צאן קדשים קנט

דף נ"ג ע"א תוס' ד"ה מעשר בהמה כו' במתנותיהן והכא תני מעשר כו' כצ"ל ד"ה נוהג בארץ כו' אבל הכא לצורך הוא הס"ד. פי' לאשמעינן דמתני' ר"ע ואיירי ליקדש:

ד"ה ר"ט אומר כו' ומוקי התם מתני' דמסכת חלה דבן אנטיגנוס העלה כו' כצ"ל:

ד"ה ואין מחרימין כו' הוה יהבינא כולהו לכהן כו' כצ"ל:

ד"ה מעות וכלי מתכות כו' ועכשיו כשאדם בא לחלל כרם רבעי כו' כ"כ תוספ' במס' ברכות דל"ה ע"א ד"ה ולמאן דתני כו':

ד"ה ואיזהו עיקר כו' ולהמתין עד שיזדמן לו כהן שירצה לקבלו כו' כצ"ל:

בא"ד רחלים זקן ושערו כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא אפשר בדרב יהודא כו' אין לדקדק היאך מתרץ הקושיא בכך דאכתי תיקשה ליעבד כר"י להטיל מום קודם שיצא לאויר העולם שלא יבא לידי תקלה כדפריך ליקנינהו לאודנייהו ויש ליישב דמעיקרא פריך ליקנינהו לאודנייהו דלא ליתי לידי בכורה ואם לא עשה כן ליקנסהו להצריך נעילת דלת בפניה כמו גבי קדשים ומשני אפשר כדר"י דהא עדיפא ומ"ה ליכא למיקנסיה אם לא עשה תקנה זו בקניית אוזן לכותים ובתקנתא דר"י אין הכל בקיאים נמי לא קנסינן אם לא עשה להצריך נעילת דלת כנ"ל. ועיין בתוספת במס' ע"א די"ג ע"ב ד"ה נועל דלת כו' ועיין לעיל ד"ג ע"ב בתוספת ד"ה דקא מפקא כו':

שם ויהיו חדש וישן מתעשרין כו' ליכא למידק דהא איכא למימר תירוש ויצהר יוכיח שאינו כלאים זה בזה ואין מתעשרי' מזה על זה ודוגמא זו הקשו תוספ' לקמן ד"ה ומה תירוש כו' יש ליישב כיון דלא מצינו במעשר בהמה דברים של שנה אחת ואינם כלאים שלא יתעשרו מזה על זה כמו תירוש ויצהר מ"ה ליכא למימר תירוש ויצהר יוכיח:

רש"י ד"ה ואליבא כו' לאשמעינן הס"ד ואח"כ ד"ה לרבות ק"ק כו' ובעמיתו סד"א דהכי נמי דליעשרו הס"ד וכצ"ל:

ד"ה מחרימין כו' אחריתא הס"ד ואח"כ ד"ה מהו דתימא כו' בהמה עומד' לאכילה וכו' כצ"ל:

ד"ה מה מעשר כו' היוצא השדה שנה כו' כצ"ל:

ד"ה מה מעשר כו' ולזה הס"ד:

תוס' ד"ה אפשר כו' פירשתי דלדידן שרי לאקנויי לכותים כיון דלא בקיאין למיעבד כדרבי יהודא הס"ד וכצ"ל ועיין לעיל בתוס' ד"ג ע"ב ד"ה הקדש עלוי כו' דמים. פי' כל דמי שווי' ששלו היא דחייב כו' כצ"ל:

דף נ"ד ע"א תוס' ד"ה ומה תירוש כו' שאינם כלאים ואין מתעשרין כו' כצ"ל:

ד"ה דגן ודגן כו' ודומה דטעות סופר כו' כצ"ל בא"ד ש"מ דמודה ר"י כו' פי' מדלא נקט נמי חטה ושעורה:

בא"ד וחרצן שעורה וחרצן כולה חד כו' כצ"ל:

בא"ד ואפי' לספרים שכתב בהם ושעורה כו' כצ"ל בא"ד כתיב לא תזרע כרמך כלאים מלמד שאינו כו' כצ"ל:

בא"ד כלאים להחמיר עליו אפי' מין אחד כו' כצ"ל:

בא"ד מאי קבעי כרמך ל"ל כו'. פי' הא אינה לוקה כלל על שדך כ"א על כלאי כרם בא"ד אלא לגמרי בעי למה לי כו' כצ"ל:

בא"ד אלא בכלאי כרם פליגי כו' כצ"ל:

ד"ה ושני מינים כו' בני אדם והא דפליגי ר"א ור"י כו' כצ"ל:

בא"ד שנפלה לתוך מי חטאת כו' כצ"ל:

בא"ד דבילה שנפל במי חטאת כו' כצ"ל:

בא"ד מ"מ שייך לאחמורי טפי כו'. פי' כיון דדבילה נמי פרי הוא:

בא"ד שאני מרבה זרע לוף העליון זרע כו' כצ"ל:

בא"ד מזרע הארץ ולא כל זרע הארץ כו' כצ"ל בא"ד עד שבאו הדובים ובטלום וכו' כצ"ל בא"ד אינון הדובים תרגמינן ר"ז ור"י בשם שמואל כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא וצאן משמע כל צאן כו' כצ"ל:

שם הכא נמי ודגן משמע כל דגן א' כו' כצ"ל:

שם נמי לא מצית אמרת ודגן משמע כל דגן א' בשלמא כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה אמר אביי כו' דכל מילתא דאמר כו' כנ"ל:

בא"ד חלב לזה וחלב לזה כו' כצ"ל:

בא"ד אמרת ודגן משמע כל אחד ומוקי בהדי' כו' כצ"ל:

בא"ד שאין תורמי' מזה על זה תירוש ודגן דחד חלב כתב בהו כי תרם מהאי אהאי לא לקי כתב רחמנא כו' כצ"ל בא"ד בקרא ולחלק בתירוש ויצהר לא כו' כצ"ל, פי' דחלב חלב כתב בהו:

בא"ד וכי היכא דלא מהני כו'. פי' דלא תימא דראשית' דוקא לחלק במיני דגן אתי ולא לדאי עביד לא מהני מ"ה כתבו כמו בתירוש ויצהר ע"כ ראשית' אתי לאשמעינן לדאי עביד לא מהני דלחלק לא צריך ה"ה בדגן:

בא"ד למידרש דמשמע כל דגן:

דף נ"ה ע"א רש"י ד"ה במקום שיש כו' וארץ ישראל ואפילו כולן עומדת כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה אין ירדן כו' שהרי כבר נתערב כו' כצ"ל:

בא"ד כלה הירדן ונופל לתוכו כו' כצ"ל:

בא"ד בהר ימה פי' מצר הגבול כו' כצ"ל:

בא"ד גבול נגב פי' צפונה כו'. פי' האי נגב דבנימין היה צפונה של יהודה בא"ד ונראה לפרש כו' איבר' דאפשר לפרש בדרך אחר דלמט' היינו במקום שמתחיל שעדיין לא נתערב ובמקום שיורד ומתערב הוא נקרא למעלה ועיין לעיל דמ"ה גבי או קלוטות למעלה עד הפרק כו' ופרש"י למעלה דברייתא היינו למטה דמתניתין:

ע"ב רש"י ד"ה אלא פרת כו' וזוחלי' ונובעי' כו' בא"ד גשמים לזמן מרובה כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה הוא פרת כו' זה לצד זה וזה לצד זה ופרת הולך ביוש:

כו' כצ"ל בא"ד והוא אומר מעשי מעידין אותי כו' כצ"ל בא"ד דמשמע דוקא משום א"י כו' ובשבת דס"ה ע"ב ד"ה דאמר שמואל כו' כתבו תוס' הא דנקט פרת משום שהוא גדול מכל נהרות ולפי שהוא מא"י כו' משמע דתרוייהו איתא ביה ואפשר ליישב דבאמת הוא גדול מכל נהרות ומ"ה איקרי גדול ובפרק כל הנשבעין קאמר דמאי אתי הכתוב לאשמעי' שהוא גדול מכל נהרות הל"כ סתמא עד הנהר נהר פרת וקאמר משום חשיבות דארץ ישראל קראו גדול דעבד מלך כמלך:

ד"ה מסייע ליה כו' שכולם מתברכים מכיפי דפרת וכן פי' כו' כצ"ל בא"ד רמיא וכל הנהרות כו' כצ"ל:

בא"ד בו דכשהיא רבה כו' כצ"ל:

ד"ה מטרא במערבה כו' קולטות קולטת אדה"ר כו' כצ"ל:

בא"ד הכרובים קילטה קין כו' כצ"ל:

בא"ד שהוא מזרח ומתרגם כו' כצ"ל בא"ד כשהחמה יוצא מכה עמוד האור של חמה על גבי כו' כצ"ל ולערב מכה עמוד האור של חמה כנגד גיהנם שבמזרח כו' כצ"ל:

בא"ד בכל ענין שנפרש צריך לאומרו כו' פי' אין לתמוה על הטעם הזה דבכל שנפרש דאי ג"ע במערב או במזרח צריך לומר טעם זה לא"ד התם ועיין שם ברשב"א:

ד"ה אין המים מטהרי' כו' דנ"ו ע"א ושייך לכאן טפח שיורד מלמעלה שאין עולה כו' כצ"ל בא"ד דילמא היינו טעמא משום כו' כצ"ל:

בא"ד דהנהו ד' נהרות כו'. פי' ירדן ירמוך קרמיון ופוגה דקחשיב התם במס' ב"ב דע"ד ע"ב:

בא"ד המכנסים כגון בנהרות היוצאים ממערות אין מי כו' כצ"ל בא"ד ולא קטפרוס מחברון אלא הים מחברון כו' כצ"ל:

בא"ד וניעור כשחוזר ורבה כו' כצ"ל:

בא"ד דהטובל שם לא עלתה לו טבילה כו'. פי' דהתם תנן חביות מלאה מים שנפלה לים הגדול לא עלתה לו טבילה ולמה לא יהיו כמחוברים והוו כאלו טבל בים הגדול אבל דבריהם קשה להולמן לפי גירסת התוספת התם חביות מלאה יין ומ"ה לא עלתה לו טבילה שהים קוו וקיימי ושמא עדיין החביות צבור ועומד במקומו והוי כאלו טבל ביין לפ"ז לא קשה מידי בא"ד בעינייהו בלא תערובות כלל אבל הכא אין הנוטפים ניכרים הס"ד וכצ"ל:

דף נ"ו ע"א רש"י ד"ה חל על מחוסר זמן כו' גדול והא מחוסר זמן כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ומה בכך כו' י"ל הכא נעמידנה נמי כר"א כו' כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה ותיעשריה כו' בעשירי ול"ל חזר ולקחו הס"ד וה"א:

ד"ה מה עריות כו' נינהו והכל מודים כו' כצ"ל בא"ד במסכת יבמות הס"ד ואח"כ ד"ה לאו זרע' כו' בנך הבא מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא כו' כצ"ל:

ד"ה האחין השותפין כו' סלע שלם דהיינו ב' חצאי שקליהם ביחד חייבין לתת כו' כצ"ל:

בא"ד ונשתתפו הרי הן כשאר כו' כצ"ל ד"ה יהיה לך כו' לך הס"ד ותיבת הזכרים יש למחוק:

ד"ה גדיים כנגד כו' פטורין ממעשר בהמה כו' כצ"ל:

ד"ה אבל חלקו כו' חיישי' אמרי' ברירה כו' כנ"ל:

תוס' זונה ישראל כו' וא"ת והא אומר רבי בתמורה אין אתנן אסור אלא הבא לו בעבירה אבל אתנן כו' כצ"ל. פי' כיון דאמר רבי אתנן הבא בעבירה אסורא משמע אפי' זונה ישראלית וגירס' שלפנינו הוא גירס' מ"ו מהרש"א ולא ניחא לי דהקשו מרבא לאביי דבר פלוגתא דידי' הוא שם בתמורה וגם קשה להולמן הגירסא שלפנינו אבל גירסא זו ניחא:

בא"ד וי"ל דלא מיירי כו' פי' דאביי אמר זונה ישראלית אתננה מותר דלא קיימי לי' כאיסור ערוה ובהא מודה רבי דר' ס"ל דוקא הבא לו בעבירה:

בא"ד שהיה זונה או שנעשית זונה כו' כצ"ל בא"ד נמי שמעינן בשתעשרה