צאן קדשים קמד

כו' כצ"ל:

ד"ה זכר ונקבה כו' לפי מה שפירשתי לעיל דנקבה חוצצת כו' כצ"ל. פי' בשלמא לרבנן אפשר לומר דס"ל דאין חילוק בין אחותו לאחיו והתם דברכתו אחותו והוציאו דברכתו כולו והכא מקצת פנוי דאי אפשר לצמצם איכא למימר טפי דאינו חוצץ כשנוי' קמא דלעיל אבל לר"י הגלילי דאפשר לצמצם ע"כ צריך לחלק בין אחיו לאחותו ונקבה חוצצת הקשו שפיר ובזה שקטה קושית מהרש"א מה שהניחו בצ"ע כנ"ל ברור ודוק:

ד"ה ושתי חמוריו כו' כדפרשתי לעיל בפירקין כו' כצ"ל דף ד' ע"ב בא"ד לא תלינן להעמיד הממון בחזקת בעלים שהאח' טנפה כו'. הקשה מ"ו מהרש"א הכא נמי איכא למימר הכי מהאי טעמא דצריכא ויש ליישב ודוק עכ"ל ונ"ל ליישב דמהכא ליכא למישמע דלא תלינא להעמיד הממון בחזקת הבעלים דאפשר לפרש דמיירי דידעינן בבירור שכל אחת ילדה זכר ואפ"ה איצטריך לאשמעינן דנותן שני טלאים לכהן ואין פודה וחוזר ופודה אבל לקמן דליכא למימר הכי ע"כ הא אתי לאשמעי' ואין לדקדק דמסיפא דהכא שמעי' דלא תלינן להעמיד הממון בחזקת בעלים שהאחת טנפה דהא קתני אחת ביכרה ואחת שלא ביכרה וילדה ב' זכרים נותן טלה אח' לכהן ולא תלינן שהאחת שלא ביכרה טנפה ונימוח הולד ואחת שביכרה ילדה ב' זכרים ויש ליישב דאפ"ה ניחא ליה לתנא לאשמעי' בבהמה טהורה נמי דלא תלינן בהכי וסיפא דלקמן אחת ביכרה כו' נקט משום פלוגתא דר"ט ור"ע. אבל צ"ע לר"י הגלילי דס"ל דאפי' אחת ילדה ב' זכרים שניהם לכהן דאפשר לצמצם לפ"ז לקמן מאי אתי לאשמעי' דלא חיישי' לטנפה ואחת ילדה שניהם דהא אפי' אחת ילדה שנים שניהם לכהן וצ"ע ולתירוץ שני שכתבו דניחא ליה לפרש כל גוונא ניחא נמי לר"י הגלילי ודוק:

בא"ד ונקבה נותן הזכר לכהן כו' כצ"ל:

ד"ה שתי זכרים כו' לכאורה מוכח דמפריש טלה א' מספק לעצמו וכן לקמן כו' כצ"ל בא"ד וא' לכהן משום דקדושת כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא חציצה מיהא איכא כו'. פי' ולא לפטור לגמרי פריך דמ"מ איכא למיחש שמא יצא כולה ראשונה כמ"ש תוס' לעיל כיון דלא ראינו לא שכיח אלא דפריך דיפריש טלה לעצמו נ"ל. שם ומקדשה כהך דביני כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה בשוויו לא אמרי' דלא חמיר מהקדישות הס"ד. פי' דלא אמרינן דהקפידה תורה דוקא בשה ובשוויו דלא חמיר מהקדש דפודין בכל מין בשויו אלא דקאמר דהקפידה תורה בשה ואפי' שלא בשוויו:

ד"ה במזיד כו' קודש כו' הד"א:

ד"ה ושור הנסקל כו' ופטר חמור ששחטו לנכרי כו' כצ"ל:

בא"ד דנבילה היא איכא למימר כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ותנן ר"י כו' משמע הכא דמקודשת כו'. פי' דאשה מקודשת אפילו בגבולין אלמא דממון הדיוט הוא מדקתני ועולה ואוכלתו בירושלים ע"כ בגבולי' איירי. וראיתי בדפוס חדש נדפס בצדו נ"א אינו מקודשת ור"ל דהאי מקודשת קאי על מעשר שני וטעות הוא לשבש כל הגרסאות:

בא"ד לירושלים והא דאמרי' בסוף חלק בגבולין כו' כצ"ל:

בא"ד וכן בעיר הנדחת לאו כו' כצ"ל. פי' אם היה מעשר שני בע"ה:

ד"ה מכל האוכל כו' אשר יאכל כתיב משמע שפיר כו' כצ"ל. פי' דמכל אתי אפי' אסור באכילה ע"כ לא ממעט אלא איסור הנאה:

דף י' ע"א רש"י ד"ה צריכה מחשבה לטמא כו' הד"א:

ד"ה בכפרים כו' פחות מכזית נבלה דאין כו' כצ"ל:

ד"ה ואינה צריכה כו' חמורה בעוד שהיה כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה מה להלן כו' לא תבשל לית ליה ק"ו ומאן דדריש ליה מקדש אית ליה ק"ו וא"ת תיפוק ליה איסור הנאה כו' כצ"ל וכן הגירסא בס"י ולפ"ז קאי הקושיא אליבא דר"ש דס"ל בשר בחלב מותר בהנאה ויליף מאנשי קודש למה לא יליף מבקודש באש תשרף לאסור בהנאה דר"ש גופא יליף שם הך דרשא. ומ"ו מהרש"א גורס גירסא שלפנינו ולפי גירסתו הקושי' קאי למאן דדריש ק"ו לאיסור הנאה והקשו ל"ל ק"ו ולא על ר"ש וכתב ק"ק אמאי לא הקשו לתנא דהכא דנילף מנותר כמו שהקשו בפ' כ"ש עכ"ל ולפי גירס' שלנו לאו קושיא כאשר כתבתי בא"ד ודמו אהדדי דרשינן אי נמי כו' כצ"ל. פי' ודמי אהדדי דקיימא קדושה אגברא:

ד"ה נבלת בהמה כו' לא גרסי' דליכ' כו' כצ"ל דהבשר שחיטה לא מהני' לחלב כו' כצ"ל. בא"ד עכל"ה לפי שיש ספרים שאין כתב בהן ושמא כו' כצ"ל. פי' שאין כתב בהן והחלב:

בא"ד תנאי בהכשר קודם מחשבה מכל כו' כצ"ל בא"ד גרסינן לה שפיר והחלב בשוקי' כו' הד"א בא"ד שחוטה איירי וכן כו' כצ"ל ד"ה נבלת בהמה טהורה כו' וישניה שהאכילה קדלי דחזירי כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא תפדה תפדה תפדה מיד תפדה בכל שהוא כו' כצ"ל:

שם פשיטא איצטריך כו'. אין לדקדק מאי פריך פשיטא כיון דאיכא ר"י ב"ר יהודא דפליג וס"ל דאין פדיה פחות' משקל ואפשר לפרש דפריך על תפדה מיד פשיטא כיון דלא קבע תורה זמן לפדות ע"כ מצוה לפדותו מיד ואל יחמצנה למצוה:

תוס' ד"ה שהשוחט עורב כו' ותימא דפי' דדם נחורה מכשי' לעלמ' דמאיזה טעם כו' כצ"ל:

די"א ע"א רש"י ד"ה ממונא דבעלים הוא ולא מצי הכהן לזבוני כו' פירוש דכהן לא מצי לזבוני להאי פטר חמור לפודה בהאי פדיון שנתן לו הפודה:

ד"ה וגונב מבית כו' להקדש הס"ד:

ד"ה והן שלו כו' זה מהן דכהן המוריש כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה והילכתא כו' רגיל הכא רגיל הכא אבל הוא עצמו אפי' בפטרוזא בת דנקא הס"ד וכצ"ל ואח"כ ד"ה ואין לו שה כו' כצ"ל:

ד"ה וגונב מבית האיש כו' איתא נמי הך דרשה וקשה מרעהו ולא דהקדש נפקא ופירשתי דלאו מיתורא דאיש קדריש דגיזבר נמי כו' כצ"ל:

בא"ד למעוטי הקדש דבכל כו' כצ"ל בא"ד ואשה על לשון נקבה כו' כצ"ל בא"ד אשה אל אחותה בקרסים כו' כצ"ל בא"ד כדנפקי מרעהו כו'. פי' מבית האיש דשייך ביה רעהו כדכתיב ולא מבית הקדש דלא שייך ביה רעהו ע' דיבור זה במס' ב"ק דס"ג ע"א ד"ה רעהו כו':

ד"ה שהיו לו כו'. לעיל דפודה וחוזר ופודה:

ע"ב גמרא ישראל ברשות נכרי כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה ואותו אבי אמו כו' רבותא קמ"ל כו' הא דלא כתב רש"י לעיל גבי פטר חמור רבותא קמ"ל אפשר לומר דוקא גבי תרומה הוי רבותא כיון דכהן עצמו חייב להפריש כמ"ש רש"י לקמן ולא יצא מכלל חיוב וסד"א ניתבינהו לכהן כי היכא דעביד ישראל קמא אבל בפטר חמור דכהן עצמו פטור לא שייך רבותא כולי האי מ"ה לא, כתב רש"י לעיל דרבותא קמ"ל אבל לפ"ז הוי ליה למעבד צריכא בהכי ויש ליישב:

ד"ה דאמרחינהו ישראל ברשות נכרי כו' כצ"ל:

ד"ה מעשרין כו' נכרי הס"ד:

תוס' ד"ה דגנך אמר כו' ומיהו קשה דאפי' לתנא דס"ל מירוח כו' כצ"ל בא"ד מתרצה בהכי דדייק כו' כצ"ל בא"ד ומיהו קשה לישני אע"ג דאינו פוטר כו' כצ"ל. פירוש לישני דמרחינהו נכרי וס"ל מירוח נכרי אינו פוטר ומ"ה מעשרין והא דקתני והן שלו משום דא"ל קאתינ' כו':

בא"ד גזירה משום בעלי כו' כצ"ל:

בא"ד דמסקינן כאן בתרומה גדולה כו'. פירוש בתרומה גדולה בעי למיתבינהו לכהן ולא מצי למיפטר משום דא"ל קאתינא כו' כיון דתרומה גדולה במיתה:

ד"ה דמרחינהו כו' ישראל והכי קאמר הלוקח כו' כצ"ל:

ד"ה מעשרין דאין כו' דאפילו היכא דחייב לעשר דאורייתא הן שלו כו' כצ"ל ד"ה הרי בחזקתן כו' עשה משליכי כו' כצ"ל. בא"ד וקשה מההיא דמשאלת כו' פ"ה דשביעית:

ד"ה הא חלפינהו ודאי כו' ואע"ג דשמעינ' לר"ש מירוח נכרי פוטר כו' הא דלא הקשו מפשטא דמתני' דקאמר ר"ש דמאי משמע דאי הוי כפירותיו של נכרי הוי חייב הא ר"ש ס"ל מירוח נכרי פטור ויש ליישב דבמתני' א פשר לפרש פלוגתייהו הכי דת"ק ס"ל כפירותיו שמא החליפ' העכום בפירותיו ופטורי' ור"ש סבר דמאי שמא נתחלפו בפירות של ישראל אחר מן החשודים על המעשרות דהפקיד ג"כ ביד וכ"פ ר"ע ברטנורה בפירוש המשניות אבל בסוגיא דהכא דדייק מר"ש דאי חלפינהו ודאי בפירות של גוי בעי למותבינהו לכהן הקשו שפיר נ"ל:

ד"ה טבלים שאתה כו' לפטור מתרומת כו' כצ"ל בא"ד נכרים על של נכרים כו' כצ"ל בא"ד של כל משמע דמירוח הנכרי כו' כצ"ל:

בא"ד ברירה דאורייתא כו' פירוש דמשמע דלוקח חייב מדאורייתא מ"ה כתבו דלא קאי על לוקה אלא דתרומת יין דאורייתא בא"ד ואפילו מפטר כל לוקח כו' פי' אפילו לוקח קודם מירוח בא"ד טעמא דלעיל דא"ל כו' כצ"ל בא"ד ליתן לכהן מדרבנן כו'. פי' משום גזירה בעלי כיסי':

בא"ד לגבי טבל המעורב כו' כצ"ל:

בא"ד על הפטור ואמאי והא דמאי דרבנן וטבל המעורב בחולין נמי דרבנן אם כו' כצ"ל והשאר יש למחוק שיתור לשון הוא:

בא"ד לא שייך אלא אחר המירוח כו'. פי' והוי אפילו לר"ת מדרבנן ואפ"ה קרי ליה מן החיוב על הפטור כמ"ש תוספת לעיל כשהאחד נוטה לצד חיוב כו':

בא"ד ואין לתמוה לאותו סוגיא כו' כצ"ל בא"ד קשיא דר"מ אדר"מ דמדאמר כצ"ל: