צאן קדשים קלד

בא"ד דכניסה הס"ד ד"ה גבולה אל שפתה סביב אלו הקרנות הס"ד וכצ"ל:

ד"ה זרת האחד שהן אמה על אמה והא דכתב זרת האחד דמאמצעית כו' כצ"ל בא"ד והוי זרת לכל רוח דזרת חצי האמה הס"ד וכצ"ל. וע' בעירובין ברש"י שם:

ד"ה רבי מאיר כו' חמש הא שאר כו' כצ"ל ד"ה קס"ד כו' ואותן ה' אמות שאין כו' כצ"ל בא"ד חמש הס"ד ד"ה מחיק האמה כו' סובב באמה בת חמש הס"ד וכצ"ל:

ד"ה גובה מזבח כו' ועל המזבח כו' כצ"ל:

ד"ה כמה בציר כו' הסובב הס"ד:

ד"ה חוגרו למזבח סביב הס"ד:

ד"ה דמים כו' בהמה למעלה כו' הד"א. ד"ה הא קא כו' הסובב אלא שלשה כו' כצ"ל:

ד"ה נמצא שלשים כו' ברוחב ל' אמות כו' כצ"ל ד"ה נמצא בין קרן לקרן עשרים כו' כצ"ל:

ד"ה וכי תימא כו' בין קרן לקרן הס"ד וכצ"ל:

תוס' ד"ה אל חיק כו' ותירץ רבי נתן מדורא דאמה כו' כצ"ל:

דצ"ח ע"א רש"י ד"ה לא שנא כו' לא פש ליה בין קרן כו' כצ"ל ד"ה שתי אמות כו' והן ארכן אמה הס"ד וכצ"ל:

ד"ה כדי שיהו כו' דמים באמה של משה כו' הד"א:

ד"ה והא בעינן כו' איכא חציצה הס"ד וכצ"ל:

ד"ה כך היו מונחים מנ"ל מדבריו כך היה מונחים כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה רואין אותו כו' ונמצא בזיכין למעלה מי"ב כו'. פי' דפריך והא בעינן ונתת על ואיכא חציצה תיפוק ליה בלא חציצה אין השולחן מקדש לבזיכין שהם למעלה מי"ב ותוספת אזלי לשיטתן דכתבו לעיל דצ"ו ע"א ד"ה והאיכא בזיכי' כו' דשולחן מקדש לבזיכין אבל רש"י כתב לעיל דאין השולחן מקדש לבזיכין משום הכי כתב רש"י הכא דפריך דאיכא חציצה כנ"ל כוונות התוספת. אבל עדיין יש לדקדק מנ"ל לתוספת דפריך משום חציצה דילמא באמת פריך כקושית התוספת והא בעינן על שיהא הבזיכין מונחים על הלחם ונמצא הבזיכים מונחים למעלה מי"ב ואין השולחן מקדש ומשני דבאמת לא היו מונחים על הלחם רק בסמוך וצ"ע ליישב התוספת:

ע"ב רש"י ד"ה הקהתים כו' לחנות עד באם כו' כצ"ל:

ד"ה אלא של משה כו' היכא מנח הס"ד ואח"כ ד"ה מחצי הבית כו' כצ"ל:

ד"ה למר קא כו' הוא ההיכל לפני כו'. פי' לפני הדביר לצד חוץ וכ"ה במקרא:

ד"ה אל מול כו' ומשמע מקרא דאותן שעל כו' כצ"ל:

ד"ה היינו דייתבי כו' לעיל מחצי כו' הד"א:

ד"ה אלא למ"ד כו' שולחנות של ך' אמה בעשרים אמה היכא יתבי כו' הד"א וכצ"ל:

ד"ה ותו אי נמי כו' שבת נכנסים ארבעה כהנים. כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה דוחקין ובולטין כו' נס היה דארון באמצע כו' כצ"ל:

בא"ד ומקום ארון אינו כו' כצ"ל בא"ד הא לא היה ארכן עשר כו'. מזה משמע דתוספת נמי ס"ל דארון בבית קדשי הקדשים באמצע היה עומד ולא אצל הכותל של מערב מ"ה כתבו דמן הארון עד הפרוכת לא היה כ"א עשר אמות וכן משמע מפרש"י. ד"ה ונסעו הקהתים תרי נושאי המקדש כו' ואין דבר מקודש יותר חן הארון וש"מ דבארון מיירי הס"ד וכנ"ל. פירוש דבאו לתרץ מנ"ל דמיירי בארון כמו שפרש"י. ומ"ו הב"ז כתב יש למחוק כל השטה וקשה לשבש כל הספרים ד"ה מדכתיב בנר כו' נר שני שלי שתי מזרחיות קרוי נר מערבי כו' ורש"י פירש הכא והחיצון של צד מערב קרוי ליה נר מערבי ותמי' לי דבמסכת שבת דכ"ב ע"א כתב רש"י כתוספת ודבריו סותרים זא"ז וצ"ע ליישב:

ד"ה שאמצעי משובח כו' אבל קשה דמייתי נמי שאר ברייתות כו' כצ"ל פירוש דמייתי התם דראשון ואחרון נמי חשיב לענין זה שקורא ארבעה בא"ד דהך דהכא מיתנ' כו' כצ"ל:

ד"ה תרי דרי כו' אי אפשר לצמצם כו'. פירוש שלא תהא מן השולחן הדרומי קצת יושב בדרום. וע' פרש"י במסכת יומא דף נ"א ע"ב ד"ה שולחנות כו' בא"ד כיון דטפי מטפח לא הוי לא חשיב כו' כצ"ל:

בא"ד סמוכות לכותל היו כו' כצ"ל בא"ד דהיינו כר"א בן שמוע כו' כצ"ל בא"ד ומנורה בדרום. פירוש ודוקא על של משה הי' מסדרן כר' יוסי כו' כצ"ל:

בא"ד משוך מן הכותל שתי אמות כלפי צפון ומנורה כנגדו ובדרום כו' כצ"ל:

בא"ד היה נתון באמצע הבית כו' כצ"ל:

דף צ"ט ע"א גמרא מכאן לת"ח ששכח תלמודו מחמת אונסו כו' יש ליתן טעם לזה דקאמר מכאן לת"ח כו' דאיתא מכח שבירת הלוחות נתהוה חשך השכחה מצד הקליפה לפ"ז אונס הוא לת"ח ששכח תלמודו ומ"ה קאמר ר"ל פעמים שבטולה של תורה זהו יסודו של תורה ויליף משבירת הלוחות משום דאם לא נשתברה. הלוחות לא הי' שכחה ואם היה לומד פעם א' לא היה צריך ללמוד יותר ועכשיו שנשתברו ובא שכחה לעולם צריך ללמוד כמה פעמים עד דמנח בקופס' נמצא שביטולה של תורה פי' ביטולה היינו שבירת הלוחות שע"י השביר' נתבטל הוא יסודה ומ"ה הסכי' הקב"ה עם משה ואמר לו יישר כחך ששברת:

רש"י ד"ה בשלמא למ"ד כו' אפילו הכי כיון דטפי מטפח לא כו' כצ"ל:

ד"ה אלא למ"ד כו' פלגא דאמתא בדרום אכל תפסו ולמ"ד צפון כו' הד"א וכצ"ל:

ד"ה דמשה כו' דליבעי שתי הפרשות כו' כצ"ל:

ד"ה לא דמידלי כו' שלא היו מונח כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה מלמד שהלוחות כו' משמע דאורכן ששה ורוחבן שלשה כו' ובירושלמי שלפנינו לית' אלא רוחבן ג"כ ששה ע' שם אבל בירושלמי בפ"ב דתענית כתב אורכן ששה ורחבן שלשה וצ"ע:

בא"ד ומונחות רחבן לאורכן כו' כצ"ל וכ"ה בירושלמי ומ"ו הב"ז מגי"ה נמי הכי ארכן ולא ידעתי פירושו. ע"ב תוס' ד"ה אחד של כסף כו' של כסף היו כו' כצ"ל:

בא"ד לא כדין תני זה כו' כצ"ל:

בא"ד המטבחיים ולא אשולחן דבמערבו של כבש שהי' מיוחד כו' כצ"ל. פי' דשולחן שני של כסף שהי' במערבו של כבש הי' מיוחד לכלי שרת בא"ד ואין לדחות דרוצה לומר כו'. פירוש אין לדחות דברייתא דשקלים לא פליגי אתמיד והא דתני של כסף הי' קאי על שולחן דבמערבו של כבש וע"ז קאמר ר"ש ב"י לית כאן של כסף מפני שהוא מרתיח לאיברים והכי קאמר לא כדין תני' דכי היכא דאיכא נס אלחם כו' אבל אשולחן דאולם כ"ע מודי דשל כסף הי' מ"ה כתבו דא"כ ה"ל לאתוי' לא כהדין תנ' לא הסריח בשר כו' בא"ד של שיש ובתמיד בברייתא ד"ה של כסף פי' שם בקונטרס דהאי דקרי כו' כצ"ל בא"ד אכולהו פריך כו'. פירוש אשולחנות דבית המטבחיים ואשולחן דבמערבו של כבש אבל של אולם של כסף הי' ומ"ו הב"ז האריך בדיבור זה ודבריו קשה להולמן:

דף ק' ע"א גמרא שלא בזמנן ליקדש וליפסול כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה אלכסנדרי' של מצרים הס"ד ואח"כ ד"ה תנוח דעתך משפחת ר"י כו' כצ"ל וכ"ה ביומא ברש"י שם:

ד"ה פסול דמחוסר כו' ראשונה ומיפסל בלינה הואיל כו' כצ"ל. וראיתי בד"ת שמקיף שטה זו כאלו אינה וקשה לשבש בחנם הגירסאות ד"ה וקומץ כו' מביום כו' כצ"ל:

ד"ה קסבר תנא כו' לילה כשרה אבל יום מחוסר זמן הוא הילכך לחם כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:

תוס' ד"ה ששונאין כו' דרומא דאמר ליה רשב"ל לזעירא אלהא סנינא להו כו' כצ"ל:

ד"ה מחסיא בן שמואל אומר האיר כו' כצ"ל. ומ"ו הב"ז גורס אם האיר ולא ידעתי הטעם דהא במתני' דיומא ליתא אלא כגירס' שלפנינו:

בא"ד ישיני חברון וכך פי' כצ"ל:

ד"ה אלא אפילו כו' בכלל ביום זבחיכם כו'. פי' דלאו זבח איקרי:

בא"ד ומיפסל משום לינה כו'. ולפרש"י לא קשה מידי דהקומץ נפסל משום קמיצת לילה ותו א"א לערבו בשירים ולחזור ולקמוץ:

בא"ד אפילו לא נקמצה נמי כו'. פירוש משקדשו בכלי הוכשרו ליפסול בלינה וע' בתוספת דיומא דף כ"ט ע"ב ד"ה נהדריה כו' דמתרצו קושיא זו:

ד"ה בלילה כו' מנחת נסכים כו'. פי' מנחתם ונסכיהם ואמר מר אפי' בלילה בא"ד נרות ולא שייך כו' כצ"ל. ע"ב גמרא שני ימים טובים של ר"ה כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה כי מטי לילה כו' בליל ששי משום סידור לילה ולשחרית נפסל בלינה שהרי עומד שם שבעה כו' כצ"ל. וכ"ה בס"י וכ"ה ברש"י מסכת יומא דכ"ט ע"ב ובדפוס חדש ראיתי גירסא אחרינא וטעות הוא:

ד"ה שני ימים כו' נאפה ברביעי כו' כצ"ל ד"ה וליכא למימר שמא כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה כמי שסידרו כו' במילוי הס"ד. פירוש דזר נמי כשר למילוי וע' בתוספ' חדשים שנדפסו מחדש במסכת יומא דכ"ד ע"א דמתרצי עוד בע"א:

ד"ה שני ימים טובים כו' וקתני רושא אין פוחתין מארבעה חדשים כו' כצ"ל. והקשה הרב בעל תי"ט מאי קשיא להו טפי על פירושם מעל המשנה עצמה מרשב"ג דאמר אינו דוחה את יום צום ומההוא טעמא דדחינן יום צום הכפ' מיום א' ה"נ דחינן ליה מיום ו' עכ"ל, וכתב מ"ו הב"ז דמרשב"ג ליכא להקשות דאיכא למימר דס"ל כאחרים אבל ממשנה זו הקשו שפיר דמשמע התם דאתי' דלא כאחרים עכ"ל ומסיים דהרב בעל