צאן קדשים קמה

בא"ד בירושלמי ביש קנין ואין קנין פליגי לטעמי' דלא כו' כצ"ל. בא"ד ובפרק השואל קסבר יש קנין כו' כצ"ל ע"ש דק"א ע"א בא"ד וההיא דע"א יש מפרשין הפקעה בענין אחר הס"ד וכצ"ל וע"ש בתוס' דכ"א ע"א:

דף י"ב ע"א רש"י ד"ה מפני שהוא שה דבין רחל ובין תיש כו' כצ"ל ד"ה או דלמא כו' וכל שרי הס"ד ואח"כ ד"ה בן פקועה כו' דופן הס"ד ואח"כ ד"ה שה מאי כו' נינהו הס"ד ואח"כ ד"ה בכלאים כו' בכלאים הס"ד וכצ"ל:

ד"ה אי לבכורה כו' בכלאים כו' כצ"ל:

ד"ה אין איסור כו' ועבודה הס"ד:

תוס' ד"ה ר"א מתיר כו' דאמר לר"א דמתיר בכלאים שה דאינו אלא להוציא כו' כצ"ל:

בא"ד אלמא דר"א פליג על ר' אלעזר כו' פי' כיון דר' אליעזר מתיר לעיל ד"ז טמא שנולד מן הטהור ועיבורו מן הטמא דלא כר"י ע"כ פליג נמי אר"א וס"ל דשה אתי להוציא את הכלאים מ"ה גרסי' הכא ר' אלעזר:

ד"ה קמ"ל כו' אחת מקדשים כו' כצ"ל בא"ד עד שיהא הוא שור ובכורו כו' כצ"ל אע"ג דהוי למד מן הלמד דדבר הלמד בג"ש למידי' בג"ש כדאמרי' בפ' איזהו מקומן ד"נ ע"א ד"ה מה צבי כו' וא"ת הכא עבדינן כל הנך דרשות ובפ' כל הפסולי' כו' כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה לשריפה כו' לגבוה הס"ד ואח"כ ד"ה ואמי מיחייב כו' בחלה הס"ד ואח"כ ד"ה בת שריפה היא דחלה טמאה אין לה תקנה כו' חייב מיתה הס"ד ואח"כ ד"ה לדורותיכם כו' כצ"ל:

ד"ה התם גבי חלה כו' נטמאת הס"ד ואח"כ ד"ה פדאו בפניו דאינו רשאי לקיימו אפילו שעה אחת הס"ד וכצ"ל וכ"ה בס"י. ד"ה לפדיה הקשתיו בכור בהמה כו' כצ"ל ד"ה והאתמר כו' לנחלה הס"ד:

תוס' ד"ה ודאי לא תיבעי לך לאכילה אמר רחמנא ולא כו' כצ"ל:

ד"ה הכא עיקר כו' לגבי מזבח ומשני אמר קרא לדורותיכם וי"ל כו' כצ"ל בא"ד אלא בפירות שביעית כו' כצ"ל ד"ה לאו אתמר כו' מעשיו אין בנו פדוי לשון כו' כצ"ל:

הדרן עלך הלוקח עובר חמורו פרק הלוקח עובר פרתו דף י"ג ע"א תוס' ד"ה מיד עמיתך כו' נכרי בחזקה דחזקה כו' כצ"ל. ושאר יש למחוק דהא כתב לעיל דשטר בנכרים לא שייך:

בא"ד בסמוך דרשינן איפכא כו' כצ"ל ד"ה אימא לנכרי כו' לא הוה מוקמינן ליה בחליפין והא דקאמר אף נכרי נמי בחדא לאו בחליפי' מיירי שזה קנין חדש אלא בקנין ששוה בנכרי ובישראל כגון כסף או משיכה כדאמרי' לעיל הס"ד וכצ"ל וכ"ה בס"י. פירוש כיון דכתבו דאי לא אשכחן כסף או משיכה בנכרי לא הוה מוקמינן בחליפין לפ"ז השתא דאשכחן כסף בנכרי אשכחן נמי חליפין מ"ה כתבו דזה קנין חדש אבל משיכה וכסף שוה בנכרי ובישראל דאע"ג דישראל במשיכה אשכחן נמי כסף שזה נותן מעות וזה מושך כמו שכתבו תוספת לעיל נ"ל. ומ"ו מהרש"א מגיה ועי"ל ודבריו אינם מובנים לי היאך יתרצו הקושיא בזה ואינו מן הצורך לשבש כל הגירסאות:

ד"ה אם גופו כו' והלכה כר"י כו'. פירוש דאמר דבר תורה מעות קונה ועיין דבור זה בקדושין די"ד ע"ב:

ע"ב רש"י ד"ה לאמימר כו' ע"כ שייך למע"ל:

ד"ה הניחא כו' וקם לו וגמר הדיוט כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה דבר תורה כו' כסף מבהדיוט ובהדיוט דאפשר במשיכה לא יהא קנין אחר ועוד נראה לר"י דמקרא כו' כצ"ל:

בא"ד שפיר דדרשינן כו' כצ"ל:

בא"ד ולא בכותי כדפרשתי לעיל כו' כצ"ל וכ"ה בס"י. ומ"ו מהרש"א גורס ולא כדפרשתי ואיני יודע למה דהאי כדפרשתי קאי דחליפין אינו קונה בכותיים וכ"כ תוספת לעיל:

ד"ה כמאן דאמר כו' וא"ת וגזל הכותי היכי שרי כו'. פירוש דבזמן שהם תחת ידך לכ"ע שרי וילפינן במסכת ב"ק דף קי"ג ע"ב:

בא"ד שנים שעברו משנת היובל וי"ל כו' כצ"ל ותוספת אזלי לשיטתייהו דמפרשי וחשב עם קונהו היינו שלא יבא עליו בעקיפין ויטעה את הכותי ויתן לו פחות ממה שנתן לו דמשמע דאפילו טעות כותי אסור מכ"ש ג"ל אבל לפרש"י דמפרש שלא יניח הכותי לכפול ולהוסיף לתבוע מה שלא נתן לו כו' לא קשיא מידי ועיין בפ"ק שם ע"ב בתוספ' ד"ה יכול יגלום עליו כו' ד"ה ואי אמרת כו' עיין דיבור זה שם ותבין:

ד"ה הכי קאמר כו' וזולא שייך מי שפרע כו' כצ"ל:

בא"ד ואביי לא חייש כו' פי' מ"ה ס"ל אי לא משך לא נאסר:

בא"ד כדפירשנו ליכא נמי משום מחוסרי אמנה בישראל טפי מבכותיים הס"ד וכצ"ל וכ"ה בס"י. ור"ל אפי' בישראל ליכא משום מחוסרי אמנה ומכ"ש בנכרים ומ"ו מהרש"א גורס גירס' שלפנינו ואינו מן הצורך:

ד"ה רב אשי כו' דפסיק רבא כו' כצ"ל. בא"ד מדר' יוחנן מההיא דבן נח כו' כצ"ל:

בא"ד בר מתלת כו'. פי' ואם הוה סובר רבא כר"ל במשיכה א"כ ה"ל למיחשביה התם בא"ד דתני' כוותיה כו' פי' מ"ה לא חש למיחשביה בא"ד קאמר רבא הני תלת כו' כצ"ל בא"ד כריש לקיש ר' יוחנן סבר כתנא דמתני' כו' כצ"ל פירוש ומתני' עדיפא מברייתא אע"ג דבבריית' תניא כוותיה דר"ל הלכה כר"י דס"ל כתנא דמתני' ועיין בתוספ' בע"א שם ע"ב בא"ד גברא רבה כרב יהודא ליכא הכא כו' כצ"ל בא"ד כרבי יוחנן ס"ל ואפשר דדריש לעמיתך ולנכרי בכסף ולעמיתך כו' כצ"ל וקאי על ר"ח דגרסי' רב חסדא:

דף י"ד ע"א גמרא נולד להן מום קבוע ונפדו כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה ואין יוצאים כו' אסורין בגיזה כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה והני מילי כו' שייך לעיל לע"ב תימא דומיא דישראל כו' כצ"ל בא"ד הוה דומה לדמי ע"א כו' כצ"ל:

ד"ה כל הקדשים כו' ומשני בזיא מילתא טפי שביק תמים ומקדשי בעלי כו' כצ"ל:

ד"ה קדושת דמים כו' כקדושת הגוף כו' כצ"ל. ע"ב רש"י ד"ה וקא דייק הש"ס טעמא דלא בעי מום כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה הקדיש זכר כו' לר' אליעזר נמי כו'. פי' דר"א נמי ס"ל בנקבות כר"י דימכרו לצרכי שלמי' ואינה קדוש' קדושת הגוף בא"ד ולפי מה שהיה כו' כצ"ל:

בא"ד מידי ממתני' דשקלים כו' כצ"ל:

ד"ה גמר העברה מצי למילף תחת תחת מקדשים כו' כצ"ל. ולענ"ד ע"כ איכא שום פירכ' דלא מצי למילף מעשר בג"ש תחת תחת מקדשים דאי מצי למילף מעשר בג"ש מקדשי' קשה פסח או עור לא תזבחנו גבי בכור ל"ל נילף העברה העברה ממעשר ולא הוי למד מן הלמד דדבר בג"ש ילמד בג"ש כדאמרי' בזבחים דף נ' ע"א:

ד"ה הקישן הכתוב כו' נפקא שפיר שמקיש תמורת וולדות כו' כצ"ל ד"ה טוב ברע כו' דאמר ק"ו על בת בתו ענש כו' כצ"ל:

בא"ד טפי מרבא דלרבא לא גמרינן מהדדי ולגבי אחותו כו' כצ"ל:

בא"ד ולא חשיבי ליה גלויי מילתא בעלמא כו'. פירוש ושביק התם מילתא דאביי דחשיבי גלויי מילתא ותפסינן כרבא דלא חשיבי גלויי מילתא והוי איפכא מהכא ובזה שקט' תמיה' מ"ו מהרש"א דהניח בצ"ע עיין שם:

ד"ה ומודה ר"ש כו' כריש לקיש דלרבנן כו' כצ"ל:

בא"ד ניחא דמודה לרבנן כו' פירוש אע"ג דפליג וס"ל דקדשי מזבח הוי בכלל העמדה והערכה מודה בב"מ מעיקרו דלא בעינן העמדה והערכה:

בא"ד טעמא דמתני' כו'. פי' הא דקתני בסיפא ואם מתו יקברו:

בא"ד דאין פודין קדשים לאכילת כלבים כו' כצ"ל בא"ד דפליג אמתני' כו'. פי' וס"ל דבקדשי מזבח אפי' בב"מ מעיקרו בעינן העמדה והערכה:

בא"ד והא דנקט ר"ש כו'. פירוש כיון דלרבנן נמי קדשי מזבח בכלל העמדה והערכה לר"י נמי איכא למיטעי דפליגי אמתני' כמו לר"ש ה"ל לאשמעינן דמודו רבנן:

בא"ד וע"כ כי כתיב' העמדה כו' פי' ואיכא למיטעי טפי דאפי' בב"מ מעיקרו בעינא:

בא"ד דמצי למימר כמו שאומר כו' כצ"ל. פי' דלרבנן קדשי מזבח לא הי' בכלל:

דף ט"ו ע"א רש"י ד"ה דתנן רבי שמעון כו' אע"ג דקדשי מזבח הם דאגב שהקדישן למזבח מקדישין תמימים וממאי דתנא כו' כצ"ל בא"ד גבי קדם הקדישן את מומן ואם מתו יקברו הס"ד וכצ"ל והשאר שייך לעיל ד"ה הכי נמי כו' מודו הס"ד וע"כ שייך לעמוד מע"ל:

ד"ה רב לא כו' בדק הבית כו' הלכך כו' הד"א ד"ה דקתני בסיפא כו' יקברו ש"מ דקדשי כו' כצ"ל:

ד"ה ניתני אם כו' והערכה הס"ד ואח"כ ד"ה כר' יוחנן כו' כצ"ל ותיב"ת דלא יש למחוק ד"ה אך ולא או"ב כו' דאי אמרינן איפכא לא מדמינן להו כו' ויש לדקדק לפ"ז אך ל"ל דליכא למימר דאי לאו אך סד"א דהיקיש' אתי למיפטר מבכורה ומתנו' ומאותו ואת בנו ולמישרי חלבו לא מדמינן להו לא לקדשי' ולא לחולין ויש ליישב בדוחק:

תוס' ד"ה מה צבי כו' עוד מפרש התם חד לדכר' יצחק כו' כצ"ל בא"ד דמתיר אפי' לנכרים כו' כצ"ל בא"ד כל חיה ואיל לכדרב מרי דמה צבי ואיל אין פודין ודבעי למידרש בסמוך דחלבו ואותו ואת בנו מותר אי לאו אך היינו מצבי ואיל כו' כצ"ל