צאן קדשים קמב

מאי קשי' ליה כו' עכ"ל. וכאשר כתבתי נכון הוא:

תוס' ד"ה אלא לאו כו' הוי מומין והכא כו' כצ"ל בא"ד חמיר טפי משתיהן כו'. לפ"ז השתא דמסיק דשתיהם גדולות לא הוי כ"כ שינוי כמו אחת גדולה ואחת קטנה יש לתרץ קושי' רש"י על ר"י דאמאי איצטרך לאשמעינן דיש לומר דשינוי דא חת גדולה ואחת קטנה חמיר טפי ג"כ משינוי דר"י ומ"ה איצטרך ר"י לאשמעינן דאפ"ה הוי מומא:

ד"ה דקא מפקע כו' מעשר בהמה דאינו כו' כצ"ל:

בא"ד חשש תקלה ויש להם כו' כצ"ל:

בא"ד ואפי' בהא דר"י אמרינן בפרק כיצד מערומין כו' כצ"ל תמורה דכ"ד ע"ב:

בא"ד כי היה צריך להשהותו כו'. פי' וחיישינן אדהכי והכי אתי לידי גיזה ועבודה:

בא"ד שרי דקיימא כו' כצ"ל:

בא"ד עוד פר"ת רב מרי לא היה מקני אזן עובר לנכרי דהוי דבר כו' כצ"ל:

בא"ד מן עו"ג דעו"ג לא קני כו' הד"א וכצ"ל בא"ד להזכיר ראיה מלקמן דאדרבא כו' כצ"ל:

דף ד' ע"א גמרא והא פטרו קתני דמשמע אינהו כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה אלא אמר רבא כו' גבי בהמה טהורה לא אתיהב למדרש כו' כצ"ל:

ד"ה ובין לדידך כו' איכא למיפרך לוי בכור כו' הד"א:

תוס' ד"ה ועוד אם איתא כו' כנגד אחד דהא מה שפטרו בהמת לוים של ישראל מבהמת תחת בהמתן נפקא ליה לקמן כו' כצ"ל בא"ד וי"ל דר' כו' כצ"ל:

בא"ד יש לפרש דלקמן טעם דמתני' אתא לפרש מה טעם כו' כצ"ל:

ד"ה אם הפקיעה כו' דייק ק"ו אם קדושת לויות הפקיע כו' כצ"ל:

בא"ד מפקיע בכור דלויות:

בא"ד גבי בהמה מדאיצטדך כו' כצ"ל:

בא"ד גבי בהמה טהורה לא אתיהב כו' כצ"ל:

ד"ה דין הוא כו' וקשה דבפטר חמור נמי עסקינן כו' כצ"ל פי' בין לאביי בין לרבא תנא דמתני' אתי לאשמעינן דהם עצמם פטורי' ומפטר חמור נמי פטורים ד"ה דלא הוה כו' כ"ש דפוטר של כו' כצ"ל בא"ד ק"ו דלא אמר הכתוב ולקחת בהמה כו' כצ"ל:

ד"ה בפטר רחם כו' הוא אם משכחת כו' כצ"ל בא"ד בן לויה נמי פטור משמע שרוצה לתרץ הך פרכא דבן לויה בשנויא דפטר רחם ובן לוי שהוא פחות מבן חדש נטר עד שנויא כו' כצ"ל בא"ד דפטר רחם דבן לוי כו' כצ"ל:

בא"ד רחמנא והוא בן לוי משויהו וה"ה בבן לויה ואע"פ כו' כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה הקדשות כו' כלדורות תאמר כו' הד"א:

ד"ה תדע שלא נמנו עודפים בכורי בהמת ישראל כמו שמנה כו' כצ"ל והשאר יש למחוק דיתור לשון הוא:

ד"ה דילמא הא דלא מני דלא הוי להן לישראל כו' כצ"ל:

ד"ה דלא פסיק שנולדו במצרים כו' כצ"ל:

ד"ה מעיקרא כו' לא קרבו בבמות כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה מה לכסף כו' נפדן בשה ובכל דבר כו' כצ"ל:

ד"ה ופודה בן הו' דאספק קאי כדלקמן כו' כצ"ל. ד"ה לא קדשו כו' ואין זה אליבא דר"ל כו'. וכתב מ"ו מהרש"א מבכור אדם דפוטר במתני' לא תקשה לר"ל דאיכא לאוקמי באותן שיצאו ממצרים אבל בבכור בהמה טהורה ליכא לאוקמי נמי באותן שיצאו ממצרים דהא לר"ל קרבו כולן באותו היום שהוקם המשכן וכפרש"י לקמן וקרא ואת בהמת הלוים תחת בהמתם נאמר באייר אחר שהוקם המשכן:

דף ה' ע"א גמ' אמר ר"א ר"י חזאי בחילמא כו'. ועיי' במנחות דף פ"ד ע"ב דשם נמי איתא האי סוגיא וכה"ג שם דף ס"ז ע"א:

רש"י ד"ה כדאמר טעם טעמיה מוהיה כו' כצ"ל ד"ה מחצית השקל בשקל כו' כצ"ל:

בא"ד שהן חמש ועשרים כו' כצ"ל:

ד"ה אלימא כו' שהרי כיון דמאלף ושבע כו' כצ"ל בא"ד וא"נ לא מהדר קרא אלא כו' כצ"ל:

ד"ה לעולם כו' לא אהדר ומנא מאתים כו' כצ"ל ד"ה ואלפים כו' ועד דליהוו כו' כצ"ל:

ד"ה והשקל עשרי' כו' המנה ס' סלעים הס"ד וכצ"ל:

תוס' ד"ה ומחצה שלם כו' וחמשה ושבעים כו' כצ"ל:

ד"ה מנא ליה פירוש יש לדקדק מתוך מה אמרת דבר זה מלבד קושי' זו הס"ד וכצ"ל. פי' מנ"ל דבר זה דמנה של קודש כפול היה מלבד קושי' קונטורקס השר דליכא למימר מכח קושי' השר מוכח דכפול היה דהא קושי' השר מתורץ בלא"ה מדכתב ואת האלף וגו' וכפרש"י ותוספת:

ד"ה הרי כאן כו' אלא בפרוטרוט ש"מ דמנה של קודש כו' כצ"ל והד"א:

בא"ד שם מנה דעתידה כו' כצ"ל:

בא"ד מנה ופריך ומי כתיב כו' כצ"ל בא"ד דייקינה דכתובת אלמנה דאורייתא מנה אלא כו' כצ"ל:

ד"ה והשקל כו' נאמרינן דסלע ד' דינרים כו' כצ"ל בא"ד נתוסף מנה של קודש ובשל חול ור"י פי' דתוס' אחת כו' כצ"ל בא"ד ושל קודש והכי קאמר קרא דיחזקאל כו' כצ"ל בא"ד במנה של עכשיו עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרה וחמשה שקל המנה יהיה לכם והיינו ששים שקלים בין הכל אבל משקלם של עכשיו שנעשה כ"ד לית ביה אלא חמשים בשקל קודש וכ"ה של חול ומה שלא מנה הכתוב בבת אחת ששים שקלים המנה ואין לחלק בענין זה יש לפרש לפי ששלשה ענייני משקלות כו' כצ"ל והד"א ועיין בב"ב ד"צ ע"א ובמנחות דע"ז ע"א:

בא"ד שליש מנה של קדש אחר שנתוסף אחד משתות כו' כצ"ל בא"ד מנה של קודש אחר שנתוסף כו' כצ"ל בא"ד כל כך דתלתות מנא ורבעות מנא איירי במנא כו' כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה והא תנא כו' לפרה דקא מפיק כו' הד"א:

תוס' ד"ה תלמוד לומר כו' מקצת סימנים דחייב כו' כצ"ל פירוש מקצת סימנים של רחל שילדה כמין עז:

בא"ד קשה דמייתי עלה דקאמר מה"מ קרא דתנא רב יהודא הוה ליה כו' כצ"ל:

ד"ה והא תנא כו' דהכא לפטור שור מדין בכורה דפטור כו' כצ"ל:

ד"ה ורבי יוסי כו' עד שיהא הוא שור ובכורו כו' כצ"ל:

בא"ד משום דלא בעינן בכור שני ושלישי דיש לנו לדרוש כו' כצ"ל. פי' דיש לנו לדרוש דבכור ראשון קאי על כבש ועז נמי אלא ע"כ לכדר"י הגלילי שיהא הוא ובכורו שוה וכן משמע גירס' זו מס"י ומ"ו מהרש"א גורס גירסא שלפנינו וקשה להולמן ודוק:

דף ו' ע"א גמרא וחמור תפדה בשה כו'. הקשה מ"ו מהרש"א לפרש"י דקאי על קרא תניינא יש לדקדק כיון דאליבא דר"י הגלילי קיימינן נימא אדרבא דאיצטרך למיכתב ופטר דאי לא הוה כתיב ופטר הוה דיינינן ליה בכלל ופרט שור ושה וחמור אין מידי אחרינא לא מ"ה כתיב פטר הפסיק העניין כדאמרי' לקמן לר"י הגלילי עכ"ל ומיישב קושי' זו בשני דרכים עיין שם, ולענ"ד לאו קושי' היא כלל דלקמן קאמר ר"י הגלילי אליבא דתנא דידן אע"ג דדריש מפטר חמור קמא עד שיהיה הולד חמורה והנולד חמור אפ"ה ליכא למעוטי מפטר חמור תניינא סוסי' וגמלים מכל דבר מכח כלל ופרט דפטר הפסיק הענין אבל ר"י אליבא דידיה דס"ל דפטר קמייתא אתי למעוטי סוסי' וגמלים משה ופטר תניינא אתי למעוטי סוסי' וגמלים מכל דבר ופריך רב אחאי דלמא אי הוה כתיב חד פטר הוה מרבינן סוסים וגמלי' אפי' בשה מכח דבר שהיה בכלל מ"ה כתיב פטר אחרינא למעוטי סוסים וגמלים משה ולעולם בכל דבר ומשני שפיר א"כ ליכתוב בקרא תניינא וחמור תפדה בשה מאי אמרת דאי הוה כתיב וחמור הוה דרשינ' בכלל ופרט ולמעוטי סוסים וגמלים מכל דבר אם כן פטר חמור קמא למה לי ודוק נ"ל:

שם חמור אדום בעלמא כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה א"כ ליכתוב כו' דין בכורה הס"ד:

ד"ה לא אפדה כו' בני קדושת בכורה נינהו מ"ה כי אית כו' כצ"ל:

ד"ה חמור אדום ולחייב כו' כצ"ל א ע"ב גמרא וחלב דבהמה טהורה מנ"ל כו'. הכי פריך גמל גמל לרבנן את גמל לר"ש ליל מאי אמרת סד"א הואיל ואישתרי בבהמה טהורה בבהמה טמאה נמי לישתרי בהמה טהורה גופא מנ"ל:

שם ואימא חלב לחודיה אסור באכילה כו' אין להקשות לפ"ז הא דאוקמינן במסכת חולין דף קט"ו ע"ב ג"פ לא תבשל כתיב ומוקי א' לאיסור אכילה ל"ל תיפוק ליה דחלב לחודיה נמי אסורי באכילה יש ליישב דג' פעמים לא תבשל איכא לאוקמי פרט לחיה ולעוף ובהמה טמאה כדאמרי' התם במתני' דף קי"ג ע"א:

רש"י ד"ה גמל טמא כו' הגמלה וכתיב הוא דמשמע הוא כו' כצ"ל:

ד"ה איבעי ר"ש דלא מישתרי כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ור"ש נפקא כו' דמשמע הכא מאן דדרש כו' כצ"ל בא"ד מהלכי כפים בחיה טמאתי לך כו' כצ"ל בא"ד קלוט שרי ויש לדחות דאיכא לאוקמי בראשו ורובו דמי לאמו אי נמי נתיר קלוט מהוא טמא ואת נעמיד לאשור חלבו וגמל נשנה מפני שסועה כמו שפן וארנבת וחזיר כדאמרי' לקמן כו' כצ"ל:

בא"ד טעמא דר"א משום דדריש את כו'. פי' משמע התם דלא דרשי' את משום דנקטינן דאין קושי סותר:

בא"ד דמה הוא זקוק לומר אי משכחת כו'. פי' מדקאמר אי משכחת משמע דהכי קאמר ר"א דרש את להאי דרשא דסותר ונקטינן דאין סותר ודרשי' את לדרשא אחריתא