צאן קדשים קס

איהו כו' דומי' דאשת אב מהאי טעמא כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:

דף נ"ז ע"א גמרא שמתה אמו או נשחטה כו' כצ"ל:

שם רשב"י אומר קסבר ברי' הוא מיעט רחמנא כו' כצ"ל וכן משמע מפרש"י:

תו' ד"ה ואזדא ר"י כו' לעיל ע"ב וסמך לכאן הא מצריכא תרי מילי דר"י כו'. פי' וכיון דעביד צריכות' לא דמי' להדדי מ"ה אע"ג דר"א מודה בההיא דלקוחות אפ"ה פליג הכא:

ד"ה לברור חד כו' איזהו שכנגד הכלב וכ"ת אותו ששוה לכלב לפ"ז הא דקאמר אי דשוו כו:

כצ"ל:

ד"ה חוץ מן כו' דחשיב כלאים רגיל לדלג כו' כצ"ל:

ד"ה פרט לטרפה כו' והתם מצריך כו'. פי' בתמורה דכ"ט ומנחות ד"ו ע"א:

ע"ב גמרא קלפים יתוש שבמקומינו יש לו ס' רבוא קלפים כבית המסס כו' כצ"ל:

שם והן גרנות של מ"ב כו'. במשניות לא גריס ליה וכצ"ל אע"ג דרש"י גרס ונשנה הכא אגב שיטפא ופ"ב דשקלים ושם שפיר גרסינן:

רש"י ד"ה נתגלתה טעמא כו' שאמו קיימת הס"ד ואח"כ ד"ה חזירין עוד העיד דבר זה כו' כצ"ל:

בא"ד לשון אחר חזרת ירק כו' כצ"ל ד"ה ראש השנה כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה בפרוס הפסח כו' דאמר בכ"ט באדר אר"ע כו' כצ"ל:

לזלזולי בחמץ ומדחשיב מיום הפורים עד הפסח שלשים יום ש"מ כו' כצ"ל בא"ד ולמה לא אמרו באחד כו' כצ"ל:

בא"ד והלא מן הדין הוא כשחסר אלול ויום ראשון של סוכות ממניין שתי שבתות כמו ע"פ כצ"ל. פי' למה נקט הטעם מפני שהוא י"ט ת"ל דמן הדין הוא בכ"ט באלול כדי שיהא יום ראשון של סוכות מן המניין כמו ע"פ וכן הגירס' זו בס"י ומ"ו מהרש"א גורס הגירסא שלפנינו וקשה להולמן:

בא"ד הפסח כו' ומשני לדידן אפי' כו' כצ"ל:

בא"ד שלא היה שם קרבנות אחרים ועוד קשה דבפ' בתרא דמגילה משמע כו' כצ"ל:

בא"ד פסח שני נמי הם בלא כו' כצ"ל:

בא"ד התם י"ז דניסן וי"ד כו' כצ"ל בא"ד דמתני' דהכא דייקינן כו' כצ"ל:

דף נ"ח ע"א תוס' ד"ה ניחא ליה כו' להמתין עד הזמן ולעשר כו' כצ"ל:

ד"ה ואי אפשר כו' וא"ת תיפוק לי' כו' כצ"ל ד"ה חוץ מן הקרח כו' ולגנאי נתכוין ועוד דבמס' מגילה כו' כצ"ל:

בא"ד הארכת ימים כו' ואמר לו ר' כו' כצ"ל בא"ד דאמר בירושלמי שהיה קרח ואמר לראב"ע מהכא לקרחינאה ור"ת כו' כצ"ל פי' ולגבי ראב"ע היה מעלה גדולה שהיה קרח בלא חתימת זקן ומינוהו לנשיא והצדוקי א"ל לגנאי כי גנאי לזקן שאין לו הדרת זקן ומ"ו מהרש"א מוחק מן ואומר עד לקרחנ' ואינו מן הצורך:

ד"ה מפי חגי כו' עשר תעשר דר"מ סבר בא' באלול דמקיש מעשר בהמה למעשר דגן מה מעשר דגן כו' כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה ונוטל אחד כו' דהשתא אפשר כו' כצ"ל בא"ד לא ידע הי נפיק כו' כצ"ל:

ד"ה פשיטא כו' עשר דאב ואלול כו' כצ"ל ד"ה למישקל כו' ותשרי הס"ד ואח"כ צריך לציין מתני' ואח"כ ד"ה לצאת כא' כו' שאם היו מונאים א' יהיו תשיעי כו' כצ"ל וכ"ה בס"י. פי' שאם יצאו ב' כאחת ומנאן אחת יהיה תשיעי ועשירי מקולקלים כדלקמן ד"ס במתני' בא"ד כדלקמן הס"ד ואח"כ ד"ה רבוצים כו' ותיבת מתניתין יש למחוק:

תוס' ד"ה ונוטל א' כו' ואין שייך לאסור כאן כו' כוונת התוספ' הא דקתני ונוטל א' היינו שמתכוין להוציאו בעשירי ואפ"ה לא שייך לאסור משום לא יבקר דדוקא כי אפיק בעל מום בריש י' עובר משום לא יבקר בין טוב לרע היינו ב"מ אבל אם מכוין להוציא א'. מן האלולין ובריש י' לא שייך בין טוב לרע אבל רש"י אזל לשיטתי' דמפרש לעיל דלא בקר משמע שהוא לא יוציאנו אלא הוא יצא מעצמו מ"ה כתב רש"י ה"נ ולא לא שיכוין ויוציאנו בעשירי דהא כתב לא יבקר אלא כמדומה נ"ל ברור ד"ה וכשם שהתרומה כו' ומיהו בזה אין מקשינן תרומת מעשר כו' כצ"ל:

בא"ד בן גומל מנין שאין תורמין לא במדה כו' כצ"ל:

בא"ד אביו בן ישראל שאמר ללוי כך כו' כצ"ל:

בא"ד שיש לו רשות לבעל כו' כצ"ל:

בא"ד יש לו רשות לתרום כו' כצ"ל:

בא"ד נמי אמאי ניחוש לתרומת מעשר דילמא תיקון כו' כצ"ל בא"ד משלשתן בירושלמי כו' כצ"ל פי' דהתם בתרומה קחשיב מונה ומודד ושוקל והכא אמרינן דמאומד למצוה מ"ה כתבו דבירושלמי מקשי נמי קושי' זו ומשני:

בא"ד מעשר דתני' א"א בן גומל אומר מניין כו' כצ"ל בא"ד ולא שתהא מצוה מאומד כו' כצ"ל:

בא"ד דליתא לי' לאבא אלעזר כו' כצ"ל:

בא"ד ל"ל לאוקמי הכי דר"א כו' כצ"ל:

בא"ד ללמד הכי דתרומה גדולה כו' כצ"ל:

בא"ד דהוי כעין אפשר משאי אפשר כו' כצ"ל בא"ד יהודא בנטל א' מעשרה הוי מעשר אע"פ שאין שווים כמו במכניס לדיר כו' כצ"ל:

בא"ד אלעזר בר' יוסי כו' כצ"ל בא"ד עשרה גרוגרת כו' כצ"ל:

בא"ד ביוצא בו וניטל מאומד דילמא אבא כו' כצ"ל:

דף נ"ט ע"א גמרא אי נמי דאחזי כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה ואתקש כו' בריש פירקן כו' כצ"ל:

ד"ה תשיעי כו' אבל האחרים מיהו כו'. פי' כיון שהעדיין העשירי קיים בדיר ולא יצא אבל אחר שמת פטורים:

בא"ד הבהמות הס"ד ואח"כ ד"ה וכולן כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה אף תרומה כו' דלא מוקמי מחשבה אתרומת כו' כצ"ל בא"ד פרק שני דתרומת כל התורה כולה למידה ומלמדת כו' כצ"ל:

בא"ד והיינו תרומת מעשר כו' כצ"ל:

בא"ד ומתוך פי' משתמע נמי דאפילו כו' כצ"ל:

בא"ד מחשב' במעשר מדקריי' כו' כצ"ל:

ד"ה במחשבה כו' ואשכחן נמי דקרי לדיבור מחשבה כו' כצ"ל. ועיין מה שכתבתי במסכת מנחות דנ"ה ע"א טעם לגירסא זו:

בא"ד ויש מקומות דשרינן כשאומר מעשר שני לצפונו או לדרומו וא"ת כו' כצ"ל:

בא"ד כיון דאפשר במחשבה ה"נ אפשר במחשבה וי"ל כו' כצ"ל ד"ה איתקש מעשר כו' הא דאמר רבא לשנה הקשתי כו' כצ"ל. ועיין לעיל דנ"ג ע"ב:

ע"ב רש"י ד"ה אף תשיעי חולין הס"ד ד"ה מנין הראוי כו' שמנה כבר הס"ד ואח"כ ד"ה לתוכן בדיר כו' עליהן הס"ד ואח"כ ד"ה לאו דאיפטרי משום דהוי מניין כו' לעיל הס"ד וכצ"ל והמעיין יבין דגירסא נכונה היא ד"ה ודלמא דעישר כו' עליהן הס"ד ואח"כ ד"ה מעשר דנקא כלומר כו' כצ"ל:

ד"ה והשאר הארבעה כו' בפתח אחר כו' כצ"ל ד"ה ודאי כו' ולהתעשר עם אלו כו' כצ"ל ד"ה אבל ספק כו' עלייהו אי יצאה תשעה בפתח כו' כצ"ל:

ד"ה ט"ו טלאים לא נקט ט"ו דוקא אלא כו' כצ"ל:

ד"ס ע"א רש"י ד"ה אלא כונסן כו' מצטרפין לי' כו' כצ"ל:

ד"ה קרא חד כו' ונמצא דהט' עשר כו' כצ"ל:

ד"ה למניין בהמות כו' ואינך ט' דהוציא כו' כצ"ל:

ד"ה הט' והי' כו' הרי הן מקולקלין דלא חל עליהן כו' כצ"ל והשאר שייך לקמן:

בא"ד ולא כוונתו כו' פי' אם מתכוין לכך:

בא"ד ובנמוקי מצאתי דמקולקלי' היינו דקדושה חלה עליהם כדקתני סיפא קרא לי' ט' ולי"א י' ה"ה מעשר וי"א קרב שלמים ומספקא לי' כו' כצ"ל וכן משמע גירסא זו בס"י:

ד"ה אלו היה תמורה כו' דגמרי' במס' תמורה מעשר העברה העברה מבכור ובכור דרשי' הם קריבים ואין תמורתו קריבה אלא ודאי מדקרב כו' כצ"ל:

ד"ה ממנו מן העשירי עצמו הס"ד והשאר שייך לעיל:

תוס' ד"ה יצאו שנים כו' כא' מספקא כו' כצ"ל:

בא"ד עשירי למנין בהמות כו' כצ"ל בא"ד ספיקא דאותו כו' כצ"ל:

בא"ד עשירי ספק י"א ואינו קדוש הס"ד וכצ"ל וכ"ה בס"י:

ע"ב גמרא ר"י בר"י אומר י"א קדוש והתניא כלל אמר ר' כו' כצ"ל. פי' והכא נעקר שם העשירי הימנו דקרא לי' י"א ולמה אמר ר' דאין י"א קדוש ומשני רבא דאיתא ליה בהמות טובא ולא נעקר. שם עשירי דחד עישור קאמר:

רש"י ד"ה שמיני כו' אם קראן כו' כצ"ל:

ד"ה עד שישתוק כו' מיוחדת בעינא כהוא עצמו וטעמא דר"א הוי משום דסבר לי' כר"י כו' כצ"ל והד"א והשאר יש למחוק ד"ה בבת אחת דקרא שם עשירי לעשירי כו' כצ"ל:

ד"ה לאיתויי כו' עקירה בהך שתיקה אא"כ כו' הד"א וכצ"ל:

ד"ה יצאו ב' בעשירי היינו כגון אמר מר כו' כוונת רש"י לתרץ דמאי פריך ברייתות אהדדי הא מצי לשנויי הא דתניא ירעו היכא דיצאו שנים בעשירי וקראן אחד עשר דהוי חולין וקדשים מעורבים מ"ה ירעו והא דתני יקריבו דקראן לשנים עשירי דתרוייהו ומ"ה יקריבו ומ"ה פי' רש"י מדלא שני הכא ע"כ הוי כגון אמר מר וקאי אדרבה ותרוייהו מיירי דקראן עשירי:

תוס' ד"ה עד שישתוק בתשיעי יש לפרש בשני עניינים כו' כצ"ל והשאר יתור לשון הוא:

דף ס"א ע"א גמרא מכלל דר"י סבר קרב כו'. יש לדקדק דבפשיטות ה"ל להקשות מר"י גופא דקאמר