צאן קדשים קע

אלא קדושת דמים כו' פי' ואפ"ה לא יצא לחולין בתורת מעילה ה"ה בית דהוי קדושת דמים נמי לא יצא לחולין ועיין בתוספת דמנחות דק"א ע"א:

ד"ה כי דייר כו' מן ההקדש שוה פרוטה אע"פ כו' כצ"ל:

בא"ד מעילה פרק הנהנה כו' כצ"ל בא"ד דהכא איית' כרב כו' כצ"ל. וכתב מ"ו הב"ז דהרמב"ם פ"ו מה"ע ד"ל כתב המשכיר בית לחבירו וחזר והקדישו ה"ז קדש ופקעה השכירו' ואם דר בו השוכר מעל עכ"ל ומשמע שהקדיש בית בנוי ואפ"ה מעל והיינו כרב ובהל' מעילה פ"ה ד"ה כתב וכן המקדיש בית בנוי הדר בו לא מעל כו' והיינו כר"ל ודלא כרב וצ"ע עכ"ל ואפשר לפרש דברי רבינו שמה שכתב ואם דר בו השוכר מעל ה"פ שאם דר בו השוכר מעל המשכיר משום דכיון שפקעה השכירות ואין למשכיר אלא טובת הנאה מה שדר השוכר בחנם חייב המשכיר לשלם להקדש קרן שנהנה בשכירתו לפי טובת הנאה שבה ואומדים כמה הוא רוצה להיות נחסר משלו להחזיק לו השוכר טובה כזו שדר בו בחנם וזהו טובת הנאה וכיוצא בזה אמרינן במסכת ב"מ פ' השואל דצ"ט ע"א גבי משאיל קורדם של הקרש ע"ש ברש"י אבל הדר בו לא מעל אלא א"כ הקדיש ולבסוף בנאה כדאמרינן במסכת מעילה ד"כ ע"א:

ע"ב תוס' ד"ה אמר שמואל כו' דקאי אמתני' דמשמע דמיירי בשעת הפרשה כו' ובזה יתורץ קושי' דיש להקשות לעיל דפריך לשמואל מאי קמ"ל תנינא אע"פ שאין מתכפר לו עד שיתרצה דילמא טובא קמ"ל דאי ממתני' ה"א דוקא בשעת כפרה בעינן לדעת כדקתני אין מתכפר לו כו' ושמואל אתי לאשמעינן אף בשעת הפרשה אבל השתא לפי מה שכתבו תוספת דממתני' מוכח דאיירי נמי בשעת הפרשה ניחא:

ד"ה מאי בשעת כו' ולעולא צריכא כו' כצ"ל. בא"ד דמ"מ כה"ג דפליג השתא לא הוו פליגי וטעמא דשמואל ועולא נראה לר"י כו' כצ"ל בא"ד על חטא וצריכ' להתוודות בשעת סמיכה בעינא דעת בשעת כו' כצ"ל בא"ד בשעת כפרה אבל בשעת הפרשה לא כו' כצ"ל:

ד"ה האי מאן כו' מודעי מודעא כו' כצ"ל:

הדרן עלך האומר שום היתומים פרק ששי תוס' ד"ה שום היתומים ל' יום וא"ת אמאי נקט יתומים כו' אבל לפי מאי דמסקינן לקמן דאין נזקקין לנכסי יתומים דיתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו או משום צררי או משום שובר לפ"ז טובא קמ"ל יתומים דס"ד דאין נזקקים להם כלל:

ד"ה בשעת הוצאות כו' למלאכה אע"ג דאין סדר כו' כצ"ל:

בא"ד עד הערב ונישלינהו הא כל היום כו' כצ"ל בא"ד והביאו ההיא בריש השוכר כו' כצ"ל:

דכ"ב ע"א רש"י ד"ה משום מזוני כו' דידהו הס"ד ואח"כ ד"ה אלימ' בב"ח כו' כצ"ל והשאר יש למחוק:

ד"ה כיון כו' מיזדקקינן כו' כצ"ל ד"ה הא לא כו' כתובת אשה כו' כצ"ל ד"ה בתר שיבקייהו כו' שהניח להם כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה תנן התם כו' אוכלת בהן ואז נזקקים אפילו כו' כצ"ל בא"ד דודאי מדנחתי ב"ד לשום כו' כצ"ל בא"ד אי לא מרווחנא לאצרוכי הכרזה כו' כצ"ל:

ע"ב תוס' ד"ה רבא אמר כו' שמסר שטרותיו לאדם א' כו' אין לדקדק לפ"ז הא דפריך לקמן מר"נ דאמר אפילו ב"ח נמי דלמא ר"נ איירי בידעינן קודם שהלך מסר כל שטרותיו לאדם א' דזהו דוחק דר"נ סתמא קאמר אפילו ב"ח נמי:

ד"ה אמר ליה ר"ה כו' דמשום צררי אין למנוע כו'. פירוש משום דמילתא דלא שכיח הוא שזה יתן לו צררי כפי חובו ויניח גם השט"ח בידו מ"ה אין למנוע אבל שובר שכיח שיניח השט"ח בידו כיון שיש לו שובר כנגדו:

ד"ה ואם אמר כו' בעמוד זה הדיבורים נדפסים שלא כסדרן בערבוביא וזהו סדורן:

בא"ד ומנה זו נזקקים לו ותימא פשיטא שאם אמר תנו כו' והד"א עם הדיבור שלמטה:

ד"ה ואם אמר כו' והשאר יש למחוק:

בא"ד ואומר ר"י דאע"ג דלא אמר תנו נזקקים והא דנקט לישנא דתנו משום כו' כצ"ל:

בא"ד דשייך ביה תנו מ"ה איצטריכא ליה ועוד כו' כצ"ל:

בא"ד כגון דלא תבעוהו והודה מעצמו כדאמרינן בפרק כו' כצ"ל:

בא"ד גט פשוט הס"ד ואח"כ ד"ה ואין מעמידים כו' אם לאו או אם יש לו שובר הס"ד ואח"כ ד"ה אמרי נהרדעי בכולה נזקקים ומעמידים אפוטרופוס. פירוש בכולהו שדה זו ומנה זו ומעמידים אפטרופס לידע אם פרע אם לאי כו' כצ"ל:

בא"ד בתורת מתנה הס"ד ואח"כ ד"ה אמר רב אשי כו' דאחזוקי סהדי בשיקרא לא מחזקינין כו' כצ"ל:

בא"ד שאינו שלו דנזקקים ומקבלי כו' בא"ד ואין זה אחזוקי סהדי כו' כצ"ל בא"ד עמו להחזיק אע"פ שהוא שלו כו' כצ"ל:

בא"ד וליכא למימר שהוא חוזר ולקחה כו' כצ"ל:

דף כ"ג ע"א רש"י ד"ה כר"ג במס' ב"ב האומר כו' כצ"ל. ועיין שם דקל"ז ע"א ובמס' כתובות לית':

בא"ד ומכר ואכל ר"ג כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה לכי יגרשנה כו' כדי לידע אם כונתו כו' כצ"ל:

בא"ד כוונתו כשהדירוהו הס"ד וכצ"ל:

ד"ה אלא הא כו' להקדש ליפרע מנכסי הקדש ופריך תנינ' כו' כצ"ל:

בא"ד וא"כ נימא דר"ה דלא כר"י כו' פי' אפילו לפי המסקנא קשיא דהתם משמע דדוקא בשכ"מ אמר ר"ה והוה מצי לשנויא דלא קיימא מסקנא הכי אלא בשאלה דהקדש פליגי וכן הקשו תוספת קושיא זו על ר"ה במסכת גיטין דל"ה ע"ב בד"ה קסבר כו' ומשני שנויא זו מ"מ בלאו הכי משני שפיר הכא:

ד"ה חזקה כו' אלא בשבועה כו'. פירוש אפ"ה בשכ"מ נוטל בלא שבועה בא"ד כמו כן אין לחוש כאן שמגרש אשתו כדי לחזור כו' כצ"ל. פי' בשכ"מ:

בא"ד יותר משאמר מנה לפלוני בידי הס"ד וכצ"ל:

ד"ה בשאלה דהקדש כו' ואם כן האיך קאמר ר"ה כו' יש לדקדק למה הקשו מר"ה דלא אמר בפירוש דבבריא אדם עושה קנוני' על הקדש רק מדיוק אשמעינן ליקשו ממתני' דהתם מסכת שבועות דל"ח ע"ב דתני בהדיא אבי נשבעין להקדש ואוקמינן ליפרע מנכסי הקדש ומשום קנוני' ומיירי בבריא ליקשו לימא מתני' דלא כב"ה ויש ליישב ד"ה אמרי נהרדעי כו' דיבור זה ציינתי לעיל דכ"ב מקומו:

ד"ה מר סבר כו' דיבור זה שייך קודם דיבור בשאלה בא"ד אם כן כי אתי קמי' כו' כצ"ל בא"ד ומפרש לו נדרו לא יתיר לו כו'. פי' דלשון זה שנדר שלא יהנה מאשה פסולה צריך שיאמר קמי חכם ולא יתיר לו אבל הכא כשיפרט קמי חכם שנדר שלא יחזיר אשה זו הכשרה לא ימנע חכם מלהתירו דאין צריך לפרוט קמי החכם דמשום הקדש נדר והשתא לפירושא דר"י ס"ל אפילו למ"ד דצריך לפרט הנדר היינו הלשון שנדר בו אבל אין צריך לפרט למה והתם במס' גיטין דל"ה דמשני לר"ה דקסבר דצריך לפרט הנדר ע"כ דצריך לפרט נמי למה נדר ס"ל דאל"כ הדרי קושית הגמרא לדוכתא עיין שם ומ"ה הקשו תוספת שם שפירש דליקשו לימא ר"ה כתנאי אמרה לשמעתיה:

ע"ב רש"י ד"ה אלא הפודה פודה בעלה פודה אותה כו' כצ"ל ד"ה מכל מין ומין שיש אומנות כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה מוסיף עוד כו' שהבעל חוב עצמו פודה כו' ובאמת יש לפרש דעת רש"י נמי הכי שהלוה פודה רק שרש"י כתב שהמלוה יוסיף עוד להלותו ממנו דינר מ"מ תוספות דייקי מלישנא דרש"י דכתב ופודה ה"ל למיתני להלותו דינר כדי לפדות כו' משמע דדעת רש"י דהלוה עצמו פודה ולהדינר שמוסיף מוסיף בתורת הלואה לב"ח אע"ג דבפסחים דל"א ע"א תני בהדיא ואתי מלוה ופריק כפרש"י מ"מ לישנא דמתני' דהכא לא משמע הכי דמלוה עצמו פורק:

ד"ה הפודה כו' ההקדש ויהא נראה כאלו פודה הכל כו' כצ"ל:

בא"ד והפודה יתן כו' כצ"ל:

ד"ה ערב חנן כו' דיבור זה שייך קודם לב' דבורים ראשונים:

ד"ה משום דר' אבהו כו' רש"י ראיה כו' עיין בפסחים דל"א דשם פרש"י הכי:

בא"ד דהא הכא משמע דמן הדין כו' כצ"ל:

בא"ד וספק בידי מור"י אם הלוה כו' כצ"ל בא"ד דפרש"י אהא דאמר רבא כו' כצ"ל:

בא"ד יגבה ונראה דמתני' כו' כצ"ל:

ד"ה ואם לאו כו' אוזפי אלא המנוי עליו הלכך כו' כצ"ל ד"ה עד פלגא כו' שאינה שוה אלא פלגא ודאי כו' כצ"ל וכ"ה בס"י ומ"ו הב"ז גורס תיבת בציר ואינו מן הצורך כאשר אפרש:

בא"ד דהחוב טפי מפלגא כו' כצ"ל פי' דתכף שהקדישו אי אפשר להפקיע מידי הקדש אם לא ע"י פדיון שצריך להוסיף וע"י הפדיון יביא החוב טפי מפלגא משום הכי לא חל ההקדש עליו כנ"ל ברור ולפ"ז אינו מן הצורך להגיה לעיל תיבת בציר:

הדרן עלך שום היתומים