צאן קדשים קנז

היא וכהנת היא ולויה כו' הקושי' במקומה עומדת הא כפשוט נמי לא שקיל דהא לא ידע ברי' דמאן הוא ולא מצי לשנוי' בבא אחריו דזהו נמי פשיטא דהא כל אחת כבר ילדה רק דלא ידעינן איזהו דכהנת איזהו דישראלית אפשר ליישב דלא נקט ואינו בכור לנחלה אלא משום סיפא וברישא אתי לאשמעינן דהוי בכור לכהן:

רש"י ד"ה לא נצרכה כו' אחריו אבל איהו לא כו' כצ"ל:

בא"ד אומר לו הכי והכי קאמר כו' הד"א וכצ"ל:

ד"ה כותבין הרשאה כו' מעולם בנכסי אביו ומתני' כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה הבן חייב כו' נשתחררה מעוברת כו' ותימא כו' כצ"ל. פירוש הא דתנן במתני' בכור לכהן נמי שחייב לפדות את עצמו אע"ג דליכא חיובא באב דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי כמו שכתבו תוספת לעיל ומ"ו מהרש"א מקיים הגירס' שלפנינו תיב"ת כשר ומפרש דר"ל דמתני' איירי אף בכשר שאינו חלל וזהו דוחק מאי אתי לאשמעינן בזה:

בא"ד דקדושי' גבי מצות הבן כו' כצ"ל:

ד"ה ראשון כו' וקשה דבריש נדה פר' יוצא דופן מפרש כו' כצ"ל:

בא"ד לידה לידה מהתם ור"ש כו' כצ"ל פי' דגמר ג"ש לידה לידה בכור מאשה:

בא"ד לא מצי ר"ש למילף לבכור לנחלה כו' כצ"ל. פי' אמאי ר"ש דראשון בכור לנחלה ולא יליף מבכור לכהונה כיון דלא הוי בכור לכהונה דפטר רחם בעינא ה"ה דלא ליהוי בכור לנחלה מ"ה כתבו דגבי בכור אדם דפטר רחם לא כתב לידה ולא מצי למילף בג"ש:

ד"ה וילדו לו כו' פי שנים דהיא מסתבר טפי לאוקמא בבכור כו' כצל:

דף מ"ח ע"א רש"י ד"ה שני יוסף כו' מוציא על אחד כו' כצ"ל:

בא"ד תתפשרו הס"ד:

תוס' ד"ה דאמר רב אסי כו' מחלוקת דיורשים הם כו' כצ"ל:

בא"ד מספקא ליה ונוטל בנכסים הנשארים חלקו דהוא רביע כו' כצ"ל:

בא"ד וחצי האחר כו'. פי' דהוא רביע:

בא"ד ולפירוש זה לא יתכן כו' פי' דאי מיירי בג' אחי' שליש בקרקע ושליש במעות הל"ל למיתני בשלמא ללשון שני דאינו נוטל כ"א רביעי' בקרקע או במעות שייך נמי בג' אחים אם ירשו כ"א ל' מנים ובא ב"ח ונוטל חלקו של אחד מהן הנהו תרי אחים מחוייבים להחזיר לו עשרים מנים כ"א עשרה מנים דעל כולן לפרוע חובת אביהם והשתא דמספקא ליה ואינו נוטל אלא עשרה מנים וכ"א מהאחים אינו מחויב להחזיר לו אלא חמשה מנים דהיינו רביעי' מעשרי' מנים ודוק. ומ"ו מהרש"א מפרש בע"א עיין שם:

בא"ד ויש מפרש שנוטל חצי חלקו הראויה לו ורביע חלקו כו'. פי' מאותו חצי חלקו שנוטל נוטל רביע בקרקע ורביע במעות:

בא"ד דהיינו רביע ומחצה במעות כו' כצ"ל:

האי מחצה פירוש היינו רביע שני:

בא"ד אדרבא הוה לן למימר כו' כצ"ל. פירוש ולא היה להפסיד אלא רביעית מחלקו:

בא"ד ובמלוה שעמו פליגי כו' כצ"ל. פי' במלוה שהבכור נתחייב לאביו פלגי חלק בכורה חצי לאחיו וחצי לו משום ממון המוטל בספק ד"ה ודכולי עלמא כו' דלאו ממש דרב פפא קאמר אלא במלוה ע"פ כי הך דפדיון הבן כשהוא כתובה כו' כצ"ל:

ד"ה מלוה הכתובה כו' העבוט לא מיקרי כתובה כו' כצ"ל. ע"ב רש"י ד"ה חיוב גברא כו' כדאמרי' דחצי ממש כו' כצ"ל:

בא"ד לרבי יהודא נמצא ממה שנתחייבו כו' כצ"ל. פירוש מטעם שנתחייבו הנכסים והם חלקו והוי כלקוחות הפסיד הכהן מחצה מ"ה לא שייך למיתני יתחייבו נכסים דהחיוב גורם ההפסד:

ד"ה אצא פשיטא י' זוז כו' כצ"ל ותיב"ת ודוקא יש למחוק:

ד"ה והכא במתני' כו' א"נ איתא ליה דר"פ ולית ליה דרב אסי כו' כצ"ל. וכוונת רש"י בזה לתרץ קושית התוספת ד"ה ודכ"ע כו' אטו מי לית לי' לר"י כו':

דמ"ט ע"א גמרא כיום שלפניו דאמר שמואל כו' כצ"ל:

תו' ד"ה ה"מ היכא כו' הך דשמעתא בקרקעות ואליבא דרבי דאיתא כו' כצ"ל:

בא"ד במטלטלי' ואמקרקע כתבינן כו' כצ"ל. ועיין בתוס' ב"ק ד' ע"א ד"ה אמטלטלין כו' שם כתבו דשמעתא דהכא ליכא לאוקמי בקרקעות:

ד"ה לאחר שלשים כו' ואין לתמוה אהא דלא מברכינן שהחיינו כו'. פי' בשלמא בל"ז הוי אמרי' דמ"ה לא מברכינן שהחיינו על כל מילה משום צער דינוקא וכ"כ ב"י בטי"ד סי' רס"ה ע"א אבל השתא שכתבו דיש לספק אם מת אם מברך שהחיינו תיפוק לי' דפשיטא דאין מברכין משום צערא דאבוה שמת התינוק אלא ע"כ צ"ל דברכת שהחיינו אינה תלויה בשמחה אלא בדבר שהגיע בו תועלת וכ"כ ב"י שם כתבו שפיר ואין לתמוה השת' הא דלא מברכינן שהחיינו על כל מילה כו':

ד"ה מת ביום שלשים כו' ונראה דגרסי' תוך כו' כצ"ל:

בא"ד שלפניו ורבי עקיבא משוי ליה כו' כצ"ל וכתב מ"ו מהרש"א מיהו ק"ק מנ"ל התם דיום ל' כלפני ל' ואשת ישראל חולצת הא לא פליגי הכא רבנן ור"ע אלא בבכורי דדורות אם למידי' ממדבר אבל למלת' אחריתא לענין חליצה אימא כ"ע דהוי כלאחר ל' דה"ל מדבר וערכין ב' כתובי' ואפי' לרשב"ג אימא דמודה התם דהוי בר קיימא עכ"ל ודבריו קשה להולמן דמה שכתב מנ"ל התם דיום ל' כלפני ל' לענין חליצה אם עשה יום ל' כלפני ל' להקל לענין פדיון לא נעשה יום ל' כלפני ל' להחמיר לענין דצריכא חליצה והאי סוגי' איתא שם במס' ערכין במתני' די"ח ע"א גם מה שכתב דה"ל מדבר וערכין ב"כ הא מספקא לר"ע אי הוי ב"כ או לא ומשום האי ספיק' גופי' בעי חליצה ומ"ה באשת כהן אינו חולצת גם מה שכתב ואפי' רשב"ג אימא דמודה התם דהוי בר קיימא נ"ל דהא בלא"ה יש לדקדק מאי אתי רשב"ג לאשמעינן דדוקא ששה' באדם ל' יום לא הוי נפל הא קרא כתיב ופדויו מבן חדש תפדה אלא ע"כ הא אתי לאשמעינן דמקרא משמע דביום ל' נמי חייב לפדות דהוי בן חדש ומ"ה אתי לאשמעינן ששה' דוקא ל' יום שלמים ויום ל' כלפני דמי ומ"ה נקט אדם ובהמה גבי אהדדי דבבהמה ע"כ יום שמנה כלפניו דמי דכתיב ומיום והלאה וגו' ה"ה גבי אדם יום ל' כלפניו דמי:

בא"ד אבלות נמי הוי כו' כצ"ל ד"ה כיום שלפניו כו' ומיהו אפי' איירי הכא כו' כצ"ל:

בא"ד לענין אבילות להקל כו'. פי' ה"נ דקתני כיום שלפניו היינו לענין אבילות:

ע"ב רש"י ד"ה מנה של צורי היוצא במדינת צור ושיעור של אותה מנה כ"ה סלעים והסלע ד' זוזי' כו' כצ"ל ועיין באשר"י שמביא דברי רש"י בגירס' זו:

תוס' ד"ה ודידיה אזל כו' לקוחות ולטרוף מהני חמש שפדה כהן בנו כו' כצ"ל:

בא"ד אימת חל חיוב כו' כצ"ל:

בא"ד דמשכחת שהוא קודם לבנו כו' כצ"ל ד"ה חמש סלעים של בן כו' אשם בכסף כו' כצ"ל:

ד"ה אמר רבי אסי כו' צור ושיעור של אותה מנה כ"ה סלעים והסלע ד' זוזי' כו' כצ"ל:

בא"ד ומשקלו כשל זהב כו' כצ"ל בא"ד לר"ת דקאמר כו' כצ"ל בא"ד דדינרי כלים עם דינרי כו' כצ"ל:

בא"ד שיעורא דר'. אסי מנה צורי כלומר סלעים ה' סלעים של מנה הן ה' סלעים של בן ורבי אמי אמר כו' הד"א וכצ"ל:

בא"ד צורי היינו דינר כו' כצ"ל בא"ד ששבעה מאותם דינרים כו' כצ"ל:

בא"ד של בן ורבי חנינא אומר הד"א וכצ"ל בא"ד שבכל הש"ס דשל צור מיזדבן בעשרים וחמשה והאי של סורי' ששוה שמונה היינו שלשים ושנים כו' כצ"ל פי' דדינר זהב של צור מיזדבן בכ"ה דינר כסף ודינר זהב של סורי' דשוה שמנה סלעים וכל סלע ד' דינרי' של כסף נמצא דינר זהב של סורי' הם ל"ב דינרי כסף:

ד"נ ע"א רש"י ד"ה דאינון עשרים כו' ופלגא ופלגא דנקא כו' כצ"ל:

בא"ד קטנים דכיון כו' כצ"ל:

בא"ד הוי להו ל"ח פונדיוני' כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה דמזדבנא בעשרים כו' יותר מי"ב זקוקים של כסף כו' כצ"ל וכ"כ תוספת במסכת ב"מ דמ"ד ע"ב ד"ה אחד מכ"ה כו':

בא"ד הגמרא שדינר זהב הי' שוה עשרים כו' כצ"ל בא"ד שוים כדפרשתי לעיל כו' כצ"ל:

בא"ד ע"ב דאע"ג בששוקל כל א' בפני עצמו חייב בשני קלבונות כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא פלגא דזוזא הוה ליה זוזא מאכל כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה שוה פרוטה והיינו נחושת הס"ד ואח"כ ד"ה קדש ממעשר דבמעשר שני כתיב כו' כצ"ל בא"ד וגו' ובהקדש כו' הד"א:

תוס' ד"ה כל הכסף כו' ואע"ג דכתיב עשרים גרה כו' פי' לפי' רבותיו דדינר הי' ממטבע פחותה שבצור משמע שבצורי ליכא מעה והא היתה מעה בימי משה. בא"ד מעה בימי משה כו' כצ"ל:

בא"ד ומשני שאני התם דבעינן דבר חשוב דומי' דכלים ומעה דבר כו' כצ"ל בא"ד דאמר כסף קצוב קצת אתי לגרוע דסגי במעה ולא בעינן דינר ודבר חשוב אתי לאסופי דבעינן מעה כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:

בא"ד דתרוייהו דרשות נפקי מכלים כו'. פי' וכיון דתרוייהו נפקי מכלים מ"ה אין היקש למחלה:

בא"ד כי הכא כי דייקי קרא