צאן קדשים קלח

רבנן סברי דון מינה ומינה כו'. כתב מ"ו הב"ז הרמב"ם בפי"ז מה' מע"ק פסק כאן כרבנן וצ"ע דביבמות דע"ח ע"ב פסק דממזרי' אסרי' איסור עולם תח' זכרים ואח' נקבות ודלא כר"א ור"ל אלא כרבנן דס"ל התם דון מינה ואוקי באתרא וכ"פ כל הפוסקי' בטור א"ח ס"ד וא"כ קשיא הלכתא אהלכתא ורבנן ארבנן. ובשבועות דל"א פסקו הפוסקים והרמב"ם ג"כ דמושבע מפי עצמו אינו חייב אלא בכופר בב"ד ומסיק בגמ' דס"ל דון מינה ואוקי באתרא וצ"ע ובההיא דשבועות הרגיש ג"כ בעל תוספת י"ט בזה והניחו בצ"ע עכ"ל. ולענ"ד לאו קושיא היא דבאמת רבנן ס"ל דון מינה ואוקי באתרא דהיינו היכא דדין עיקר הדבר מחבירו ולשאר דבריו אתה מוציא דינו מפורש בו ואתה יכול ללמוד מיניה וביה ואינך צריך ללמוד מחבירו העמידנו במקומו ואל תשווהו לחבירו גבי ממזר אתה לומד עיקר הדבר עד עולם מעמוני ומואבי ואוקי באתרא די' דורות דכתיב בממזר גופא א' זכרים וא' נקבות במשמע כמו שפרש"י ה"ה עד עולם דילפינן בג"ש נמי א' זכרים וא' נקבות וכן במשמע שבועות ילפינן תחלה שבועת העדות משבועת הפקדון בג"ש לענין מושבע מפי עצמו ואוקי באתרא דילפינן מושבע מפי עצמו בשבועת העדות ממושבע מפי אחרים המפורש בשבועת העדות גופא ואינו צריך ללמדו משבועת הפקדון וכן בכ"מ אבל הכח ילפינן שמן ממנחה דמתנדבים ורבנן ס"ל דנדבת שמן הוי כמו נדבת מנחה ואי אתה אומר אוקי באתרא אתה צריך לומר כמו שמצינו בשמן חובה הבא עם מנחת חובה ולא מצינו בכל המנחות חובה יותר מלוג שמן חוץ ממנחת כהנים ומנחת כהן משוח דנתרבה ג' לוגין לעשרון מ"ה ס"ל לרבנן דון מינה ומינה בלוג שמן דהוי כמו אוקי באתרא וכ"פ הרמב"ם דהוי כמו מנחת נדבה ולא כנסכים ורבי ס"ל דהוי כמו נסכים והוי אוקי באתרא כנסכים כנ"ל ועיין ברש"י בסנהדרין דע"ה ע"ב כנ"ל ברור ונכון. והא דפסק הרמב"ם לעיל דס"ב לענין שלמי צבור דסגי לאח' שחיטה בתנופת חזה ושוק כרבנן דס"ל דון מינה ומינה משלמי יחיד אע"ג דדינו מפורש בשלמי צבור דתנופה מחיים שהן שלימים ולימא אוקי באתרא ה"ה לאחר שחיטה כמות שהן בחיים יש ליישב כיון דמסיק לעיל דטעמא דרבנן דשלמיהם ריבוי הוא ולא משום דון מינה ומינה ומ"ה פסק כרבנן ומ"ו הב"ז כתב בשם חתנו הגאון מהור"ר ישעיה כ"ץ זצ"ל תירוץ אחר על קושי' זו וז"ל דהיכא דהלימוד בא בג"ש הוי כאלו נכתב בפי' בהלמד אמרינן בה לפסק הלכ' אוקי באתרא דהוי כאלו כתוב באתרא בהדי' ולא צריכא למילף מהלמוד אבל מה שנלמד מהמלמד בהיקש או בריבוי אמרי' דון מינה ומינה וכרבנן כו' עכ"ל ומסיים והוא נכון מאוד. ותמיה לי דאישתמיט' מניה סוגיא דנדה דמ"ג ע"ב דיליף התם דש"ז מטמאה בנגיעה מריבוי דאו איש ופליגי התם אי מטמאה במגע דוקא בכעדשה או במשהו כרואה ומפיק ופליגי תנאי בעלמא אי דון מינה ומינה או אוקי באתרא פליגי נמי בנוגע בקרי ולפי פירושא האיך תלוי פלוגתא דעלמא בנוגע בקרי דילמא אף ע"ג דבעלמא ס"ל אוקי באתרה מודה בנוגע בקרי דון מינה ומינה ואינו מטמא אלא בכעדשה כיון דאתי' מריבוי דקרא. וע"פ הצעות דברים אלו שקטה נמי קושי' מ"ו הב"ז על בעל ספר הכריתות לשון לימודי' שער ג' סימן קע"ה שכתב דהלכה כמ"ד אוקי באתרא ע"ש:

שם דאמר שלשת לוגין רבי וקא כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה מוראה ונוצה נזרקים אצל מזבח ונבלעין כו' כצ"ל:

ד"ה לא פסיק ליה דלימא כו' כצ"ל:

ד"ה קרבן מנחה כו' גמר לה הס"ד וא"כ צריך לציין מתני' ואח"כ ד"ה יביא כבש כו' כצ"ל:

ד"ה פירשתי א' כו' פירשתי יביא מכל כו' הד"א:

בא"ד גדולים וקטנים דהיינו כו' כצ"ל:

ד"ה פירשתי את כו' מן העוף הס"ד:

תוס' ד"ה ודילמא נסכא כו' ופרק בתרא דכתובות כו' ויש לדקדק דשם כתבו תוספת להיפוך דאדרבא נסכא עדיפא דאי פחותא מאי קשיא דהא קאמר מה שירצה מגבהו אלא ע"כ עדיפא ואפ"ה פריך שפיר אע"ג דיד בעל השטר על התחתונה ע"ש וצ"ע:

בא"ד דארבע מיניי' קומי באיסתירא הס"ד ואחר כך ד"ה באתרא דלא סגי כו' כצ"ל:

בא"ד מגבהו לוה כל מה שירצה כו' כצ"ל:

בא"ד ובגט פשוט לאו דוקא כי התם בכתובות והכי פריך ואימ' פריטי כלומר פונדיונים או מעות או איסרים ומשני באתרא כו' כצ"ל. פי' כל שאר מטבע של כסף הפחותים מדינר קורין פריטי:

בא"ד ובכתובות פריך ואימא פרוטות ממש כו'. ורש"י בכתובות דף ק"י ע"ב כתב ואימא פריטי ותאמר שיתן לו נחשת או כסף שוה מאה פרוטו' עכ"ל. ודברי רש"י קשה להולמן ואפשר ליישב הכי דקשה לרש"י השתא דמשני דכתיב ביה מטבע היינו מאה מטבע וקתני מגבהו מה שירצה לפ"ז מאי פריך ואימא פריטי דילמא באמת הא דקתני מגבהו מה שירצה אפי' פריטי בשלמא אהא דפריך ואימא נסכא לא קשיא דלמא באמת נותן לו נסכא ממש או מה ששוה נסכא דאיכא למימר דהכי פריך דמגבהו מה שירצה משמע דוקא מטבע שיתן לו הפחות שבמטבע מ"ה פריך ואימא נסכא וכ"כ תוס' שם אבל אפריטי קשי' דלמא באמת נותן לו הפחות שבמטבע דהיינו פריטי מ"ה פרש"י דהכי פריך דאכתי אימא נסכא היינו נחושת או נסכא כסף השוה פחות שבמטבע דהיינו השוה מאה פרוטות נחשת ולא דוקא מטבע ומשני פריטי דכספא לא עבדי אינשי וכסף הכתוב בשטר משמע שכסף ממש הלוה לו ולא שוה כסף וסברא זו כתבו תוס' במס' בבא בתרא דף קס"ו ע"א ע"ש ומ"ו הב"ז נכנס בדרך אחר ליישב פירוש רש"י ודבריו אינם מובנים לי ואינו מן הצורך להאריך ומה שכתבתי נכון וברור הוא:

ד"ה שמוחטין בה כו' דמלקחיים איתא להו אלא של שאר כו' כצ"ל:

בא"ד את הפתילות ואשכחן נמי צינורא כדפירש בקונטרס כדתנן כוש כו' כצ"ל ועיין בתו' דסנהדרין די"ד ע"ב ד"ה צינורא כו':

ד"ה כליה עורב כו' דקאמר איבעי לשיורי כו' כצ"ל:

בא"ד ושמא תחלה עשה כליה עורב כו' ותוס' שם כתבו להיפוך דבשעת הבנין בזמן שלא היה השכינה שורה בו היה מן הצורך לכליה עורב וצ"ע. ובתוספת דעירובין ד"ו ע"א ד"ה כגון אמה כו' כתב כי הכא:

ע"ב רש"י ד"ה יביא כבש כו' ושלמים הס"ד ואח"כ ד"ה פר ופרה דתודה ושלמים איכא כו' כצ"ל. ואח"כ ד"ה רחל בת שתי שנים הס"ד ואח"כ ד"ה טלה וטליה כבש בן שנתו הס"ד וכצ"ל. ומ"ו הב"ז מוחק זה ואינו מן הצורך וע' בפי' המשניות הרב ברטנורה ואח"כ ד"ה יביא הוא כו' שבעל פה הס"ד. פי' שיהיה ערך השור עם נסכיו מנה:

ד"ה דבר זה כו' והביא גדול לרבי לא יצא כו' כצ"ל:

בא"ד לפרושי רישא כו' כצ"ל:

ד"ה כנגד ששה כו' שוין הס"ד:

ד"ה כדי שיהא להם כו' וכשהמעות באות חולקים אותו לששה חלקים ונותנין לשופרות הס"ד וכצ"ל. ובדפוס חדש ראיתי גירסא. אחריתי ואינו מן הצורך לשבש כל כך הגירסא ד"ה כנגד פר כו' מביא מנה אחד ונותן לשופר ששמו פר כדאמר יביא במנה דפר נקנה במנה כו' כצ"ל ד"ה ורבי היא דאמר כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה מוסיף עליהם כו' ובני יונה הס"ד. פי' דפרידה א' סגי:

ד"ה הרי עלי תודה או שלמים כו' כצ"ל:

ד"ה כבש יביא כו' בכסף שקלים כו'. היינו שתי סלעים:

בא"ד בעשירות דמטמא מקדש כו' כצ"ל בא"ד שהוא אחד מי"ו בסלע כו' כצ"ל בא"ד בין יש עמו נסכים בין אין עמו נסכים בסלע כו' כצ"ל בא"ד שאין נסכים באשם ואת כו' כצ"ל:

בא"ד פטר חמור אמרי' כו' כצ"ל:

בא"ד פטר וזה בת דנקא כו'. פירוש שה כחושה:

בא"ד כדאמרי' בפרק בתרא דכריתות כו' כצ"ל:

בא"ד אפילו בפחות מדנקא אם הוא טוב ומובחר מתכפר בהם ואם תאמר כו' כצ"ל בא"ד שמא מת אח' כו' כצ"ל בא"ד הוי פלגא זוזי כו'. פירוש משמע מתוך פרש"י הא דאמרי' בכריתות ועמדו קינין בו ביום ברבעתי' בעי למימר דשני הפרידו' עמדו ברובע שלם נמצא שוה החטאת של הפרידות חצי דינר וכן כתב שם רש"י להדיא:

בא"ד פרש"י רובע שקל כו' כצ"ל. פירוש חצי דינר:

בא"ד ועוד דומיא דסלע הס"ד. פי' כשם ששיעור חסרון הסלע תלי לה התלמו' בשקל הוא הדין חסרון הדינר תלי נמי במשקל השקל:

ד"ה שחור והביא כו' פ"ה דנזיר ובפרק מי שאחזו אוכמ' כו' כצ"ל, עיי' בגיטין דס"ח ע"א:

ד"ה שיהא שלום כו' זרוע כדאמרי' בפ' מ"ש הא יש תקנה לבעלי זרוע שכל ב"א נוטל משופר שלו מ"מ התקינו שיהא חולקים בע"ש הואיל וכל משמורת ביחד הס"ד וכצ"ל וכ"ה בס"י. ע"ש בפסחים:

ד"ה ורבי היא כו' דלרבנן לא חיישינן כו' פירוש והמתנדב עגל או איל או כבש או גדי או שעיר נותן המעות לשופר של פר והכהנים מקריבים פרים מהם עד, שיכלו כל המעות שיש שם וכפרש"י לקמן ד"ה כיחידאה כו'