צאן קדשים קסט

שלפנינו ליתא אדרבא איפכא ס"ל במתני':

ד"ה שיתן בשעת כו' היינו בשעה שהוא כו' כצ"ל בא"ד גבור אז ידענו כו' כצ"ל:

ד"ה יכול ראשון כו' ובהאי קרא כרת כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא אינו צריך ראשון בכלל ושביעי בכלל כו' כצ"ל שם תו מבן חמש ועד בן ך' הלכך כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה שתי שנים שבשדה אחוזה שהמוכר כו' כצ"ל ד"ה שני תבואות כו' לכל שנה במנה כו' כצ"ל ובלא"ה יש למידק דלא מנינין למנין עולם דא"כ פעמים דליכא אלא חדא תבואה כגון שמכר לו בכ"ט באלול ולא היה בו פירות ויום א' בשנה חשיב שנה ולתשרי הבא יפדנו ונמצא שלא הוי אלא שנה א' שלימה בידו:

תוס' ד"ה ואיבעית אימא כו' טהור משמע דפריחה שייך כו' כצ"ל ותמיה לי על תוספת שכתבו במס' נדה די"ט ע"א ד"ה מה להלן כו' דפשטיה דקרא משמע דאנגע קאי דאיירי לעיל בנגע שנטמא ע"י שיש בו מחיית בשר חי ועליה קאי וכסתה הצרעת את כל עור הנגע מראשו של נגע עד רגליו דהיינו סופו ומר' נתן ב"א משמע דקאי אאדם וכן מוכח בכמה מקומות בת"כ ובריש א"מ עכ"ל ולא מביאי מסוגיא דהכא דמוכח נמי דקאי אאדם ומ"ו הב"ז מיישב קושיא זו בדוחק עיין שם ד"ה ופדויו מבן כו' ולא מצאנוהו כו' ומ"ו הב"ז כתב דגירסא מוטעת היה לפניהם ולא גרס ופדויו וכ"ג רש"י:

ד"ה שנתו שלו כו' כי אם מיום הרצאה כו' פי' ומשכחת דנולד ז' ימים קודם ר"ה ובר"ה הוה יום הרצאה ובן שנתו:

בא"ד אם שחט כבש ביום השלמת שנתו קודם כו' כצ"ל. והא דכתבו קודם שהגיע מע"ל לאו דווקא אלא אפי' שחט בשעה שהגיע מע"ל ללידתו כגון שנולד בניסן בי"ד בט' שעות ושחט לשנה הבאה בי"ד בניסן בט' שעות וזרק דמו בעשירי שכבר עברה שנתו וכן פרש"י במסכת זבחים דכ"ה ע"ב ד"ה שעות כו':

בא"ד שהרי כל היום הוא בן שנתו אלא ש"מ כו' כצ"ל:

בא"ד דשפיר איצטרכו לקמן תרי קראי כו' כצ"ל. ועיין לקמן דל"א:

ד"ה במספר שני כו' תבואות דלפי ששני משמע כו' כצ"ל:

בא"ד דהוה ליה למיכתב תבואה כו'. פי' דלא כפרש"י דתבואות לא איצטרך כלל דשני משמע שני תבואות וכוונת התוספת דדריש ממספר דמשמע שנים וה"ל למיכתב תבואה אלא ע"כ מוסיף עוד תבואה אחרת:

ד"ה ובשביעי' נמי כו' אימא דל' יום שלפני ר"ה וחשיבי שנה כו' כצ"ל:

הדרן עלך השג יד פרק האומר דף י"ט ע"א רש"י ד"ה ממלא חביות כו' לתוכו עד מרפקו כו' הד"א:

ד"ה נפש כו' הד"א ד"ה נפשי כו' ישקול הס"ד ואח"כ ד"ה באתרא דתקלי' כו' במשקל דכופרא זפת הס"ד ואח"כ ד"ה שמכי בצלים הס"ד וכצ"ל:

תוס' ד"ה מרפיקו כו' מאציליהם אלא כנגד אצילי כו' כצ"ל:

בא"ד ובמנחות הארכתי הס"ד וכצ"ל ועיין שם דל"ז ע"א ד"ה קיבורת אבל בזבחים לית':

ד"ה דבתר דשקלי שדי תרי תלתא כו' פי' או תרי או תלתא:

בא"ד היו מכריעים יותר כו' כצ"ל, פי' לשון הכרע על המשקל:

בא"ד וי"ל דהכא פירושו הכי באתרא כו' כצ"ל ד"ה איבעיא להו כו' את"ל בעמדו נותן שרביט שנכפף ברחבו מהו כו' כצ"ל:

בא"ד מי אמרינן שר"ל בלא כפיפה כלומר כו' כצ"ל בא"ד בלא כפיפה אלא עב כעובי קומתו כו' כצ"ל:

ד"ה הוא דאמר כו' דיבור זה שייך קודם דיבור איבעי להו:

ע"ב תוס' ד"ה ושוקל בשר כו' לתוך המים עד שתתמלא החביות ואח"כ שוקל כנגד ידו כו' כצ"ל:

בא"ד שוקל מעיקרא כו' פי' לאו כנגד ידו ממש שוקל אלא קודם שהוא רוצה ליתן הבשר חמור לתוך החביות למלאו' שוקל:

בא"ד כנגד היד היינו דמשערינן כאלו היד נתתך ששוקל יותר כו' פי' כיון דאמר סתם משקל ידי עלי משערינן כאלו נחתך היד ששוקל יותר לפ"ז אפשר לומר דמכניס מעיקרא ואח"כ שוקל ואי שמכביד יותר משום המים שנבלע בבשר ליתן לן בה כיון דמשערינן ביד הנחתך ששוקל נמי יותר נגד היד המחובר אבל זהו דוחק לאוקמי בהכי:

ד"ה חלצה למי שנחתכה הרגל כו' כצ"ל. ועיין שם ביבמות דק"ג ע"א דרש"י אזל לשיטתו:

ד"ה התם גברא כו' שאומדים עתה כמה היה יפה קודם לכן כו' כצ"ל בא"ד היינו הך פי' כו' כצ"ל:

בא"ד היינו הך דאומד של כו' כצ"ל:

בא"ד לפי הזלזול כו'. פי' ונותן גבי נזיקים כל מה שהזיקו אבל נודר אינו נותן אלא לפי מה שהוא נדר דהיינו בגברא שבית:

דף כ' ע"א רש"י ד"ה לא אמר כלום כו' לבטלה הס"ד ואח"כ ד"ה נותן דמיו כו' אמרה הס"ד ואח"כ ד"ה אבל דמי כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה דמי עלי כו' אלא דמים אם שמוהו כבר כו' כצ"ל ובד"ח נדפס נ"א ואינו מן הצורך:

בא"ד שומא שהרי כו' כצ"ל:

ד"ה ואין נידוני' בהשג יד כערכין כו' כצ"ל:

בא"ד ולא לאחר וגבי ערכין כו' כצ"ל. פי' לא לאחר היינו לא לבהמה חיה ועוף וכתב מ"ו הב"ז ודע שמ"ש בגמרא הב"ע כשעמד בדין ולפי מאי דקי"ל דמלוה ע"פ גובה מהיורשין שעבוד' דאורייתא לא איצטריך לפרושי כשעמד בדין לא לעורך ולא לנערך ומכאן השיג, הר"א ז"ל על הרמב"ם שכתב דוקא כשעמד בדין יתנו היורשים אבל לא עמד בדין לא כו' עכ"ל והניח מ"ו הב"ז קושיא זו של הר"א בצ"ע על הרמב"ם ודוחה תירוץ של הכ"מ שם בפ"ח מה"ע דכ"א. ולענ"ד לאו קושיא היא כלל דז"ל הרמב"ם שם האומר ערכי עלי ומת קודם שעמד בדין אין היורשים חייבים ליתן שנאמר והעמידו לפני הכהן והעריך אותו הכהן כו' נמצא דעיקר הטעם שלו דיליף מקרא דבעינן העמדה והערכ' לפני הכהן ולפ"ז ס"ל להרמב"ם הא דמשני הכא הב"ע כשעמד בדין לאו משום קושיא דמלוה ע"פ צריך לאוקמי הכא אלא הכי משני דע"כ צריך לאוקמי דהב"ע כשעמד בדין היינו לפני הכהן להעריך דבעינן העמדה והערכה ולא כמו שפרש"י כשעמד בדין היינו לפני ב"ד וחייבוהו כנ"ל ברור דעת הרמב"ם:

ע"ב תוס' ד"ה אמר ר"ח כו' פטור מלשלם לאשמעינן אפי אמר עלי הדין כן דפטור כו' כצ"ל בא"ד חייב לשלם והך פירושו איכא לאוקמי בפ"ק דר"ה כו' כצ"ל פי' הא דקאמר התם נדבה דאמר הרי זו היינו אפי' אמר הרי זו עלי נמי מקרי נדבה אבל לפ"ז יש לדקדק ל"ל לאוקמי התם משכחת לה כגון דאמר הרי עלי עולה ע"מ שאיני חייב אחריותה לוקמי דאמר הרי זו עלי עולה סתם דנמי אינו חייב באחריותה דעלי להביא קאמר כדר"ח הכא ויש ליישב בדוחק:

בא"ד גוף השור הוא חולין כו' פי' ומ"ה ליכא למימר באם אמר דמי נמי עלי להביא קאמר דהא גוף השור חולין אלא ע"כ לאחריות קאמר:

ד"ה מתיבי שור כו' נגנב חייב כו' כצ"ל:

בא"ד קתני שור קדוש כו'. פי' וליכא לאוקמי דאמר דמי:

בא"ד דפרש"י הכי ניחא כו' פי' דניח' נמי לפר"י היכא דאמר דמי שור זה עלי הוי שור תולין אבל יקדש דמי שור זה עלי הוי השור קדוש ואפ"ה לא אמרינן דעלי להביא קאמר כמו שפרש"י ד"ה והא מדסיפא כו' ניחא הכל אבל קשיא על הא דאיתא כו' כצ"ל:

בא"ד כשהפריש המנה כו' כצ"ל:

בא"ד אוקמין ליה דהשור גופא חולין וזה נראה לי דוחק דלית' ליה כו' כצ"ל:

ד"ה אע"פ שחלטו כו' משמי' דרבא סנדל המוסגר כו' כצ"ל:

דף כ"א ע"א גמרא ואף על פי שאין מתכפר לו עד שיתרצה כו' הוא פיסקא:

רש"י ד"ה הקדישו כו' הקדישו הס"ד ואח"כ ד"ה נפיק ליה שכר לחולין ונראה לי דל"ג כו' כצ"ל:

בא"ד מהקדש לחולין הס"ד ואח"כ ד"ה לכשיבא שכרו כו':

ד"ה משלשתן כו' יחידי הס"ד:

תו' ד"ה הכי קאמר כו' דכן הדין המותר מה שיוותר כנגד כו' כצ"ל:

בא"ד משום דיש לו ולהקדש שותפו' בו ואין כו' כצ"ל בא"ד ומכור והכא משמע נמי דמשכיר יכול להקדיש וה"ה דיכול לאסרו כו' כצ"ל בא"ד וכן הלכה ומיהו קשה דהכא משמע דאין כו' כצ"ל:

בא"ד ברשותו ובתוספתא תני כו' כצ"ל בא"ד היכא מצי מקדיש ליה אהאי דקאמר מעל' שכר להקדש פריך והכי פריך היכי מצי כו' כצ"ל:

בא"ד וי"ל הא דתני' בתוספתא כו' ולפ"ז מתורץ ג"כ התמיה דלעיל בא"ד שכרו הרי זה דר בו חנם הס"ד וכצ"ל:

ד"ה הכי גרסינן כו' שהרי המשכיר הקדיש כו' כצ"ל:

בא"ד כשדר בו ונפיק השכירות לחולין בתורת מעילה כו' כצ"ל:

בא"ד וכפרש"י וקשה מההיא דתניא בתוספתא כו' כצ"ל בא"ד כולם מעלו והא דתנן בשילהי פ' הנהנה אין מועיל אחר מועיל בקדשי' אלא בהמה וכלי שרת היינו דקדושת הגוף לא מתחלל על ידי כו' כצ"ל. בא"ד