מה"ע די"ז היה שם מקומות נמוכי' עשרה או יותר ואין בהם מים נמדדים בפני עצמן ומחשבי' להם מה שראוי להם עכ"ל. והשיב עליו הראב"ד איני יודע מה הם בפני עצמן שהרי נמדדי' עמה לפי הגמר' עכ"ל והרב הכ"מ מתרץ דברי הרמב"ם ומ"ו הב"ז מאריך לסתור דברי הכ"מ וליישב הרמב"ם בדרך אחר ע"ש:

ואני מצאתי סעד וסמך לדברי הרמב"ם מדמסיק התם במס' ב"ב דק"ג ע"א אמר ר"פ אף על פי שאין מליאים מים אין נמדרי' עמה לענין מכירה מ"ט אין אדם רוצה שיתן מעותיו במקום א' ויראה לו כשנים ושלשה שדות וס"ל לרבינו הרמב"ם כמו לענין מכירה נקעים נמוכים עשרה אף ע"ג דאינה מליאי' אין נמדדי' עמה ה"ה לענין הקדש דאע"ג דקדשי ולא דמי למכירה מ"מ לענין זה שוה כיון דמיקרי שדה בפני עצמן:

ד"ה אינה יוצאה כו' נפקא ביובל ומתחלקת כו' כצ"ל. ע"ב גמרא לאחר ולא לבן אתה אומר כו' כצ"ל:

שם ור' יהודא נמי נילף כו' כצ"ל:

תוס' דיבור א' חסר כאן ועיין לקמן דל"א ע"א:

ד"ה ליעדה כו' שוים בשאר כצ"ל:

בא"ד ולא בת הס"ד והשאר יש למחוק וכצ"ל וע' דיבור זה בקדושין די"ז ע"ב ד"ה אחוזתו שלו כו' לא כ"ש כו' והכתיב כו' כצ"ל בא"ד הקרן בידו ומשני דילפי' כו' כצ"ל בא"ד ומתחלקת לכל אחיו הכהנים כו' כצ"ל:

ד"ה מה להלן בדמים כו' טפי מאח' דלמא כו' כצ"ל:

בא"ד לא יגאל עוד פי' הבעלי' אלא והיה בצאתו כו' כצ"ל:

ד"ה ור' שמעון כו' כי האי גוונא בב"ק כו'. פי' דהתם נמי מתחלה מסתבר טעמא דר"י ב"ב דהאחרון חייב ואח"כ תאמר כר"י ב"ב ולא כרבנן לא מוקמינ':

בא"ד שיצא לכהנים ולא איצטריך ג"ש לומר דיוצא בדמים ולר"ש איצטריך ג"ש דיוצא בחנם הס"ד וכצ"ל והכי פירושו הא דשואל השת' מ"ט דר"ש וטעמא דר"י מסתב' טפי בלא ג"ש משום דהשתא דפשטיה דקרא משמע שיצא לכהנים בשני דרכים באם לא גאלו הבעלים את השדה או אם גאלה אחר מסתמא מסתבר דאם לא נגאלה אינה יוצא לכהנים כ"א בדמים דלא יפסיד ההקדש דומיא דגאל איש אחר דנמי לא הפסיד ההקדש משום הכי שואל השתא מ"ט דר"ש. ומ"ו הב"ז גורס בע"א ודבריו קשה להולמן:

דכ"ו ע"א רש"י ד"ה לכמות שהיתה כו' ביובל אינה נגאלת לו הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ת"ל לאשר לו כו' שהקדישה הס"ד ואח"כ ד"ה יכול תחזור לבעלים כו' כצ"ל ותיב"ת והתם יש למחוק ד"ה תיקום בידיהו כו' ביובל לכהנים הס"ד ד"ה בצאתו משמע כו' יוצא ביובל הס"ד והשאר יש למחוק:

תוס' ד"ה אלימא כו' דאז הדין כן שהוא כו' כצ"ל:

בא"ד בהאי גאולה הבאה כו' כצ"ל בא"ד אם ירצה ומשום הכי לא כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא אינה נגאלת אבל נגאלת שתהא לפניו כו' כצ"ל:

שם בעלמא לר"ש ולר"י קנין פירות כו'. וכתב מ"ו הב"ז דע שהרמב"ם בפ"ד מה"ב ד"ו פסק דקנין פירות לאו כקנין גוף דמי והמוכר שדה לפירות הלוקח מביא ואינו קורא וכר"ל ובפי"א מה' שמיטה ד"כ כתב האחי' שחלקו כלקוחות הן ומחזירי' זל"ז ביובל ולפי מאי דפסק הרב בכל מילי כר"ל דלאו כגוף דמי קשה על הרב קושית הגמרא מה שהקשה על ר"י במס' גיטין דמ"ח ע"א היאך מצינו דמייתי בכורים אלא חד בר חד עד יהושע ב"ן כו' עכ"ל ומאריך בקושיא זו ובונה וסותר דברי הרמב"ם. ונ"ל ליישב בדרך אמת רק אציע תחלה סוגיא דבכורות דנ"ב ע"ב אמר ר"א אמר ר"י האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירי' זל"ז ביובל מותיב ר"ה ואלו שאין מחזירי' ביובל הבכורה אמר ר"א מאי אין חוזרי' אין חוזרים לבטלה שיהא מאבד בכורתו אבל חוזרי' וחולקים ונוטל פי שנים כבתחלה מתקיף לה ר"ש מכלל דלמ"ד חוזרים חוזרים לבטלה קאמר קרי ר"ח עלה דר"ש טובה חכמה עם נחלה ולא שמיע להו הא דכי אתי ר' יוחנן מאי חוזרי' חוזרי' לבטלה ע"כ לפ"ז נ"ל דהא בהא תליא לר' יוחנן דחוזרים לבטלה א"כ האחי' מתחלה לא סמכה דעתייהו כל א' ואחד על חלקו והוה כי נחית כ"א אדעתיה דפירות קא נחית מ"ה פריך שפיר לר"י אי לאו דאמר קנין פירות כקנין כגוף דמי לא משכחת דמייתי בכורים אלא חד בר חד עד יהושע ב"ן אבל הרמב"ם פסק כמ"ד מאי אין חוזרי' אין חוזרי' לבטלה ומ"ה מסיים התם לא תבטל חלוקתן מכמות שהיה לפ"ז אע"ג דמחזירי' זל"ז ביובל מ"מ כל א' מתחלה אדעתיה דגוף הקרקע קא נחית ומביא וקורא ולא דמי למוכר