צאן קדשים קנה

ספק וטומטום נמי הוה כו' כצ"ל. ועיין בתוס' דחולין דף כ"ב ע"ב ד"ה איצטריך כו' בא"ד המפלת דמטמא בלובן ובאודם וקאמר בסוף כו' כצ"ל בא"ד ולפי טעם זה כו' כצ"ל בא"ד מוכר למעוטי מטעם שהוא משונה ואם הוא כו' כצ"ל בא"ד ועוד יש לפרש דצריכי כו' כצ"ל ד"ה אי אמרת כו' לן אלא למעוטי מקדושה דהא כו' כצ"ל. בא"ד דאמר קדושת דמים דמיחלפא כו' כצ"ל בא"ד לאשמעי' דאפי' במקום בשר כו' וכתבו כל זה דלא תיקשי הא מחד קרא נפקא כמו גבי בכור דנפקא טומטום ואנדרוגינס מחד קרא מ"ה כתבו דאתי לאשמעי' דאפי' במקום בשר הוי מום דלא כאביי ורבא:

בא"ד וי"ל דאיצטרי' למעוטי כו' כצ"ל. וקאי אתימא דלעיל בא"ד עושה תמורה לקדוש' דחויי' כמו תמורת הפסח שאינה ראו ליקרב ואפ"ה כו' כצ"ל. פי' תמורת הפסח אינה ראוי ליקרב נקבה אף ע"ג דתמורת פסח הוי שלמים מ"מ הואיל דמכח פסח אתי וכפרש"י בתמורה די"ט ע"א:

בא"ד ר"פ הערל דסבר דאנדרוגינוס זכר ואיכא למ"ד אף מאכילה בחזה ושוק ואמר ר"א התם חייבי' עליו סקילה כזכר או כו' וכצ"ל ועיי' בפ' הערל דפ"א ע"א:

בא"ד דממעט מהזכר טומטום כו' כצ"ל ד"ה הזכר והזכרים כו' הזכרים ופריך וליגמר כו' כצ"ל:

דמ"ב ע"א גמרא ר"ש ב"י היינו רבנן כו'. איכא למידק נימא דא"ב דלר"י ספוקי מספקא לי' ואת"ל קאמר כדאמרינן לעיל ורבנן ס"ל אין קדושה חלה עליו דהוי כמו נקבה והוי חולין גמורים ולר"ש ב"י מיפשט פשיטא ליה דזכר הוא ואיצטריך קרא למעוטי דאע"ג דזכר הוא לא קדיש שום קדושה כמו שכתבו תוספת ורש"י לעיל וצ"ע:

רש"י ד"ה אלמא תניא כו' ומרבוי ד"ה נ"ל כו' כצ"ל:

ד"ה דכ"ע טומטום כו' שייך למע"ל:

תוס' ד"ה אבל טומטום כו' ויש מהם נקבה ושייך שפיר למעוטי כדפרשתי לעיל כו' כצ"ל בא"ד שהרי פירש אם זכר כו' כצ"ל. פי' ישחטנו ולאחר שחיטה תיבדק אם זכר אם נקבה וכ"כ תוס' בתמורה דכ"ד ע"ב ד"ה קסבר כו':

בא"ד דר"ח פי' אין קדושת פה חלה עליהם ומ"מ בהויתן תחול עלייהו כו' כצ"ל. פי' דר"ח מפרש דהא דקאמ' רשב"ג התם דאין קדושה חלה עליהם היינו קדושת פה דאין דעתו כ"א לזכר ודאי או לנקבה ודאית וכ"כ תוספ' התם:

ד"ה אלמא תניא כו' פסל ליה ליקדוש כו' כצ"ל בא"ד דמעטי' הנקבה וברייתא דעולה כו' כצ"ל:

בא"ד ולענין מילה אפי' הוא אשה גמורה כו' כצ"ל. וכוונת התוס' בזה דלא תימא כיון דלר"י ספק הוא א"כ ל"ל קרא במילה לרבות ובערכין למעט איצטריך קרא למעוטי ספקא ומ"ה כתבו דא"ה איצטריך קרא:

ד"ה ואתא ר"ש כו' אבל נקבה ודאי כו'. פי' כיון דזכר אתי למעט אנדרוגינוס אפי' הוי זכר ודאי ובטומטום מסיק דאתי למעט דוקא ודאי נקבה כמו המטיל מים במקום נקבות מ"ה כתבו דטומטום נמי אתי למעט דלא חייש שמא נהפכה זכרות לנקבות ומ"מ לשון התוספת מגומגם:

ע"ב גמרא לימא הוא דאמר כרבנן בתראי כו'. ליכא למידק הא רבנן בתראי לא מחלקו בין מטיל מים במקום זכרות או במקום נקבות אלא ס"ל דכל טומטום ברי' הוא ור"א הורה במטיל מים במקום נקבות דוקא יש ליישב דר"א נמי לא מחלק וס"ל דכל טומטום ברי' הוא אלא שהוראה כך היה בא לפניו ומעשה שהיה כך היה:

רש"י ד"ה לא לת"ק כו' ור"י לא פליגי אלא באנדרוגינוס כו' כצ"ל. לחנם מפרש רש"י כן דנהי נמי דפליג בטומטום מ"מ ס"ל דקדוש רק דמומו עמו ור"א ס"ל דחולין גמורים:

ד"ה הואיל וזכרותו כו' מים אבל בבהמה אין כו' כצ"ל:

בא"ד ור"י אנדרוגינוס קאי כו'. וכבר כתבתי לעיל דבחנם מפרש רש"י כן דאפשר לומר דר"י אטומטו' נמי קאי וס"ל דהוי זכר ודאי רק דמומו עמו אבל רבנן בתראי ודאי אאנדרוגינו' ולא אטומטום ואפשר דנקט בר"י אאנדרוגינוס קאי משום רבנן בתראי דע"כ אנדרוגינוס קאי אבל הא ליכא למימר דלוקמ' מתני' דפליגי בנקבה ופליגי בהואיל אישתני דת"ק ס"ל אף דאשתני אין שוחטין במדינה ולא במקדש ור"י ס"ל הואיל ואישתני מום הוא ושוחטין אפי' במדינה ורבנן בתראי ס"ל הואיל ואישתני הוי חולין גמורים דאם כן הדרא קושיא לדוכתא דשביק תרי ועביד כחד אבל ברייתא מוקי שפיר דפליגי בהואיל אישתני וא"ה עביד כתרי דר"י דברייתא נמי מצי סבר כרשב"י ודוק:

תוס' ד"ה כי פליגי כו' זכר הוא אלא במטיל כו' כצ"ל:

בא"ד ר"ש לית ליה כו' כצ"ל בא"ד כמו שמודה לו ר"י כו' פי' דר"י מודה לתנא קמא דשם קדושה חלה על טומטום כמו שפי' רש"י ד"ה לא אמרו כו' כרשב"י סבירא ליה כו' כצ"ל ולא כמו שפרש"י בד"ה הואיל כו':

דמ"ג ע"א גמרא בחד וגרב כו' כצ"ל:

שם ולילפי מהדדי כו' כצ"ל:

שם דליתנהו באדם לכתוב כו' כצ"ל שם דליתנהו בבהמה ליכתב באדם כו' כצ"ל שם בפשוטין לא ליכתב בקדשים כו' כצ"ל שם מאליהן לא ליכתב באדם כו' כצ"ל:

הדרן עלך על אלו פרק מומין אלו רש"י ד"ה מומין אלו האמורים בבכור פוסלי' בכהן כו' כצ"ל:

ד"ה קלוט וחוטין כו' שיניים ואין נראין החוטין ובהמה כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה הא איכא כו' ושייך באדם חרוץ במקום עצם כו' כצ"ל:

בא"ד ואע"ג דשייך בבהמה למאן כו' כצ"ל:

בא"ד הרי זה מום ואין זה אלא ממרוח כו' כצ"ל:

בא"ד וחשיב מום טפי כו'. פי' וילפינן שפיר ממומין שבגלוי ואינו חוזרים אבל גבי אדם דלא הוי מום כ"כ ומשום הכי יליף תנא קמא לקמן ממרוח אשך דהוי מום אפי' באדם:

בא"ד בצים כלל מיבעי ליה למעוטי כו' כצ"ל. פי' לתנא קמא לקמן דקאמר אין לו בצים הרי זה מרוח אשך ולענין אין לו בצים כלל אין לחלק בין אדם לבהמה בא"ד שבגלוי אינו חוזר הס"ד וכצ"ל:

ד"ה גרב דכתיב כו' אבל אם כן לא הוי כו' וכצ"ל:

ד"ה ל"ל דכתב רחמנא מום באדם כו' כצ"ל:

בא"ד וכן מומים דכתי' גבי אדם ובקדשים ולא כתיב בבכור כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא מיתנא דקתני ושנשרו כו' כצ"ל:

שם מיהדר ומיתנא דקא הדר כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה לאכלא לכיסוי של חביות שחד מלמעלה כו' כצ"ל:

ד"ה והוא הדין כו' דסלקא דעתך אמינא הא דאסקינן לעיל ממי שאינו שוה בזרעו של אהרן לא קאי כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה בבהמה אסור כו' אינו ולד אלמא דלא חיי כו' כצ"ל:

דמ"ד ע"א גמרא שתי עיניו למעלה שתי עיניו למטה מאי שתי כו' כצ"ל:

שם תנא הזויר והלופין כו' כצ"ל:

שם דמזור עיניה כו' בערוך פירוש משמרין עיניו:

שם דנפישא זיפי' כו' בערוך פירש שריסי עיניו גדולות:

שם שתמו זיפי' בערוך פי' דליתא ליה ריסי עינים כלל ע"ש:

שם אף הצומם כו' כצ"ל שם מאי צומם כו' כצ"ל:

שם דבעי צומם כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה וקיימין כסדרן כלומר עינים עומדות כו' כצ"ל:

ד"ה מבלבליתא כו' ואינו מחסר המראית כלל הס"ד וכצ"ל:

ד"ה באצבע קטנה כו' הוי מום והיכא משערינן כו' כצ"ל והא דלא ניחא לרש"י לפרש כפי' הברטנורא בפירוש המשניות דמשערינן כאצבע קטנה דידיה ואם היה ארוך או קצר מהן הוי מום משום דקתני במתני' גדול מאיבריו או קטן מאיבריו משמע דמשערינן לפי שאר איברים שלו ואם כפי' הרב ברטנור' הוי ליה למיתני במתני' גדול מאצבע קטנה שלו או קטן מאצבע קטנה שלו אלא ע"כ משערינן אם חוטמו גדול או קטן לפי רוחב שאר איבריו והיינו על ידי אדם הדומה לו בא"ד כמוהו הס"ד חזיזא אזניו ארוכות כו' כצ"ל ד"ה תרגמה זעירא הא דקתני יחתוך כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה מחוי ר"ה חד מדידהו פי' בקונטרס רב יהודא שהיה לפניו והיה עיניו כו' כצ"ל בא"ד איניש גוצא הוה כדאיתא במסכתא מגילה פ"ד דכ"ז והיו עיניו קטנות ניכרות משל סתם ב"א כו' כצ"ל והגירסא שלפנינו הוא גירסת מ"ו מהרש"א וטעות הוא דליתא במסכת תענית:

ד"ה עיניו חרוטות פירוש בקונטרס עגולות כמו כו' כצ"ל ובמסכת שבת דל"א ע"א פרש"י לחד לישנא רכות ובסנהדרין דמ"ב ל"ג תרוטות אלא כי נפי':

ע"ב גמרא קשיא ליה לרבי חנינא ב"א האי מרוח באשך מיבעי ליה כו' כצ"ל. וכן מצאתי גירסא זו בילקוט פרשת אמור ולפי גירסא זו שקטה קושית מ"ו מהרש"א מה שהקשה על רש"י ד"ה ממרוח חשך כו' ומיישב בדוחק ע' שם ואינו מן הצורך להאריך:

רש"י ד"ה שלא תהא כו' וכשתתפלל על בנים תהא כו' כצ"ל:

ד"ה