צאן קדשים קסה

ממנין האחרון שאם ראשון של י"ב תחלת נדה היה לסוף כו' כצ"ל. פי' שאם ראשון של י"ב תחלת נדה פשו י"א וז' מח' נקיים הרי י"ח ושמיני עצמו תחלת נדה וראיתי בדפוס חדש נוסחא אחרינא ומהפך השיטות ושיבוש הוא וקשה להולמן:

בא"ד ולסוף ז' כל ימי נדה וזוב שהרי שהרי ישבה ז' נקים כו' כצ"ל:

ד"ה שלשה עשר פתחה ז' דב' קמאי כו' כצ"ל:

ד"ה נדה ופתחה כו' שאם תראה אחד כו' כצ"ל ד"ה חוץ מפתחה כו' תחלת נדות וזבה ממנין כו' כצ"ל:

ד"ה במאי קמפלגי כו' ר"א כו' כצ"ל בא"ד כובשו מסתיר עונות כו' ובמס' ר"ה די"ז ע"א מפרש רש"י בע"א וז"ל כובש את כף המאזנים של זכות ומכריעי' העונות עכ"ל. וי"ל דהתם פליגי אליבא דב"ה דאומרי' ורב מטה חסד כלפי חסד וב"ה איירי במחצה על מחצה כמו שפרש"י התם מש"ה פירש"י התם דדי במה שכובש הכף של זכות להכריע העונות ומטה נמי לשון הכרעה הוא אבל הכא מוקי רבה כר"א ורבה קאמר דצדקה של הקב"ה במה שמסתיר משפטיו בתהום רבה מ"ה פרש"י דכובש נמי היינו שמסתיר עונות כנ"ל ומ"ו מהרש"א מיישב בע"א בדוחק ע"ש:

תוס' ד"ה לא יתר כו' ובפחות משבעה כו' כצ"ל:

דף ט' ע"א רש"י ד"ה עיבור שנה כו' ואת עיבור של שנה אשתקד שנה כו' כצ"ל:

ד"ה שהיתה שנה אשתקד מעוברת חדש כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה מאי שנא כו' יהיה ביום השבת וביום ארבע היה המולד הס"ד וכצ"ל:

ד"ה השתא נמי כו' וקשה לר"י לישני כו' כצ"ל:

בא"ד ביום ד' י"ח שעה ושית שעי מיכסי סיהרא ולא תראה עד ליל ה' כו' כצ"ל בא"ד רק חד יומא דבהכי מיתוקמי לפי התירוץ הטעם דאין המולד נראה ביומו משום דמיכסי סיהרא כפי' בקונטרס דפי' הכי נמי כו' כצ"ל. פי' דע"כ לפי התירוץ של מעוברת כפירוש רש"י צריך נמי לומר הטעם דמיכסי סיהרא א"כ קשה ל"ל לאוקמי במעוברת בלא מעוברת נמי אתי שפיר וראיתי בד"ח נ"ב נ"א ואינו מן הצורך להפך השיטות:

בא"ד ליל ששה ואין מתאחר קיבוע כו' כצ"ל בא"ד ובשביל המלאים יתירי' כו' כצ"ל בא"ד ביום ה' י"ד כו' פי' לאחר י"ד שעה והמולד דאשתקד היה בי"ח דהיינו באמצע שעה י"ח ולפ"ז ניחא הגירסא י"ד ואינו מן הצורך לגירסת ט"ו מה שנפס בד"ח:

בא"ד ונראה הלבנה בו ביום כו'. פירוש אע"ג דמיכסי שית שעי כיון שהיה מולד בי"ד ושית שעי מיכסי הוי ך' ועדיין נראה בו ביום:

בא"ד ועוד קשה לר"י דקאמר הש"ס השתא נמי מקדים תרי יומי כו' כצ"ל:

בא"ד לא היו דוחים יום אחד מפני ערבה כו'. פי' לא היה דוחים ר"ה יום אחד אפי' היה רואים שאירע יום שביעי של ערבה בשבת:

בא"ד דהא רש"י פי' דלכך לא דחו השתא יום ד' לקיים כו' כצ"ל. פי' כשאירע ר"ה ביום ז' לא דתו לקיים מצות שופר:

בא"ד תרי יומי משמע דהשתא נמי דייקינן ותירץ ר"י דלכך כו' כצ"ל. וראיתי בד"ח נ"א ושיבוש הוא:

בא"ד קשיא ליה השתא נמי כו' כצ"ל:

בא"ד האידנא בד' ח' שעות כו' כצ"ל בא"ד בו' י"ח הילכך כו' וראיתי בד"ת נ"ב נ"א ואינו מן הצורך:

בא"ד תראה אח"כ הס"ד ובד"ח ציין מתיב"ת ביום עד תיבת רש"י כאלו נדפס בטעות ואינו:

ד"ה הכי נמי כו' עבדינן בו כו' ח' מלאים ואפשר כי קאמר הכי נמי כו' כצ"ל:

בא"ד פירוש שנה זו. פי' דשלפניה קאי נמי אשנה זו. בא"ד וכשמוסיפים ב' מלאים יתאחר כו' כצ"ל. ובד"ח נ"ב נ"א ואינו מן הצורך:

בא"ד עד יום שביעי אבל מכח העיבור המולד אירע כו' כצ"ל. ובד"ח ציין ב' תיבות אלו וטעות הוא ד"ה מחד יומא כו' ונעשה ב' מלאים יתירי' דאכתי כו' כצ"ל:

ד"ה מאי טעמא כו' ויקבע ביום א' כו' פי' דמקדמת ליה לר"ה ביום א' שלפני הד' דהיינו ג' ימים בא"ד מייתרא ב' יומי כו' ופירוש דמקדמת ליה לר"ה ביום ב' שלפני הד' דהיינו תרי יומי ובד"ח נ"ב ג' וטעות הוא ד"ה כגון שהיתה כו' ובשביל הח' חסירים יתאחר עתה כו' כצ"ל:

בא"ד יהיה המולד ה' שעה כו' כ"ה גירס' מ"ו הב"ז ופי' כגון שהמולד היה בשעה ך' או י"ט על היום ותשים הכ"א תקפ"ט יהיה המולד זה שעה ט"ו או י"ז שהוא כמו ד' או ה' על היום ויכול לראות החדשה בשעה י"ב לבני א"י ובד"ח נ"ב נ"א ואינו מן הצורך:

בא"ד שהשנה הזו יהיה כו' כצ"ל:

בא"ד באותו יום אם נעשה ח' חסירים ואם כן כו' כצ"ל בא"ד דסיפא דקאמר כו' כצ"ל בא"ד עבדינן לא משכחי' כו' כצ"ל:

בא"ד מעוברת והיינו היכא כו' כצ"ל:

בא"ד וארישא דמתני' כו' כצ"ל:

בא"ד קיבועו ולמאי דפירשתי לעיל כו' כצ"ל. פי' לבני בבל שהמולד קדים ליום קבוע בין במלאים בין בחסירים ולא הוי המולד לקביעות אלא חד יומא ומ"מ א"א לתרץ לבני בבל בח' חסירים אפי' אי קדים המולד ליום קיבוע ו' י"ח דכי שדית ה' כ"א תקפ"ט יהיה הט"ו תקפ"ט ולא יהיה נראית עד יום ו' ובשנה מעוברת וח' חסירים יהיה הקבוע ליום ד' וקדים הקבוע למולד ב' ימים אבל בפשוטה א"ש לבני בבל אי קדים המולד ליום קיבוע ז' י"ח דכי שדית ד' ח' תתע"ו הוי המולד ד' ב' שע"ו ונראה לכ"ב באותו יום וכי חסרית ה' קדים הקיבוע ליום ב' ולא יתרחק אלא חד יומא אבל מעוברת א"א ליישב:

ע"ב רש"י ד"ה במאי קמיפלגי כו' רב הונא כו' כצ"ל:

בא"ד מילי סבר לה כרבן כו' כצ"ל והד"א:

בא"ד כרבן שמעון ועולא סבר כו' הד"א בא"ד אפילו ז' מלאים כו' כצ"ל:

ד"ה אלא ביום הנף כו' למנות חמשים יום ואיקלע ביום כו' כצ"ל:

ד"ה שניהם חסירים כו' בימות החמה ד' מלאים כו' כצ"ל:

ד"ה הא שבעה כו' דהאי דלא עבדינן כו' כצ"ל:

בא"ד והא זימנין דלא עבדינן שבט כו' כצ"ל ד"ה דל ירחא כו' דכי היכא דעבדינן שבט כו' כצ"ל:

ד"ה אחרים מניינא כו' אלא ארב' הס"ד ואח"כ ד"ה הא קמשמע לן דאי הוי אמרו דלא עבדינן את החודש כו' כצ"ל:

ד"ה ויומא דתלתי' כו' כ"ד שעי שהן יום אחד הס"ד. לא דק רש"י אחר ש"ס חלקים הנותרים והכי קאמר אפילו לא היה רק ל' פעמים תתס"ד הוי יום א' אבל באמת עודפים ש"ס חלקים כמ"ש:

ד"ה שניהם מלאים שנים מן החסירים כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה שני חסרים כו' דעיבורו היינו יום ל' ואחר עיבורו היינו יום ל"א ויום ל"א בניסן כו' כצ"ל ד"ה מעשה ועשה ר' ט' חסירים כו' כצ"ל:

בא"ד עשינו ט' חסירים כו' כצ"ל בא"ד הקיבוע ביום ה' כו' כצ"ל בא"ד שיתאחר בשנה זו הקיבוע משל אשתקד ז' ימים כו' כצ"ל:

ד"ה מלאים וקדים המולד כו' כצ"ל:

בא"ד אשתקד קדים המולד מיום ב' י"ח שעי כו' כצ"ל:

בא"ד ביום א' עצמו כו' כצ"ל בא"ד מלאים ואיתאחר קיבוע כו' כצ"ל:

דף י' ע"א גמרא ר"י אומר הפוחת לא כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה משני חלילין כו' לפני המזבח ולשון מכה שהיו נקבים כו' כצ"ל והד"א ובד"ח נדפס נ"א:

ד"ה ולא היה מחלק כו' היו מהללים בנבלים וצלצל כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה הפוחת לא יפחות מז' לרב יהודא דאמר כו' כצ"ל:

ד"ה אין בין תקיעה כו' להפסיק התקיעות כו' פי' אלא יתקע בלי שום הפסק נשימה וה"ה שברים ותרועה בנשימה אחת:

בא"ד בין שברים לתרועה כו' כצ"ל:

בא"ד אי גנוחי גנח כו' כצ"ל:

בא"ד בהדי הדדי בתר תקיעה מספק ומ"ה אסור כו' כצ"ל. פירוש כמו לר"י דאוסר להפסיק בין פשוטה שלפניה לתרועה ובין התרועה לפשוטה שלאחריה משום דסבירא ליה דחדא תקיעה ה"ה בין תרועה לשברים לא יפסיק כיון דמספק' ליה אי חדא היא בא"ד מפסיקי' דאמרינן התקיעות כו' כצ"ל ד"ה י"ח ימים כו' כלל וכן הא כו' כצ"ל בא"ד מע"ל בפ' בתרא דתענית כו' כצ"ל דכ"ח:

בא"ד חייבים היינו ממנהג כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא מתקיף לה ר"נ ב"י והרי יציאת מצרים כו' יש לדקדק מאי פריך דילמא חדא מתרי טעמי נקט או לול המקודש לחג או ניסא דא"י מ"ה חנוכה דניסא דא"י אמרי' אע"ג דלא מקודש לחג וביציאת מצרים דמקודש לחג אע"ג דנס שבח"ל הוא אמרי' ויש ליישב בדוחק:

שם זו היא הלילא הא תניא משנכנסו כו' כצ"ל יש לדקדק דלרבא נמי קשה דקאמר טעמא דלהכי לא אמרי' הלילא משום דאכתי עבדי אחשורוש הוו הא לאו הכי אמרי'. ובמס' מגילה איתא בהדיא דפריך לתרוייהו ותמיה לי על מ"ו הב"ז שלא הרגיש בזה וצ"ע:

רש"י ד"ה קרייתא קריאת המגילה הס"ד וכצ"ל:

ד"ה שני כלים צלצול ומכתשת הס"ד ואח"כ ד"ה נחשת ממורט כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה אין פוחתין כו'. דיבור זה שייך למתני':

בא"ד ותקעו ולא מום פי' כו' הד"א בא"ד שחליל מכה הס"ד וד"ה אין פוחתים מי"ב לוים כו' שייך לקמן די"ג ע"ב על מתני' וכצ"ל:

ד"ה ועליהם אמר כו' שמוציא בהם כו' פי' באותן ב' כלים:

בא"ד בעלמא כתיב במלכים כתיב כו' כצ"ל:

דף י"א ע"א גמרא איני והאמר ר"ש כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה הביא ענבים כו' מ"מ הס"ד ואח"כ ד"ה חזקי' אמר