צאן קדשים קמח

כצ"ל ועיין בתוספת במסכת נדה דמ"ד ע"ב ובע"א ד"מ ע"ב גירסא זו ותמיה לי על מ"ו מהרש"א שלא הרגיש בזה:

בא"ד אהלכתא דקי"ל כרבנן דלא חיישי למיעוטא כדמשמע בחולין כו' כצ"ל בא"ד אלא דרבנן החמירו כו' כצ"ל בא"ד ועוד שבכל מקום כו' פי' בלאו הכי יש להקל באבילות בא"ד דאי לא הא כו'. פירוש דגזרינן בהמה אטו אדם. בא"ד כשהוא בריא יבא לשוחטן כו' כצ"ל:

בא"ד לא נהרג אדם מעולם כו' כצ"ל. ועיין בתוספת דחולין די"א ע"ב ד"ה ליחוש כו':

דכ"א ע"א רש"י ד"ה איכא בינייהו כו' כי יהבת להו ל' דטינוף כו' כצ"ל:

ד"ה פי' אחר כו' כלומר בתוך השנה שהיא עצמה נולדה כו'. והקשה מ"ו מהרש"א דא"כ הגדייה תתעשר עם בנותיה ות"ק לא חשיב לה ותוספת הרגישו בזה כו' עכ"ל ונ"ל ליישב דלפי' אחר הת"ק נמי מיירי דהגדייה גופא מתעשרת עם בנותיה כמו שכתב רש"י בהדי' והכי פריך לעיל למה לי למיתני ג"ג תוליד חד מינייהו דהיינו הגדייה תלת דהוי ד' עם הגדייה ואינך תלת תרתי תרתי דהיינו כל חדא תרתי דהוי י' עם הגדיי' על ומשני איידי דאיכא חדא דהיינו הגדייה דלא סגי' בלא ג' תנא כו' ופריך ול"ל ג' כלל לילדה כולהו תרתי דהיינו הגדייה תרתי ואינך תרתי נמי תרתי דהוו ז' ואח"כ תיהדר איהי הגדייה ותוליד ג' בהדיהן דהוו נמי עשר' עם הגדייה ומדלא תני הכי לימא קסבר כו' כך מפרש רש"י לפירוש זה אבל תוספת כתבו ללשון ראשון דבין ת"ק ובין ר"ש לא איירי שעישרה בתוך שנתה שהוא עצמה נולדה רק בתוך אותה שנה שילדה הג' בנות ועיקר פירכ' דלעיל קאי על הבנות למה לי למתני שילדה הבנות ג"ג כנ"ל ודוק:

בא"ד מפרשים כההוא דלעיל גבי כו' כצ"ל, פי' בתוך שנתה ללידה שהיא עצמה נולדה בא"ד והשתא מצינו למימר דת"ק כו' פי' השתא דעיקר טעמא דת"ק דלא מצית היא למיהדר ולוולדי משום דס"ל כזעירא ולא נתעכב לידתה אלא יום או יומים בשנה האחרת לפי זה מצינן למימר דת"ק סבר דיולדת בתוך שנתה דהאי בתוך כו' בא"ד דתיהדר איהי ותלד בתוך שנתה הס"ד וכצ"ל. פי' כמו דמשכחת אצל הבנות שילדו לאחר ה' חדשים ביום האחרון ולא בעינן ה' חדשים שלימים דא"כ לא היו יולדות אלא עד למחר כמו שפרש"י לעיל ד"כ ע"א ד"ה לגמרי כו' ה"ה דמשכחת נמי גבי הגדייה דתיהדר ותלד ביום האחרון דהוי בתוך שנתה נ"ל ומ"ו מהרש"א מפרש בע"א ע"ש ואח"כ ד"ה לישנא אחרינא גדייה שילדה שלש בנות כו' כצ"ל והשאר יש למחוק:

בא"ד דאיכא ג' בכורות ותו לא כו' אין לדקדק לפי' אחר דלעיל דת"ק נמי מיירי שעישרה בתוך שנתה שנולדה והגדייה גופא מתעשרת עם בנותיה למה נקט שלש לשון נקבה דהא אם היו זכרים ואיכא ג' בכורות נמי פיישי עשר עם הגדיי' אפשר ליישב איידי דנקט גבי גדייה שלש לשון נקבה דלא סגי בלאו הכי תני בכולהו שלש לשון נקיבה כדמשני לפי' אחר דמ"ה תני בכולהו שלש איידי משום גדייה הכי נמי תני בכולהו לשון נקבה משום איידי דגדיה:

ד"ה כולן נכנסי' כו' והנך יכולין להיות נולדים עם בנות שלה כו' כצ"ל:

בא"ד דילדה כולהו בנות כו' כצ"ל:

ד"ה איכא בינייהו כו' דיום א' בשנה שנייה שלהן עדיין כו' פי' לגביהן הוי שנה שנייה דכבר עברו י"ב חדשים מעת שנולדו ואפ"ה מתעשרו יחד כיון דעדיין שנה לא כלתה שהיא מעוברת:

תוס' ד"ה לימא קסבר כו' דאפשר לה לחזור לילד כו' פי' בשנה מעוברת דאל"כ אינה יכולה לחזור ולילד תוך השנה שילדה:

בא"ד א"כ צריך ל' יום כו'. פירוש ואינה יכולה לחזור ולילד עם בנותיה אפי' בשנה מעוברת:

בא"ד בכ"ה באדר הס"ד פיר' שאם נולדה בכ"ה באדר שלמי אינהו ל' יום בכ"ו בניסן דבעינן ל' יום מעת לעת ובו ביום אפשר להתעבר וה' חדשים של עיבור שלמי כ"ו אלול ולא תלד עד למחר בכ"ז אלול כמו שפרש"י לעיל ד"כ ע"א דחדשי עיבור בעינן שלימי' נמצא כלת' שנתה משילדה בשנה מעוברת בכ"ז אב ולאחר יום או יומים בכ"ח באב או בכ"ט יכולה לחזור ולילד עם בנותיה דהוי קודם אלול כנ"ל ברור ונכון ומ"ו מהרש"א רוצה להגי"ה בכ"ח או בכ"ט באדר ומאריך שלא לצורך ע"ש:

ד"ה תנא קמא כו' דצריך למצוא הכל כו' כצ"ל בא"ד כ"ש יולדת והשתא כו' כצ"ל בא"ד א"ל אמרתי מעברת' והיא בעייא מילד ואנא כו' כצ"ל:

בא"ד ואני כן הפוחתה אינה פוחתת מימות הלבנה והמוספת אינה כו' כצ"ל. פירוש ימות הלבנה הם שנ"ד ימים וימות החמה הם שס"ה ימים ובאלו הי"א ימים שבין ימות החמה לימות הלבנה היא דרכה לילד וזאת לא הגיע לזה המספר ואין זמנה עדיין לילד בא"ד בקורות של אנטווינוס היתה עוברה והרביעי של בית רבי ממנה כו' כצ"ל. פי' ביקורת העדרים הבקר:

בא"ד ע"ב ויש מהן שילדו כו' כצ"ל:

בא"ד כלומר לאפלוגי כו' פי' בבהמה טהורה אין זמן ללידתה:

ע"ב רש"י ד"ה שכן גואל כו' קדשי' נפדין מום דקדישן במומן כו' כצ"ל:

ד"ה פשוט כו' כהונה דמעשר כו' כצ"ל ד"ה ארבעים יום כו' טומאה וטהרה ובציר כו' כצ"ל:

ד"ה אם לא הודיעו כו' בשנה מוכר כו' הד"א:

ד"ה אינה מטמאה כו' נימוק וקא פריך אמאי כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה אכילה כו' וקצת קשה הא מכלל כו' כצ"ל:

ד"ה העברה כו' כדאמרי' בפרק קמא גבי בהמה כו' כצ"ל ועיין לעיל דף י"ב ע"א ומה שציין בדפוס חדש ד"ה טעות הוא:

ד"ה בהמה גסה כו' כדי לפרסמה שנפטרה כו' והוי דלא אמרינן התם גבי מבכרת שהפילה שלי' יקבר משום פרסום לפרסם שנפטרה מן הבכורה משני תוס' במס' נדה דכ"ז ע"ב דהתם אין צריכא פרסום דהכל יודעי' שיש ולד בשליא:

בא"ד היו טעם דפרסום אלא כו' כצ"ל:

דף כ"ב ע"א רש"י ד"ה פתיחת הקבר כו' דטומאה בוקעת הוא והדין פתיחת הקבר כו' כצ"ל. פירוש דר"י אמר ברישא דמתני' שמשנפתח הקבר אין פנאי להלך פי' אינה יכול' לילך מבית לבית וקתני בסיפא לא אמרן אלא בנפל שעגול ראשו כפיקה אבל אם לא עגול ראשו כפיקה אע"פ שנפתח הקבר ויצא הולד לחוץ יכולה לילך וחיישינן שמא הוציא הולד ראשו בבית הראשון:

ד"ה וטהר ממ"נ דודאי מים כו'. פי' כדאמרינן לקמן דנחשדו ע"ה לערב מים:

בא"ד שנותן הכלי במקוה כו' כצ"ל:

ד"ה צמר כו' אותן הס"ד:

ד"ה אבל לתקן את הקדרה כו' כצ"ל:

בא"ד ורבין על הציר כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה רבי אליעזר כו' ואע"ג דממילתא דראב"י כו' כצ"ל:

ד"ה בצד העליון כו' כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה או תילוש כו' מכשירי' הס"ד ואח"כ ד"ה אותן חולין לרבי אלעזר כו' כצ"ל בא"ד או קליות אלא לר"א כו' הד"א וכצ"ל:

תוס' ד"ה יתיב ר"ד כו' מע"ל דקילא דייקינן בסמוך כו' כצ"ל בא"ד התם איירי בפסוק כו' כצ"ל:

בא"ד וההוא דשמא רבו כו'. פיר' הא דאמרינן במסכ' שבת דס"ה גבי שמואל דעביד לבנתיה ביומא דניסן מקוואות כו':

בא"ד כיון שיש הפסק כו'. פי' אמרי' קמא קמא בטילה:

בא"ד דאפי' בהפסק אמרי' כו' כצ"ל. פי' דאמרי' התם נותן סאה ונוטל סאה עד רובו וברובו מיהא מיפסל ולא אמרי' קמא קמא בטיל:

בא"ד ואיסור משהו דמתני' כו'. פי' דלא תקשה כיון דעד ששים קאמר דבטל א"כ מה חידוש אתי לאשמעינן שיהא בטל עד ס' ומשום הכי כתבו דקאי אמתני' דקתני יין ביין במשהו ואשמעינן הני מילי בהתירא לגו איסורא אבל באיסורא לגו היתירא היתירא קמא קמא בטל וכ"כ תוס' שם במס' ע"א בא"ד קאי והלשון ראשון ראשון בטל דיין נסך כו' כצ"ל:

בא"ד ונראה דמאן דאיתא ליה כו' כצ"ל בא"ד כ"כ שאין בהיתר ס' כו' פי' אבל ביין נסך אפי' אין ס' בהיתר רק רובו נגד י"נ בטל ברוב:

בא"ד עד עולם אסור כו' כצ"ל:

בא"ד בחלב לא אמרי' כו' כצ"ל:

בא"ד משום דאי אפשר לסוחטן אבל רבה מועיל כו' כצ"ל. פירוש בשאר איסורי' מועיל אם רבה ששים של היתר וקאי אדלעיל:

בא"ד דכ"ש טבל ולרבותא כו' כצ"ל:

בא"ד ומי פירות במקוה כו' כצ"ל. פי' כיון דהשתא דמסקו תוספ' עד ששים ולא עד רובא א"כ מי פירות דבטלי ברוב מנ"ל:

בא"ד עד ששים לא נפקא כו' כצ"ל:

בא"ד ר"ת שהיין מותר בהנאה כו' כצ"ל:

בא"ד ור"ת פסק שם דקיימא לן כרבין כו' כצ"ל:

בא"ד מחביות לבור לר' יצחק כו'. פי' דר"י דסבירא ליה דוקא אם אירע מצירצור קטן דלא נפיש עמודי' אמרינן קמא קמא בטל אבל מחביות דנפיש עמודיה לא וקאמר רבין דמודה ר"י דביטול על ידי מים מהני אפי' עירה מחביות וה"ה לרב דימא דסביר' ליה דוקא אם עירה מחביות אבל גיגית דנפיש עמודיה טפי מחביות לא וקאמר רבין דמודה ר"ד דביטול על ידי מים מהני אפי' בגיגית:

בא"ד מחביות דבר רבין כו' כצ"ל, פי' אע"ג דרבין תני ונפל שם קיתון של מים אפשר לומר דנפל מחביות גדול קיתון של מים לשם ובהא