צאן קדשים קסב

שלישי ע"כ לרבות אתי דאי למעוטי לישתוק קרא מניה וממילא ידעינן דאין שותפי' סומפי' כי היכא דאין שותפי' ממורי' עכ"ל וכן נדפס ברש"י גירס' זו ולפי תירוץ זה יש להקשות לר"י אע"ג דלרבות כל בעלי חוברים לסמיכה לית ליה וס"ל דאחד סומך לכולן ולא הוי כסומך על קרבן חבירו אפ"ה עדיין צריכא קרבנו להכי דאי לאו קרבנו ה"א דאין טעון סמיכה כלל כי היכא דאין שותפי' ממירי' כלל ה"ה דאין סומכי' מ"ה איצטרך קרבנו לאשמעינן דהוי קרבנו ואחד סומך לכולן ומנ"ל דקרבנו למעוטי יורש אתי ולפי הגירס' ברש"י בריש תמורה דפי' שם בקונטרס לר"י דאין טעון סמיכה כלל כיון דלא מיחד קרבן דידהו לא קשיא מידי אבל לפי גירס' דהכא קשיא ויש ליישב בדוחק ואח"כ מצאתי בתוס' בריש תמורה ע"א ד"ה ור"מ כו' קושי' זו ותירוץ בזה:

ע"ב רש"י ד"ה מה סופינו כלומר מה סופינו לרבות את האשה בקרבנה כו' כצ"ל:

ד"ה שהגיע לחינוך כו' חד אמר כבר שמנה כבר תשעה וחד אמר כבר עשר כבר י"א שמחנכי' כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה נכרי וחבירו מחד כו' דאין ישראל כו' כצ"ל:

בא"ד חבירו מחד קרא כו' כצ"ל בא"ד לאו קרבנו כו' כצ"ל:

בא"ד דסד"א דקרבנו הוא א"צ משום דשקולים הם ויבאו שניהם דכי היכא כו' כצ"ל:

בא"ד סד"א דכהן סומך כמו שכהן נותן לו נסכים משל צבור כדאמרי' בפרק קמא דתמורה להכי כו' כצ"ל והשאר יש למחוק שיתור לשון הוא:

ד"ה לרבות האשה כו' דתמורה הס"ד ואח"כ ד"ה ורבי יהודא כו' כצ"ל:

ד"ה הכל חייבי' בציצית כו' התם והא דא"ל ענשיתו אעשה ואמר ליה כו' כצ"ל:

ד"ה היודע להתעטף כו' וכן לשמאל הס"ד ואח"כ ד"ה היודע להתעטף חייב בציצית וא"ת למ"ד חובת כו' כצ"ל:

בא"ד דקיימא לן ציצית חובת כו' כצ"ל:

בא"ד בציצית והכי דייקינן בפ"ב בשבת דקיימא לן הכי הס"ד וכצ"ל. וע' במסכת שבת דכ"ה ע"ב ד"ה סדין כו' וכ"ה בס"י ואח"כ ד"ה אביו לוקח כו' כצ"ל:

ד"ה הכל חייבים בראיה כו' אמרי' עלה בראיית קרבן אבל כו' כצ"ל:

בא"ד בראיי' פנים ובקרבן מיירי כדתנן התם כו' כצ"ל. פי' מדקתני הראייה שתי כסף אלמא בקרבן נמי מיירי ועיין דיבור זה בריש חגיגה ד"ה מי שחציו כו' דבאינן משוחררי' כולן אלא חציין כו',. פי' דמשמע בסיפא דמי שחציו עבד וחציו בן חורין פטורי' מראיה וברישא תנא הכל לאיתויי' מי שחציו עבד וחציו בן חורין דחייב:

בא"ד להורות כב"ש כו'. פי' וכיון שחזרו להורות כדברי ב"ש בידינו לשחררו והוי כמשוחרר ומ"ה אתי רישא לאיתויי:

ד"ה ולרבינא כו' וחגר פטור כו' כצ"ל:

בא"ד לבעלי קבין הס"ד ואח"כ ד"ה הניחא למ"ד כו' כצ"ל בא"ד חזי בראשו' וחזי בשני חייב הס"ד וכצ"ל:

ד"ה כמשנה ראשונה כו' כצ"ל:

בא"ד להורות כב"ש כו' כצ"ל בא"ד במעוכב גט שחרור יש לו קנס או דילמא כו' כצ"ל בא"ד יש לחלק כו' עיין בחגיגה דמתרץ בע"א ובכריתות די"א:

ד"ה שהגיע לחינוך כו' דיומא חד אמר כבר תמני כבר תשע וחד אמר כבר עשר כבר י"א שמחנכי' כו' כצ"ל:

ד"ה אין מעכבי' כו' מקשה הש"ס מדתני אין מעכבי' הא לכתחלה לא אמרינן להו כו' כצ"ל בא"ד כלומר בקטן שלא הגיע לחינוך מחעסקי' ובקטן שהגיע לחינוך אין מעכבי' וא"ת פשיטא דאין כו' כצ"ל:

ד"ג ע"א גמרא לר"י לאיתויי קטן כו'. אין לדקדק הא בפירוש תני במתניתין ר"י מכשיר בקטן מאי אתי לאיתויי ואפשר ליישב דאתי לאיתויי אפילו קטן שלא הגיע לחינוך כשר לקדש:

רש"י ד"ה מזמנות כו' מצטרפי' עם אנשים כו' כצ"ל:

ד"ה איש איש כו' מבשרו וגו' הס"ד וכצ"ל ואח"כ ד"ה מכרת דהאי קרא כו' כצ"ל:

ד"ה דמסברי כו' דיבור זה אין כאן מקומו ושייך לאחר ב' דיבורים שלמטה הימנו:

תוס' ד"ה פסק ר"י כו' אבל אנשים לא והכל חייבים במקרא מגילה לאיתויי נשים והוה מצי כו' כצ"ל. פירוש הכל חייבים אתא לאיתויי נשים אבל לא הכל כשרים דמשמע דכשרים לקרותה ולהוציא זכרים וראיתי בדפוס חדש נ"א ושיבוש הוא:

ד"ה והצרוע כו' דמשמע אשה ומשמע קטן דכתיב כו' כצ"ל בא"ד אשה בנגעי זקן כו' כצ"ל. בא"ד לרבויי אשה מאדם ואיש כו' כצ"ל:

ד"ה דמסברי ליה כו' לה וא"ת דהתם בת"כ כו' כצ"ל:

בא"ד שאפילו כהן שוטה רואה נגעים וי"ל דאע"ג דמסברי כו' כצ"ל. פי' דהקשו דהתם בת"כ מרבינן אפי' כהן שוטה רואה והכא אמרי' דמסברי ליה ולא סבר דהיינו כהן שוטה אינו רואה משום הכי משני דמסברי ליה וסבר מיקרי כהן שוטה ע"ב גמרא לראש השנה לתקיעה כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה לאיתוי כו' מהו למכור ורוצה העבד כו' כצ"ל:

ד"ה מנוה היפה כו' מא"י לירושלים הס"ד ואח"כ ד"ה פשיטא עד השתא כו' כצ"ל:

ד"ה ובני עבודה כו' תדורו היכא דאפשר כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה לאיתויי עבדים כו' פירש"י שיכול להעלותו להעבד בעל כרחו ור"י כו' כצ"ל ד"ה לאיתויי עבד כו' ואפי' לפי' ר"י כו' כצ"ל. פירוש לפרש"י דפי' דהרב יכול להעלותו בעל כרחו של עבד וס"ד כיון שברח הרב יכול נמי לכוף שיחזור אפי' לפר"י שהעבד יכול לכוף להעלותו מכ"ש אם ברח שאין הרב יכול לכוף להחזיר ודוק:

ד"ה ובני עבודה כו' ל"ה ומטעם הולכי כו' כצ"ל. פי' כיון דבני עבודה נינהו אינם בבתיה' אלא בעזרה והוי כהולכי דרכים מ"ה כתבו דאינו דומה להולכי דרכים:

ד"ה קמשמע לן אע"ג דלא אפשר להו כעין דירה היכא כו' כצ"ל:

בא"ד מחייבים הס"ד ואח"כ ד"ה מאן דלא אישתרי כלאים כו' הקשה הרב כו:

בא"ד וי"ל השוה הכתוב כו' פי' לכל עונשים שבתורה ועיין בתוספת במסכת יבמות ד"ד ע"א ד"ה דכתיב כו' דהקשו נמי קושי' זו ומשני ושמא איכא שום ריבוי לענין כלאים:

בא"ד דאדרבא הוקשו כ"ה לתפלין כו'. פי' דמצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות והיקיש' עדיף מסמוכי' ועיין בתוספת הנ"ל:

בא"ד לאכילת מצה הס"ד ואח"כ ד"ה והני כהנים הואיל ואשתרי להו כלאים בעידן עבודה דאבנט של כו' וכצ"ל:

ד"ה מוכרין לעולם כו' דאמר מכורה ויצאה מ"א בין ישראל לכהנים לענין יובל וכן פריך גבי מקדישי' וגואלים לעולם ויש קצת כו' כצ"ל ועיין לקמן דכ"ז ע"א דפריך כקושי' התוספת לרב גבי מקדישי':

בא"ד ב"ד פרש"י וזה לשונו הג' כהנים ולוים מקדישים לעולם וגואלים לעול' זהו גירסת ר"י הלוי אבל רבותי גורסי' מוכרים לעולם כו' כצ"ל בא"ד וגואלים לעולם כו' והכי מוקי לה כו' כצ"ל. בא"ד לפי שנאמר בישראל במוכר בית בבתי ערי חומה ואם לא יגאל עד מלאת שנה תמימה נחלט אבל בלוים גאולת עולם תהיה ללוים ולפי שנא' בישראל המוכר שדה אחוזה במספר שני תבואות ימכר לך שאינו מותר ליגאל בפחות מב' שנים אבל לוים גואלים מיד לפי שנאמר במקדיש שדה אחוזה כו' כצ"ל. והנה ראיתי בדפוס חדש שנ"ב מה שחסר כאן מדברי רש"י שם אבל העיקר חסר גירס' זו שתוספת מביאי' ראיה לדבריה' קאי אבתי ע"ח וכפרש"י ג"כ התם:

בא"ד עכ"ל רש"י הס"ד ואח"כ ד"ה נהי דליתנהו בהשמטת כו' כצ"ל והשאר יש למחוק דיתור לשון הוא דכבר הובא בתוס' פרש"י לעיל ע"ב:

בא"ד השמטת כספים לגבי יובל כו' כצ"ל:

ד"ד ע"א רש"י ד"ה אלא שהכהנים דורשים מקרא זה לעצמן דלא גמירי אלא להנאתן כו' כצ"ל. והנה הנך ב' תיבות דלא גמירי נדפסי' בס"י בסוף דיבור שלפניו בים סוף דלא גמירי ואינה שייכים לשם ובדיבור זה שייכי טפי פירוש דהך דרשה שדרשו הכהנים לא היה גמירי כך אלא שדרשו להנאתן ומ"ו הב"ז גורס הנך ב"ת בסוף דיבור המתחיל דמסר להו כו' אבל קשה להולמן מה שייכי לשם:

ד"ה דמסי להו כו' דסד"א כו' הס"ד וכצ"ל והנך ב"ת שייכי לעיל כנ"ל וכ"ה בס"י:

תוס' ד"ה והך דאכילת כו' תיבעי זימון הס"ד ואח"כ ד"ה מצטרפין כו' כהן בהדי זר מצי כו' כצ"ל:

בא"ד מכאן נראה דג' ב"א המודרי' כו'. כתב מ"ו הב"ז וז"ל ראיתי בהג"ה מנהגים שמביא ראי' מכאן דג' שאכלו ביחד ב' מהם בשר ואחד מאכל חלב דנותנים לברך לאותו שאכל חלב דחזי לאצטרופי בהדייהו למיכל בשר אחר חלב ולא איפכ' וכך מרגלא בפומיה דאינשא ואין אני רואה דבריהם דשאני אכילת קדשים ותרומה לזר כו' דאין למאכל הזה היתר לאוכלו לזר אבל מאכל בשר מי לא חזי למיכל לגברא שאכל חלב אחר שיעור להפוסקים כדאיתא להו כו' ונ"ל דאין להקפיד כלל בזה עכ"ל והנה מלבד שדברי מ"ו מגומגם וקשה להולמן ובודאי נפל טעות בדפוס ואינו מן הצורך להאריך והמעיין בדברי רבינו יבין מעצמו הטעות אבל אמעיקר' דדינא תמי' לי על מ"ו מה שכתב אבל מאכל בשר מי לא חזי למיכל לגברא שאכל חלב אחר שיעור כו' ואישתמוטי' מיני' מה שכתבו תוספת במס' ברכות דמ"ה ע"א ד"ה אכל טבל כו' וז"ל שם אבל אם ג' מודרין הנאה זה מזה אין מצטרפין אע"פ שיכולי' לשאול