צאן קדשים קלז

א מיני מנחה יביא שתים מב' מיני' כדמשני לקמן מברייתא רק מאידך ברייתא איכא למיפרך והא לא תנא הכי לפ"ז ה"ל למיתני הכי הא מיני מנחה חדא וכ"ת דלמא הא מיני מנחה ב' מנחות מב' מינים והא לא תני הכי מין מנחות כו' בקיצור וצריך עיון ליישב:

רש"י ד"ה מן הצאן כו' כצ"ל:

בא"ד ולא עוד הואיל ופתח בו כו' הס"ד. והנה כבר צוחו קמאי דקמאי בקושיא זו לפרש"י מ"פ דלקדם לכבש הואיל ופתח בו כו' הא אהדרי' קרא והקדים עזים וכן גבי תורים וב"י הדרי' קרא והקדים ב"י ומשנה ערוכה בסוף מס' בריתות דכ"ח ופירש רש"י התם דאם אמר הרי עלי עולה דאיזה מהם שירצה יביא או כבש או עז וכן גבי תור וב"י איזה מהם שירצה יביא ושמעתי כמה תירוצים על קושיא זו זה בכה וזה בכה ובסייעת' דשמיא מצאתי ישוב נכון על קושיא זו בתכלית הפשיטות ובקיצור נמרץ דאפי' הכי פריך שפיר לר"י דבמנחות נמי מצינו דהדרי קרא והקדים הג' מנחות למנחת סלת בפ' צו כתיב וכל מנחה אשר תאפה בתנור וכל נעשה במרחשת ועל מחבת וגו' וכל מנחה בלולה בשמן וגו' והאי מנחה בלולה היא מנחת סלת וכ"כ הרמב"ם בפ"י מה' מע"ק נמצא מצינו דכאן הקדים שאר מנחות למנחת סלת ואפ"ה ס"ל לר"י דיביא מנחת סלת לפ"ז פריך שפיר דאם אמר הרי עלי עולה מן הצאן דיביא כבש ולא עז הואיל ופתח בו כו' נ"ל. אבל הא איכא למידק למה לא פריך בקיצור מהאומר הרי עלי עולה דיביא בן בקר ולקמן במתני' לא פליג ר"י דעיקר קושיא הוא ויש ליישב בדוחק:

ד"ה תא שמע ממתני' מנחה פרשתי לעיל הס"ד וכצ"ל:

ד"ה הא מיני כו' שתים הס"ד ד"ה ממין אחד דמקיים לתרוייהו לישני הס"ד וכצ"ל. פי' מין לשון יחיד ומנחות לשון רבים:

ד"ה דילמא הא מיני כו' דמיני ומנחה משמע תריין כדאמרינן לעיל כו' כצ"ל. וראיתי בדפוס חדש גירסא אחרת שלא לצורך:

ד"ה ודילמא הא דדייקינן כו' תרוייהו לישני שני מינים כו' כצ"ל בא"ד משני מינים דלעולם חדא מנחה ממין אחד מייתי הס"ד וכצ"ל. וראיתי נמי בדפוס חדש שנדפס בצדו גירסא אחריתא ואינו מן הצורך:

ד"ה איכא לספוקי כו' ושני רקיקין וכי גרוע לחלות ואסופי לרקיקין עד שמא כולה רקיקין הוי י"א הס"ד וכצ"ל:

ד"ה מייתי שתי כו' של חלות ומחצה של רקיקין נדרתי כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה למחרתו מביא אשמו כו' ס' יום ושותה כו' כצ"ל:

בא"ד נזיר טמא אתה ואין נזיר טמא מגלח אלא עד שבעה צא מנה כו' כצ"ל בא"ד כ"ג להשלים ל' מנה כו' כצ"ל:

בא"ד על הדמים. פי' עד שיזרוק עליו הדם דשלש בהמות כו' כצ"ל בא"ד ועל אחד מהם יכול לגלח כו'. פי' על זריקת דמים של אחת הם:

בא"ד עולה מקובתו וחטאת העוף כו' הד"א בא"ד כדרך שהמצורעים מגלחין וסופר שלשים יום ומביא עולת בהמה ומתנ' עליה כו' שהרי ספק כו' כצ"ל. ובד"ח נדפס נ"א שלא לצורך:

בא"ד ומביא עולה וחטאת ושלמי' ודאי ומשהא עד כו' כצ"ל, פי' דעולה אפי' מספק וחטאת ושלמים ודאי מ"ה ישהא עד סוף נזירות ועיין בתוספת דנדה דע"א ע"ב ומבואר יותר ועיין מה שכתבתי בזבחים:

בא"ד תגלחת רביעית זו חטאת בהמה כו' כצ"ל:

בא"ד למיהוי שלמי נדבה כו' כצ"ל:

בא"ד כאותה כו' כצ"ל:

בא"ד ובאותה כו' כצ"ל:

בא"ד כאותה של כו' כצ"ל:

בא"ד וכאותו תנאי כו' כצ"ל:

בא"ד שנים כשנייה כו' כצ"ל:

בא"ד בשלישית כו' כצ"ל:

בא"ד כרביעית כו' כצ"ל:

בא"ד טמא בודאי ומוחלט בודאי כו' כצ"ל ועיין מה שפירשתי בזבחים דע"ו:

ע"ב רש"י ד"ה אימור דאמר כו' לכתחלה לתקוני כו' כצ"ל:

ד"ה אבל בעלמא כו' לכתחלה לא הס"ד:

ד"ה הא קא מייתי כו' ואיהו לא נדר כו' כצ"ל:

ד"ה והא בעי כו' חלות ורקיקין כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ותנופה חזה ושוק תימא דלא תני כו'. ואפשר ליישב דליכא למימר דליתני נמי תנופה מחיים ותנופת חזה ושוק לאחר שחיטה כיון דכל אלה לא עבדינן אלא משום תקוני גברא ודי בתנופה אחת ושלמי יחיד נתמעט לעיל דס"ב ע"ב מתנופה מחיים ואי כוונת התוספת דליתני תנופה מחיים ולא תנופת חזה ושוק כיון דעבדינן בכל חומש דאשם מ"ה עבדינן תנופה כחומר דשלמים נמי:

ד"ה ונאכל ליום כו' לעשו' תקנה כו' כצ"ל:

דף ק"ו ע"א גמרא פירשתי ואיני יודע מאיזו מהן פרשתי כו' כצ"ל. והכלל פלוגתא זו דכי פליגי רבנן אר' באומר פירשתי וקבעתי בכלי א' אבל באומר פירשתי ואיני יודע בכמה כלים קבעתי ואיכא לספוקי בכלי א' או בשני כלים מודו רבנן לר' וכ"כ מ"ו הב"ז ובזה מיושב דברי הרמב"ם בפי"ז מה' מע"ק:

רש"י ד"ה של עשרונים כו' ובאידך שלשה ובאידך ארבע וכן עד ששים הס"ד וכצ"ל:

ד"ה פירשתי עשרונות ופירשתי מנחה מן כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה כר' שמעון כו' וא"ת מאי ס"ד כו'. פי' כיון דפריך אליבא דר"ש והתם לא אשכחן דרבי שמעון איתא לי' האי סברא דמותר השמן מחזירו לחלות ה"ה בכולה רקיקין לא אשכחן התם דרבי שמעון איתא ליה האי סברא ומשום הכי מתרצו רבנן לפליגי התם ארבי שמעון הכי סבירא ליה דמותר השמן מחזירו לחלות וק"ל:

ד"ה דתני לה כו' הכא מודו הס"ד. פי' דלעיל טעמא אחרינא איתא ליה אע"ג דכהן אדעתי' דעשרון חד הוא דקמץ מ"מ כולהו בני ביקת' דהדדי נינהו כולן מכח מנחה אחת באו עיין לעיל:

ע"ב גמרא רבנן סברי כרבנן דאמרי כו' כצ"ל. שם נחשת לא יפחות ממעה כסף כו' משנה זו הובא בברייתא במסכתא שבת דף צ' ע"א והקשו שם תוספת תימא לר"י דלא יפחות מפרוטה הל"ל כי היכי דתני גבי זהב וכסף עכ"ל והניחו בצ"ע וכתב מ"ו הב"ז וצ"ע כי היא קושיא אלימתא. ונ"ל ליישב דהכא בברייתא פריך גבי זהב וכסף ואימא נסכא ומשני רבי אלעזר דאמר מטבע ועל זה יש לדקדק דתנא במתני' סתמא קתני הרי עלי זהב או כסף ולמה לא מפרש בהדיא הרי עלי מטבע של זהב או מטבע של כסף אליבא דרבי אלעזר דמשני הכי אלא על כרחך צריך לומר דבאמת בשעת הנדר אמר סתמא הרי עלי זהב או כסף ורבי אלעזר מוקמי אחר כך כשרוצה להביא ולצאת ידי נדרו אמר דדעתו היה מטבע אשמעינן תנא דמתני' דמסתמא לא נדר איניש אזהב וכסף דבר שאין לו שיעור דהיינו נסכא זהב או כסף ומסתמא היה דעתו על מטבע ומשום הכי עכ"פ לא יפחות מדינר זהב או דינר כסף אבל גבי נחושת אשמעינן כיון דאמר סתמא נחשת אע"ג דאמר אחר כך דדעתו היה על פרוטה אפשר שחזר ודעתו היה על נסכא דסתם איניש יכול להביא נסכ' נחשת ומשום הכי לא יפחות מנסכ' נחשת ששוה מעה כסף כנ"ל. וראיתי בספר מגיני שלמה שחיבר הגאון המפורסם מהור"א יהושיע זצל"ה אב"ד מק"ק קראקא שהלך בדרך הזה לתרץ קושיא זו אבל כפי פירושא הוא קצת דוחק וע"ש וכפי מה שפירשתי נכון הוא אבל צריך ליישב למה לא הקשו תוספת קושיא זו הכא אמתניתין:

רש"י ד"ה דמסיק להו כו' דילמא אינך שירים כו' כצ"ל:

ד"ה ורבי ליתא כו' לקומץ בתרא דלמא כו' כצ"ל:

ד"ה איפשר דמייתי כו' מכלי ב' ליהוי כו' כצ"ל:

בא"ד ולאותה דפש בכלי ראשון נדבה ומגע כו' כצ"ל:

בא"ד דבכלי גדול בקומץ כו' כצ"ל:

ד"ה אין לה מנחה כו' בעי להו ב' לוגין ואי חדא היא סגי בחד לוג הס"ד וכצ"ל:

ד"ה והמעלה את הקומץ כו' דהעלאה היא ובהאי כללא הוי מעלה כו' כצ"ל:

ד"ה פירשתי אחד כו' דאינו נקטר כולו כמו עולת כו' כצ"ל בא"ד דבר שנקטר כולו היינו לבונה הס"ד וכצ"ל תוס' ד"ה אפשר דמייתי כו' ועוד עשרון אחד יותר כו'. פי' והשתא דרבי ליתא דרבי אלעזר דלרבי אלעזר דאמר אבל אתה מעלהו לשם עצים אינו צריך לעוד עשרון אלא קומץ ב' קומצים מששי' עשרונים הראשון לשם חובתו שהיה עליו כבר והשני לשם חובת דהשתא ואי ששים עשרונים נדר הקומץ הב' לשם עצים אבל השתא דליתא ליה דרבי אלעזר משום הכי כתבו ועוד עשרון אחד יותר וק"ל:

בא"ד דהוי נדבה הס"ד וכצ"ל ואח"כ ד"ה ורבי כרבי אלעזר ב"י כו' דהא כי בלל חובה ומערבה בנדבה כו' כצ"ל:

ד"ה המעלה את הקומץ כו' כרבי אלעזר דפרק י"ג דזבחים כו' כצ"ל בא"ד לא מיירי בקומץ דסולת הס"ד. פי' אלא בקומץ דשני בזיכים דחייב אפי' בקומץ אחר וכזית ממנו ודלא כרבי אלעזר :

ד"ה והא איכא עולה כו' ועוד קשיא והא איכא עצים כו' ויש ליישב כיון דלרבנן לא הוי קרבן גמור ולא שייך באמר הרי עלי אלא קרבן נדבה משום הכי לא פריך ועיין לעיל ד"כ ע"ב בתוספת ד"ה מלמד כו':

דף ק"ז ע"א גמרא ומקנחין בה את הנרות כו' כצ"ל:

שם