צאן קדשים קמו

וכ"ה בס"י בא"ד דין חיה ולהכי כתיב אך לחייב כו' כצ"ל בא"ד היכי דמי אי דאיעבר כו' כצ"ל:

ד"ה רק את דמו כו' דריש להו במכילתא למילתא אחריתא הס"ד וכצ"ל וכ"ה בס"י:

ד"ה ואהני קרא כו' כיון דהדריה קרא הדרי' לגמרי אף לכרת כו' כצ"ל. בא"ד ואיל ומפקיע כו' כנ"ל בא"ד אלא אמרינן כו כצ"ל:

וצריך לחלק כו' עיין בתוספת במסכת חולין דצ"ט ע"א ד"ה רבא אמר בדצ"ח ע"ב מה שמחלקו בע"ז. בא"ד נמי קשה על מה דאמרינן טעמו ולא ממשו אסור דילפינן מגיעולי כותיים ואין לוקים עליו דכיון דאישתרי דטעם לפגם כמו נבלה מסרחת כי הדר אסר גיעול כותיים במדין איסור' בעלמא איכא ולא מלקות ואינו נראה דאיכ' למימר כו' כצ"ל ועיין בתוספת שם ובמסכת ע"א דס"א ע"ב:

ע"ב גמרא להאכילן לכלבים וולדן וחלבן כו' כצ"ל והשאר יש למחוק. ואי לאו דמסתפינ' ה"א להגי"ה הכי להאכילן לכלבים אבל גיזה וחלב דהנאה מחיים ה"נ דאסר ועיין ברש"י במסכת תמורה דל"א ע"א:

רש"י ד"ה לא אלימי כו' קדושתן בפדיון אמן כו' כצ"ל:

ד"ה אמר רבי לוי כו' בחמשה לאוין ובקדם הקדישו כו' כצ"ל. בא"ד ולא גזרינן כיון דאסרת כו' כצ"ל והשאר יש למחוק בא"ד פדיונן לא אתי לדחינהו הס"ד וכצ"ל ד"ה אינו סופג את הארבעים כו' דכי כתיב' לא תגוז אקדשי' גמורי' כו' לפ"ז הא דכתב רש"י לעיל דמ"ה לא גזרינן גבי קדם מומן להקדישן משום מילתא דלא שכיח הוא אינו מן הצורך דבלא"ה לא גזרינן שמא יגדל עדרים ואתו בהו לידי גיזה ועבודה כיון דלכא אלא איסורא מדרבנן וק"ל. תוס' ד"ה מה בכור כו' במעי אמו דלמ"ד כו' כצ"ל:

דף ט"ז ע"א גמרא מיפרקא לכל זבח שירצה כו' כצ"ל רש"י ד"ה לאתויי חלבו כו' ועוד בסיפא קתני כו' כצ"ל ד"ה הא בעלי כו' אותן שנתעברו כו' כצ"ל ד"ה והשוחטן בחוץ פטור אסיפא דברייתא דלעיל אקדשים כו' כצ"ל בא"ד אלא על דבר המתקבל כו' כצ"ל:

בא"ד בפ' פרת חטאת כו' כצ"ל:

ד"ה ואליבא דרבי עקיבא כו' דוק דעפעפיים על העין כו' כצ"ל בא"ד העפעפים העליון כנגד הרקיע כו' כצ"ל:

בא"ד והשחור שבו כו' איתא בזוהר שהשחור שבעין היא דוגמת לשכות ועזרות ובת עין שחור יוצא ממנו הוא נגד בית ק"ק שמשם יוצא האורה לעולם עיין פ' ויקרא ופ' שלח לך:

ד"ה לאו ליכא כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ותמורתו של אחד כו' אבל תמורה קדושה בה היא כו' כצ"ל בא"ד והא איצטרך קרא כו'. והא דהקשו לעיל מ"ש מולדות דלמא שאני תמורה דגלי קרא ממעלי הגרה י"ל דהכי הקשו מ"ש מולדות דילפינן מצבי ואיל ותמורה ממעלי הגרה דלמא ממעלי גרה אתי נמי לולדות:

בא"ד וטמא הוא דקרא היינו ימתן כו' כצ"ל. ד"ה אלא כי כו' וטמא הוא היינו כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא פטורי' שאחריותן לנכרים כו' כצ"ל שם פטורה מן הבכורה פיסקא ולדותיהן פטורים אמר רב הונא כו'. והשאר יש למחוק דקאי ארישא וכפרש"י שם למיתפש בנה הוי כמו כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה וולדותהן כו' יד נכרי באמצע הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ולדי ולדות כו' בכורות דהיינו רביעית כו' כצ"ל בא"ד ברזל ינתנו לכהן הס"ד וכצ"ל:

ד"ה העמיד וולדות כו' עד אותו זמן עצמו והשתא אלימא כו' הד"א וכצ"ל:

ד"ה דמקבל קיימא כו' שקיל להו דאי ברשותי' דמרה קיימי כו' כצ"ל ד"ה אמר רב הונא כו' כדפרישי' במתני כו' כצ"ל:

ד"ה והא קמ"ל כו' כיון שהוחזק כח נכרי כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה העמידה כו' דמים וכפירושו משמע בגמ' כו' כצ"ל ודיבור זה שייך לע"ב:

ד"ה אין מקבלין כו' פרש"י כל האחריות נכסים על המקבל ושם אותה כו' כצ"ל:

בא"ד לתת בכל שנה ושנה דבר קצוב כו' כצ"ל בא"ד דהיינו ריבית קצוצה ותני רישא ההיא דחנווני שהוא כו' כצ"ל והשאר יש למחוק ועיין בתוספת ב"מ ד"ע ע"ב ד"ה אין מקבלים כו' בא"ד דאיכא תיוהא שנופל כו' כצ"ל בא"ד רבית דאורייתא דלאו בתורת כו' כצ"ל:

בא"ד כמו בתי ערי חומה כו' עיין במס' ערכין דל"א תוספת ד"ה דתני' כו' בא"ד ואתה מעל' לי שכר סלע מכל אחת כו' כצ"ל:

ד"ה טעמא דהעמיד כו' שנפרש הן היינו וולד וולדות וולדותיהן היינו וולד וולדי ולדותיהן פטורין כו' כצ"ל:

בא"ד במתני לאו ממש כו' כצ"ל:

דף י"ז ע"א רש"י ד"ה היינו דקאמר כו' אסורין לעולם ואצטריך כו' כצ"ל בא"ד אפילו ולדי ולדי וולדות פטורין כו' כצ"ל:

בא"ד ומחייב בוולדי וולדי וולדות כו' כצ"ל ד"ה אימא הן כו' אחרים הס"ד:

ד"ה חוששי' לזרע כו' אם שחט אותו ובתו חייב כו' כצ"ל:

ד"ה אין חוששי' בעז בת רחל ושחט כו' כצ"ל:

ד"ה ברחל בת רחל בת עז וגבי עז כו' כצ"ל:

ד"ה ואיבעית אימא ברחל בת כו' כצ"ל ד"ה הני מילי אלא לאמו ואמו גופה הוי נדמה כו' פי' דהוי תרתי לרעות' שאינו דומה לאמו אלא לאם אמו וע"כ אמו גופה נמי אינו דומה לאמו:

ד"ה והשני שנשאר כו' לפיכך נמי יאכל במומו:

תוס' ד"ה ולית ליה כו' דממעטינן שער עזים כו'. עיין בחולין דקל"ז ע"א ד"ה ברחל שילדה כו' ומיהו האי דפריך כו' כצ"ל ע"ב רש"י ד"ה חוגרו למזבח באמצע גובהו הס"ד ואח"כ ד"ה הא קיהיב כו' כצ"ל וכ"ה בס"י ד"ה שאני התם דא מר רחמנא כו' דמצותו למיעבד ניח' לי כו' הא דלא משני גבי חוט הסיקרא נמי דרחמנא אמר עביד כו' יש ליישב דחוט של סיקרא דחוגרו באמצע ילפינן בזבחים דנ"ג ע"א מדכתיב והיתה הרשת עד חצי המזבח משמע דקפיד רחמנא דוקא עד חצי המזבח מ"ה משני דמרווח בה פורת':

ד"ה אפשר לצמצם ולמדוד יפה וכיוונו ששתיהן קרובות כו' כצ"ל בא"ד טורפות דאי אי איפשר כו' כצ"ל תוס' ד"ה זכר ונקבה כו' איצאו שני ראשים כאחד כו' כצ"ל:

בא"ד והוא דרך מרגלותיה כו' אפ"ה הקשו תוספת לעיל ד"ט ע"א שפיר דהתם קאמר מין במינו אינו חוצץ ומכ"ש אי יצא דרך מרגלותיה דאינו חוצץ ד"ה אפשר לצמצם כו' היכא פשוט דאפשר לצמצם ממכוון כו' כצ"ל בא"ד בידי שמים פעמים שנמצא בו כו' כצ"ל בא"ד מיבעי' לן ופשיט ליה מנמצא מכוון כו' כצ"ל:

בא"ד לצמצם ואפי' בידי אדם ומתוך כו' כצ"ל בא"ד לכל הפחות בידי אדם כו' פי' דאל"כ מ"ט מאן דשרי דילמא אפי' מחצה אין כאן וע"ז כתבו ואין לומר דקרי פריץ כעומד כשדומה לנו שהם שווים ומ"ה שרי א"כ תיפוק למאן דאסור דטעם דלא אמרינן כשדומה לנו שהם שווים ושמא שייר רובא ול"ל טעם דרחמנא אמר למשה כו' בא"ד אליבא דר' יוחנן כו' כצ"ל בא"ד לא אמרן אלא במבוי ח' אבל במבוי ז' ניתר בעומד כו' כצ"ל:

בא"ד דאם כן אין בלחי ד' אמות כו' כצ"ל בא"ד למדוד ומזה אין להקשות כו' כצ"ל בא"ד שהפרוץ כעומד משום דאימא עומד מרובה ואם ת"ל שהם שווים רחמנא אמור לא תפרוץ רובא ומאן דאסר משום דאימא פרוץ מרובה ואם ת"ל שהם כו' כצ"ל:

בא"ד דבין פרוץ נפיש בין כו' כצ"ל:

בא"ד ומהאי דפריך בההיא שמעתא דפרוץ כו' קאי על, שמעתי' דמס' סוכה דט"ו ע"ב ועיין שם כל הדיבור הזה בא"ד אי אפשר לצמצם דעלמא כו' כצ"ל:

בא"ד כמו שפירשתי שם כו' כצ"ל בא"ד דדל קריאת שם כו' כצ"ל בא"ד כיון דאי אפשר לצמצם אינו קדוש אלא מחמת דיבורו הס"ד וכצ"ל אע"ג דכתבו לעיל כיון דאין לברר ולהכיר לא דמי לד' לקרא עשירי עשירי ולי"א עשירי ושניהם קדושי' מ"מ פריך מבתרא כיון דאינו בזא"ז דף י"ח ע"א רש"י ד"ה מאי הוי עלה אליבא דרבנן הס"ד ואח"כ ד"ה שתי עגלות דאפשר כו' קרובות הס"ד ואח"כ ד"ה והא משמנים כו' שיפה השמן מחבירו כו' כצ"ל. ד"ה בספק בכור כו' לא בא חליפיו ליד כו' כצ"ל ד"ה בספק מעשר כו' שייך למע"ל לבעלים הס"ד ואח"כ ד"ה ספק מעשר אין כהן כו' כצ"ל בא"ד דמעשר קרב שלמים כו' אע"ג דבשלמים איכא חזה ושוק ויש לכהן לבא עליו ממ"נ מ"מ איכא למימר זיל הכי קמדחי ליה אבל במתנות זרוע לחיים וקיבה ממ"נ הוא שלו דהא אי בכור כולי' שלו ובכלל המתנות:

ע"ב גמרא ביד כהן אין חליפי' כו' כצ"ל שם מת אחד מהן ר"ש אומר יחלקו כו' פיסקא שם ר"ע אומר המע"ה כו' פיסקא:

רש"י ד"ה כל שחליפיו כו' אי אמרת כו' ר' יוסי לגמרי' דהואיל כו' כצ"ל בא"ד נמי מה"ט אפשר דפוטר כו' כצ"ל ד"ה שמניח רועה אותה אחת הנשארת בין שניהם כו' כצ"ל ד"ה שחליפיו ביד כהן כו' פטור האחר מן כו' כצ"ל:

ד"ה אימא מודה ליה לר' טרפון כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה שמניח רועה כו' ואזלי והאמר ר' אבא כו' כצ"ל: