צאן קדשים קסד

מקבלין לכותים לחזק בדק הבית אבל מקבלין וב"ד יוציאהו כפי מה שיראה להם וכ"כ שם בהדיא די"ב ולפי זה הך ברייתא דמועלי' בהם אתי נמי כר"מ דמ"מ קדיש לשאר צרכים ומ"ה פסק רבינו נמי דמועלים בה:

רש"י ד"ה אלא מעתה כו' לא ימעלו בו ודמיתהני מיניה כו' הד"א וכצ"ל:

תוס' ד"ה יכול לא יהא נערכין כו' ואא"ע למעריך כו'. פי' דהא ממעטינן מבני ישראל בא"ד וא"ת הא ממעטינן מאיש כו' פי' והכא אמרינן דאיש לרבות נכרי אתי:

ד"ה שאני חרש כו' ואע"פ שלא מעריכים כו' זהו גירסת מ"ו הב"ז וראיתי בד"ח נ"ב גירסא אחרינא ושיבוש הוא:

ד"ה אלא מעתה כו' וכר"י מיהא אתי' כו' כצ"ל. פי' כיון דר"י סבר דמעריך אלמא מקדישים לב"ה ומשום הכי פריך שפיר אליבא דר"י למה תני דמועלין בהן:

ד"ו ע"א גמרא בסוף דבר המסויים כו'. יש להקשות לפ"ז לישני דתרוייהו איירי בסוף והא דקתני מקבלים היינו בדבר שאינו מסויים והא דקתני אין מקבלי' בדבר המסויים אפשר ליישב בדוחק דבאמת ה"מ לשנויי הכי רק דמ"ה מוקי לברוית' דתני אין מקבלים בתחלה לאשמעי' דבתחלה אין מקבלים כלל אפי' דבר שאינו מסוים:

שם הרי זו בעינא בעי כו' כצ"ל:

רש"י שם אמה כליא כו' שם כליא לשון כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה תני חדא כו' קדושה ואינה קדושה מיבעי' ליה דאין מקבלים הימנו לב"ה משמע דקדושה היא ומשמע דתרוייהו כו' כצ"ל. פי' דמשמע לב"ה אין מקבלים אבל קדושה היא ולר"מ לא קדיש כלל:

ד"ה הא לכתחלה כו' וליכא למיחש לערעור ולא לרפיון ידים כיון שהוא מן המלך הס"ד ואח"כ ד"ה כגון אמה כו' כצ"ל והשאר יש למחוק דכבר כתבו תוספת לעיל בדיבור ראשון:

בא"ד פחדו מטומאה דשמא אין קדושתו כקדושת ראשון ושמא כו' כצ"ל בא"ד באמת כליא עורב כו' כצ"ל:

ד"ה מתיבי ואגרת כו' לערער כדפרשתי הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ואילו צדקה כו' ולשנותה היינו ללות' ומשבאתה ליד גבאי אסור לשנותה וללותה ודוקא יחיד אבל בני העיר כו' כצ"ל והד"א והמעיין בדיבור זה יבין דגירס' נכונה היא כמו שאפרש לקמן:

בא"ד לאותה העיר דוקא מחוץ לעיר אסור לשנותה אבל לצרכי העיר מותרין כו' כצ"ל. פירוש דהקשו השתא דאמרי' דבני העיר רשאין לשנותה לכל מה שירצו והתם קאמרינן דוקא לאותה העיר ואינ' רשאין לשנותה מ"ה כתבו דוקא מחוץ לעיר אסור לשנותה אבל לצרכי העיר מותרים לשנותה לכל מה שירצו וראיתי בד"ח שמצייני' מן תיב"ת אבל עד תיבת מותרי' כאלו נדפס בטעות אבל הם טעו וכאשר כתבתי נכון הוא וקשה לשבש כל הספרים:

בא"ד ובגבאי מיירי כו' פי' מ"ה אסור לשנותה מחוץ לעיר וכ"כ תוספת שם בא"ד שור שנגח גבי האי גברא דתקע לחברי' דא"ל הב ליה כו' כצ"ל דהאי מעשה לא הוה בחנן ביש' ע"ש:

בא"ד תפסי בה וקא"ל ר"י כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא רבה אמר דכ"ע כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה ודאמר כו' למה שניתם ממה שנתתי כו' כצ"ל ד"ה . שלא נשתקע כו' דפעי הס"ד:

ד"ה רבי חנניא כו' והעמיד והעריך כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה עד שלא באתה כו' ושייך למע"ל לשנותה בין לעצמו בין לאחר והיינו ללותה כו' כצ"ל:

ד"ה אלימא לדבר כו' מאי ארי' לא נשתקע כו' כ"ה גירסת מ"ו הב"ז וראיתי בד"ח שנדפס בצידו נ"א ומהפך הגירס' וקשה להולמן היאך מצי למימ' אפי' לא נשתקע דמותר לשנותה לדבר הרשות הא נכרי פעי וצועק למה שנותם ממה שנתתי:

ד"ה כי פליגי כו' בתשלומין דמשמע אהיזק כו' כצ"ל בא"ד מיד והכל גובה מן היורשי' כו' כצ"ל פי' הקדיש ונדר והעריך ובד"ח נ"ב נ"א ואיני מבין:

ד"ז ע"א תוס' ד"ה מזין עליו כו' דאין חטאת ואשם קריבין כו' כצ"ל ועיין בזבחים ד"ה ע"א ד"ה ישבה על כו' עינוי הדין אבל קודם גמר דין ליכא עינוי הדין כלל כדמשמע כו' כצ"ל בא"ד בשבתא קמנשו לטעמייהו כו' כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה מחתך בבשר כו' דם הס"ד ואח"כ ד"ה איסורי הנאה המת אסור כו' באין בעמידין הס"ד ואח"כ ד"ה בפאה נכרית כו' אשה אחרת דרגילות היו נשים כששערן מועט לקשור שער נשים נכריות לשערן והוא פאה נכרית ואמרה תנו אות' לבתי כו' כצ"ל. והשטות נתחלפו בדפוס:

בא"ד מחיים דמי' הס"ד ואח"כ ד"ה פאה קליעה הס"ד ואח"כ ד"ה שער נשים כו' כצ"ל הדרן עלך הכל מעריכין פרק אין נערכין גמרא אין בערכין פחות כו' כצ"ל:

שם גמרא אין בערכין כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה אין בערכין פחות כו' כצ"ל בא"ד שאפי' עני הנערך בהשג כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה אין נערכין כו' מגלגלי' עליו את הכל הס"ד פירוש שאם העריך הכהן ה' ונתן ד' והעשיר נותן כל הנ' דהיינו מד' ועד נ' ומ"ו הב"ז מפרש נמי הכי רק שהוא מפרש דנותן כל הנ' דמשמע חוץ מאותן ד' שנתן וליתא דאינו נותן רק מ"ו והוי נ' עם הד' שנתן ד"ה ההוא יד הנודר כו' דכתיב קרא וכל ערכך והיה כו' כצ"ל בא"ד דהאי טעמא משום השג יד ידעינן מסברא ואזלי כו' כצ"ל. פי' דאי לא הוי כתיב הנודר אלא כפי אשר תשיג יד ס"ד כיון דהאי טעמא דאין נותן אלא שקל משום השג יד ידעי' מסברא ולפ"ז אשר תשיג יד ל"ל אלא ע"כ לאשמעי' דאזלינן בתר הנידר אפי' אם הנוד' הוא עשיר ידו משגת אם אין משג' יד הנידר אינו נותן אלא שקל מ"ה כתיב הנודר דאזלינן בתר הנוד' ולא בתר הנידר אבל לפ"ז יש לדקדק דלא נכתוב לא ה' ולא וא"ו כיון דטעמא דהשגת יד ידעינן מסברא ומה לי לרבויי נודר וצ"ע:

ד"ח ע"א גמרא הא תו ל"ל הא קמ"ל כו' כצ"ל. רש"י ד"ה הא יותר כו' שערכו חמשי' אלא חמשים או סלע הס"ד וכצ"ל:

ד"ה פתחה י"ז כו' ואינה צריכה שימור או כו' פי' דיום י"א אינה צריכה שימור לכ"ע מהלכה למשה מסיני כדאית' סוף מסכת נדה ע"ש:

ד"ה שני ימים כו' לא תראה עד לאחר כו' כצ"ל:

בא"ד עד יום י"ג תחלה כו' כצ"ל:

ד"ה ארבעה ימים כו' סוף י"ז דאם השלש' כו' כצ"ל תוס' ד"ה כיון דבבת א' כו' כשבא כהן להעריכו י"ל שיתן תרתי ופלג' כו' כצ"ל בא"ד כולהו חזי' להאי כו' ואיך לו כו' כצ"ל:

בא"ד לתרוייהו וכולהו משועבדי' לאחת הוי כמו כו' כצ"ל ד"ה ג' ימים כו' מי"א יום א"כ כו' וכצ"ל:

ע"ב גמרא אמר ר"פ צדקתך כהררי אל אלו נגעי ב"א כו' ונ"ל ליישב דברי ר"פ דתמן תנינא אמר ר' לוי אין ב"ה פוגע בנפשות תחלה ממי אתה למד מנגעי' דבתחלה הם באים על ביתו ולבסוף הם באים על גופו ע"כ והובא במ"י פ' מצורע נמצא דצדקה שעושה הקב"ה עמנו שאין פוגע בנפשות תחלה ניכר מנגעים דמתחלה באים נגעי בתים ואח"כ נגעי בני אדם ואיתא במסכת זו לקמן דט"ז ע"א אמר ר"י על ז' דברים נגעים באים כו' ויליף חמשה מנגעי בני אדם וגזל וצרות העין ילפינן מנגעי בתים דגזל יליף דכתיב וצוה הכהן ופנו הבית הוא כונס ממון שאינו שלו יבא הכהן ויפזר ממונו צרות העין דכתיב ובא אשר לו הבית מי שמייחד ביתו לו שלא השאיל כלי תשמישו לאחרים. וכתב מהרש"א דמשום גזל לא הוי הצרעת בגופו אלא בממונו מדה כנגד מדה משמע דה"ה בצרת העין לא הוי הצרעת בגופו אלא בביתו דוקא מדה כנגד מדה שלא השאיל כ"ת לאחרים ואמר אין לו באים נגעים בתוך ביתו ומוציא את כליו לחוץ ורואים הבריות שיש לו כדאיתא בילקוט לפ"ז בתחלה כשנגעים באים על ביתו עדיין אינו ניכר צדקתו של הקב"ה שאין פוגע בנפשות תחלה דיוכל להיות דבמשפט עשה ולא בתורת צדקה שלא עבר אלא על גזל או צרות העין מ"ה לא היה נוגע בגופו אלא בנגעי בתים מדה כנגד מדה אבל אח"כ כשבאים עליו נגעי בני אדם אחר נגעי בתים ע"כ עבר א' מה' עבירות שראוי' לבא עליו נגעי בני אדם ואפ"ה היה באים עליו נגעי בתים בתחלה מזה ניכר צדקתו של הקב"ה שאין פוגע בנפשות תחלה וזהו כוונת ר"פ צדקתך כהררי אל הגלוים לכל כך צדקתך גלוים וניכר לכל אלו נגעי ב"א שמכח נגעי ב"א ניכר צדקתך שאין פוגע בנפשות תחלה משפטיך תהום רבה כשם שתהום מכוסה כך משפטיך מכוסי' בנגעי בתים אם הם במשפט או בצדקה כנ"ל:

רש"י ד"ה שנים עשר כו' כצ"ל והי' ז' מהן לנדו' כו':

בא"ד. פחות מי"א יום או שמא תחלת נדה היא וכלו הי"א ימים