צאן קדשים קנא

אבל בכור במומו שרי כו' כצ"ל:

ד"ה משום גזירת כו' אבל לא דקדק כו' פירוש לפירוש התוס' מדוקדק שפיר גזירת חכמים שהחמירו שלא לגדלם:

ד"ה דן את כו' וכולן רשאין ליקח כו'. פי' ואי מיירי ביחיד מי רשאי ליקח משום חשד אבל לא דייקו מדקתני וכולן דההיא וכולן ג"כ אעדים קאי עיין שם:

בא"ד מומחה וראה כצ"ל:

ד"ה לימא תנן כו' מומחה ורואה כו' כצ"ל:

בא"ד דההיא ע"ב כר"מ כו' הצ"ל:

דף כ"ט ע"א גמרא ל"ק כאן בשכר הבאה ומילוי כו' אין לדקדק למה לא משני אידי ואידי בשכר הבאה ומילוי ובישראל דאינו מותר ליקח שכר בטילה אלא דוקא בבטילה דמוכח כדמשני בכתובות דק"ה גבי דיין והובא בתוספת הכא ומדלא משני הכי ש"מ דבישראל וה"ה בכהן שכר הבאה ומלוי מותר ליקח אפי' בלא בטילה דמוכח דרחמנא לא רמי' עליה וכ"כ רש"י התם בהדיא ובכהן שכר הזאה וקידוש אסור ליקח אפי' אגר בטילה דמוכח ולא דמי לדיין כי אתי דינא לקמי' לאו עלי' רמי' רחמנא דוקא לידון ואם הב"ד רוצים שיהא הוא דן מחויבים לו שכר בטלה דמוכח אבל הזאה וקדוש רמיה רחמנא על האי כהן דשייך בעבודה מ"ה אסור ליקח אפי' אגר בטלה דמוכח:

רש"י ד"ה אלא תם כו' כצ"ל:

ד"ה אע"פ שהוא ישראל ואפי' וזה כו' כצ"ל:

ד"ה בית הפרס כו' שייך לע"ב:

תוס' ד"ה הנוטל שכרו כו' באגר בטלה שרי הס"ד וכצ"ל. פי' והכא מיירי אגר דינא ומ"ה דיניו בטילים וכ"מ התם בכתובות ומ"ו מהרש"א גורם כפי שנדפס בצדו וקשה להולמו דהא בבטילה דמוכח שרי לגמרי ולא הוי מכוער:

ד"ה היכי אזיל כו' מאי בודקין אמר ר"י כו' כצ"ל:

בא"ד מערבין מערבין לכהן בבית הפרס כו' כצ"ל:

בא"ד בניפוח כן פרש"י בסוף פ"ב כו' כצ"ל:

בא"ד ומ"מ טמא לכל דבר כו' כצ"ל:

בא"ד ע"י ניפוח ואי אין מערבין כו' כצ"ל:

בא"ד משמע בהדי' מדפסיק במילתא דר"י דגרסינן מאי בודקין דאי אמתני' קאי ול"ג מאי בודקין לא היה כו' כצ"ל:

בא"ד ע"ב ושייך לכאן ע"י ניפוח וטמא וכן בעירוב אי אין מערבין כו' כצ"ל:

בא"ד ע"י ניפוח ואי מערבין כו' כצ"ל:

בא"ד אלא מדבריהם ושמא אי נמי כו' כצ"ל פי' אפילו בלא מצוה דאורייתא אלא מדרבנן שרי ע"י ניפוח. ותמי' לי על מ"ו מהרש"א שלא הרגיש בגירסא זו בא"ד אבדיקה דר"י קאי כו'. פי' כיון דבדיקה דמתני' איירי לשעבר ותני בודקין לשעבר לעוש' פסח אבל לא לאוכלי תרומה א"כ מאי קמבעיא ליה אלא ע"כ אבדיקה דר"י קאי דאמר בודקין להבא ע"י ניפוח וקמבעיא ליה אי מהני הך בדיקה נמי לאוכלי תרומה אבל לר"ת הוי איפכ' דבדיקה דר"י לכל מילי ה"ה לאוכלי תרומה אבל אמתני' דכבר בדק וקמבעי אי מהני אותה בדיקה לאוכלי תרומה אע"ג דלכתחלה לא מהני:

בא"ד לאחר שעבר ורב יהודא בא להשמיענו כו' כצ"ל. ועיין בר"ש בפי"ח ממס' אהלות דשם מפורש ג"כ דיבור זה בא"ד וכמה אמר רב ייבא חמוה דאשיין כו' וכצ"ל. פי' דהתם נמי ר' ייבא גופא בעי עד כמה ולא גמרא וה"נ ר"י בעי מאי בודקין:

ע"ב תוס' ד"ה כפועל בטל כו' שא"כ היה נוטל שכר לדון כו' כצ"ל בא"ד ואפי' לרבנן דאמרי טעינה בשכר לא אמרי אלא משום כו' כצ"ל:

בא"ד בגד בסלע אין אומרים לו קבל כו' כצ"ל בא"ד עליה סלע אלא כאותו שכר שאתה כו' כצ"ל:

בא"ד ואין כאן שום סברא ליטול כו' כצ"ל:

בא"ד התם לא הוה יהיבנא ליה אלא כפועל כו' כצ"ל:

בא"ד כמו שפירשתי ולא כמו שפירש רש"י ור"ח כלל כו' כצ"ל בא"ד היינו בין היה עוסק במלאכה כו' כצ"ל:

בא"ד מועטת לעולם נותן לו כפועל בטל ור"ש כו' כצ"ל:

בא"ד במלאכה קלה כזו כו' כצ"ל:

דף ל' ע"א גמרא אמר רבי אילעי מתני' כשראינוהו כו' ולר"א צרי' לפ' מחמור לחמור דהיינו משביעית למעשר וממעשר לשביעית לא חשדינן היינו דוקא כשראינוהו דהא אפי' מקל לחמור חשדינן כשלא ראינוהו אבל מחמור לקל חשדינן אפילו כשראינוהו ומשום הכי קתני במתניתין חשוד ע"ז וע"ז חשוד על הטהרות:

רש"י ד"ה גרו באמגוזי כו' ומכרן לבני כו' כצ"ל:

ד"ה הא חשיד כו' השביעית הס"ד:

תוס' ד"ה תרבא כו' וכמו במרא דפרזלא דבב"ק הס"ד וכצ"ל:

ד"ה מעשרות כו' אינו חושש לשאור ותבלין שבה כו' כצ"ל:

בא"ד נקיט טבל כו'. פירוש אבל מ"ש דמחולל על המעות לא שייך לשון טבל:

ד"ה הא חשוד כו' דלגופא לא איצטרך כו' פירוש ועל כרחך לדיוקא אתי הא חשוד חשוד ויש לדקדק מנ"ל דהאי דיוקא אתי לאשמעינן דילמא האי דיוקא אתי לאשמעינן דנאמן על שביעית אינו נאמן על הטהרות דליכא למימר דמילתא דפשיטא היא אפי' נאמן על החמור אינו נאמן על הקל הא ממתניתין משמע דוקא היכא דחשוד על החמור חשוד על הקל משמע היכא דאינו חשוד על החמור אינו חשוד נמי על הקל משום הכי אתי לאשמעינן דוקא היכא דנאמן על הקל טהרות נאמן על החמור שביעית אבל היכא דנאמן על החמור שביעית אינו נאמן על הקל טהרות ויש ליישב בדוחק:

ד"ה מתני' כשראינוה כו' ותימא דבסוף הניזקין כו' הא דלא הקשו בפשיטות ממתניתין דהא לר"א דמוקי מתניתין דוקא כשראינוהו משמע דסתם ע"ה חשוד אשביעית ובמתניתין תני החשוד על השביעית משמע דסתם ע"ה אינו חשוד וכן דייק ר"ת גופא ממתניתין דהכא בכתובות דכ"ד ע"א ד"ה שלי חדש כו' יש ליישב דממתניתין דהכא לא מצו להקשות לר"א כיון דאוקי מתני' דוקא כשראינוהו יש לומר דילמא לעולם סתם ע"ה נמי חשוד על השביעית והא דתני החשוד הא אתי לאשמעינן דוקא החשוד שראינוהו שחשוד על השביעית אין חשוד על המעשרות כשראינוהו שנוהג מעשר בצנעה אבל סתם ע"ה אף על גב דחשוד על השביעית אינו חשוד על המעשרות אף על גב דלא ראינוהו שנוהג מעשר בצנעא ה"ה החשוד על המעשרות אין חשוד נמי על השביעית כשראינוהו דוקא אבל סתם ע"ה כשראינוהו אינו חשוד על המעשרות וחשוד על השביעית אבל ממתני' דהתם הקשו שפיר דנקט ברישא המשאלת לאשה החשודה על השביעית כו' אבל לא תבור עמה כו' תלמוד לומר דאפילו במשאיל לסתם ע"ה נפהו כברה נמי לא יבור עמו משום שמסייע ידי ע"ע דחשוד על השביעית כנ"ל ודוק:

בא"ד אין לדקדק כלום כו' כצ"ל בא"ד א"נ בודאי חשוד כו' ולפ"ז שקטה נמי קו' התוספת על ר"א דהיכא דודאי חשוד על הטהרות חשוד נמי אשביעית אבל סתם ע"ה אע"ג דחשוד על דמאי כיון דלא חשוד ודאי רק ספק לא חשוד אשביעית:

ד"ה באתריה דר"י כו' בפרק המקבל כו' כצ"ל:

בא"ד ואינו רוצה ליתן פרוטה כו' כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה כבוד זקן האב והבן הס"ד. כוונת רש"י דס"ד כיון שאמר זקן בלשון יחיד דעל האב אמר כן ולא חש לכבוד הבן מ"ה פרש"י דעל האב והבן אמר כן דהטעם שאמר ר"י על האב שייך להבן והא דאמר בלשון יחיד דכבוד הבן הוא כבוד האב:

ד"ה צריכא לקבל כו' גרסינן הכי בבתחלה כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה וחכמים אומרים כו' אינו נחשד אלא כו' כצ"ל:

דף ל"א ע"א גמרא מאה תכתקי כו' כצ"ל:

שם דהא חזו ליה בימי כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה וכולן שחזרו כו' עולמות כו' בתוספתא דמסכת דמאי בפרק שני הס"ד והשאר יש למחוק וכצ"ל:

ד"ה קטר להו כו' ד' מאות תכתקי כסאות הד"א והס"ד:

ד"ה מפני שהוא ב"ד כו' שלא היה כו' כצ"ל:

ד"ה ונשאל כו' הא חזי ליה כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה וכולן שחזרו כו' אין מקבלין אותם ועוד דמשמע הכא דיש תקנה לע"ה שמקבל עליו כו' כצ"ל פי' דלעיל ד"ל ע"ב תני ע"ה שקיבל עליו דברי חברות ונחשד לד"א נחשד לכל התורה כולה משמעתא דלא נחשד מקבלין ועיין בתו' ע"א ע"ז ע"א:

בא"ד ולא בפרהסי' אמאי אין מקבלין אותו כיון דירא שמים בסתר כו' כצ"ל. ומ"ו מהרש"א גורס גירסא אחרינא ואינו מן הצורך:

בא"ד דברי חברות כו' נכרי שקבל כו' כצ"ל:

הדרן עלך עד כמה פרק פסולי המוקדשין תוס' ד"ה חוץ מן הבכור כדמוכח בפרק קמא כו' פי' מדדרש התם מקרא דבהמתך אתי למעוטי בכור ומעשר שאין נאכלין בתורת בהעתך ומביא ראיה ממתני' דהכי דתני חוץ מבכור ומעשר ע"כ מדאורייתא היא דבכור ומעשר שלל שמים היא ומ"ה אתי בהמתך לאפוקי בכור ומעשר דלאו בהמתך היא ומש"ה כתבו ושמא משום קרא נפקא כו':