צאן קדשים קנג

כצ"ל:

ד"ה מאי טעמא כו' אפילו בנעקרה הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ללגימא כו' עמו הס"ד ואח"כ ד"ה בי ישראל והא דקתני כו' כצ"ל:

בא"ד הטילו בו דמימר כו' הד"א:

תו' ד"ה גדי באודני' כו' ואין לו לחוש שמא יצא רוב הראש ברישא קודם שיצא האוזן וחזר דמתוך כו' כצ"ל:

ד"ה איכא דאמרי כו' והאי אומר כמו ודאי כו' כנ"ל. פירוש דלא תימא היאך תלינן מספק לקולא מ"ה כתבו דהוי כמו ודאי דאמרינן חיישינן נמי לקולא כדאמרינן התם:

בא"ד כרבה דפרק כו' כצ"ל בא"ד כשלא יצא כלל וסוגי' כו'. ע' פירושו בתוס' דחולין דס"ט ע"ב ד"ה רבינא כו':

בא"ד אם לא נחלק כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא כהן לכהן דלא דחיישינן כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה לא דנו כו' תנא קמא הס"ד ושייך ע"כ למע"ל:

ד"ה מעשר לר"מ מי מעיד כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה מימר אמר כו' והא דאמר לעיל כו' כצ"ל:

בא"ד דאיתא ליה פסידא לא מקנה ליה כו' כצ"ל:

ד"ה א"ב כו' כל היכא דחשוד אפילו כו' כצ"ל:

ד"ה אלא לאו ש"מ כו' אי נמי יאמר ר"ח כו'. לפ"ז יש לדקדק דילמא ר"מ גופא נמי הכי ס"ל דחלקנו או אינו מחמיר בספק בכור והיכא דייק לר"מ דבעלים מעידי' וצ"ע:

ד"ה כהני ה"נ כו' לרבא דאמר כו'. פירוש רבא אמר התם אליבא דר"מ:

בא"ד לכל דין שבעולם כו' כצ"ל:

בא"ד יכול להקשות לר"מ מטעם כו' ואפשר ליישב דמשביעית לא יכול להקשות לר"מ משום דגבי שביעית מרובה היתירא כמו שפרש"י התם דכ"ו ע"א ד"ה נחשדו כהנים כו' ומודי ר"מ דמ"ה לא נחשדו לכל התורה כולה. דל"ו ע"א גמרא הכא ודאי שדי כו' כצ"ל:

שם אמרו לו הן אמר ליה יהושע עמוד כו' כצ"ל. וכ"ה בברכות פת"ה:

רש"י ד"ה חשוד לד"א כו' דבר אחד הס"ד ואח"כ ד"ה לאחזוקינהו כו' רבי מאיר הס"ד וכצ"ל ודיבור ראשון שייך לעיל לע"ב:

ד"ה כי תני כו' כר"ש אפילו בנו ואפילו בתו הס"ד וכצ"ל:

ד"ה נאמן הכהן כו' נתן לי ישראל במום זה כו' כצ"ל:

ד"ה אבל הכא כו' במום זה נתן לי כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה בא לפני ר"ג כו' נאמן על של חבירו כו' כצ"ל:

ד"ה עמוד על רגליך כו' ולא בריש פרק ת"ה דמהעדות כו' כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה איסורא עביד בתמיה ודאי כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה והלכתא אפילו כו' א"נ דלמא כיון דרחמא לה כו'. כך הוא גירס' מ"ו מהרש"א וגירסא זו קשה להולמ' ונ"ל דהכי גרסי' מכל מקום לא הימני' לע"א שישאנה כיון דרחמא לה לא דייקא ולמ"ד הכא כו' כצ"ל. פי' אע"ג דפסקינא הכא מילתא דעבידא לאגלויי לא משקר מ"מ לא הימניה לע"א שאמר מת שישא את אשתו כדאמרינן ביבמות דכ"ה ע"א אע"ג דמילתא דעבידא לאגלויי הוא ולא משקר מכל מקום כיון דרחמא לה שמא עיניו נתן בה משקר וכפרש"י הת:

בא"ד בין האי כהן לעדות אשה דגבי אשה הקילו משום כו' כצ"ל פירוש למאן דאמר הכא דאינו נאמן אע"ג דמילתא דעבידא לאגלויי הא קי"ל דע"א נאמן לעדות אשה לישנא לאחר מ"ה כתבו דיש לחלק:

ד"ה משום כבודו כו' מומחה לא פסק אבל הא כו' הד"א:

ד"ה על כבודו. כהן דמתירא לאוכלה כו' כצ"ל. בא"ד אבל האי ישראל כו' כצ"ל:

ד"ה התרת בכור בח"ל כו' ממתניתין לא שמעינן כו'. פירוש ממתניתין לא שמעינן דמתירי' בכור בח"ל בג' בני הכנסת דאיכא לאוקמה בזמן הזה אבל יש לדקדק דמאי פריך לרבא מאי קמ"ל דדוקא במומי' מובהקים תנינא במתני' דלמא איפכא דמתני' איכא לאוקמא בזמן שבית המקדש קיים ומ"ה אין מתירין ב' בני הכנסת אלא במומין מובהקים אבל בזמן הזה אפי' במומין שאינם מובהקים מ"ה קמ"ל רבא אפילו בזמן הזה דוקא במומין מובהקים ויש ליישב בדוחק:

בא"ד לארץ אם באו כו' כצ"ל:

ד"ה תניינא ה"ז כו' שני דברים מענין אחד כו' כצ"ל:

ד"ה במקום שיש מומחה כו' דהא על ר"א כו'. פירוש ור"א לא היה סמוך דאין סמיכה בבבל:

בא"ד הוי רב אשי כו' כצ"ל:

בא"ד כדאמר ר"נ התם כו'. פי' ור"נ לא היה סמוך וצ"ע למה לא מביא' מר"נ דהכא דלקמן קתני במקום שאין חכם כגון מאן אמר ר"נ כגון אנא ור"נ במסכת נדרים ד"ח ע"ב מביא ראיה מר"נ דהכא דלא בעינן סמוך:

ד"ה שלשה כו' דנדרים אמרינן לא כו' כצ"ל:

בא"ד אחר אין לאותו כו' כצ"ל:

דף לז ע"א רש"י ד"ה ינכה והוא יטיל קצת מדמים הס"ד ואח"כ ד"ה בכור בתמי' ולימא ליה כו' כצ"ל:

ד"ה טבלים אמאי יטול קצת לימא ליה כו'. דברי רש"י בדיבור זה ובדיבור שלאחריו ד"ה יי"נ כו' דכתב נמי בלשון קושיא קשה להולמן ונראה לי דהכי גרסינן טבלים אמאי יטול קצת לימא ליה מאי אפסדתך ומשני דאמר ליה מוכר ללוקח אי כו' כצ"ל:

ד"ה יין נסך אמאי יטול קצת ומשני כגון דלא כו' כצ"ל:

בא"ד ומכרן דאמ' ליה אי כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ר"י אומר כו' דלעיל דאיירי במומחה כו' כצ"ל:

בא"ד במומחה כו' פריך שפיר מה שיעור כו' כצ"ל ד"ה יין נסך כו' לא חשיב נפש קצה בו כו'. ורש"י דכתב התם דיי"נ נפש קצה בו אפשר דס"ל כתירוץ שני דתוספת דהכא איירי ע"י תערובות כשר ומשום הכי אין נפש קצה בו:

הדרן עלך כל פסולי המוקדשין פרק על אלו גמרא כל מום רע ריבויא הוא וכתב מ"ו מהרש"א בחומש הביא רש"י דרש' כלל ופרט למה הניח תלמוד ערוך דהא לא קאי הכא במסקנא ויש ליישב דלמאי דמסיק נמי כל מום רע ריבוי' קאי נמי הכלל ופרט לרבות כל הדומה לפרט כו' והכי משמע דקאי נמי הכלל ופרט מדלא קאמר אלא כל מום רע כו' עכ"ל ותמיה לי על מ"ו מהרש"א שלא ראה מה שכתב רש"י הכא בד"ה ריבוי' הוא כו' וז"ל דכתב כל ולא דרשינן ליה בכלל ופרט משמע דרש"י ס"ל דלא קאי במסקנא דרשת כלל ופרט אלא ריבוי ומיעוט. ומה שדייק מדלא קאמר אלא כל מום רע דהא בקדושין דכ"ד דרשי' נמי כה"ג כמו שכתבו תוספת ומסקינן התם ישלחנו ריבויי' הוא ופרש"י נמי התם אין לשון כלל להיות נידון בכלל ופרט אלא בריבוי ומיעוט וריבוי וריבה הכל והתם לא קאמר נמי אלא ישלחנו ריבה ואפ"ה כתב רש"י בפירוש דלא דרשי' בכלל ופרט אלא בריבוי ומיעוט. ונראה לי ליישב בדרך אחר דהא בלאו הכי יש לדקדק דפריך ואימא מה הפרט מפורש כו' מהיכא תיתא לומר דבעינן שיהא דומיא דפרט מג' צדדים שיהא נמי בוטל ממלאכתו אלא ע"כ נ"ל דאדרבא מ"ה פריך כיון דבכל מקום דדרשינן בכלל ופרט אי איכא פרטא דדמו ליה אפילו בחד צד מרבינן ליה כדאמרינן במסכת נזיר דל"ה ע"ב והשתא דאמרת דבעינן שיהא דומיא דפרט בשני צדדי' שיהא מום שבגלוי ואינו חוזר משמע דלא דמי לשאר כללי ופרטי פריך שפיר ואימ' בעינן נמי שיהא דומיא דפרט ממש בג' צדדים שיהא בוטל ממלאכתו נמי ומסיק השתא דלא דרשי' בכלל ופרט אלא בריבוי ומיעוט דכל ריבויא הוא ופריך השתא דדרשי' בריבוי ומיעוט אימא לא ממעטינן אלא חדא מום עובר ומרבינן מום שבסתר ומשני מום רע ממעט מום שבסתר דלא מיקרי מום רע ופריך ואימא מרבינן מום עובר וממעטינן מום שבסתר ומשני דנפקא מק"ו ובשנויי' בתרא משני אליבא דאמת איבעית אימא לעולם דדרשי' בכלל ופרט וכלל ולא בריבוי ומיעוט וריבה והא דבעינן דומיא דפרט מב' צדדים שבגלוי ואנו חוזרים לאו משום דלא דמי לשאר כללי ופרטי אלא משום דכתי' תרי פרטי פסח ועור וכל היכא דכתיב תרי פרטי בעינא דומיא מב' צדדים לכל פרט מצד א' כדאמרי' במסכת נזיר דל"ה ע"ב ולפ"ז צדקו דברי רש"י שהביא בחומש דרשת כלל ופרט אליבא דמסקנא דהכא ובזה נמי מיושב קושית מ"ו מהרש"א מה שהניח בצ"ע על תוספת ע"ב ד"ה השתא מופרק כו' ע' שם כנ"ל ברור ונכון:

רש"י ד"ה אלמא כו' משמיעה הס"ד וכצ"ל:

תוס' ד"ה מה הפרט כו' משום מראית העין דאינו שוה בזרעו של אהרן כו'. יש לדקדק דמשמע הא דפסלינן ניטלו שיניו גבי אדם משום מראית העין היינו משום דאינו שוה בזרעו של אהרן וחד טעמא הוא ולקמן דמ"ג ע"ב עביד איכא בינייהו בין מומין הפסולי' באדם משום מראית העין ובין מומין הפסולים משום דאינו שוה בזרעו של אהרן וצ"ע:

בא"ד בחוטין החיצונות כו' כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה אם כן דעל מום עובר נמי נישחט פסח כו' כצ"ל:

ד"ה כרשינה כו' נכנסת ויוצאת בו כו' כצ"ל:

ד"ה ה"ג ויתיב כו' וקמיבעי' ליה כו' ואתמר ר"ס אמר שמעתתא א"ל רב כו' הד"א וכצ"ל:

תוס' ד"ה נעקרו אין כו' אלא ניחא לאתויי מדיוקא דרישא כו' פי' דמההיא דלקמן סד"א דלהכי אין שוחטי' דלא הוי מום