צאן קדשים קלו

אלעזר איתא ליה האי שינויא בשוחט תמימים בפנים שלא לשם בעלים ודקשיא ליה התם והלא זריק' מתרת ובשע' טביחה שחיטה שאינה ראויה היא כיון דנזרק אח"כ מודה ר"א דמעיקרא בשעת שחיטה כזרוק דמי והוי שחיטה ראוי':

ד"ה ה"ג לא ראויה לצאת כו' כלומר שעדיין לא אירע בה שום פסול קאמר דאין מועלין כו'. פירוש דלרש"י המקשן היה סובר דאפילו קודם זריקה אם אירע בה שום פסול דהיינו לן או יוצא או טמא נמי אמרינן דאין מועלין בה משום כיון דאי בעי זורק כזרוק דמי והוי כמו פיגל בזריקה מ"ה פריך לרבי אלעזר ולר"נ והתרצן מתרץ דקודם זריקה אפי' לא אירע בה שום פסול נמי לא אמרי' כזרוק דמי והתם איירי שנזרק בהיתר ולאחר זריקה לנה או נטמאת או יוצאת מ"ה אין מועלין בה כיון דזריקה נעשה בהכשר ולתוספת מתרץ התרצן דקודם זריקה נמי אמרינן כזרוק דמי אם לא אירע פסול קודם זריקה דעומד ליזרק כזרוק דמי ולא דמי לפיגל בזריקה דזריקה לא נעשה בהכשר וה"ה אם אירע בה פסול לבסוף לאחר זריקה נמי אין מועלין ומכ"ש קודם זריקה דאין מועלין אם לא אירע בה פסול כנ"ל. ומ"ו הב"ז כתב בע"א וקשה להולמן:

בא"ד שלנה ושנטמאת רבותא כו' כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה כזרוק דמי ולמיכלי דאוכלא היתירא כו' הד"א וכצ"ל:

בא"ד אלמא לענין שווי' אוכלא כו' כצ"ל ד"ה מדאמר ר"ש כל העומד כו' כצ"ל בא"ד ר"י בשיטת ר"ש אמרה כו' פי' מדר"ש גופא ליכא למידק דסבירא ליה הכי כיון דאסיקנא לעיל דאי בעי פריק אמרי' אי בעי הוי זריק לא אמרי' מ"ה כתב רש"י למאי דס"ד דר"י בשיטת ר"ש אמרה פריך:

דיה אבל בשני כלים כו' ואם מרחשת מרחשת אידי ואידי כלי שנקר ושהביא אימא ידי נדרו נמי יצא הס"ד הד"א וכצ"ל:

תוס' ד"ה כי קאמרי דרבנן כו' עשאוהו כהכשר מים כו' כצ"ל:

ד"ה כשתי מנחות כו' בפני עצמה ומזו כו' כצ"ל בא"ד בשתי כלים וחזר ונתנו כו' כצ"ל. פי' אבל ברישא איירי שלא נתנו כלל בשני כלים לא הוי כשתי מנחות:

דף ק"ג ע"א רש"י ד"ה אבל בשעת הפרשה כו' לשם נדר ובמחבת הס"ד וכצ"ל. ד"ה מאי טעמא כו' לא קבעה הס"ד ואח"כ יש לציין גמרא ואח"כ ד"ה אמאי כו' כצ"ל:

ד"ה נדר ופתחו כו' מן השעורים אין בדעתו כו' כצ"ל ד"ה הדר ביה חזקיה כו' מן השעורים אבל בעדשים כו' הד"א:

ד"ה לדבריו דחזקי' כו' דמעיקרא לאו למידי כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה הא מני ב"ש כו' וב"ש כו' כצ"ל בא"ד אין שאל' להקדש וכיון כו' כצ"ל:

בא"ד אין שאלה להקדש כדתנן כו' כצ"ל. בא"ד לא הוי צריך לפרושי טעמא דבית שמאי כו' ובמסכת נזיר כתבו תוספת ד"ט ע"א ד"ה אין שאלה כו' דאפילו למ"ד אין פותחי' צריך לפרושי טעמא דבית שמאי משום דאין שאלה כיון דתוך כדי דיבור הוא אין צריך חרטה ע"ש:

בא"ד מן הגרוגרות עלי קרבן כו' כצ"ל:

בא"ד אז הוא נדור מן הגרוגרות כו' פי' ולא נזיר מן היין:

בא"ד אבל לת"ק כי אמר כו' כצ"ל בא"ד ונזיר הוה כו'. פי' מן היין ולא נדור מן הגרוגרות ומן הדבילה בא"ד דהא לרבי מאיר נמי לא הוי כו' כצ"ל. פי' לרבי מאיר דסבירא ליה דאין אדם מוציא דבריו לבטלה וכיון דאמר הריני נזיר ה"ל נזיר בא"ד ולא לבית הלל כו' פי' דלת"ק נמי ב"ה אינו נזיר קאמר:

בא"ד אמאי לא הוי נזיר כו' פי' לר"י אליבא דבית שמאי:

בא"ד אלא סבירא ליה לר"י טעמא דבית שמאי כרבי שמעון דלא כו' כצ"ל בא"ד טעמא דבית הלל נמי בהכי כו' כצ"ל בא"ד לחכם והתירו היתה לו בהמה מופרשת תצא כו' כצ"ל בא"ד היינו לידע אם בלשון נזירות נדר או לא כו' פי' שאמר לו החכם שאותו קבלה לאו כלום הוא ונמצא שלא חל עליו הנזירות אפי' רגע א' וגרע זה מהקדש טעות וכן כתב תוס' התם והא דלא השיב ב"ש לב"ה הכי דגרע זה מהקדש טעות כבר מיישבי תוספת זה התם דל"א ע"ב ד"ה אמרו להם כו' עיין שם בא"ד דלא תימא דלא יתחיל למנות עד שידע שהוא נזיר ומיהו כו' כצ"ל:

בא"ד מי סברי לה כבית שמאי דאמרי כו'. פי' דאם כן אפילו אמר הרי עלי מנחה מן העדשים לייתי חיטים כמו מן הגרוגרות לבית שמאי דאפי' הכי הוי נזיר מן היין. בא"ד ולחזק' דמדמי מנחה ונזירות כו' פי' לחזקי' דאמר דמתניתין דהכא ב"ש היא אע"ג דאמרי' דהדר ביה חזקי' אפי' הכי כתבו תוס' היכא תיסק אדעתיה דרישא דהכא ב"ש היא א"כ קאי ר"י בפר' מקום שנהגו כב"ש דאינה משנה ואנן קי"ל הלכה כר"י. ד"ה הריני נזיר כו' תניא כינוי כינוים כו' כצ"ל בא"ד מה שייכא הכא כו'. פי' מה שייך דבילה בנזירות. עיין בתוספת נזיר ד"ט ע"א ד"ה הריני כו':

ע"ב רש"י ד"ה לא שנו דתפוס לשון ראשון כו' משמע מפרשי דר"ז קאי אחזקי' אבל הרמב"ם בפי"ז מה' מע"ק. מפרש דקאי אר"י דאמר אפי' תימא בית הלל היא וקאמרי ל"ש דבאומר אלו הייתי יודע שאין נודרין כך לא הייתי נודר כך אלא דאמר מנחה מן השעורים כו' עיין שם בכ"מ:

ד"ה אבל אמר מנחת שעורין כו' כצ"ל:

ד"ה כי אמר כו' כלום וליתי כו' הד"א:

ד"ה ה"ג אף כו' כולהו וזה שאמר כו' הד"א ד"ה אלא מפני כו' ואליבא דר' אלעזר ב"י נקט לה כו' ולעיל די"ח ע"ב פרש"י דאפי' לרבנן דאמרי ס' לוגין נמי קים להו דאין נבללים יפה וצ"ע:

תוס' ד"ה לא שנו כו' דמנחת דבוק כו' כצ"ל:

בא"ד ולא שייך כלל גבי בלא שמן כו'. פי' גבי בלא שמן אפי' אמר מנחת לא שייך לומר דדבוק לבלא שמן:

ד"ה אי הכי ר"ש כו' וי"ל הא אסיקנא כו' כצ"ל בא"ד ועוד יש לפרש כו'. כוונת' דלתירוצם קשה עדיין מאי פריך אע"ג דהדר ביה חזקי' ומוקי לת"ק כבית הלל ומשום טעמא באומר אלו הייתי יודע דלמא ר' שמעון נמי כבית הלל סבירא ליה דליתא ליה תפוס לשון ראשון משום הכי כתבו ועוד יש לפרש דהכי פי' אע"ג דליתא ליה תפוס לשון ראשון כיון דאמר עשרון לבסוף לייתי:

דף ק"ד ע"א רש"י ד"ה מאי הוי עלה דהאי שיעורא הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ר' יהודא כו' הוה והיה להם כו' כצ"ל ד"ה אין מתנדבין כו' וארבע לאיל דהיא כו' כצ"ל:

ד"ה יש קבע כו' להקריבה מה דחזו כו' כצ"ל ד"ה ואי אמרת כו' עד דממלא להו כו' כצ"ל:

ד"ה כנגד מי כו' מעות לחטאת והוזלו כו' כצ"ל והשאר יש למחוק ד"ה ואם איתא כו' לוגין קריבין ארבע כו' כצ"ל:

ד"ה יהיה חצי ההין יהיה לפר משמע, דמוסיף הויה אחריתי כו' כצ"ל בא"ד כגר יהיה הס"ד:

ד"ה אלא לאו כו' ויקריבו ארבעה כו' כצ"ל ד"ה הא אין קבע כו' לנדבה וליכא למיבעי כו' כצ"ל:

ד"ה עד עשרה כו' דלוג ושנים וה' לגמרי כו' כצ"ל בא"ד לפר וכבש י' לפר ואיל הס"ד וכצ"ל:

תוס' ד"ה הואיל ויכול כו' והא דתנן דם השרץ כבשרו מטמא ואין לנו כיוצא בו אין לנו כיוצא בו כשיעור טומאתו אבל דמו מטמא וא"ת כו' כצ"ל. פי' דפריך על הא דקאמר דם נבילה טמא דהא דתנן דם השרץ מטמא ואין לנו כיוצא בו משמע דוקא דם השרץ ולא דם נבילה ומשני מאי לנו כיוצא בו לענין שיעור דבשרץ הדם והבשר מצטרפין אבל בנבילה אין מצטרפין וזהו ראיה לדברי תו' מה שכתבו לעיל וכן מצאתי בתוספת' הך פירושא דירושלמי:

ד"ה אין מתנדבים כו' וכי אמר חמשה, יביא ששה כו'. ולענ"ד לא קשיא מידי מדאיצטריך יהיה לרבות שאם רצה להוסיף יוסיף חמשה כדמסיק הכא ואי אמרי' דאם מתנדב חמשה צריך להביא ששה אם כן יהיה למה לי דהא חזו לפר וכבר שמעינן מאזרח דמתנדבים נסכים:

בא"ד פי' בקונטרס כגון דאמר כו'. פי' ואפי' הכי קמבעי ליה ש"מ דלא ס"ל לרש"י תירוץ הנ"ל אבל כפי מה שכתבתי דבלא"ה לא קשיא מידי ניחא:

ע"ב גמרא מיעוט עשרונות שתים פירשתי איצטריך ליה כו' כצ"ל:

שם הרי עלי מנחה יביא איזה שירצה כו' תנא כו' כצ"ל פי' דקאי אר"י האי תנא כמו שפרש"י:

רש"י ד"ה מתנדבים יין כו' בפני עצמו ואין כו' כצ"ל ד"ה מתנדבים כו' נאכלין הס"ד ד"ה מה מצינו כו' דאמרן כו' ביין כדקתני מתנדבין כו' כצ"ל:

הדרן עלך המנחות והנסכים פרק הרי עלי עשרון רש"י ד"ה מין המנחה כו' כצ"ל:

ד"ה רבי אומר כו' ואינך נדבה הס"ד וכצ"ל:

ד"ה תנא כו' הכתוב תחלה הד"א והס"ד:

דף ק"ה ע"א גמרא מנחה מין המנחה כו' כצ"ל שם אלא מהא ליכא למשמע מינה. יש לדקדק למה קאמר דממתני' ליכא למשמע הא אפשר למשמע מינה וסיפא אתי לאשמעינן