צאן קדשים קנב

ע"ב רש"י שהנאתן לבעלים כו' להקדש של בכור כו' כצ"ל:

ד"ה השיב אבידה כו' ובמעשר ב"מ ב"מ קמיירי הס"ד ובחנם נקט ר"ש דב"מ ב"מ קמיירי דאי נמי בתם שחוט נמי דינו הכי כדלקמן בברייתא דכתיב והיה הוא ותמורתו קודש אימתי אינו נגאל כו' והתם בתם נמי מיירי כדכתיב לא יבקר בין טוב וגו' טוב זה תם כו'. וסוגי' דשמעתי' נמי מיירי בתם אלא מתניתין דהכא איירי בפסולי המוקדשים:

תוס' ד"ה א"כ מעשר כו' פריך אסור אסור ל"ל כו' כצ"ל דף ל"ב ע"א רש"י ד"ה דקה כו' ראויים לכלים כו' כצ"ל:

ד"ה איכא למיפרך כו' מקודשים הס"ד ד"ה בכור נמי כו' והיא היא גאולה הס"ד ואח"כ ד"ה דמעשר מפני כו' כצ"ל:

ד"ה ולילף בכור כו' אסור במכירה כו' הד"א:

ד"ה לא יגאל דחרמים כו' אלא מסברא כו' כצ"ל:

ד"ה הקדש נינהו כו' ול"ד לקדשי מזבח הס"ד. פי' לקדשי מזבח בעלי מומין דקדשי מזבח נמי אינו ניפדי':

תוס' ד"ה דלא יאמר לא כו' ומוקמינן בלא יגאל הס"ד וכצ"ל. ולשנויא זו יש לדקדק הא דקאמר לא אמר לא יגאל במעשר דלמא אי לא הוי כתי' לא יגאל במעשר הוה ילפי' ג"ש תחת תחת מקדשי' דתפדה כקושי' התו' ויש ליישב בדוחק וע' לעיל בתו' די"ב ע"א:

ד"ה הוא ולא בכור כו' ואביי נמי דמוקי ובמס' תמורה ד"ה ע"ב כתבו תוס' בד"ה ולרבא כו' דלפי המסקנא דהתם לא איצטרך לאביי הוא דחרמים לומר בהווייתו יהא ע"ש. והכא כתבו תוספת דאפילו את"ל דאיצטרך לאביי הוא מכל מקום לא יליף אלא מדסמיך הוא לקדש קדשים ומהוא גופא ילפי' הוא ולא בכור בא"ד ולא בכור ומדסמך כו' כצ"ל:

בא"ד קדשים משמע כו' כצ"ל:

ד"ה רבא אמר כו' אפילו נפדו דקדש קדשי' כו' כצ"ל:

בא"ד ואי משום לא ימכר קאמר הכי כו' כצ"ל:

ד"ה הא לאחר כו' שייך למע"ל:

ע"ב רש"י תנוהו ענין כו' דאיתנהו בי' בעלים לא מזדבן ואי בי כהן חולין נינהו ונמכרים אא"ע אחרמים תנוהו ענין אמעשר דלא ימכר וכן עיקר הס"ד והד"א וכצ"ל:

ד"ה מנא אמינא ליה דלא יגאל דמעשר לא ימכר הוא מדלא אסור כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:

תוס' ד"ה פסק מתני' מני כו' דברייתא דאסרי אליבא דת"ק ופליגי כו' כצ"ל בא"ד דסתם לן בלשון בית הלל דעדיף כו' כצ"ל:

בא"ד והא דמפרש בסמוך כו' כצ"ל:

בא"ד הרי זה יקבר מכל הנך אין ראיה כו' כצ"ל:

בא"ד דהא לר' עקיבא גופא כו' כצ"ל:

בא"ד ובטריפה נמי אע"ג כו' כצ"ל:

בא"ד דהתם בקדשי מקדש הוא דבעי שריפה דאקדשי מקדש קאי ומ"ש כו' כצ"ל בא"ד המיתות דינם במיתה כו' כצ"ל:

בא"ד ואין לחלק בין צמר לבכור גופ' דכי ה"ג פריך מפטר חמור דתנן כו' כצ"ל:

בא"ד בשיער פטר חמור ידלק כו' כצ"ל. פירוש ולא מחלק התם דמתני' איירי בפטר חמור עצמו ובמסכת ערלה בשיער פטר חמור משמע דאין לחלק:

דף ל"ג ע"א גמרא מותר לנכרי אף בכור מותר כו' כצ"ל:

שם חד לכדר' יצחק וכר' אושיעא כו' כצ"ל:

שם וחד מה צבי כו' כצ"ל וכ"מ הגירס' בילקוט ישן. ומ"ו מהרש"א כתב דבילקוט גרסי' כמו שלפנינו ולפ"ז קאי ואידך אר"ע ומיישב בדוחק ע"ש:

רש"י ד"ה בעבודות צבור כו' באותו בית אב כו'. ובחנם דחק רש"י לכתוב באותו בית אב דאי לא אשכחן באותו בית אב חוזרים על בית אב אחר ואי לא אשכחן באותו משמר חוזרין על משמר אחר עד שיהא רוב הכהנים טמאים ועיין ברמב"ם פ"ד מה' ביאת מקדש:

תוס' ד"ה ובית הלל כו' או מיהיה לך כו' כצ"ל:

בא"ד דבחזה ושוק בתם כו' כצ"ל:

בא"ד אשם שנכנס דמן לפנים פסול כו' כצ"ל:

בא"ד אע"ג דאיתא להו היקישא דכחטאת כאשם ואוקמי רבנן היקישא למילתא אחריתי כו' כצ"ל בא"ד מ"מ עיקר היקישא לא אתי' אלא לשנה שנה כו' כצ"ל:

ד"ה דתניא היו לפניו כו' ואחת בעלת מום ויש לתמוה כו' כצ"ל והשיטו' מחולפות ונדפס בטעות ושייך לקמן בא"ד בכל עניין ובמשנה דוקא אם קרבה שניה עד שלא נשחטה הראשונ' תמות שכבר כפרו בעלים אבל כשנשחטה קודם לכן שרי ואומר רבי כו' כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה וראב"ש כו' דזמני' דטפי ופריק כו' כצ"ל:

בא"ד טפי ופריק כו' כצ"ל:

ד"ה במערבא אמרי לעיל קאי כו' והא דלא כתב רש"י אשנוי' דרב מרי דד"ה היא אפשר לומר שנוייא דרב מרי אינו אלא דחיי' בעלמא דאפשר לומר דטעמא דראב"ש דאוסר בפסולי המוקדשים אע"ג דאיכא רווחא משום דפוגם בבשר אבל לא פסיקא האי מילתא שמה שמרויח בעור פוגם בבשר דאפשר דהרואה בעור הוא יותר ממה שפוגם בבשר מ"ה ליכא למימר דד"ה היא אבל שנויא דמערבא ור"י בר אבין שייך אליבא:

דכ"ע וק"ל:

ד"ה לא ישחוט כו' מום אחר וישחוט הס"ד וכצ"ל ואח"כ ד"ה אף שהוא עושה מום דסבר ר"ש כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:

ד"ה הכל מודים כו' ימות כולהו מודו כו' הד"א:

בא"ד בכלל לא תעשה כו' כצ"ל:

ד"ה ורבנן סברי כו' בעל מום לא ורבי יהודא כו' הד"א:

תוס' ד"ה בכור שאחזו דם כו' בברייתא נזקק לפרש במאי פליגי הס"ד וכצ"ל:

ד"ה להביא נותק כו' איתנהו לביצים בכיס גבי חוטין כו' כצ"ל:

ד"ה בעל מום כו' אפי' בתם לר"מ דמחייב למטיל מום בב"מ ובזמן הזה גרע כדאמר בפ"ק דע"א דלא לדמי חזי אלא כו' כצ"ל. פי' לר"מ דמחייב מטיל מום בב"מ בזמן שבית המקדש קיים אע"ג דלא חזי להקרבה אפ"ה חייב ובזמן הזה גרע טפי דלא חזי נמי לדמי וס"ד דאסור להטיל מום אפי' בזמן הזה מ"ה איצטרך דלא עבר בזמן הזה ועיין במנחות דנ"ו ע"ב בתוס' ד"ה אלא כו' דכתבו דלא צריך קרא להכי וצ"ע דהא לר"מ איצטר' כאשר כתבתי:

דף ל"ד ע"א רש"י ד"ה במומין נמי כו' כצ"ל ושייך לד' שלפניו:

ד"ה כיון שפירש כו' כמו בשמעו הס"ד וכצ"ל היינו קרא בשמעו את דברי האלה ורש"י הביא קרא זה במסכת קדושיך וראיתי בדפוס חדש שציין בראשית ל"ט וטעות הוא ד"ה אחד מום כו' שיש סברא לרבות כדפרשתי התם הס"ד וכצ"ל:

תוס' ד"ה ורמינהי בבגדו כו' ה"נ לא כתיב בוי"ו כו'. פירושה וכיון דכתיב בלא וי"ו נידוק שהוא לשון פריסת טלית:

בא"ד בשמעו כשמעם כו' כצ"ל בא"ד וטלית ועוד דאין רגילות כו' כצ"ל בא"ד והמסורת משמע אפילו כו' ועיי' במהרש"א מה שהקשה בזה וכפי מה שכתבו הכא מיושב קושיא שלי:

בא"ד אחר אישות והך קושיא קאי אליבא דר"א כו' כצ"ל:

ד"ה אלימא ר"ש כו' אלא משום רפואה כו'. אין לדקדק לפ"ז לר"ש קרא ל"ל למישרי ת"ל דהוי דבר שאין מתכוין יש ליישב דסד"א דכל מקום אתי לרבות אפילו אינו מתכוין לשם מום אלא לרפואה אסור מ"ה איצטרך קרא למישרי:

בא"ד כמו מום עובר כו' כצ"ל ד"ה ומי קניס מדאורייתא דהא יש בו כו' כצ"ל:

בא"ד אלמא דמדאורייתא אסור ובסמוך אשכחן דקנסא הוא לרבנן וי"ל דסברי כאחרים כו' כצ"ל, פירוש דלר"א לא קשיא דר"א באמת סבר דבהאי מומא מדאורייתא אסור וקניס לעולם אבל לרבנן דאמרי' בסמוך דבהאי מומא נמי קנס' הוא הקשה שפיר בא"ד ע"ב שיש לחלק כו' ועיין בתוספת דחולין דקט"ו ע"א ד"ה כל שתעבתי כו':

בא"ד דלא מפליג כו' פירוש דלא מפליג בין צורם אזן בבכור ובשר בחלב ומעשה שבת כו' וס"ל דכולהו בכלל כל שתעבתי לך כאשר כתבתי:

ע"ב רש"י ד"ה וטהר כו' דאי הוה קמיית' כו' כצ"ל:

ד"ה בממונו כו' אמתין על מום כו' כצ"ל ד"ה בגופ' כו' לעולם הא ודאי כו' הד"א ד"ה בהאי מומא כו' אמר הס"ד ואח"כ ד"ה בהאי קציצה וכיון דהך קציצה כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה עד שתפרח בכולו בכל הספרים כתוב עד כו' כצ"ל:

בא"ד שאם קצצה ומיעטה מכגריס ומה כו' כצ"ל:

ד"ה אם תמצא כו' לומר התם לא קנסו משום כו' כצ"ל:

בא"ד מצות דכל יומא כו' כו' כצ"ל ד"ה שנקווצה כו' דאם כן איכא איסורא דאורייתא כו' כצ"ל בא"ד גבי התולש עולשי' והמזרד זרדי' דבארעא דילי' חייב בכל שהוא כו' כצ"ל:

דף ל"ד ע"א גמרא הוא דמדכר קמ"ל איכא דאמרי ר"פ לא תימא בשעת רדיפה לא אלא אפי' לאחר רדיפו נמי מ"ט צערי' היא דמדכר אמר רב יהודא כו' כצ"ל וכ"ה באשר"י. שם ללגימא לא חיישינן כו' כצ"ל ד"ה לא שמיה כו' לדידיה כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה דאי אשמעינן נכרי דהטיל מום לבכור ראשון והתירו על ידו כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:

ד"ה אימרא כו' ואזניו קצרות ואינו כו' כצ"ל:

ד"ה אכיל ולא כו' לא מיחזי אפ"ההוי מום כו'