צאן קדשים קסו

כו' כצ"ל והשאר יש למחוק:

ד"ה שירה צריך כו' נאמר אלא על כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה לא דכ"ע כו' של קרבן נמי דחי כו' כצ"ל. פי' ל"מ שיר של שואבה פשיטא דלא דחי אפי' של קרבן נמי לא דחי שבת וי"ט ועיין במסכת סוכה ד"נ ע"ב ובדפוס חדש ציין תיבת נמי כאלו נדפס בטעות והמציין טעה:

בא"ד בכלי ושיר של קרבן דחי שבת ויום טוב ואתיא רישא כוותיה הס"ד וכצ"ל פי' רישא דמתני' וכן הנוסחא בתוס' דסוכה דנ"א ד"ה כתנאי כו' ובדפוס חדש דנ"ב תיבת מתני' ואינו מן הצורך:

ד"ה משמח לב כו' ושמת לב איקרי טוב כו' שסמוך לב לשמחה ומשמעותו לשון שמחה כו' כצ"ל פי' דמשמעותו שהתורה משמח הלב אבל לא נקרא עבודה שעבודה אינו משמח הלב רק קודם עבודה צריך להיות בשמחה ובדפוס חדש ציין תיבת ללב ואינו מן הצורך:

ד"ה מניין לבכורים כו'. פי' רש"י שהיו טעוני' שירה כדתניא במס' בכורים החליל היה מכה לפניהם כו' והא דפריך כו' כצ"ל:

בא"ד והא דפריך אינו כו'. פי' כיון דמתניתין היא דטעונה שירה מאי פריך אדברי ר"מ איני ומ"ה כתבו דפריך מדר"מ על רשב"ל:

בא"ד ויש תימא דלא איירי כו'. פי' בתמיה דמתניתין לא איירי בעיקר השיר דהא תני במתני' בהדיא ידברו הלוים בשיר ארוממך כו':

בא"ד אלחנן היכא מוקי לה למשנה דבכורים הכא בהביא כו' כצ"ל. בא"ד וכל ז' המינים ועוד ר' יוסי גופיה היכא קאמר אין לפרש דהכי כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא אמר רבא ואתימא ר"א כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה זכות ליום זכאי בניסן כו' ובמס' תענית גורס רש"י מגלגלי' זכות על ידי זכאי עיין שם:

ד"ה מוצאי שבת אחד בשבת הס"ד. פי' יום ראשון דביום הוי דס"ד במוצאי שבת בלילה לפ"ז האיך ס"ד דהלוים היו עומדים על הקרבן הא לילה פסול להקרבה מ"ה פרש"י א' בשבת ועיין בפרש"י במס' תענית תוס' מהכא ויהיה כו' עולותיכם והיינו שירה הס"ד וכצ"ל:

ובדפוס חדש נדפס נ"א ואינו מן הצורך ועיין ברש"י ד"ה עולותיכם כו':

ד"ה משוער כו' ומשפחות שהיו שם משוררים הס"ד וכצ"ל:

ד"ה מיתיבי כו'. פי' הקונטרס לא ידענא האי כו' כצ"ל. ד"ה עולת נדבה כו' טעונה שיר הס"ד וכצ"ל דקרבן יחיד טעונה נסכים כדאית' במס' מנחות במתני' ד"צ:

ד"ה אלא אמר רמי כו' אמאי לא אמר ממוסף דט"ו דניסן דאיבעי' להו אי איקבע ר"ח בזמנו ועוד קשה לרש"י כו' הד"א וכצ"ל בא"ד מקמי דכתיב ויועץ המלך כו' כצ"ל. פירוש היכא קאמר דמתחלה איבעי לי' מכבש הבא עם עומר בי"ו בניסן ואחר כך ויועץ המלך וגו' שהיה מספקים אם לעשות פסח בראשון או בחדש שני וכי הקריבו הכבש של עומר קודם שהקריבו הפסח כנ"ל ברור ונכון ומ"ו הב"ז נכנס בדוחק ליישב הגירסא שלפנינו ואינו מן הצורך ד"ה לעולותיכם כו' ומתני' הכי כו' כצ"ל:

בא"ד קדשים וה"נ מקשינן כו' כצ"ל:

די"ב ע"א גמרא אלא לאו דנסכים כו'. איכא למידק לעיל דבעי למיפשט בעי' דר' אבין מהך ברייתא ה"ל למידחי דנסכים הבאים בפני עצמן הוי ויש ליישב:

רש"י ד"ה ואי ס"ד כו' י"ד בהדי שתא דחורבן דתיהוי מוצאי כו' כצ"ל:

ד"ה מכדי גלו כו' וסבר דבתשעה עשר כו' כצ"ל ד"ה מי סברת כו' גלו נמי בתשסרי לאו כו' כצ"ל:

ד"ה דאמר מר כו' נבוכדנצר והיינו כו' הד"א:

תוס' ד"ה נסכים כו' דאפילו אם הביאו עם קרבנו אין טעון הנסכים שור ומיירי כו' כצ"ל. דקרבן יחיד טעון נסכים כאשר כתבתי לעיל בתוס' בד"ה עולת נדבת כו':

בא"ד אבל מקריבה בלילה הא אמר ר"א כו' כצ"ל פי' דנסכים הבאים בפני עצמן קריבי' בלילה ועיין במס' מנחות דמ"ד ע"ב ד"ה אמר רבינא בי"ד שנה אחר שנה שהוכתה העיר דהיינו בשנת כו' כצ"ל:

ד"ה אי הכי כו' דכיבוש בד' למלכותו והיא מלך אחד כו' כצ"ל:

בא"ד שנה נהרג כו' כצ"ל:

ד"ה משבע כו' שהוא ממנין דט"ו כו' כצ"ל. ע"ב רש"י ד"ה צא מהן כו' י"ד ואי אתה מוצא שנת היובל עד י"ד שנה אחר שהוכתה העיר כו' כצ"ל:

בא"ד דכי מדלית י"ד מחמשים כו' כצ"ל:

ד"ה ומשני הנך כו' החמשים ושלש כו'. פירוש שקידשו היובל בשנת נ"ג ג' שנים יותר ובדפוס חדש נ"ב תיבת אלא וקשה להולמן:

בא"ד למנות א' ב' ג' ד' כו' פי' דמה שמנו כבר כשעלה סנחרב לא חשבו והתחיל למנות מחדשא ב' ג' ד' וזהו דבר תימ' ועיין סוגי' זו בש"ת רבי לוי ב"ת סי' קמ"ג ע"ש:

תוס' ד"ה הנך שנים כו' שהרי מן מ"ו לחזקיהו כו' כצ"ל ד"ה אלא צא כו' מי"ז יובלות הרי נ"ג שנה כו' כצ"ל. פי' דכי שדית שבסר על ל"ו הוי נ"ג שנה ועיין ברש"י וכ"ה בס"י:

בא"ד דיחזקאל שהיה היובל בי"ד לחורבן הס"ד וכצ"ל:

ד"ה הנך שני כו' כשגלו נהי נמי דלא כו' כצ"ל:

בא"ד ובשנים שגלו העשרת כו' כצ"ל:

דף י"ג ע"א גמרא ואי אתה מוצא כ"ד כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה רב אשי כו' ארבע מאה ושית שנין תמני כו'. פי' דאותן שית שנין אינן מין המנין של היובלות שעדיין לא נתקדש א"י ובדפוס חדש ציין ושית שנין ואינו מן הצורך:

ד"ה וכתיב ושיציאו כו' הרי חמש שנים כו' פי' דמתחלת שנת שתים לדריוש התחיל הבנין ונגמר בירח אדר דהוי בשנת שש למלכותו דמתשרי היה מונים למלכותו כדאמרינן במס' ראש השנה ובתשרי שלאחריו היה חמש שנים לבנין וכתיב ויבא ירושלים בחדש החמישי דהיינו חדש אב לשנה הבאה היא השנה השביעית למלך וששית לבנין אח"כ התחיל למנות נ"ל נמצא דהנך שית שני לא קחשיב ורש"י בעזרא קפיטל ו' פט"ו פי' נמצא בנין הבית היה ארבע שנים הכא בעי רש"י ליפרושי הנך שית שנין דלא קחשיב ובד"ח נ"ב ארבעה ואינו מן הצורך:

ד"ה קס"ד כדי כו' להם אלו מזומנים הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ד' ימים כו' ששה מבוקרין כו' הד"א:

תוס' בדף זה נדפסים הדיבורים שלא כסדרן וכצ"ל:

ד"ה משמרתו כו' וי"ל דהא מתני' מיתני סמוך לבית ראשון כו' כצ"ל:

בא"ד תחת יהויריב הס"ד ואח"כ ד"ה שאפי' משמרתו כו' בשניה מי הואי בסדר היום אלא המשמרות של אלו שחולקים כו' כצ"ל. וכ"ה בס"י. פי' דקתני שהי' ט"ב ומשמרתו של יהויריב הלא לא הואי בסדר היום:

בא"ד ושימשום תחתיהם הס"ד ואח"כ ד"ה הנך שיתא כו' כמו מקצת ישראל כו' עיין לקמן דל"ב ע"ב:

ד"ה אותו זמן לשנה הבאה שהוא שלש באדר עלה עזרא מבבל כו' כצ"ל. ובעזרא ז' פ"ח פי' רש"י באחד לחדש ניסן היתה תחילת עלית' מבבל ע"ש:

ד"ה כלב כמה כו' שמא התחיל שנת הארבעים שלו בשנה ראשונה ובשילוח כו' כצ"ל וכ"ה בס"י. פירוש נמצא בשנת השילוח היה כלב מ"א שנים ול"ח שנים משילוח עד שנכנסו לארץ ובר תמנין נכי חד הוי. ד"ה מאי כדי כו' דחד בשבתא אי דוקא נקט כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא כנגד תשעה כנורות ושני נבלים כו' כצ"ל:

שם ר"י אומר כינור של מקדש של ז' נימין כו'. יש ליתן טעם כי כבשנו ז' עממים והיינו ראוים להיות משועבדים תחת ידם מ"ה היה בכינור ז' נימין ולעתיד יהיה ח' כי משועבדים היינו לד' מלכות שכפולו' שמנה בבל כשדים פרס ומדי יון ומוקד' ישמעאל אדום אבל יוסיף לנו קני קניזי וקדמוני יהיה עשר ע"כ בנבל עשור אזמרה לך וע"ז האמת יש לפרש בבנין הראשון שהיה מסוד בת שבע והוא המתהלכ' בינינו וזהו הכינור שהיה למעלה ממטתו דדוד:

רש"י ד"ה ולא היו כו' הגדולים הס"ד ואח"כ ד"ה אין עולים למנין דלא מנה אותן כו' כצ"ל. תוס' ד"ה אין קטן כו' ובני יהודא וגו' בניהם ל"ל כו' כצ"ל:

בא"ד ומשמע קטנים הס"ד ואח"כ ד"ה אין פוחתין מי"ב לוים כו' עיין דיבור זה לעיל ד"י ע"ב כאשר ציינתי שם וכצ"ל:

הדרן עלך אין נערכין פרק יש בערכין דף י"ד ע"א גמרא ואח"כ הקדישה מנין שתהא לפניו כשדה אחוזה כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה אחד המקדיש כו' מחול הכרם ומחוז עיר כו' כצ"ל:

ד"ה אלא חרוב כו' בתרא סדין השקמה דדרך שקמין כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה פחות מכאן כו' ר"ן אמות כו' פי' כשתעשה מבית סאה שהיה נ' אמות נ' רצועות כל רצועה אמה רוחב ונ' אורך יהיה אלפים וחמש מאות אמה נמצא מגיע לכל אילן ר"ך אמה:

בא"ד והם משמונה אמות עד י"ו כו' כצ"ל. ועיין דיבור