צאן קדשים קמז

בא"ד כשהפקידו אצלו כו' כצ"ל:

בא"ד ולא הוי כספק הינוח כו' כצ"ל:

בא"ד כמו כן גבי כהן הס"ד וכצ"ל:

דף י"ט ע"א רש"י ד"ה יוצא דופן כו' בכור לזכרים ולא לרחמים והבא אחריו בכור לרחמים ולא ללידה שכבר יצא חמור כו' כצ"ל:

ד"ה אי בכור זכר כו' ולרחמים הס"ד ואח"כ ד"ה תלמוד לומר פטר רחם כו' והגיר והזרנך הס"ד ואח"כ ד"ה יכול אפי' יצא אחר יוצא דופן והלה יצא דרך רחם הס"ד ואח"כ ד"ה תלמוד לומר בכור דמשמע כו' למאי קאמר אי לזכרים כו' כצ"ל:

בא"ד שיצא דרך פטר כו' כצ"ל:

ד"ה וסיפא נסיב כו' לרחמים אלא דלא הוי כו' כצ"ל ד"ה לעולם בכור כו' כלומר בכור דקרא לכל כו' כצ"ל:

ד"ה הכי קאמר כו' וממילא אימעיט נמי כו' כצ"ל:

ד"ה רבינא כו' כלומר בכור דקרא כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה דהך שלא כו' רב אשי אייתי לקמיה כו' כצ"ל בא"ד כפרש"י בהא דאמרינן עבדי כו' כצ"ל עיין במסכת שבת די"א ע"א ובמסכת תענית די"ב ע"ב. ובמסכת סהנדרין דס"ה ע"ב פרש"י בע"א שהגיע לשליש שניו עיין שם:

ד"ה כיצד קדש כו' בדבר דק הנבלל בו כו' כצ"ל:

בא"ד ופרט גמור כמו בעלמא כו' כצ"ל:

בא"ד ובהך שמעתי' לאו לפרש כלל הצריך לפרט קא אתא אלא לפרושי פרט הצריך כו' כצ"ל:

ד"ה רישא לא כו' משום דהני בכור ליולדות בין לזכרים כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא זיל בתר רוב קטנים כו' כצ"ל:

שם זיל בתר רוב קטנות כו' כצ"ל רש"י ד"ה אי ס"ד בכור לד"א הוי בכור כו' כצ"ל:

בא"ד למעוטי דהא בכור לרחמים הוא דאיכא בכור לזכרים ליכא הס"ד וכצ"ל:

ד"ה אלא היכא כו' אלא חד ומסתברא כו' כצ"ל:

הדרן עלך הלוקח עובר פרתו פרק הלוקח בהמה רש"י ד"ה פוגעי' בערוה כו' באיסור אשת אח הס"ד וכצ"ל:

תוס' ד"ה פרה וחמור כו' אלא דאם איתא שילדה כו' כצ"ל:

בא"ד דבהדי' אמרינן כו'. אין לדקדק דתוספת מביאים ראי' מסוגי' דהתם והתם דמביא ראי' ממתני' דהכא דתוך שנים לא ילדה מנ"ל דילמא ילדה וטעמ' דתני' דאם איתא שילדה בשנה שנייה לא היתה חוזרת ויולדת בשלישי ומ"ה ודאי לכהן. אפשר ליישב דסוגיא דהתם סבירא ליה דגדולה ילדה בכל שנה כמו שפירש רש"י וע"כ טעמא דמתניתין דתוך שנים לא ילדה ד"ה ובגסה שליא כו' ותימא דהא תנן כו' כצ"ל:

ד"ה איש כתב כו' אבל קשה דאם כן לערבינהו וליתנהו בהדי אינך כו' כצ"ל:

בא"ד דרבי חייא מטי בה בשם רבי יונה דרבי מאיר כו' כצ"ל:

בא"ד משמע דכולה חד טעמא היא כו'. פי' גזרה חליצה אטו יבום:

בא"ד יפה אמרת שאין חולצין כו' ודירושלמי אין מזכיר כי אם טעם יבום ואין מיבמין את הקטנה שמא תמצא איילונית אבל טעמא דאין חולצין כו' כצ"ל. פי' כיון דרבנן אמרו לו יפה אמרת שאין חולצין איש כתב בפרשה ע"כ לאו חד טעמא הוא דגזרינן חליצה אטו יבום אלא משום איש:

בא"ד אטו איש כו'. פי' ושפיר אמרו רבנן לרבי מאיר איש כתב בפרשה וגזרינן אשה אטו איש בא"ד דהנהו ככולי עלמא כו' כצ"ל:

בא"ד והא דתנא תחלוץ כו'. פי' כיון דנקט פסולה אמאי תני תחלוץ משתגדיל ועיין בתוספת יבמות דק"ה ע"ב דמתרצו בע"א בא"ד קטן ואנפיליא כו' כצ"ל:

ד"ה קטן שמא ימצא כו' אי משתין ועושה כיפה כו' כצ"ל פי' משתין ואין עושה כיפה זה א' מסימני סריס וכיון דלא הוי סריס עד שיהא בכולו דחשיב התם והשתא דמשתין ועושה כיפה לא הוי סריס ויחלוץ וייבם:

ד"כ ע"א גמרא אבל אמרו סימן כו' כצ"ל:

שם בת ששה כו' פי' בת ששה חדשים:

רש"י ד"ה במאי קמיפלגי כו' אבל אמרו הס"ד:

ד"ה לחומרא כו' פשוט ודאי מכאן ואילך הילכך כו' כצ"ל:

ד"ה לגמרי היכא דלא כו' כצ"ל:

בא"ד דלא טניף בתוך ששה וטינפה בסוף כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ורבי יהושע כו' הוי המיעוט מיעוט דמיעוטא והכא איכא כו'. לכאורה יש להקשות קושית התוספת על המקשן מאי פריך והאמר רבא מחוורת' ר"י כרבי מאיר סבירא ליה דילמא שאני הכא דהוי מיעוט דמיעוטא ומודה ר' מאיר דלא חיישי' וע"פ שנוי דמשני תוס' אין מקום לקושי' זו:

ד"ה לקולא לא כו' ואפילו לכהן ינתן כו'. פירוש אע"ג דהוי קולא דאתי לידי חומרא דמוציאים מבע"ה ונותני' לכהן ואפילו הכי ינתן לכהן כיון דקרב על גבי מזבח:

ד"ה ואיבעית אימא כו' אפילו להקל דהיינו טעמא שלא ינתן לכהן כו' כצ"ל:

בא"ד ולא גזר שאר מקומות אטו אותו מקום כו'. פי' כמו שאוסר רבי מאיר כל הצלמים בהנאה ומפרש טעמא במסכת ע"א ד"מ ע"ב משום דבמקומו של ר"מ היו עובדים אותו פעם אחת בשנה ור"מ חייש למיעוטא גזר שאר מקומות אטו אותו מקום ה"נ הוי ליה למיגזר גבי גבינה אע"ג דבבית אונייקו גופא לא היה נשחטי' לע"א כ"א המיעוט ואי הוי גזרינן שאר מקומות אטו אותו מקום הוי מיעוטא דמיעוטא וכן מתרצו תוספת גופא התם מכל מקום דייקו הכא שפיר אי חייש רבי מאיר למיעוטא מדאורייתא ה"ל למגזר גבי גבינה מיעוטא דמיעוטא דשאר מקומות אטו מיעוטא דאותו מקום אלא על כרחך רבי מאיר לא חייש למיעוטא אלא מדרבנן ואותו מקום גופא דרבנן משום הכי לא גזר שאר מקומות דהוי גזירה לגזירה בא"ד הכי נמי בדאורייתא כו' כוונת התוספת ליישב השתא דאמרי' דר"מ לא חייש למיעוטא אלא מדרבנן ומחלק בין אפשר ללא אפשר אם כן היכא מחלק התם בין אפשר ללא אפשר אפי' באיסור דאורייתא ומביא ראיה מרבי מאיר מ"ה כתבו דע"כ אפילו באיסור דאורייתא יש לחלק וקי"ל:

בא"ד מדמטהר גבי תינוק כו' כצ"ל. עיין סוגיא זו במסכת חולין דף פ"ו ע"ב ובמסכת נדה די"ח ע"ב ובמסכת קדושין ד"פ ע"א:

ע"ב גמרא לא אמרי' יולדת למקוטעין והכא כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה לסברי' אמרי' כו' מאשה הס"ד ואח"כ ד"ה מקצת יום אחרון של גמר חדש חמישי לעבורה או של טינוף ויולד' בו ביום הס"ד ואח"כ ד"ה ה"ג לגמרי' לא אמרי' מקצת היום ככולו הילכך אפילו איתא לן דזעירי כו' הוי שנתו הס"ד ואח"כ ד"ה מאי איכא כו' כצ"ל:

ד"ה חלב פוטר כו' בבית ישראל ולא ראינוה יולדת כו' כצ"ל פירוש וליתא לן למיזל בתר רוב בהמות דמתעברות ויולדת תוך שנתה אפילו הכי אשמעינן דחלב פוטר דודאי טנפה:

ד"ה אלא איפוך כו' טינוף אין כאן כו' הד"א ד"ה אני ראיתי גדייה שמישרה כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה חלב פוטר כו' ואפילו לא קיימי לן כר"מ כו' כצ"ל:

בא"ד דלא קאמר היכא אכלינן בישרא כו'. פי' דאנן שפיר אכלינן והקשה מ"ו מהרש"א אמאי לא נימא בההיא דהיכא אכלינן בשרא דחזקה דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שלא נשחטה מסייעתו כו' ומיישבו ולענ"ד דלאו קושיא היא כלל בשלמא הכא מסייע החזקה למיעוטא דחזקה שלא ילדה ומיעוטא נמי חולבת אע"פ שאינה יולדת אבל התם החזקת איסור בחייה משום אבר מן החי מ"מ אינה מסייע למיעוטא לומר שבמקום נקב קשחט והא דהקשו לקמן הא דלא אמרי' סמוך מיעוטא דאין מומחי' לחזקה דבהמה כו' אע"ג דהתם נמי אין החזקה מסייע למיעוטא דאין מומחי' מ"מ מסייע לענין זה דשחיטת שאינה מומחי' לאו שחיטה היא כלל והוי כאלו היא בחייה ובחזקת איסור בא"ד להשיא את אשתו כו' פי' משום דאמרי' סמכינן מיעוטא דגוססי' חיים לחזקת אשת איש:

בא"ד וגם באתריה דרובא מסבלי כו' קאי על הא דלעיל מה שכתבו שהחמירו שם לכתחלה משום חומרא דא"א ע"ז כתבו גם באתריה דרובא מסבלי כו' נמי גזרו לכתחלה משום חומרא דא"א ומ"ו מהרש"א מיישב בע"א ע"ש בא"ד דיבמות ליכא חזקה בהדי כו'. פי' שלא היתה עומדת בחזקת זקוקה לייבם:

בא"ד שאדרבא העמד ולד בחזקת כו. פי' והך חזקה עדיפא טפי דאיכא בהדה חזקת ממון דלא מפקינן מיד הבעלים:

בא"ד משמע דר"י סבר כר"מ כו'. פי' דאמרי' התם דל"ט ע"ב הרי אלו אסורין למעוטי מאי וקאמר לרבי יוחנן למעוטי מורייס וגבינות בית אונייקי דאסורים אפילו בהנאה וסתמא כרבי מאיר ע"כ משמע דר"י כר"מ ס"ל ומ"ו מהרש"א מפרש בע"א ומתוך פירושו הקשה קושיא על תוס' ותמי' לי שנעלם ממנו סוגיא דהתם ולפי זה לאו קושיא היא ע"ש גם ראיתי בדפוס חדש נדפס בצדו נ"א ושבוש הוא בא"ד דלעולם בעיקר מילתיה דרשב"ג כו' כצ"ל ועיין בהרא"ש:

בא"ד דמשמע דפטר מטעם כו' כצ"ל בא"ד ולפ"ז אפשר דרשב"ג סובר כו' כצ"ל בא"ד ספיקא הוי ומפרש בפרק רבי אלעזר אם לא הביא אפי' נפל מן הגג כו'