צאן קדשים קנח

כו' כצ"ל. פי' כי דייקי התם במסכת שבועות דקראי כוותי' דשמואל גרסי' התם מה כלים שנים אף כסף שנים ומה כלים דבר חשוב כו' וילפינן תרוייהו מכלים אף אליב' דשמואל:

בא"ד לכל הפחות שמעינן דבעי חשיבות כו' כצ"ל בא"ד שני מחטי' צריך שיהא שווין שני פרוטות כו' כצ"ל בא"ד והגיה אף כל דבר חשיב ולא גרס כו' כצ"ל:

בא"ד בעי אוקמי' אדינר כדלקמן ובשמעתי' והרי טענה כו' פרש"י ונימא נהי דמעה היא כו' כצ"ל בא"ד מה כלים שנים כו' ופרש"י ה"ג ומה כסף דבר כו' כצ"ל בא"ד, היה לו להגי"ה הכא אף כל כו' כצ"ל. פי' ולמה גרס רש"י הכא אף כלים ובשבועות לא גרס רש"י אף כלים אליבא דשמואל:

בא"ד אדינרי וגם אין שייך לומר כו' כצ"ל. פי' דלשון דאפקי' מפרוטה נמי לא שייך כיון שאין בשוה מקום סתמו פרוטה מה צורך להפקיע:

ד"ה כל כסף כו' ולא דייק כלל מדרב יהודא כו'. פי' דאמר ר"י בשל דבריהם כסף מדינה:

דף נ"א ע"א רש"י ד"ה משום אונס כו' וסד"א הא דתני ברישא כו' כצ"ל:

ד"ה ה"ג ראיון כו' טבוע והאי ברייתא דר"י כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה והראיון כו' דמשמע כאחרינא דמפרש כו' כצ"ל. פי' כמו שמפרש טעם בשקלים ובמעשר:

בא"ד דלפרושי טעמא אתי כו' כצ"ל:

בא"ד ולא ימכרו לו עולת ראיה כו' כצ"ל:

ד"ה כתב לכהן כו' ופליגי אי חשוב הודאה כו' כצ"ל ד"ה אימא ולא הקדשות כו' דיבור זה שייך אחר דיבור כתב לכהן ונדפס בטעות:

בא"ד אי אפשר לומר כן דבתורת כהנים כו' כצ"ל. ולפי ת"כ דדריש מכל ערכך יהיה בשקל הקודש מתורץ מה שהקשו שם תוספת בפסחים ובזהב עיין שם ואינו מן הצורך להאריך והמעי' יבין מעצמו:

בא"ד דוכתא כדאיתא כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא בנו פדוי לכשיתן ומה טעם כו' כצ"ל. שם ביש עבדת הילכך כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה בזה אחר זה ולכהן אחד הכי תני' כו' כצ"ל, פי' שנתנן החמשה סלעים לכהן אחד רק שלא נתנן כל החמשה סלעים בפעם אחד רק זו אחר זו וכן מצאתי בתוספת:

תוס' ד"ה אמר עולא כו' אלא לר"ל כו'. פירוש כיון דאיצטרך לעולא לפרושי טעמא משום שלא יאמרו פודין בשטרות ע"כ כר"ל סבירא ליה דלא אלימא שטרא וכשנתן לו השתא הוי פרעון בשביל פדיון בנו ומשום הכי ד"ת בנו פדוי אלא משום שלא יאמרו אבל לר"י דסבירא ליה דאלימא שטרא אם כן כשנתן לו משום חיוב השטר נתן ולא משום פדיון ולא איצטרך לטעמא משום שלא יאמרו בא"ד ויש ליישב כו' עיין בתוספת בקדושין מה שמיישבו:

ד"ה אבל חכמים אומרים כו' תימא דמתני' נמי כו'. פירוש למה אמר ר"נ אבל חכמים אומרים תיפוק ליה דמסתמא דמתניתן נמי שמעינן דאין בנו פדוי ודלא כהאי תנא:

בא"ד ויש לדחות דאפשר דר"נ סבירא ליה הא דתני במתני' אינו פדוי היינו עד שיתן לו ואתאי מתני' לאשמעינן כו' כצ"ל. ולי נראה ליישב בדרך אחר דהאי תנא תני קמיה דר"נ דבנו פדוי לכשיתן היינו בשעת נתינה אמר לכהן הילך בפדיון בני ומשום הכי בנו פדוי ומשום הכי אמר לו ר"נ דחכמים פליגי וסבירא להו דאין בנו פדוי משמע דליתא ליה תקנתא וכפרש"י במתניתין וסברא זו כתב בה"ג והובא בטי"ד סימן ש"ה אבל ממתני' ליכא למשמע הא דאפשר לפרש במתניתין דמשום שחייב ליתן לו מכח השטר משום הכי אין בנו פדוי אבל כשאמר הילך בפדיון אפשר דתנא דמתניתין נמי סבירא ליה דבנו פדוי דבמתניתין תני חייב ליתן לו משמע מכח חיוב השטר חייב ליתן לו ומשום הכי אין בנו פדוי אבל חכמים אמרו סתמא אין בנו פדוי משמע דליכא תקנתא:

ד"ה הילכך אין בנו כו' שיחזרו לו כיון דאיכא כו' כצ"ל:

בא"ד כמו זבין ולא איצטריך ליה לזוזי כו' ויש לדקדק דהא התם דצ"ז ע"א ד"ה זבין כו' כתבו תוספת דוקא שגילה דעתו בשעת המכר ואמר בפירוש דלזבן תורי קא זבין להו דאי שתיק הוי דברים שבלב ואין לדחות דהכא כיון דאיכא היכרא למילתא דקא אזיל ואתי קמיה והוי כאלו אמר בפירוש דהא התם נמי איירי דאינם יודעים שהיה חפץ לקנות שדה"פ ואפילו הכי כתבו תוספת דצריך שיאמר בפירוש דוקא ויש ליישב בדוחק:

בא"ד כהנים שלא יתנו אלא כו' כצ"ל:

ד"ה ולא בראוי כו' דאין לה בראוי אבל שם פירשנו דאף על פי כו' כצ"ל:

בא"ד לכושל שבהן כו'. פירוש דהיינו כתובת אשה כו':

בא"ד גובה ממלוה שהיא ביך אחרים ואין לומר דההוא כרבי אתיא אבל לרבנן הוי מלוה ראויה דהא כו' כצ"ל. פירוש דרבי סבירא ליה התם דבכור נוטל פי שנים במלוה:

בא"ד מטלטלי אפילו מיני' כו'. פי' כ"ש דלר' מאיר לא משתעביד לה מטלטלי דיתמי:

בא"ד שיהא יבם כמו מיניה מכ"ל דלרבנן דר"מ כו' כצ"ל. פירוש דילמא מן היבם ס"ל לרבנן דאינה גובה אבל מיניה גובה אלא ע"כ דיבם הוה כמי מניה וכיון דס"ל לרבנן דמן היבם אינו גובה ה"ה מיניה:

בא"ד ועוד דא"כ כו' פירוש וקאי אדלעיל דאם כן דההיא משנה דהכותב דרבי מאיר הוא ומשום דס"ל דמטלטלי דיתמי משתעבדי לבעל חוב בא"ד דיתמי וחומרא דרבי נתן נמי אין כאן דהא כו' כצ"ל, ומ"ו מהרש"א גורס גירסא אחרינא כמו שנדפס בצדו ואינו מן הצורך:

בא"ד שבועה מסתבר דאתא כו' כצ"ל:

בא"ד רבנן לרבי נתן כו' כצ"ל:

בא"ד בממון זה שיש ביד אחר יותר ממה שיש כו' כצ"ל בא"ד לפי שאינה ביד היתומים יש בהם כח האשה ובעל חוב יותר כו' כצ"ל:

בא"ד מדרבי נתן דמהאי טעמא דחשבינן ליה לקרקע שגבו יתומים משועבדים מהאי טעמא חשבינן למטלטלי דהוי כאלו אביהם גבאן כו' כצ"ל:

בא"ד דיתמי ותקנו נמי שתגבה אפילו ממלוה כו' כצ"ל:

בא"ד ואף על פי שאמרתי שגובה ממלוה דיתמי מכח תקנה כו' כצ"ל:

דף נ"ב ע"א גמרא ולא היבם וכולם כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה ולא היבם כו' אינו נוטל בחלק אחיו כו' כצ"ל:

ד"ה והרי קם כו' אחיו קמו פי שנים כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ולא האשה כו' וברשותו בא השבח ונראה כו' כצ"ל :

בא"ד נוקי אשתו משום כו' כצ"ל:

בא"ד דלרבי דוקא צריך לאוקמא כו' כצ"ל. פירוש דרבי ס"ל דבכור נוטל פי שנים במלוה מ"ה צריך לאוקמא בפרק שור שנגח דו"ה הא דתנן דאין הבעל יורש בנזקי אשתו היינו בגרושה אבל לרבנן דסבירא להו דאין הבכור נוטל פי שנים במלוה ה"ה דאין הבעל יורש בנזקי אשתו דהוי כמלוה אפילו לא גירשה:

בא"ד ראוי בבכור וה"ה כו' כצ"ל בא"ד יש פסוקא ילפינן מהדדי כו' כצ"ל פירוש יש פסוקא דילפינן מקרא:

בא"ד דבעל שקיל במלוה כו' כצ"ל:

בא"ד הדדי דאין הבעל ובכור כו' כצ"ל:

ד"ה והאמר שמואל כו' ביתומים איירי כו' פירוש אפילו השבח שהשביחו היתומים איירי:

בא"ד דמזון האשה והבנות כו' דאי איירי משבח שהשביחו לקוחות מאי אירי' דלא טרפי בנות משבח מגוף הקרקע נמי לא טרפי דאין גובים מנכסים משועבדים למזון האשה והבנות בא"ד ועוד דמפרש הכא טעמא משום דתנאי כתובה ובתה הניזונית בפסק כו' כצ"ל בא"ד גובה שבח דאמר שמואל אפי' מיתמי כו' כצ"ל:

בא"ד גופיה לא ליגבי נמי מיתמי כו' כצ"ל בא"ד אפותיקי הא דאמר כו' כצ"ל בא"ד של בעל חוב והוי כיורד לתוך שדה חבירו ונטעה שלא ברשות כו' כצ"ל ועיין דיבור זה בפרק הגוזל עצים דצ"ו ע"א ושם מפורש יותר:

ע"ב רש"י ד"ה ניכסי דאבי אבא כו' יש לו בן אחר כו' כצ"ל:

בא"ד שהיה לו בנים בשעת מיתת אביהם כו' ובחנם דחק רש"י לפרש שהיה לו בנים דאפשר לפרש שלא היה לו בנים בשעת מיתת אביהם והוי נמי אין ראוים דשמא לא יהיה לו זרע וכ"פ הרב ברטנורא בפי' המשניות ד"ה פי שנים כו' את בניו אף חלק כו' הד"א בא"ד ירושה וירושת הבעל דאורייתא הס"ד ואח"כ ד"ה בכור קרי' רחמנא ליבם הס"ד והד"א וכצ"ל:

תוס' ד"ה בכור לתת לו כו' חוזרת ביובל כבכורה כו' כצ"ל:

ד"ה אמר רבי אשי כו' ורגליו דתלוי חוזרת ביובל כו' כצ"ל:

בא"ד דלקוחות הוו וחוזרים ביובל כו' כצ"ל:

בא"ד ובהך סברא פליגי כו' פירוש דר"י סבר דמההיא לא ילפינן דג"ה היא ושאר אמוראי סברי דמחלוקת יהושיע ילפינן דכל חלוקת ירושה דאין מחזירים ביובל אע"ג דלקוחות הם בא"ד הא רבי מאיר קתני לה למתני' כו'. פי' ומ"ה אמר ר"מ הכא במתני' שאין חוזרים ביובל אבל חכמים פליגי התם ואפשר דפליג נמי בבכור ור"י כחכמים סבירא ליה:

הדרן עלך יש בכור