צאן קדשים קלט

בא"ד ואע"ג דזימנין דשנים נתנן לשני אילים והוא מביא כו' כצ"ל וכן הוא בכל הספרים פירוש אע"ג דרבנן סבירא להו קטן והביא גדול יצא ליחוש דנתנן לשני אילים וצריך להביא עמהם שתי מנחות בשני כלים והביא פר דאינה אלא מנחה אחת בכלי אח' כדאמרינן לקמן דף ק"ח ע"ב אליבא דר' מ"מ רבנן לא חיישי לזה כנ"ל ומ"ו והב"ז גורס הגירסא שלפנינו ולא ניחא לי גירסא זו לשבש כל הגירסאות דכיון דלרבנן קטן והביא גדול יצא מאי אף ע"ג דכתבו היינו הך דלרבנן לא חיישינן וגירסא זו יותר ניחא:

דף ק"ח ע"א רש"י ד"ה והכבשים כו' ואלו להכשיר הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ה"ג כו' חטאת ומותר אשם ומותר אשם מצורע כו' כצ"ל:

בא"ד סתם היינו כו' כצ"ל בא"ד ולא מערב כו' כצ"ל ד"ה ומותר קינין וניתוזלו הקינין וניתותרו המעות הס"ד ד"ה חד לקינין כו' לא יקריבו הס"ד ואח"כ ד"ה ירקב הואיל ואין באה על חטא ואיהו גופא לא מצי לאקרובינהו הס"ד וכצ"ל. ומ"ו הב"ז מ"ז ואינו מן הצורך:

ד"ה מותר שקלים כו' ממון הס"ד:

ד"ה מתני' יביא בדמיהן ח' ואע"ג כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ור' אושעיא מאי טעמא לא אמר כשמואל וה"ה כל הני אמוראי דלעיל ור' אושעיא מ"ט לא אמרי כשמואל דבשלמא אמוראי כו' כצ"ל:

ד"ה ומדאינה קרויה כו' לא דמי למותר מנחה כו'. פירוש מנחת נדבה אף דאינה קרויה חטאת ואינה נרקב' ומשני בשלמא מנחת נדבה לא הי' שם חטאת מעולם עלה משא"כ עשירית האיפה וק"ל:

ע"ב רש"י ד"ה גדול והביא כו' דנסתאב ואיכא למימר כו' כצ"ל:

ד"ה ליפלוג נמי כו' והביא גדול לפלוג נמי וליתני ור' אוסר כו' כצ"ל:

ד"ה לפי שאין בילה כו' הילכך מיחזי כי וההיא דנדר מידי כו' כצ"ל:

ד"ה הא יש בילה שרי לאתויי כו' כצ"ל:

ד"ה ודילמא עלי להביא כו' נדריה הס"ד ואח"כ ד"ה שור זה ודמיו כו' אם יסתאב הוקבע כו' כצ"ל:

בא"ד מייתי ב' עולות כו' כצ"ל ד"ה ודמיהן חולין כו' שבהן קתני מיהא וכולן ימכרו כו' דחוששין כו' כצ"ל:

ד"ה תרגומו הא דקתני כו' דבכך דינו כו' כצ"ל:

ד"ה ונפל כו' שמכרתי לך נפל כו' הס"ד וכצ"ל:

דק"ט ע"א גמרא מאי לאו או מכשול כו' כצ"ל שם ובמזיד לא נעשה משרת לע"א כו'. פי' בתמי':

רש"י ד"ה ואמאי כו' ואי קטן כו' כצ"ל ד"ה והא מקטל כו' ואיהו אתחייב כו' כצ"ל ד"ה והקריבה בא"י כו' לאו קביעות היא והוי כאומר ע"מ שאהרגנה וע"מ שלא איתחייב באחריות דמה לי כו' כצ"ל ד"ה בחטאה בשגגה כו' כהן בחטאה כו' כצ"ל. תוס' ד"ה אפילו תימא כו' אבל קשיא דמסיק כו'. פירוש דהתם מסיק אפילו תימא רבנן מאי עליה מעולה שבבתי' ולפי מסקנא דהכא דיד בעה"ש על התחתונה ועליה ממש קאמר דגריע א"כ לא אתיא כרבנן דא"כ ל"ל בביתי דקאמר אפי' בית סתם נמי עליה בכלל בית הוא בא"ד לאפוקי עליה כו' כצ"ל. ועיי' שם בהרא"ש ותבין כונת התוספת ע"פ גירסא זו וגירס' נכונה הוא ויצוע מאן דכר שמיה התם עיין שם:

ד"ה לא ישמשו כו' את כפיו ולא יקרא כו' כצ"ל. פירוש אפי' שב בתשובה:

בא"ד ורש"י פירש דכשר כו' רש"י בתשובה שלו כ"כ והובא בטא"ח בב"י סי' קכ"ח:

בא"ד ותו אמרינן אי מה כו' בתענית דכ"ז ע"א ובדפוס חדש נדפס בסוטה דל"ח וטעות הוא בא"ד ת"ל לעמוד לשרת כו'. תירוץ זה לא מצאתי במסכת סוטה ולא במס' תענית דבמסכת תענית משני הא איתקש לנזיר עיין שם וצ"ע:

ע"ב גמרא והעלה עליו עולה לשם שמים כו' כצ"ל:

שם כל האומר לי עלה לה אני כופתו כו' כצ"ל:

שם כל האומר לי לירד ממנה כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה קמייתא שגג בזריקה הס"ד ד"ה כל האומר עולה או מנחה כו' כצ"ל:

בא"ד ואמר הרי עלי כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה חוניו בני כו' ואלמדך סדר עבודה כו' כצ"ל:

בא"ד וי"ל דלא היה יודע סדר הבא ליכנס כו' כצ"ל. פירוש דדבר זה אינו שכיח להתחנך לכהונה גדולה ודבר זה לא ראה מעולם:

ד"ה והעלה עליו כו' ונראה דלבני נח הי' מעלה לנכרים כו' וכתב מ"ו הב"ז תירוץ התוספת דכאן אתי דלא כר"י בפרק ב"ש דע"ב ע"א דלר"י מחויב אשחוטי חוץ בקדשי נכרים עכ"ל ול"נ דבהא פליגי הכא ר"מ ור"י ר"מ דס"ל דלשם ע"א העלה ס"ל כר"י דקדשי נכרים חייב אשחוטי חוץ מ"ה ליכא למימר דהעלה לשם שמים ור"י ס"ל כר"ש דהתם דאקדשי נכרים פטור אשחוטי חוץ מ"ה ס"ל דהעלה לשם שמים ואי משום שחוטי חוץ דקדשי נכרים הוי כמו שכתבו תוספת וכיון דר"מ ס"ל כר"י ואיבעיא לן במסכת עירובין דמ"ו ע"ב ר"מ ור"ש הלכה כמי ועלתה בתיק"ו ור"י ור"ש מסיק התם דהלכה כר"י מכ"ש דהלכה כר"מ ור"י נגד ר"ש ומ"ה פסק הרמב"ם בפי"ט מה' מע"ק בשחוטי חוץ כר"י אע"ג דלענין פיגול ונותר וטמא פסק פי"ח מה' פ"ה כר"ש כמו שכתב טעמו התם בכ"מ ובזה נתיישב תמי' מ"ו הב"ז התם בזבחים על הכ"מ עיי' שם. ועפ"ז מתורץ נמי קושית התוס' במגילה ד"י ע"א דר"י קאמר התם שמעתי שמקריבין בבית חוניו בזמן הזה קסבר בית חוניו לאו ע"א היא רק לש"ש כר"י דהכא והקשו תוספת היאך מקריבי' שם בטומאה כיון דגזרו טומאה על ארץ העמים עכ"K ומתרצו בדוחק אבל לפי שפרשתי מתורץ שפיר כיון דר' יצחק כר"י ס"ל דלש"ש העלה ור"י כר"ש ס"ל ור"ש ס"ל דקדשי נכרים אין חייבים עליהם משום טומאה ור"י איירי בקדשי נכרי' דמקריבי' ובדרך אחר נ"ל ליישב מה שכתב מ"ו הב"ז דתירוץ התוספ' אתי' דלא כר"י דאפשר לפרש דחוניו לא הקריב קדשי נכרים דהם הקריבו רק דאורינהו להן היאך יעשו בסדר הקרבה ולאורינהו שרי כדאמרינן בפ"כ דמסכת זבחים דקי"ו ע"ב עיין שם כנ"ל ועיקר:

ד"ה בתחלה כל האומר עולה או מנחה כו' כצ"ל:

דק"י ע"א גמרא דקרו ליה אלהא דאלהא כו'. פירוש שאומרי' כביכול שאינו משגיח בתחתונים ונותן כח וממשלה לאלהות שתחתיו:

שם העוסקים בתורה בכ"מ כו'. פירוש שהולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה היינו בכל מקום נקראו מגישי לשמי כדאמרינן במסכת ברכות דס"ג ע"ב דנקראו מבקשי ה'. ואפשר לומר דזהו כוונת דוד המלך בתילים ממזרח שמש ועד מבואו מהולל שם ה' רם על כל גוים ה' וגו' דלכאורה זה יתיר לשון רם על וגו' ועפ"ז מתורץ ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' קשה הלא מקטריגו' כלפי מזרח אין מכירי' את ישראל ולא את אביהם שבשמים מ"ה מסיים רם על כל גוים ה' אע"פ שאין מכירים את אביהם שבשמים מכל מקום קרי ליה אלהא דאלהא שהוא רם על כל שם ומנחה טהורה זה הלומד תורה בטהרה כו'. ואפשר לפרש למה מדמה דוקא לקרבן מנחה משום דאית' התם בקדושין דכ"ט ע"ב דשמואל סבר הלכה אדם נושא אשה ואח"כ ילמוד תורה ר' יוחנן אמר ריחים בצוארו וצריך לחזור אחר מזונות אשתו ויעסוק בתורה וכתבו תוספת דר"י לבני בבל דיבר שהם עניים ולפ"ז שזה שנושא אשה ואח"כ לומד תורה אע"פ שצריך לחזור אחר מזונות אשתו אפ"ה עוסק בתור' ומסתפק במיעוט מ"ה מדמי לקרבן עני כמו עני שצריך לחזור אחר מזונותיו ואפ"ה מביא קרבן מנחה שהוא קרבן נ"ל:

שם העוסקים בתורה בלילה מעלה עליהם כו'. פי' שעוסקים בתורה בגלות הדומה ללילה ועל ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים והשתא אין לנו עבודה ובטלה העבודה ואין לנו אלא ב' מ"ה מעלה עליהם הכתוב כאילו עסוקי' נמי בעבודה והשתא העולם עומד על ג'. שם כאלו נבנה מקדש בימיהם כו'. אפשר ליתן טעם דאמר ר"י לקמן כל העוסק בתורת חטאת כו' מ"ה ת"ח העסוקי' בהלכות עבודה הוי כאלו הקריבו קרבנות וכאלו בית המקדש קיים:

שם אמר ר"י מאי דכתיב כו' אפשר לפרש דר"י בא לישב דלא תקשה לרבא דאמר כל העוסק בתורה אינו צריך כו' דלמא קרא אתי לכל העוסק בתורת עולה דוקא מ"ה כתיב לעולה דהיינו תורת של עולה מ"ה אמר ר"י דזה שמעינן מזאת תורת החטאת וגו' וע"כ זאת התורה לעולה אתי לשאר תורה אם עוסק בה אינו צריך לעולה דהתורה מגינה ומצלי מיצה"ר בעידנא דעסיק בה כדאמרי' במס' סוטה וכ"כ מהרש"א:

שם אמר רבי זירא מאי קרא מתוקה שנת וגו'. וצריך ליישב מאי פריך מאי קרא הא במתני' מייתי קרא מדכתי' במנחה ריח ניחוח ואפש' ליישב דמקרא דמתני' לא אשמעינן אלא עני שאין לו להקריב קרבן גדול והביא מנחה הוי ריח ניחוח לה' ור"ז קאמר מאי קרא אפילו עשיר שיש לו להביא קרבן גדול והביא קרבן עני ומכוין לבו לשמים דהוי ריח ניחוח ויליף מדכתיב אם מעט ואם הרבה משמע אע"פ שיש בידו להביא הן מעט הן רב והביא מעט אפ"ה מתוקה שנת העובד ודוק ור' אדא מביא מדכתיב ברבות הטובה דהיינו שמביא קרבן גדול אין יתרון אלא לכהנים שרבו אוכליה אבל ומה כשרון לבעליו להקב"ה בקרבן גדול שלו