צאן קדשים קנו

ולא על כלי כו' ומתערבין כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה לא תקום כו' דחוצפת היא הס"ד ואח"כ ד"ה אגיסא אם לצד אחר כו' כצ"ל:

ד"ה שכבת זרע כו' צרעת הס"ד ואח"כ ד"ה נפלים רוח שטות כו' כצ"ל:

ד"ה הקיין היינו משוכן כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה אימתי לא יהיה כו' תימא היאך יכולים להשים כו' ויש ליישב תמיהת תוספת בדוחק דהא בגדולים נמי איכא סכנה דעמוד החזור מביא אדם לידי הדרוקן אלא ע"כ כיון שצוה הקב"ה לצאת מחוץ למחנה בוודאי לא יבאו לידי סכנה אם יקיימו מצות הקב"ה דהוי כשלוחי מצוה ואינם ניזוקי' ה"ה בקטנים נמי אף שצריכים להמתין ולהרחיק ג' פרסאות אך על זה הזהיר רחמנא לאחר שיצאו מחוץ למחנה לא ליהוי צנוע מאותן ההולכים מסוף המחנה וימתין יותר אלא יטיל מים מיד כבהמה:

ד"ה לא ישתין כו' פרת דדרך המים כו' כצ"ל:

בא"ד דכרינן פורתא ונפקא מיא כו' כו' כצ"ל:

דף מ"ה ע"א גמרא מן הפרק וחתכן מנין וחתכן והאמרת כשר כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה רחבות כו' שקלוטות כשל כו' כצ"ל ד"ה למטה מן כו' שיהו מחולקין כו' כצ"ל:

ד"ה אם יש בה עצם כו' הואיל וחתכה כו'. עיין בתי"ט בפי' המשניות דהקשה על פרש"י דהא כי לא תתכה פסול נמי משום יותרת ומביא בשם הרמב"ם דגריס אפילו חתכה נמי פסול ד"ה כולן עולין כו' רובא דידיה ק"א אפילו הכי כו' כצ"ל ד"ה לר"ע מפסח הוו להו רנ"ג וקשיא כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה עשו דבריהם כו' דאע"פ שנטלה נבואה כו' כצ"ל:

בא"ד פירשתי הס"ד וכצ"ל:

ע"ב גמרא במתני' ושנעבדה בהן עבירה ושהמית את האדם כו' ובפירוש המשניות נדפס בצידו נ"א ל"ג וכתב הרב בתי"ט דמשום הכי ל"ג דאמרינן בברכות דף ל"ב דכהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו וה"ה למגלה עריות וכ"ש לעבודה אלא דקשי' לי ליתני דפסולים באדם וגם הרמב"ם לא פסלן באדם עכ"ל ולא דק דמ"ה לא גרסי דליעייל דמ"א קחשיב במתניתין הנך תרתי דפסולי' בבהמה ובהך פירקין תני מומין אלו האמורי' בבכור פסולי' נמי לגבי אדם וחשיב מה שיתר עליהן משום הכי לא גרסי' הנך תרתי דפסולים נמי לגבי אדם וגם הרמב"ם דלא תני הנך תרתי דפסולים לגבי אדם משום דקחשיב הנך תרתי בפ"ב מה' א"מ ובפ"ב מה"ב דפסולים לגבי בהמה וממילא פסולים נמי לגבי אדם ס"ל וק"ל:

רש"י ד"ה באריכא שמיטה סני' דאריך הוא ודק שאינה עבה לפי אורכו כו'. לפירושו יש להקשות הא דאמרינן במס' נדרים דל"ח ע"א אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גבור כו' וכולן ממשה גבור כו' ופריך אימא דאריך וקטין ופרש"י שלא היה גופני כו' משמע דרש"י מפרש קטינ"א היינו שלא היה הגוף לפי אורכו ולפרש"י דהכא משמע אם אינו עבה לפי אורכו סני' הקב"ה קשה א"כ עשיתו למשה רבינו שנאי לפני הקב"ה כדפריך לעיל א"כ עשיתו למ"ר ב"מ אבל לפי' ר"ן והרא"ש התם ניחא דמפרש קטינ' קטן בכח ניחא אע"ג דרש"י נמי מסיים התם ולא היה בעל כח מכל מקום אקטינ' פרש"י שלא היה גופני קשה ויש ליישב בדוחק:

תוס' ד"ה הניחא למ"ד נדר כו' ללא ידעו משמע דבכל ענין כו' כצ"ל בא"ד איפכא מדר"י כו' פי' דכל נדר שידעו בה רבים יחזור דאין לו הפרה ולא חיישינן לקלקולא אבל בלא ידעו בה רבים לא יחזור כיון דיש לו הפרה חיישינן לקלקולא וליכא למימר דאיתא להו לרבנן נמי טעמא דר"י משום פריצות' דלא הזכירו רבנן טעמא דפריצות' בדבריהם אבל לר"י מקש' שפי' מדמחלק בין רבים לאין רבים וכ"כ מ"ו מהרש"א התם בחידושיו:

ד"ה דמדרינא ליה ע"ד רבים כו' אין לחלק בין ברבים כו' כצ"ל:

בא"ד והוה מצי לשנוי' דמדיר ליה כו' הד"א וכצ"ל:

דף מ"ו ע"א רש"י ד"ה ובן ט' כו' שאין לב אביו דווה כו' כצ"ל:

בא"ד יצא ראשון ראשו בן ט' כו' כצ"ל:

ד"ה מחותך כו' ויצא כולו הוי כו' כצ"ל:

בא"ד והוי נמי כו' כצ"ל ד"ה עודה שפחה אפי' עודה שפחה כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה אמר אמימר כו' יש לו הפרה על דעת רבים אין לו הפרה ולמאי כו' כצ"ל:

בא"ד כ"ש בעל דעת רבים כו' פירוש ומה הוצרך לפסוק הלכתא בעל דעת רבים כיון דאפי' ברבים אין לו הפרה:

בא"ד אפילו למ"ד כו' ואע"ג כו' כצ"ל. פירוש ולא היה לו לומר בלשון הלכתא:

בא"ד ולענין דינא אתמר כו' כצ"ל:

בא"ד אלא קאי נמי אדרב נחמן ומדאמרי' כו' כצ"ל. פי' דלא תימא דר"כ דידיה ס"ל דברבים אין לו הפרה ואין צריך לפרוט הנדר והא דפריך הניחא לאו אליבא דר"נ פריך אלא הכי פריך כיון דאליבא דרב נחמן ע"כ צריך לאוקמי מתני' דהכא דמדרינא ליה ברבים ופריך למ"ד דברבים יש לו הפרה היאך אוקמיה מתני' דהכא ומ"ה כתבו תוספת דקאי נמי אדרב נחמן דר"נ ס"ל דברבים יש לו הפרה והא דר"כ אוקמ' שם מתני' דהתם דמדרינ' ליה ברבים קאי אדרב הונא דרב הונא מוקמי מתני' דהתם דוקא בשלא ניסת ואמר ר"נ דאפשר לאוקמי מתני' אפי' בשניסת למ"ד דברבים אין לו הפרה ומתני' איירי דמדרינא ליה ברבים אבל לדידיה ס"ל דברבים יש לו הפרה ודוק ועיין בחידושי מ"ו מהרש"א שם בגיטין דל"ו:

בא"ד פסחים אדור ברבים כו' כצ"ל:

ד"ה אבל לדבר מצוה כו' אבל על דעת רבים סתם כו' כצ"ל:

הדרן עלך מומין אלו פרק יש בכור תוס' ד"ה נתגיירה כו' ואינו חשוב אביו דהא בעודו מצרי כו' כצ"ל. פי' דמביאי' ראיה לדבריהם דע"כ לא אפקרי' רחמנא לזרעי' לענין ירושה דהא בעודו מצרי יורש דבר תורה אלא ע"כ טעמי' דכקטן שנולד דמי ואינו חשוב אביו דלא כרש"י בא"ד תאומים דטפה אחת היה כו' כצ"ל. ע"ב רש"י ד"ה פוטרת בכל מקום דחשיב כו' כצ"ל:

בא"ד לקמיה פדחת מצח הס"ד והד"א:

ד"ה הכרת פניהם כו' ופשטיה דקרא כו' כוונת רש"י בזה דלא תימא דילמא הכי קאמר קרא דמצורת פניהם ניכרים שהם רשעים כדכתיב ותהי עוונות' על עצמותם וכ"מ מסיפא דקרא וחטאת' כסדום הגידו מ"ה כתב רש"י דפשטיה דקרא בנואפי' כתיב דקב"ה צר את הממזר בצורת פני המנאף ומהכרת הצורה הכל מעידי' שזהו בנו של המנאף ה"נ מעידים על פרצוף פנים להשיא את אשתו. תוס' ד"ה דאדם מבהמה כו' דהתם איירי הכא כו' כצ"ל:

ד"ה תיובתא דשמואל כו' הא אפי' בנפלים הראש פוטר כו' כצ"ל:

בא"ד בהדיא הכי כו' כצ"ל בא"ד מחותך או מסורס משיצא רובו ה"ז כילוד הא כתקנו כו' כצ"ל:

ד"ה לאתויי כו' מכל מקום לידת שאר הגוף כו'. ובזה מיושב נמי הא דנקט גיורת שיצאה פדחת ולא נקט שאר נשים שיצאה פדחת דמוני' טומאת לידה מיד ז' לזכר וי"ד לנקבה אלא לגבי טומאת לידה אע"ג דמשהוציא פדחתו חשיב לידה מכל מקום כל הגוף שיצא אח"כ חשיב נמי לידה ואין מונים אלא משיצא כל הגוף:

ד"ה מאי קרא כו' ותימא דביבמות כו'. פירוש דלפרש"י משמע דאביי קאי אמתני' דהתם דאין מעידי' אלא על פרצוף פנים וביבמות משמע דאביי קאי אברייתא דקאי אפדחת בא"ד דבק אאופתי כו' פירוש והיינו על מצחו:

דמ"ז ע"א תוס' ד"ה דבהיותו כותי כו' משמע דהם בני נחלה כו' אע"ג דהתם משמע דהם בני נחלה בגיותן ורש"י פי' אחר שנתגיירו מכל מקום בשמעתיה קאמר דבהיותו כותי לאו בני נחלה נינהו משמע דבגיותן קאמר ותמי' לי דביבמות דס"ב ע"א פרש"י כפי' תוספת דהכא דלענין בכורה קאמר עיין שם ואי לאו דמסתפינ' ה"א דהכי גרסינן ברש"י:

ד"ה בהיותו נכרי כו' דעכו"ם אינן בני נחלה לירש את אביה' כו' וכצ"ל. פירוש ומ"ה פליגי לענין בכורה דסתם ירושה כ"ע לא פליגי דיש להם:

ד"ה ולא תימא כו' ובקונטרס פי' איפכא כו'. פי' לפ"ה דכשדי ליה בתר עכו"ם הוא פסול איכא לפרש מה"ט מזהמין כשדי ליה בתר עכו"ם וכ"כ מ"ו מהרש"א ודבריהם קשה להולמן בשלמא לפרש"י דלא קאי אלא למ"ד עכו"ם הבא על בת ישראל הולד כשר הכי קאמר לא תימא דמ"ה פוטר משום דס"ל כמ"ד אין מזהמין ושדינ' ליה בתר אימי' אלא אפי' כו' אלא לפי' התוספת דלמ"ד אין מזהמין ושדינ' ליה בתר אימי' הולד ממזר ע"כ רב אדא לא קאי אלא דוקא למ"ד מזהמין והולד כשר דאי למ"ד איך מזהמין והולד ממזר קשה קושית הגמרא מאי ארי' לויה אפי' ישראלית נמי פטור דהולד ממזר ויש ליישב בדוחק:

בא"ד א"ל כי יסור כו' כנ"ל:

ע"ב גמרא לא נצרכה אלא לבא אחריו כו'. אין לדקדק ארישא