צאן קדשים קסח

רש"י ד"ה למצור' מוחלט אלמא אצמית דמתרגם כו' כצ"ל:

ד"ה נדוננו גרסי' הס"ד וכצ"ל:

ד"ה למספרו לרכיל עצמו כו' כצ"ל ובד"ח נד"ב למקבלו וטעות הוא ד"ה דבעי מיית כו' שטות ונבלה הס"ד וכצ"ל:

תוס' ד"ה אל תקר' כו' אלא ממנו דגש כו' וז"ש כי חזק הוא ממנו שהמדקדקים קוראים לדגש חזק:

בא"ד ולא נס ליחה כו'. פי' בקמ"ץ אלא ולא נס בציר"י שעדיין הליחה וכן ממנו במלואפ"ם אין כתיב אלא ממנו בחול"ם ממנו מן ב"ה ודיבור זה שייך למע"ל:

ד"ה לישנא תלית' כו' שהקיפה הקב"ה כו' ובמדרש שוחר טוב איתא שנעשה ללשון ג' שמירות שהקיפוהו עוד אמות המים לפ"ז ניחא טפי דנקרא תלית' שיש לה ג' שמירות:

די"ו ע"ב גמרא דכתיב מברך רעהו בקול גדול בבקר השכם קללה תחשב לו כגון כו' יש לדקדק מאי בבוקר השכם בקיצור הל"ל מברך רעהו בקול גדול תחשב לו ונ"ל ליישב דאיתא בריש מס' שבת ת"ר שעה ראשונה מאכל לודים שנייה מאכל ליסטים ואית' במס' חולין ד"ה ע"ב דצדיקי' אין הקב"ה מביא תקלה ע"י וכתבו התוס' דהיינו לענין אכילת דבר האסור דלא אתי הצדיק לידי אכילת איסור דוקא ואיתא במס' ב"ק דט"ז ע"ב מ"ד יהיו מוכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם אמר ירמי' רבש"ע אפי' בשעה שעושין צדקה הכשילם בב"א שאינם מהוגני' שלא לקבל שכר לפ"ז זה שמברך רעהו בקול גדול ואמר דהכי טרח קמא והכין לפני בבוקר השכם כלומר שהשכים בבוקר והכין לפני ואמרי אינשי זה שקובע סעודתו בבוקר ליסטי' הוא שהוא זמן סעודתו בבוקר וזהו שנהנה מאותו סעודה הממון של גזל ואכל איסור' ע"כ לאו צדיק הוא דאם היה צדיק לא היה בא תקלה ע"י לאכול ממון גזל נמצא הקללה שקילל ירמיה לאנשי ענתות עליו נאמר שהקב"ה הכשיל לב"ה שלו שעושה צדקה מממון גזל באנשים שאינם מהוגני' וזהו קללה תחשב לו ר"ל אותו קללה שקילל ירמי' תחשב לו יאמרו לו על מברך עצמו:

רש"י ד"ה ויטבלו את הכתנת בדם רמז היה להם שכפרת שפיכת דמים עולה ע"י כתנת טבילה היינו כפרה הס"ד וכצ"ל. ועיין דיבור זה במסכת זבחים דפ"א ע"ב ד"ה קשי' ש"ד כו' דעל ההורג אינה מכפרת כו' איכא למידק דאי נמי מכפרת על ההורג נמי קשה הא אמרינן דנגעי' באים וי"ל:

תוס' ד"ה בחזקתו גבה כו' אשר כיהן גבי עזריה יותר כו' כצ"ל:

ד"ה הא דאהני כו' תריץ דהא דתני כו' כצ"ל:

בא"ד קאי. נמי אש"ד וג"ע כו'. איכא למידק דהא נמי מגסי הרוח איכא לאקשוי ושנוי' דאהני מעשיו לא קאי הכא ועיין מה שכתבתי במס' זבחים שם בתוספת:

ע"ב גמרא מה נשתנה מצורע שאמרה תורה יביא שתי ציפורי' כו'. פי' דכבר כתבנו לעיל דבמספר ל"ה יכופר במצורע מוחלט דטעון ב' דברים יותר ומ"ה פריך למה טעון נמי ב' ציפורי' שהם ג' דברים יותר מד' עבירות ומשני שהוא עשה ג"כ מעשה פטיט:

שם ולא יקללנו ת"ל כו' כצ"ל. יש לדקדק בסוגיא דהכא היכא ס"ד האי לא הוי כתיב בלבבך ה"א דלא תשנא אתי לאזהר' שלא יכנו ולא יקללו דמשמע דאי לא הוי כתיב לא תשנא ה"א דמותר להכות ולקלל את אחיך מהיכא תית' ועוד דמשמע דאי לא הוי כתיב בלבבך ס"ד דבלב מותר לשנאותו לאחיך מהיכ' תיתא ויש ליישב דסוגיא דהכא ס"ל דהאי לא תשנא קאי בא' שראה דבר איסור מחבירו וליכא סהדי אחרינא וקאמר דאי לא הוי כתיב בלבבך ס"ד דלא תשנא אתי לאזהרה שלא יכנו ולא יקללנו אע"פ שראה בו דבר איסור דאע"פ שחטא אחיך הוא אבל בלב מותר לשנאותו כדאמרי' בפסחים דקי"ג ע"ב מ"ה כתי' בלבבך דאפי' בלב אסור לשנאותו אלא אם ראה דבר איסור מחבירו חייב להוכיחו תחלה ואם לאחר שקיים בו מצות הוכחה כדאמרי' לקמן אינו מקבלו אח"כ מותר לשנאותו ומ"ה קאמר בתר, הכי מנין לרואה בחבירו דבר מגונה כו' דלכאורה אין שייכות לכאן אבל לפי דרכינו מיושב שפיר:

שם בדור הזה מי שיוכל להוכיח אם אמר כו' כצ"ל:

שם א"ר אב"ע תמה אני אם יש בדור הזה מי שמקבל תוכחה א"ר עקיבא תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח אמר ר"י מעיד כו' כצ"ל ועיי' בע"י:

והא דאמר בלשון קורה או קיסם משום דכתיב הוי המעמיקי' מה' לסתור עצה והיה במחשך מעשיהם ואומרי' מי יראנו וגו' רק דקורו' ביתו שלו מעידי' עליו וכפיס מעץ יעננו וזהו פי' הפסוק נחפשה דרכינו ונחקורה שלא יצטרך להעיד:

רש"י ד"ה דאמר מר כו' לא נאמר כו' הס"ד וכצ"ל:

ד"ה למסעי כו' בית מלוניו הס"ד:

ד"ה תכלית יסורין כו' פחותין מהם הס"ד:

תוס' ד"ה ענוה שלא כו' לא ישר אלי כו' ונ"ל ליישב לפרש"י דבלא"ה יש לדקדק מה שייך בזה שאינו רוצה להוכיחו אלא נ"ל דהכי פירושו דאמר שאינו רוצה להוכיחו משום שהוא ג"כ רשע אם יאמר לו טול קיסם יאמר לו טול קורה כמו שאמר ר"ט ובזה עושה עצמו עניו אבל אותו ענוה שלא לש"ש אלא שלא ישנאנו פי' אם יוכיחו וירא' חבירו שיודע מחטאיו ומותר לשנאותו ומכח זה ישנא חבירו גם לו ולפ"ז רב הונא אע"פ שהיה מצער לחייא והכה אותו סבר ר"ה דמשום זה לא יהיה נחשד בעיני ר"ח דמשום שנאה אני מצערו כדי לשנוא אותו אבל אם היה מוכיחו על הדברים מגוני' שעביד וידע ר"ח דמותר לשנאותו וישנא אותו ג"כ כנ"ל פרש"י ובזה שקט' ג"כ קושי' מהרש"א על פרש"י עיין בע"י:

ד"ה ומ"ד כו' א"נ לא דריש לי' קרא דויטל שאול כו'. פי' כיון דהאי קרא ויטל שאול כתיב אחר שאמר יהונתן לשאול אביו למה יומת מה עשה ואביו אמר כי בן מות הוא הוה כאלו הורה הלכה בפני אביו מ"ה היה רוצה להכות אותו ואין למילף מיני' בעלמא זהו כוונת התוספת ובזה שקטה קושי' מ"ו מהרש"א ע"ש:

ד"ה ה"ג כו' מנפתלי דבדברי הימים כתיב כו' כצ"ל פי' ולא שייך לומר אמר מר מה דכתיב בהדיא בקרא משום הכי גרסי' ואבוה מנפתלי וע"ז קאמר אמר מר דלא כתיב בקרא:

די"ז ע"א רש"י ד"ה אומר אני כו' דהא דאמרת כו' כצ"ל:

בא"ד לא נתכוון אלא לפי מדת כו' כצ"ל:

הדרן עלך יש בערכין פרק השג יד תוס' ד"ה השג יד בנודר כו' ערך נקבה ולא איצטרך כו'. פי' לקמן במתניתין לא איצטרך לפרש הנערכין בנערך כיצד ובד"ח נד"ב נ"א ואינו מ"ה:

ד"ה כיצד כו'. פרשתי לעיל בריש פרק אין נערכין פחות כו' הס"ד וכצ"ל:

ד"ה השג יד בנודר במערי' הוא פי' במערי' דוקא ולא בנודר כדקאמרינן כו' כצ"ל בא"ד משא"כ בערכין הס"ד והוא למעוטי כו' שייך בדיבור שלקמן:

ד"ה השג יד בנודר כיצד כו' פי' דמתני' הס"ד ואח"כ ד"ה אבל מדירו עשיר כו' כצ"ל:

בא"ד עשיר ערכי עלי ושמע עני ואמר מה שאמר כו' כצ"ל:

בא"ד מצורע עשיר ומדירו עני כו' כצ"ל:

בא"ד ולא איצטרך הוא להכי אלא הוא למעוטי מצורע עשיר ומדירו עני כדפירשתי וכן פרש"י כו' כצ"ל. ומה שמייתר לעיל שייך לכאן:

בא"ד קרבן עשיר והיינו דוקא כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא דגברא אזלינן ה"נ בתר חיובא דגברא אזלינן קמ"ל כו' כצ"ל וכן משמע מתוספת:

תוס' ד"ה רבי יהודא כו' שייך לקמן דיבור זה:

ד"ה הכי נמי כו' עני ערכי עלי ושמע עשיר כו' כצ"ל. פי' למה נקט רבי במתני' בערכין בעשיר שאמר ערכי עלי ושמע עני כו' לישמעין רבותא טפי בעני שאמר ערכי עלי ושמע עשיר כו' דנותן ערך עני:

בא"ד דממעט ליה כיון שאינו כו' כצ"ל:

בא"ד פשיטא דלא אזלינן בתר כו' כצ"ל:

בא"ד אם נתחייב ערך אין לנו לגורען לעשיר בערך עני הס"ד וכצ"ל ואח"כ ד"ה רבי יהודא כו' יותר מאשם אבל מפני שהאשם אין כו' כצ"ל בא"ד מזין עליו ועל הבהונות כו' כצ"ל. בא"ד דבר המכשירו הס"ד ואח"כ ד"ה אבל בקרבנות כו' ונדפסו שלא כסדרן וכצ"ל:

בא"ד בגמרא בקרבן מצורע כו' כצ"ל:

בא"ד להקדש בהן כלים אבל בערכין אם העריכו הכהן בעניו לתת לו סלע כו' כצ"ל וכ"ה בס"י ובד"ח נדפס נ"א ולא ניחא לי ואינו מן הצורך להאריך והמעיין יבין:

דף י"ח ע"א רש"י ד"ה כשהיתה ספינתו כו' שכרה והיינו כו' הד"א:

ד"ה מרגליות לקלים כו' לקמן שלא ישהה כו' כצ"ל. ועיין לקמן דכ"ד ע"א בא"ד עצמו ובא הכהן כו' כצ"ל:

ד"ה שנה יתירה כו' נמי בשנים משתעי שנה ל"ל ובן ששים הס"ד וכצ"ל:

תוס' ד"ה ואלא היא כו' הכא הוא וגבי אם מך הוא מערכך לא דרשי ושמא יש דרשא בשום מקום אהאי הוא דהכא כו' כצ"ל:

ד"ה לא צריכ' שהיה אביו גוסס כו' פי' בקונט' כו' וברש"י