צאן קדשים קנד

כלל אבל מדיוקא אתי שפיר דהא חזינא דבחיצונות הוי מום ואפ"ה בפנימיו' לא הוי מום:

ד"ה השתא מופרק כו' קמרבינן מכל מום כו' כצ"ל. וכתב מ"ו מהרש"א צ"ע דא"כ היינו תירוצא בתרא ודוק עכ"ל. ועיין מה שכתבתי לעיל ע"א ברש"י ובזה מיושב נמי הצ"ע ודוק שם:

ד"ה כאן לשחוט כאן לפסול וא"ת מדפסיל כהן כו' כצ"ל. בא"ד דכתיב ושב אל משפחתו דדרשי' בקדושין למוחזק כו' כצ"ל. ד"ה כדי שינטל מן החי וימות ובכמלא מקדח נמי מיית לב"ש כו' כצ"ל בא"ד והאיכא נמי חסרון כו' כצ"ל בא"ד בלא חסרון כו' פירוש והוי בכלל י"ח טרפות:

בא"ד ועוד קשה לפירושו שמחלק כו' הציל:

דף ל"ח ע"א רש"י ד"ה אין לו כו' אלא נטמא גבו כו' כצ"ל:

ד"ה כנגדו בכלי כו' ואיכא דאמרי כלי שטף היינו כלי מתכות כו' פי' דלרש"י א"ד ס"ל דכלי שטף היינו כלי מתכות לחוד ולא כלי עץ משום הכי מדמי רש"י לא"ד אבל תוספת ס"ל דלא"ד היינו נמי כלי מתכות וכלי עץ נמי ומש"ה מיישבו תוספת לא"ד:

ד"ה הילכך כו' במשקין הס"ד:

ד"ה ולא שוויי' כו' ואי קשיא אמאי לא גזור בכ"ח כו' פי' ולוקמי דברי חזקי' אבי עקש בכלי חרש ובמשקה דרבנן ולא להגיה בדבריו:

ד"ה ועצב מייל הס"ד:

תוס' ד"ה אין לו אחוריים לחלוקה כו' כצ"ל:

ד"ה הרי הוא כו' כלי חרס טמא וגבו טהור היינו כו' כצ"ל:

בא"ד ממדת ליטמא כו' כצ"ל בא"ד ואינו מטמא מאחוריו כו' כצ"ל בא"ד לאשתו נדה כו'. פירוש משמע אפי' יש לו ידים:

בא"ד במסקנא לא צרכינן למימר הכי הס"ד וכצ"ל:

ע"ב גמרא דילמא פרי דאלול כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה חורוור כו' בעין הס"ד ואח"כ ד"ה מים שעיניו נוטפות מים הס"ד ואח"כ ד"ה הקבועי' אתרוייהו קאי כו' כצ"ל:

ד"ה בודקין כו' אף ע"פ שנמצא שם החורוור ביום כו' כצ"ל. פי' דמונים לו פ' יום מיום שחזר:

תוס' ד"ה וסימניך כו' וכן נמי צריך לתרץ כו' כצ"ל בא"ד יין קתני דם כו' כצ"ל:

בא"ד כוחלין ליארוד ובתוספת' גרסינן להו חורוור במקום יארוד משמע דהכל אחד וחורוור חשיב לקמן מום קבוע ומיהו כו' כצ"ל. ועיין במסכת שבת דף ע"ח ע"א:

בא"ד חשיב מום קבוע והוא כו' כצ"ל:

בא"ד יותר אע"ג דכשנפגם נמי הוי כו' כצ"ל. פי' ויש לה רפואה ואפי' הכי הוי מום בא"ד מיבלת דכתיבא באורייתא והוי כו' כצ"ל בא"ד שוחטי' עלה לא כו' כצ"ל. דף ל"ט ע"א גמרא לאחר אכילה מאי קודם כו' כצ"ל. שם או דילמא תמים יהיה לרצון כל מום כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה תורא ברא כו' כלומר חודה של שפה כו' פירוש לא מקום ששפתים נושקות זו לזו אלא חודה החיצון:

ד"ה מאי קאמר דקאמר איזהו תיומת כו' כצ"ל ד"ה ואת שתי הכליות בקרבנות כתיב כליות הס"ד ואח"כ ד"ה יסירנה כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה שיהו משולשים כו' ארץ ישראל ובסופה כו' כצ"ל ע"ב גמרא ה"נ מסתברא דתניא ר"י אומר כו'. אין לדקדק לר"י דס"ל דאפי' לא נשתייר אלא כזית חלב קודם זריקה ולא נשתייר בשר כלל מקטיר החלב וזורק את הדם ויליף מקרא במנחות דכ"ו אם כן יסירנה ל"ל לרבות שאם חסרו כוליא אחת קודם זריקה דכשר להקטיר הכולי' אחת. יש ליישב כיון דכתיב ואת שתי הכליות סד"א דקפיד קרא אשתי כליות ואת שתי הכליות איצטרך לאשמעי' דחסרון בפנים שמיה חסרון:

שם נפגם הזובן או העריה כו' כצ"ל:

שם או שראש זנב מפצל את העצם או שיש בשר בין חולי' כו' כצ"ל. וכ"ה בדפוס המשניות והשאר יש למחוק שהוא פרש"י:

רש"י ד"ה שעות פוסלות כו' בנכנס בשנה שנייה הס"ד וכצ"ל:

ד"ה אלא הכא במומי' שבגלוי פליגי ודכ"ע חסרון בפנים לא שמי' כו' כצ"ל:

ד"ה הזובן זהו נרתיק שהגיד של בהמה חבוי כו' כצ"ל:

ד"ה מן הפרק אם נפגם כו' מעט הס"ד וכצ"ל ואח"כ ד"ה או שראש כו' ראש הזנב התלוי למטה נקלף כו' הד"א וכצ"ל:

ד"ה א' מארבעה כו' חמש בתילת' באצבע כו' כצ"ל ועיין במנחות:

תוס' ד"ה והאמר ר"ז כו' גרסי' דתני' כו'. וקשה להולמן דגירסא דהתם כמו גירסא דהכא אמר ר"ז וא"א לגרוס התם דתניא דתחלת הענין הוא ולא לראיי' ע"ש ואפשר דטעות נפל בדפוס:

ד"ה כולן בגיד כו' שמסתרס דאפי' ע"י שתיית כוס עיקרין אסרינן כו' כצ"ל. מסתרס לשון סירוס:

ד"ה או שראש כו'. וקשה דאין זה לשון משנה והש"ס והוה לי' כו' כצ"ל ועיין באשר"י:

ד"ה כמה חיטין כו' של לבן של ד"ד אצבעו' כו' כצ"ל:

ד"ה כמה פירוש כו'. דלענין להרחיק מן הקרן הוא דמצרכינן כמלא כו' כצ"ל:

בא"ד וכך משמע בספרי וד' של לבן של ד"ד אצבעות ובפרק כו' כצ"ל בא"ד תלוי' הענף כו' כצ"ל:

ד"מ ע"א גמרא דכל יתיר כנטיל דמי. ואח"כ פיסקא ורגליו שהן קלוטות כשל חמור אמר ר"פ לא תימא כו' כצ"ל:

שם תניא השרוע כו' כצ"ל:

שם הא באוכמא הא בציריא רש"י ד"ה איזהו. דיבורים נדפסים הכא שלא כסדרן וה"ג שושן הבירה כו' שתי הלחם הס"ד ואח"כ ד"ה של משה שהוא ו' טפחים הס"ד ואח"כ ד"ה כשהיו שומני' כו' למדה אמה הגדולה היתירה עליה אצבע הס"ד ואח"כ ד"ה שלא יבואו כו' בגדולה הס"ד ואח"כ ד"ה ותרתי ל"ל בחד סגי הס"ד ואח"כ ד"ה חדא לדהבא כו' שמלאכה יקרה היא כו' כצ"ל:

ד"ה רוב המדבר במלקוחיו הס"ד ואח"כ יש לציין גמרא ואח"כ ד"ה מחמת עצמו כו' זו היא מלאכה הס"ד וכצ"ל:

ד"ה באוכמא כו' הבהמה עגול כו' כצ"ל:

ד"ה הא בציריא כו' ודאי אינו עגול כו' כצ"ל:

ד"ה מאן תנא דדמי להאי דקתני מעשה הס"ד וכצ"ל. פי' האי תנא היכא קאי דקתני ומעשה במתני':

תוס' ד"ה כפורין של כו' בפרה של בית מנחם כמו בההוא מעשה בפרה של בית מנחם שניטלה האם שלה הס"ד וכצ"ל. סנהדרין דף ל"ג ע"א ולעיל מתניתין דכ"ח ע"ב:

ד"ה שנשמטה כו' וקשי' לפירושו כו' ואפשר לפרש דרש"י כתב אליבא דהלכתא דמסקינן התם והלכתא אפילו איפסוק כשירה עד דמתעכלא אתעכולי:

ע"ב גמרא שאין בו עצם אחד אינו כו' כצ"ל:

שם אמר ר"פ לא תימא דכריכא וקטינא אלא דכריכא כו' כצ"ל. שם ושנפגמה עצמו של פיו ס"א ושנפסק כו' כצ"ל:

שם אזנו אחת גדולה ואחת כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה ומעשה כהן כו' הס"ד:

ד"ה ואם אינה כו' לבעל ה' רגלים כו' כצ"ל:

ד"ה וקטינה דקה כו' כצ"ל:

ד"ה והא אין מומין בלבן כו' כצ"ל:

ד"ה כל מרבית העגלים כו' שיש זנבן כו' כך היא גירסת ב"ה תי"ט יש גורסים שאין זנבן מגיעות לערקוב הילכך בציר מהכי לא הוי מומא כו' ועיין בתי"ט:

תוס' ד"ה פיו בלום נפוח וכו'. ונ"ל כלשון ראשון שפיר כו' כצ"ל:

דף מ"א ע"א גמרא דלא מאיס הוה מומא כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה כנגדו בגמל כו' ל"א שמעתי כנגדו בזנב גמל כו' וכצ"ל:

ד"ה וקתני ואתי כו' ור"א בן גמליאל וס"ד כו' כצ"ל ד"ה ובעל יבלת כו' מום גמור ואיתא בה שער כו' כצ"ל:

ד"ה אין לך כו' אאנדרוגינס קאי כו'. רש"י מפרש הכי אליבא דר"מ דלקמן דל"פ בטומטום אבל ר"י פליג לקמן וקאמר דפליגי נמי בטומטום ואפי' טומטום חשיב מום:

בכאן נשמט מן הדפוס דיבור תוספת שלם תוס' ד"ה ה"ג גרב זה החרס תימא אמאי לא קאמר מההיא גרב דבקללות של משנה תורה דכתב בגרב ובחרס וההוא גרב לאו היינו חרס ומום קבוע הוא דכתיב ביה אשר לא תוכל להרפא וי"ל דמשמע דנקיט הכא זו אף זו ודגרב שהי' חרס יבש מבחוץ ומבפנים והוי מום ואפי' ילפת נמי שהוא לח מבחוץ ויבש מבפנים כדקאמרי' בסמוך הוי מום וגבי קללות נקט זו אף זו שילקה בגרב ואפילו בחרס דקשה טפי הס"ד וכצ"ל ועיין בש"ס דפוס בסיליאה:

ודפוס אמשטרדם:

ע"ב רש"י ד"ה ואיצטרכא כו' כת"ק אלא רבנן כו' הד"א:

ד"ה אלא פשיט' כו' לאוקמא הס"ד ואח"כ ד"ה פשיטא ליה דזכר הוא הס"ד וכצ"ל:

ד"ה היינו דאיצטרך כו' לן אלא למעוטי כו' כצ"ל ד"ה אלא אי ספוקא כו' אליבא דר"י דקרא למעוטי ספקא לא כו' וכצ"ל:

תוס' ד"ה אלימא ת"ק כו' דילמא הוי כחוטי' כו' כצ"ל:

בא"ד מכלל דלת"ק כו' כצ"ל:

ד"ה ואתי קרא כו' בטהרה תחלה וי"ל דכל ספקא דאי אפשר להתברר כמו בהרת ומעשר דפעמי' שהוא כך ולפעמים שהוא בענין אחר שייך למעוטי מקרא שפיר מטעם שהם