צאן קדשים קסא

במתני' וכי יש תמורה עושה תמורה ולא קאמר וכי תמורה קרב ש"מ דלא פליג אקרב ומודה ר"י דקרב ומ"ה פריך וכי יש תמורה עושה תמורה וצ"ע ויש ליישב בדוחק:

רש"י ד"ה אין מביאי' כו' מועטין הן ואין נאכל כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה והא דתני יקריבו כו' כדתנן במנחות כו' דצ"ב ע"א:

בא"ד זבחי שלמים והא טעונה סמיכה כו' כצ"ל:

בא"ד דאיירי כשמצאום הבעלים כו' כצ"ל. פי' ויכולי' לסמוך:

בא"ד וההיא סמיכה ע"כ בהקפת יד ולא בסמיכה גמורה כו' כצ"ל:

בא"ד ואיני יודע מה פירשתי מביא כו' כצ"ל:

בא"ד א' מהם לפר וא' מהם לעגל כו' כצ"ל פי' והיכא עביד הכי והא בעי סמיכה:

בא"ד ולוגו עמו התם כו' כצ"ל בא"ד בקיץ למזבח כו'. פי' שהוא נדבת צבור ולא בעי סמיכה:

בא"ד זב ומצורע אי נמי בקרבן כו' כצ"ל. פי' רפואתן של מצורע וזב תלוי בעצמן בא"ד וחגיגה שעובר עלייהו כו' כצ"ל:

בא"ד וההוא דשניהם מביאים כו' בפרק דם שחיטה דכ"ג. ותוס' לא הביאו לעיל ועיין דיבור זה בתוס' דזבחים דע"ה ע"א ובגיטין דכ"ח ע"א:

בא"ד במתן אחת דכל הניתנים על מזבח החיצון שנתן במתנה אחת כיפר ור"א סבר דמסיק להו לשם מים מיהו כו' כצ"ל:

בא"ד אשמו כו' ומסיק דמסיק להו כו' כצ"ל:

ד"ה במעשר כו' אם עישר חל כו' כצ"ל. הדרן עלך מעשר בהמה וסליקא לה מסכת בכורות:

ואתן שבח לאל יוצר המאורות. שזכני במס' זו לתקן הקלות והחמורות. הוא יזכני לגמור כל ס' קדשים במהירות להבין ולהורות:

מסכת ערכין פרק הכל מעריכין ד"ב ע"א גמרא ודלא כר"י דתניא יורש כו' כצ"ל:

שם ורבנן המר ימיר לרבות כו'. וכתב מ"ו הב"ז כיון דס"ל לקרבנו לאו למעוטי יורש אתי אלא לרבות ב"ח אלמא דיורש סומך א"כ המר ימיר ל"ל לילף תחלת הקדש מסוף הקדש מה יורש סומך אף יורש מימר ע"כ. ובאמת קושיא זו הקשו תוספת בריש מסכת המורה ומ"ו הביא דברי תוספת אבל מה שמ"ו רוצה לתרץ קושיא זו בע"א וכתב דלרבנן ילפי' דוקא סוף הקדש מתחלת הקדש אבל לא תחלת הקדש מסוף הקדש דגרע כחו בתחלה מבסוף וכתב ונ"ל קצת הוכחה לזה דאי הוי יכול למילף אפילו תחלה מסוף לרבנן א"כ הוי קשה קושית התוספת בד"ה קרבנו ל"ל לרבנן ולא קרבן חבירו דהא ממעטינן אפילו שלוחו ומה שתירצו דאי לאו קרבנו ה"א ידו למעוטי חבירו אתי אבל שלוחו סומך קשה היאך ס"ד דשלוחו סומך א"כ כ"ש דיורש סומך דמסתבר טפי יורש משליח כמו שכתבו תוספת בד"ה תחילת הקדש כו' וכיון דיורש סומך א"כ לרבנן המר ימיר ל"ל לילף תחלת הקדש מסוף הקדש וא"כ קרבן ל"ל אלא בע"כ קרבנו אתי למעוטי שליח אבל לפי מה שכתבתי ניחא דתחילה מסוף לא ילפינן עכ"ל ולענ"ד לאו הוכחה היא כלל דשפיר תירצו דאי לאו קרבנו ה"א דידו למעוטי חבירו אתי אבל שליח סומך ומכ"ש דיורש סומך וע"כ ילפינן תחלה מסוף דיורש מימר וע"כ המר ימיר אתי לרבות את האשה כמו לר"י אבל השתא דכתיב קרבנו למעט קרבן חבירו ע"כ ידו אתי למעוטי שליח ס"ד דיורש נמי אינו סומך מ"ה איצטריך המר ימיר לרבות יורש דמימר והשתא ילפינן סוף מתחלה דיורש נמי סומך אע"ג דשליח אינו סומך רש"י ד"ה הכל מעריכין ערך כתיב בפרשת נדרים הס"ד ואח"כ ד"ה מעריכין אם אמר כו' כצ"ל. והשאר אינו שייך לכאן אלא למטה והוא טעות דמוכח דבערכין לא שייך שומא דדמיו קצובי' בפרש' לפי השנים ותמיה לי על מ"ו הב"ז שלא הרגיש בזה ד"ה נודרים דמי פלוני עלי ושמין אותו כעבד הנמכר בשוק הס"ד וכצ"ל ועיין ברטנורא:

ד"ה נשים כו' זמן כשנתגרשה האשה או נשתחרר כו' כצ"ל:

ד"ה מופלא כו' בן י"ב שנה כו' ויש נ"א בן י"ג שנה ויום א' ועיין מה שכתב הרב המחבר בתי"ט. ד"ה נערכין כו' הכל בנערכין לאתויי מאי הס"ד וכצ"ל:

ד"ה נדר כערכך נפשות כתיב דמשמע כו' כצ"ל:

בא"ד ונודרים אאחרים כו' כצ"ל:

ד"ה יורש כו' עד שמת הס"ד ואח"כ ד"ה קרבנו דגבי סמיכה כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה הכל מעריכין כו' על הערכין הס"ד ואח"כ ד"ה הכל מעריכין דערך כתיב בפרשת נדרים אם אמר על אחד בשוק ערך פלוני עלי נותן ערך אותו פלוני כפי השנים כו' כצ"ל בא"ד ערך פלוני עלי נודרים דמי פלוני עלי נידרי' דמי עלי או אמר אחר דמי עליו דמי פלוני עלי שמים אותו כעבד הנמכר בשוק הס"ד וכצ"ל:

ד"ה נרים כו' אין להם כותבים עליה מיד כו' כצ"ל. פי' שט"ח וכן איתא בפ' החובל גבי נשים ועבדים שחבלו כותבים עליה שט"ח ע"ש אשר"י בא"ד ואם לא כתבי' כו' כל "ד אם הוא נערך כאשה הס"ד וכצ"ל:

ד"ה חרש שוטה כו' דמי כולו כו'. פי' משמע מ"ה נותן לו דמי כולו כיון דנתחרש אינו שוה כלום:

ד"ה נערכין כו' הכל בנערכין לאתויי מאי לה"ק הס"ד וכצ"ל:

ד"ה לאיתויי מנוול כו' איתא ליה בדמים כו'. פירוש וכיון דיכול למוכרו לו לקנס אפי' מנוול ומוכה שחין נמי ראוי לשרתו לרבו ולמיקם קמי' ויכול למוכרו לקנס ומה אתי זה הכלל לרבות ומשני הכא בטרפה ומנוול ומוכה שוחין דלא חזי לשרתו ולא יכול למוכרו כדמסיק התם ומ"ה אתא זה הכלל לאתויי דאפ"ה איתא בכלל ערכין:

בא"ד דמהאי טעמא מרבינן כו' פירוש דמרבינן הורג בן יום א' דחייב מדכתיב כל נפש דמשמע נפש כל דהוא ועבד נמי נפש איקרי לחייב ההורגו:

בא"ד ויש לומר דהתם מוקמינן ליה בשכלו חדשיו וכרשב"ג דאמר כו' כצ"ל. וכ"ה בס"י:

ד"ה כל שישנו כו' דיקלא וארעא כו' כצ"ל ד"ה קרבנו גבי סמיכה כתיב כו' כצ"ל:

ד"ה תחלת הקדש תמורה שהיא תחלת הקדישה של כו' כצ"ל בא"ד בפ' בית שמאי היינו לגבי קרבן ראשון כו' כצ"ל, וע' בתוס' במנחות דצ"ג ע"א ובתמורה ד"ב:

ד"ה קרבנו ולא קרבן כו' כ"ש לא יד חבירו כו' פי' ע"כ חבירו היינו שלא מדעתו כי מדעתו היינו שלוחו וכיון דממעטינן שלוחו דמדעתו כ"ש חבירו שלא מדעתו דאינו סומך וא"כ קרבנו ל"ל וגירס' זו הוא גירס' מ"ו הב"ז ונכון הוא. וראיתי בד"ח נ"ב נ"א דשני קושיות הקשו תוס' דמתחלה הקשו ידו ל"ל ואח"כ הקשו קרבנו ל"ל אבל אינו מן הצורך להוסיף על גרסתו דקושיא ראשונה כבר הקשו תוספת במסכת מנחות דס"א ע"ב ד"ה מצינו כו':

בא"ד ואמאי יליף לה בקדושי' כו' פי' דהא ע"כ ריב"ק דיליף התם מושחטו אותו כל קהל עדת בני ישראל וגו' דשלוחו אדם כמותו אינו מוכרח דאיכא לאוקמי דהרבה שוחטים הם וכ"א מהם שוחט על המנויי' עמו על פסח שלו ויבא לכ"א מהמנויי' עמו כזית והוי שותפי' כמו שהקשו תוספת התם בדמ"ב ע"א בד"ה ודילמא כו' רק דיליף מדכתיב סתמא דאיכא למימר דמיירי נמי בא' שוחט פסחים הרבה וכיון דאין נימנים על ב' פסחים ע"כ דשוחט גם בליכא שותפות וכ"פ מ"ו מהרש"א בחידושיו ומ"ה הקשו דהשתא דממעטינן הכא מידו דשליח אינו סומך ושלוחו של אדם אינו כמותו א"כ לילף מהכא בכל התורה דשלוחו של אדם לאו כמותו והאי קרא ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל ע"כ אוקי לנפשיה דמיירי דהרבה שוחטים הם וכ"א מהם שוחט על המנויי' שלו והוי שותפות:

בא"ד ויש לומר משום דסמיכה ויבמה ועגלה ערופה כו'. דבריהם קשה להולמן דהא הני ב' כתובים יבמה ועגלה ערופה חולין הם וסמיכה היא קדשים לפ"ז קושית התוספת במקומה עומדת דבחולין שפיר ילפינן התם בקדושין דשלוחו של אדם כמותו ולא ילפינן מיבמה או מעגלה ערופה דהוי ב' כתובים הבאים כא' ואין מלמדי' אבל קדשים לילף מסמיכה דשלוחו של אדם לאו כמותו מדמעטי' מידו דשליח אינו סומך וקדשים מחולין לא ילפינן כדעביד התם צריכות' ואי תימא עגלה ערופה נמי קדשים היא כדאמרינן בחולין די"א ובקדושין דף נ"ז מ"מ המדדה חול היא וצ"ע רב ליישב קושיא זו:

ד"ה כל בעלי חוברי' כו'. הנה ראיתי בדפוס חדש שנ"ב חדושי תוס' ישיני' שהקשו תימא דתרתי קרבנו דרשינן למעוטי והך קרבנו לרבות ויש לומר דקרבנו