צאן קדשים טז

כו'. פי' דבכל התורה למידי' למד מלמד חוץ בקדשים:

בא"ד אתי שפיר ומ"מ קשה כו' כצ"ל. פי' למ"ד דלא בעי למד ומלמד קודש אלא אפי' מלמד חולין לא ילפינן כיון דלמד קדש קשה:

ד"ה הכי גרסי' כו'. תימא דבריש מנחות כו' ולפי מה שכתבו תוס' במנחות ד"ב בד"ה מכדי מחשבה כו' לא קשה מידי ע"ש:

ע"ב רש"י ד"ה ומה חטאת שמותרת כו' כצ"ל:

ד"ה א"כ דלדרשת ר"ש אחי עזרי' לחוד אתא ליכתוב כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:

ד"ה ת"ש כו' הד"א:

ד"ה ומדסיפא כו' כשירים ואין מרצין כו' כצ"ל ד"ה שלמים כו' ולהקריב הס"ד:

ד"ה ומאי כאלו כו' והאמרת דכולא כו' כצ"ל:

בא"ד הערביים כתיב אלמא כו' כצ"ל ד"ה ואימא חד בבוקר כו' כצ"ל:

ד"ה מדתה חצי לוג כו' אם תדליק שליש היום כו' וצ"ע דבמנחות דפ"ט ע"א פרש"י דבליל קצר מה שנשתייר בבוקר הי' זורק לחוץ או הי' עושה פתילה עבה כדי שיכלה בקיץ נמי בבקר וכאן פי' רש"י שתדליק עד שליש היום ויש ליישב:

תוס' ד"ה אמר ר' אלעזר כו'. וקשה נהי דלא דמי כו' כצ"ל:

בא"ד מהאי דינא דמותר חטאת באה עולה כמו מדינא דמותר פסח בא שלמים כו' כצ"ל בא"ד וי"ל דאעיקר טעמא סמוך כו' כצ"ל פי' בפסחים דס"ב ע"ב יליף טעמא דפסח מקרא דכתיב ואמרתם זבח פסח הוא בהוייתו יהא לא הוא לשם אחרים ולא אחרים לשמן אבל לאו מדינא דמותר פסח באה שלמים בא"ד וצ"ל דהאי לא אם אמרת כו' כצ"ל. פי' אליבא דר"י דס"ל דמודה ר"א דאחרים לשם חטאת פסולה ע"כ מהאי דינא דמותר חטאת בא עולה כמו גבי פסח צ"ל הא דקאמר לא אמרת לדברי ר' יהושע קאמר דרצה לדחות האי דינא גבי פסח משום דא"כ בחטאת נמי נימא האי דינא והשיב לו ר"א דלא דמי חטאת לפסח אבל באמת ר"א פוסל נמי באחרים לשם חטאת מהאי דינא כמו גבי פסח. אבל לרבה דס"ל דר"א ליתא לי' האי דינא גבי חטאת ומודה לר"י ע"כ עיקר טעמא דר"א גבי פסח מקרא דלעיל ולפ"ז הא דכתבו תוס' שם בפסחים ד"ה שאני התם כו' דעל ידי ק"ו משמע ליה לר"א הוא בהוייתו יה' לא הוא כו' עיין שם ע"כ אליבא דר"י כתבו אבל לרבה לא ס"ל האי ק"ו וקרא עיקר נ"ל:

בא"ד ור"ת מצא בספר כו' כצ"ל:

בא"ד ולא אמרו דבר אחד כו' כצ"ל:

ד"ה הג"ה אי כו' השתא מיהו נמי דפליג בשלא לשמן אני יכול לטעות בבן בתיר' כו' כצ"ל:

בא"ד וי"ל דמזה אינו חושש משום דשום תנא כו' פי' לענין זה ליתא תנא דס"ל הכי להכשיר פסח שחרית אבל ליפסול פסח שחרית שלא לשמו רבי ס"ל כותי' כדאמרי' לקמן השיב ר' תחת ב"ב משמע דס"ל הכי ובזה דברי מ"ו הב"ז נכון הוא:

ד"ה הג"ה אחד בבוקר כו' בעלמא דרשינ' אחד מן המיוחד כו' כצ"ל. דף י"ב ע"א רש"י ד"ה ובין הערבים כו' בין הערבים ממש ומיבעי לך כו' כצ"ל:

ד"ה שאין מקצתו כו' דרבי דס"ל כבן כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ואם איתא כו' משום דהכי פריך כו' כצ"ל:

בא"ד טוב הוא ולדברי רבי אושעיא דאינו תופס לטעם טוב א"כ מאי פריך לר"י כו' כצ"ל. פי' כיון דטעם דב"ב משום דכולו ראוי הוא מ"ה פוסל א"כ מאי פריך לר"י דלמא ר"י ס"ל דלאו כולו ראוי הוא מ"ה מכשיר וס"ל נמי דבעינן כולו ראוי:

ד"ה ר"פ אמר כו' וצריך לחלק כו' ע"ש במנחות ד"ה ע"א דכתבו תוס' החילוק בד"ה אלא כו' וגם שם פירשתי באריכות ד"ה לילה לקדושה. פי' בין לר' פדת בין לר"י כו' ואיני מבין דבריהם דהא ר"פ ס"ל התם דאין קדושה חלה על עוברין ועיין בתמורה ד"י ע"א ואפשר שיש כאן ט"ס:

בא"ד אבל קודם לכן לא הס"ד וע"ש בתוס' ע"ב דתירצו דקודם שנולד מצי מקדש לי' ובבכורות די"ד ע"ב יליף מקרא:

ד"ה יום להרצאה כו' דאם עלו לא ירדו הא מוכח התם כו' כצ"ל. פי' דתוס' רוצה להוכיח דמחוסר זמן תרד מדתנן גבי מחוסר זמן ששחטו בחוץ שאינו בכרת ואי אמרי' דאם עלו לא ירדו הא מוכח התם דכל הפסולים שאם עלו לא ירדו קרוי מתקבל בפני' וכל המתקבל בפנים חייב על שחיטתו בחוץ כרת אלא ע"כ מחוסר זמן תרד:

בא"ד ולר"י דאמר כו'. פי' לר"י דאמר בשחיטה לחוד תרד בלא מחוסר זמן א"כ ביום השמיני ל"ל ומשני לאשמעינן שהוא מחוסר זמן ופסול אף בבמה:

ד"ה ש"מ בעלי חיים כו' ומיהו קשה מאכל חלב כו'. פי' ובהא אפי' רב מודה כיון דדחי בידים א"כ מאי איצטריך ר"י לאשמעינן ואין לומר דאיצטרך לאשמעינן אע"ג דבידו להחזיר כדמצריך בשמעתתא הכא ע"כ מ"ה כתבו תוס' ועוד דהוי נראה ונדחה אף את"ל דאיצטריך משום דבידו להחזיר וה"א דלא הוי דיחוי הא נראה ונדחה ובזה כ"ע מודה דהוי דיחוי. ועוד נ"ל גם משום הא לא איצטרך לאשמעינן דהא אמר ר"י חדא זימנא גבי מזבח שנפגם לקמן דנ"ט דהוי דיחוי אע"ג דיש בידו לתקן וכ"כ תוס' לקמן:

בא"ד דפליגי רב ורבי יוחנן כו' כצ"ל. פי' תלת מימרות איתמר בלא פלוגתא הך דהכא ואכל חלב כו' ואכל חלב והפריש קרבן ונשחטה ובב' מקומות דפליגי רב ור"י:

ד"ה ש"מ יש דיחוי בדמי' כו' ולא תימא שאין דיחוי אלא בקדושת הגוף כו' כצ"ל:

בא"ד וחזר ונהפך למראה דם כו'. פי' אפי' לבסוף רבה הדם הוי דיחוי:

בא"ד ראשון בטל וה"ר חיים מפרש כו' כצ"ל ובתמור' דכ"ז ובקידושין ד"ז תירצו בע"א ע"ש בא"ד ולא אמרינן כיון דאין קדושה כו' כצ"ל. בא"ד ובפירש זה משמע כו' כצ"ל בא"ד ולא גריס יש דיחוי בדמים כו'. פי' כקושית התוס' דהכל אחד וגריס קדושת דמים מדחה תמורתו:

בא"ד ולא שייכא תמורה כו'. פי' אלא ע"כ היינו קדושה ואינו קריבה דאין תמורה בעופות:

בא"ד להקרבה גופי' כו' כצ"ל:

בא"ד ואיידי דדחוי' הוא כו' כצ"ל ע"ב בא"ד, ואתי פסח אע"ג דכל מותר הפסח כו' כצ"ל בא"ד מיהו טובא אתא לאשמעינן כו' כצ"ל. פי' אע"ג דלא אשכחן תנאי דפליגי בהא מילתא אפ"ה אתי לאשמעינן אפי' היתה להם שעת הכשר הקרבה כמו גבי בהמה של ב' שותפים דח"ר ולקחן חציה אפ"ה אינה קריבה וכמו גבי פסח דתדחה לעולם אפי' אחר הפסח בא"ד כלומר הדמים דחוים שלא יקריב כו' כצ"ל והשאר יש למחוק שיתור לשון הוא:

בא"ד ש"מ יש דיחוי מעיקרו ודיחוי בדמים ובעלי חיים נדחין הלא כי נמי אין דיחוי בעלמא אין יכול כו' כצ"ל:

בא"ד גרסינן שלמים כו'. פי' והשתא דייק שפיר הנך תלתא כיון דאפי' בדמיו לא יביא פסח בא"ד דיחוי בדמים כלו' דיש דיחוי כו' כצ"ל. ומ"ו הב"ז מ"ז ואינו מן הצורך:

בא"ד שהמותר הולך שם הולד הולך כו' כצ"ל. בא"ד וממתניתין דפסחים כו' פי' שם נמי מוכח דב"ח נידחי':

בא"ד ולעיל מיבעי' ליה התם כו'. פי' דבכריתות דכ"ז ע"א מיבעי' ליה לר"א אי ב"ח נידחי' או לא:

בא"ד ובתמורה פירשתי ורבינו פי' כו' כצ"ל בא"ד אין בידו כ"כ כמו נפגם כו'. פי' דבבהמה של ב' שותפים אין בידו לתקן וליקח חצי השני דשמא לא ימכור לו השותף ובמילתא דר"א נמי אין בידו כ"כ שהרי לא הפקיר נכסיו כשהפריש הקן והיה עשיר ועכשיו העני אבל התם בידו לתקן:

בא"ד ובכריתות פרק בתרא דפריך כו' ובתמורה ובפ"ק דקידושין תירצו בע"א ומדי דברי בו זכור אזכרנו מישוב על קושיא של מהרש"א מה שהקשה שם בקידושין ד"ז ע"ב והניח בצ"ע על תוס' וז"ל אין תירוצם מספיק אכתי כמו דפריך עליה דר' אושעי' מר"ש אע"ג דיחידאה הוא משום דמודי רבנן גבי קן כמו שכתבו תוס' ה"נ הוה מצי למיפרך מר' אלעזר בכה"ג אע"ג דיחידאי הוא עכ"ל ואני אומר במחילה מכבודו דהא בלא"ה יש לדקדק שם דפריך מר"ש יחידא' לר"א משום דת"ק מודה מנ"ל להמקשן הא דילמא רבנן ס"ל כר"א דיש דיחוי אלא ע"כ צ"ל דיש הוכחה דטעמא דרבנן התם משום מגו ולאו דאין דיחוי מכח קושית הגמרא דלמה ירעה עד שיסתאב תימכר בלא מום דהא לא חזיא נקבה לפסח והיינו חומר כמו גבי אשם אלא ע"כ טעמא דת"ק כדמשני גבי אשם משום מגו דנחת' ביה קדושת דמי' נחת' ביה נמי קדושת הגוף אבל היכא דאין קדושת הדמים חלה כמו גבי קן מודה ת"ק דלא אמרי' דיחו' אבל גבי המפריש נקבה לעולה ליכא למיפרך ל"ל תסתאב תימכר בלא מום דהיינו מומא דהא עולה אע"ג דהפריש נקבה לאו היינו מומא דשם עולה עלה דעולת העוף נקבה מ"ה ירעה עד שיסתאב ויפול בו מומא וכ"כ רש"י שם בהדיא מ"ה שפיר מתרץ תוס' דממילת דר' אלעזר לא מצי לאתובי' משום דהוי יחידאי ור' אושעא ס"ל כת"ק דר"א דיש דיחוי כנ"ל וכתבתי בקיצור לשון והמעיין שם בקדושין יראה שנכון כתבתי ע"ב רש"י ד"ה יש דיחוי כו' אין לו חלק אלא בחצי' כו' כצ"ל:

ד"ה אשם נמי תרי הוא כתב כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה וש"מ דחוי מעיקרא כו' תדע דגבי לולב שנקטם ראשו מעי"ט ועלתה כו' כצ"ל. פי' תדע דהתם טעמא משום דבידו לתקנו דליכא למימר דהתם טעמא משום דלגבי מצות לא אמרי' דיחוי מעיקרו הוי דיחוי אע"ג דלגבי הקרבה אמרי' הא גבי נקטם ראשו מדבעי' להו אי אמרי' דיחוי אצל מצות בין לקולא בין לחומרא או לא אלא ע"כ טעמא משום דבידו לתקנו ובנקטם אין בידו לתקנו נ"ל ובמס' פסחים דצ"ח ע"א כתבו תוספת תירוץ זה דיש חילוק בין מצוה להקרבה אבל המעיין בתוספת פ' לולב הגזול דל"ג ע"א יראה כאשר כתבתי נכון הוא:

בא"ד הא כל הדחוים הואיל ונדחו נדחו הא ממום עובר לא ילפינן כו' כצ"ל. פי' השתא דאמרי' דר"י לא יליף ממחוסר זמן