צאן קדשים יד

משום דלא אמרינן לא תחלק אא"כ גלי קרא בחד עבודה לעיכובא ילפינן שאר עבודות מיניה דלא תחלק אבל היכא דלא גלי קרא בחד עבודה לעיכובא לא אמרינן לא תחלוק וכ"כ רש"י לעיל ד"ז ע"ב בד"ה וכשלמים:

בא"ד אעיקר פירכא סמוך דמי גמירי כו' כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה שמיעת הקול כו' קול אלה ושבועת ביטוי כו' כצל:

בא"ד עולה ויורד ושמע קול אלה או נפש כו' כצ"ל ד"ה אייתן במה כו' תוכיח הצד כו' הד"א:

ד"ה ואם מן הצאן קרבנו כו' לאו קרא יתירא קדריש כו'. פי' הא דדריש דבמותר פסח כתיב דוקא לאו מיתורא דהצאן קדריש דהצאן מיותר מדכתיב לעיל מן הבקר מכלל דהכא בצאן מיירי כמו שכתבו תוס'. אבל הך דרשא דתהא לזבח שלמים מודה רש"י דדריש מיתורא דקרא דלזבח שלמים מיותר דהא כתיב את זבח שלמים וגו' וכ"כ רש"י בהדיא במס' מנחות דפ"ג ע"ב ומה שהקשו תוס' דאי לאו מיתור' מנ"ל לאוקמי בפסח לקמן פריך הך קושיא דלמא במותר אשם ומשני דמן אתי לרבות פסח:

ד"ה אימא לכל כו' לשם עולה יהא כו' כצ"ל:

ד"ה ה"ג כו' כשלמים או כשאר זבח הס"ד וכצ"ל. והא דלא ניחא לרש"י הגירס' שלפנינו אי הוה כתיב לזבח ושלמים ואי משום דפריך לבסוף אימא לכל דשחיט כו' ואי כגירס' זו מאי פריך הא כבר משני לעיל אי הוה כתיב לזבח ושלמים כו' מ"ה גורס רש"י גירס' זו אי הוה כתיב לשלמים וזבח וכיון דמסיק דקרא יתירא בעלמא קדריש דאתי לרבוי' וכמאן דכתיב לשלמים וזבח כמו שכתב רש"י בד"ה אלא והשתא פריך שפיר אימא לכל כו' אי משום הא קשה לשבש כל הספרים דלגירס' שלפנינו נמי פריך שפיר לבסוף לפרש"י כיון דפרש"י בד"ה אלא כו' לזבח שלמים שני תיבות דבוקי' הן כאלו כתיב לזבח השלמים ורק מיתור' קדריש לפ"ז לא מצי לשנו' נמי אי הוה כתיב לזבח ושלמים דמשמע דתיבות פרודו' הן ופריך שפיר אימא לכל דשחיט כו' אבל לי נראה דמ"ה לא ניחא רש"י בגירס' זו משום דעיקר פרשה מיירי משלמים ושלמים מסתבר טפי משאר זבחים רק שאר זבחים מרבינן מלזבח לפ"ז היאך קאמר אי הוה כתיב לזבח ושלמים כדקאמרת הא אי הוה כתיב לזבח ושלמים דהוה משמע דזבח עיקר דיהא כזבח או כשלמים מ"ה לא כתיב הכי אלא שלמים דיהא כשלמים ולזבח אתי לרבות דיהא כשאר זבחים מ"ה גורס רש"י הכי:

ד"ה חטאת ואשם לא שחטו לשם חטאת ואשם יהא פסול כו' כצ"ל ד"ה אלא לזבח כו' אבל לזבח שלמים כו' כתיב לזבח השלמים כו' כצ"ל:

בא"ד אלא לרבוי' וכמאן כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה שמיעת הקול דלא כתב על חטאתו גבי עבודה מנ"ל עיכובא אבל כתב על חטאתו כו' כצ"ל. פי' דכתיב על חטאתו בפסוק והביא וגו' ולא קאי על עבודה אלא על הבאת חטאת:

ד"ה ה"ג כו' ותירץ כיון דדלי דלות גופי' פסולה כו' לפר"ת לא צריכא למילף במה הצד מכולהו רק מחטאת חלב וחטאת נזיר אי פירכת שכן אינן באים בדלות תאמר בהנך כו' הא בדלי דלות גופי' פסולה דלא כמו שפרש"י. וגם ניחא הגירס' דיש ספרים מה שהביאו לעיל בד"ה חטאת דע"א כו'. ואין לדקדק לפר"ת למה צריכא ללמוד במה הצד נילף מדלי דלות גופי' ממנחת חוטא דפסול' שלא לשמה ה"ה חטאת עשירות פסולה שלא לשמה אפשר לומר דזבחים ממנחות לא ילפינן דאיכא למיפרך כדאיתא בריש מנחות ד"ב וג' ע"ש ה"ה חטאת בהמה מחטאת העוף לא ילפינן ד"ה הג"ה בשאר ימות השנה כו' היינו קודם הפסח דבעי עקירה כו'. פי' לפי שעומד לפסח כשיבא או לפסח שני היכא דנדחו בעלים וכ"כ תוס' התם:

בא"ד איכא למ"ד בסוף א"ד דלא בעי עקירה הס"ד הך גירסא שלפנינו. פי' אפי' קודם פסח אבל לא ניחא לי גירס' זו כיון דתוס' גופי' איירי כתבו שם דסוגי' דהתם כשלא נשאר א' מבני חבורה עליו ונשאר לגמרי בלא בעלים דתו לא חזי לפסח והוי כמו אחר פסח ומ"ה לא בעי עקירה. אלא נ"ל דגרסי' איכא למ"ד בסוף א"ד דבעי עקירה. פי' אפי' אחר פסח דקתני התם אא"ב בעי עקירה עיי' שם נ"ל:

ד"ה לשמו פסול פירש בקונטרס כו' כצ"ל. וכאן לא מצינו ברש"י גירס' זו ובמסכת פסחים ד"ה ע"ב ד"ה פסח בשאר כ' רש"י הכי עיין שם בא"ד וכמה לפעמים שנה כו' כצ"ל:

ד"ה ואם מן הצאן כו' דאי לאו מיתורא קדריש כו' כצ"ל. פי' דלמא אשלמים גרידי קאי שאם הביא מן הצאן לזבח שלמים נ"ל:

בא"ד ונראה דמיתור' דריש כו'. אין לדקדק לפ"ז מאי פריך לקמן רב חנא בגדת' ומי מצית אמרת כו' והא מדכתיב אם כבש אם עז מכלל דלאו במותר פסח כתיב דא"כ אם כבש אם עז מיותר הא השתא דבשלמים כתיב נמי מיותר לזבח השלמים ומן הצאן אפשר ליישב דתוס' ס"ל דהכי פריך דלמא במותר אשם כתיב ולאו דוקא דבר השוה בכל הצאן קאמר ורש"י דפירש לקמן דפריך דלמא בשלמים גרידא כתיב אזל לשיטתי' דכתב כאן דלא מיתורא קדריש נ"ל:

ד"ה אלא לזבח כו'. משמע לי' לגמרא שהוא ריבוי' כדאמרינן במסכת ב"ק דס"ג דמחלק בין כל לבכל דכל כללא ובכל ריבוי' ה"נ משמע לי' לחלק בין זבח ובין לזבח הילכך לא כו' וכצ"ל וכ"ה בס"י:

דף ט ע"א גמרא שם דילמא במותר אשם כתיב כו' אין למידק הא משני לעיל דדוחי' ק"ק אצל קדשים קלים ואין דוחי' כו' הכא נמי נימא דוחי' קדשים קלים אצל ק"ק ואין דוחין אשם שהוא קדשי קדשים אצל קדשים, קלים אבל לפי מה שפירשו תוס' בד"ה דילמא במות' אשם כו' דלאו שיהא לזבח השלמים פריך אלא שיעקור שם אשם ממנו כו' ניחא:

רש"י ד"ה דוחין קדשים כו' עולה הס"ד:

ד"ה ליהוי כו' הוא הס"ד ד"ה בכור כו' מדות הס"ד ע"ש דצ"א ד"ה במעשר בהמה כו' דהאי לא יגאל כו' כצ"ל:

ד"ה לא זימנו לפסח ראשון הס"ד ואח"כ ד"ה מלתייהו כו' ושייך למע"ל:

תוס' ד"ה למאי נ"מ כו' אחר שחיטה אלא יגאל כו' ויש ליישב דמשכחת לי' כגון ששחט רוב שנים לשם מעשר ועדיין מפרכסת ומכר או גאל בעודה מפרכסת דהרי היא כחיה לכל דבריה אפי' לענין תמורה וה"ה לענין גאולה או מכירה ומילקה עליה וכ"כ תוס' התם:

בד"ה הא לאחר שחיטה כו'. וכ"כ תוס' במס' ב"ק דע"ו ע"א בד"ה שחיטה שאינה ראוי' דבשחט רוב שנים ועדיין מפרכסת דהרי היא כחיה לכ"ע עיי' שם נ"ל:

ד"ה דילמא במותר אשם כו' כדדרשי' ליה בכלל ופרט ולעולם קרב עולה כו' כצ"ל. פי' כמו דס"ד דדרשי' בכלל ופרט והוה השני תיבות פרודות דלזבח כלל ושלמים פרט אע"ג דמסתבר יותר דדבוקות הם מדלא כתיב לזבח או שלמים או ושלמים אפ"ה ס"ד דדרשינן ה"ה לענין מותר אשם דילמא דרשינן הכי שיעקור שמו לשם זבח אחר או לשם שלמים אבל אי דרשי' בריבוי ומיעוט השני תיבות דבוקות הן ומשמע שתהא לזבח שלמים ובמותר אשם לא שייך למימר הכי לקושית התוס' נ"ל:

בא"ד שנתערבו עורות כו' כצ"ל:

בא"ד ממש ומוקי לה כו' כצ"ל:

בא"ד דשמעתי' נמי היינו מותר הפסח כו'. ובמנחות דפ"ג ע"ב בד"ה ושלמים כו' כתבו תוס' ושלמים הבאים מחמת פסח דשמעתי ע"כ לאו היינו מותר הפסח דכבר תנא וצ"ע:

בא"ד רגילות התנא כמו והתעלמת כו'. פי' אע"ג דהתם ילפינן כ"א מקרא אחרינא כהן בב"ה ושלו מרובה משל חבירו אפ"ה כולל כל הג' מפסוק והתעלמת ה"ה הכא:

ע"ב רש"י ד"ה מחבת ומרחשת כו' את המנחות מחבת צפה ומעשיה קשים מתוך שהכלי צף מעשיה כו' כצ"ל, פי' שהכלי צף אצל אוגניה ועיי' ברש"י במנחות דס"ג ע"א במתני' ד"ה טעמא כו' אלמא אפי' כו' ולרבא דאמר לעיל כו' דברים אלו אינם מובנים לי דהא לרבא בלא"ה לא קשי' מידי דרבא מפרש טעמא דר"ש התם מזאת תורת. אפי' אי גרסי' הכא רבה ורוצה ליישב דברי רב לכולהו אמוראי כמו שכתבו תוספת אבל מרבא גופא לא קשיא כיון דבאמת פליג אאידך אמורא התם דמפרשי טעמא דר"ש בע"א וצ"ע:

בא"ד שהרי היא כעולה כו' כצ"ל:

ד"ה מי אמרינן כו' כצ"ל:

ד"ה דילפינן ממחשבת כו' דמהני ביה דתנן כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה חד לעיברה כו' דאפי' מפריש נקבה כו' כצ"ל:

ד"ה איתיבי' רב כו' להקשות ממתניתין כו' כצ"ל:

בא"ד כגון הכי דפרק דם חטאת כו' כצ"ל:

בא"ד מנחות לרבא הס"ד פי' לאפוקי לרבה ולר"א דלא דרשי זאת תורת:

ד"ה על מי כו' מיהו לרע ממי כו'. פי' דהתם מכפרת החטאת על עשה חבירו מקופי' אבל הכא אינה מכפרת על חבירו כצ"ל:

ד"ה מחשבים מעבודה לעבודה כגון משחיטה כו' כצ"ל:

בא"ד דהא מפיגול יליף להו כו'. פי' ובפיגול לא מהני משחיטה לקבלה דבעינן שיחשוב בעבודה זו לעבודה אחרת שהיא אכילת אדם או אכילת מזבח בא"ד וק"ו דר"א דיליף מש"ב נמי לא הו' כו' כצ"ל:

בא"ד ובזריקה עשה בה מחשבה כו' כצ"ל:

בא"ד בעבודה עצמה אם קבל לגמור הקבלה שלא לשמן פסול ואם קבל לגמור הקבלה חוץ לזמנו כו' כצ"ל פי' דתרצן דמחלק בין מחשבת פיגול למחשבת שלא לשמן לענין עבודה עצמה מחלק: