צאן קדשים קלג

לאזכרה בפ' אמור וצ"ע:

בא"ד ולא אפשר להיות כלל למ"ד כו'. פי' בשלמא למ"ד כמין תיבה פרוצה אע"פ שלא היה סמיכה כ"א ללחם התחתון כיון שהעליונים הוה דיתבי שפיר על הקנים סגי בסמיכת התחתון אבל למ"ד כמין ספינה רוקדת לא היה לעליונים סמיכה שפיר על הקנים רק ע"י מעט בצק ולא סגי בסמיכת התחתון נ"ל. ומ"ו הב"ז כתב למאי דמשני דעגול וע"ג השולחן היו עומדים אתי שפיר עכ"ל ודבריו קשה להולמן היאך א"ש:

דף צה ע"א רש"י ד"ה ממקומו של שולחן הס"ד וכצ"ל:

ד"ה כי לא כו' לא אפקיה כו' כצ"ל ד"ה אלא כי אתי כו' ומר דמכשר במסודר כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה כמין כוורת כו' מנוקב ככוורת כו' כצ"ל:

ד"ה מר אמר כו' דזבחים דאמרי' אע"פ שנסע אהל מועד הוא היינו כו' כצ"ל בא"ד דהתם מיירי שנפרס אהל מועד והמזבח כו' כצ"ל בא"ד שירי מנחה ור' ישמעאל כו' וכצ"ל:

ד"ה שמע מיני' כו' ועל כרחך בשב' לא היו נוסעי' כו' פי' בשב' שהגיע זמנם לסלק מעל השולחן לא הי' נוסעי' לא בא' בשב' לאחר הסילוק ונפסל בלינ':

בא"ד איסור הנא' ואיסו' מחמרין כו' כצ"ל. פי' מחמרין אחר בהמתן בשבת. וכתב מ"ו הב"ז ורש"י שלא פי' כן נראה שמפרש במסולק דנפסל ביוצא אפי' בחול קודם שהגיע זמנו לסלק תוך הח' ימים ובכל לילה הי' על השולחן וא"כ תו לא מצי למידק מלחם הפנים כלל ולכן פי' שדייק מקדשים עכ"ל. וקצת דוחק הוא דלשון מסולק משמע שמסולק מהשלחן שהגיע זמנו לסלק ולפירושו הכי הל"ל כי פליגי באם סילק ורש"י גופי' כתב בד"ה במסודר שעדיין לא הגיע זמן לסלק משמע מסולק היינו הגיע זמן לסלק ואני אוסיף נופך משלי דמ"ה לא מצי למידק מלחם הפנים דאפש' לפרש דמאן דפוסל במסולק ביוצא בכי הא אתי לאשמעינן היכא שאירע שסידר הלחם והבזיכין לאחר השבת דקתני לקמן במתני' ד"ק ע"א דצריך להניחן על השולחן עד לשבת הבאה רק קודם ב"ה של שבת ראשונה קאמר רבא לקמן דצריך לסלקן מעל השולחן דאל"כ איפסלו בלינה בליל ששה ואשמעי' הכא דאם אירע כך במסעות הלחם הזה אין לו תקנה דבשעת הסילוק איפסול ביוצא מ"ה פרש"י שדייק מקדשים. ומה שהקשו תוספת אפשר דרש"י ס"ל כסברא זו דבשום פעם לא היו נוסעי' אלא בתחלת היום בכי טוב כנ"ל:

ע"ב גמרא איפסלה בלינה אמר רבא כו' כצ"ל:

שם אפייה נמי לא בעינא זריזי' כו'. פי' אלא על כרחך בפנים היינו בעזרה ודוקא אפיי' בפנים דתנור יהי' בעזרה ותנור מקדש אבל לישה ועריכה בחוץ דמדת יבש לא נתקדשה והדרא קושיא לדוכתא:

רש"י ד"ה רבי אלעזר כו' שלהם דטמא מת כו' כצ"ל:

בא"ד עמו במחיצתו כו' כצ"ל:

ד"ה מידי תנור כו' דיריאים אתם שלא כו' כצ"ל ד"ה דנפקא ליה ממעילה דכיון שנסתלק כבר מותר לכהנים וכל שיש לו שעת היתר לכהנים אין בו מעילה ולא מבעיא הך אפילו זה דהיום יקדש בכלי כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה אין טמאי מתים כו' ואע"פ שהיו נושאי' ארונו כו' פי' כיון שהיו נושאי' הוי טומאה בחיבורין דחמיר' כדאמרי' בע"א די"ז ע"ב והכי קאמר ולא טמא מת אמרו לאחר שפי' אלא אפי' מכניסו:

בא"ד מ"מ קשה כו' כצ"ל. פי' דקחשיב מת עצמו משמע דלא קאי אמכניסו:

ד"ה לישתו ועריכתו בחוץ והא דכל המנחות נילישו' בפושרין אפי' מנחת מאפה פירשתי בפרק כל המנחות באות מצה הס"ד וכצ"ל. ועיין לעיל בתוס' דנ"ה ע"א ד"ה כל המנחות כו' ותבין כוונתן ואח"כ ד"ה אלא מדת יבש כו' וכצ"ל:

ד"ה שהוא קשה כו' אינו תלמיד חכם הס"ד. ומ"ו הב"ז גורם בע"א ותמי' לי שלא הרגיש בזה:

ד"ה ומאי קושיא כו' גנאי הוא להשימן אח"כ בכלי חול כו' פי' ובע"כ היה צריך לקדש חצי עשרון בא"ד קודם שיתקדש בביסא כו'. פי' ולפ"ז לא היה צריך לקדש חצי עשרון בא"ד להביא שלם מביתו כו' כצ"ל בא"ד מקרא דמדות יבש כו' כצ"ל:

דף צ"ו ע"א גמרא לישתן ועריכתן ואפייתן כו' כצ"ל:

שם לבלתי הוציא אל החצר החיצונה כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה מעש' כלי כו' בחוץ הס"ד:

ד"ה שלא תטעה כו' וקרנותיה ד' אצבעות יה"ז בלחם הפנים כו' כצ"ל:

ד"ה שיהא לו פנים דפנות ושיהא לו פינים זויות הן כו'. פי' ותרוייהו ילפינן וכן גורס התי"ט:

ד"ה ארכו י' כו' של לחם כנגד כו' הד"א:

ד"ה טפחיים ומחצה כו' ומיכן והן הן הדפנות כו' כצ"ל ועיי' בתי"ט ד"ה לא סידור כו' שבת הס"ד:

ד"ה והאיכא בזיכין כו' פריך הכי כו' כצ"ל ד"ה מה חטאת כו' הוציא אל החצר החיצונה הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ט"ו טפחים כו' שולחן מקדש ט"ו ונפק' כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה והאיכא בזיכין כו' משמע דהוו כקומץ מע"ג השולחן הס"ד. ודבריהם אינם מובנים לי דהא הלחם הוי כמו שירים ובזיכין הוי כקומץ וכפרש"י לעיל והשולחן שהיה עומד ע"ג קרקע היה מקדש ללחם לפ"ז אף אי אמרינן דהשולחן לא היה מקדש לבזיכין מוכח שפיר דקומץ מנחה מכלי שעל גבי קרקע כדפרש"י לעיל דהיינו דומיא דמנחה כשמביא' מביתו דמעורבין יחד הקומץ והשירים והבזיכי' היה מקודשים בפני עצמן והיה מקדשי' ללבונה:

ע"ב גמרא והאיכא מסגרת כו'. יש להקשות מ"פ דלמא הא דכתיב בפרשת תרומה ועשית לו מסגרת טפח היינו מאותו אמה וחצי קומתו תעשה לו מסגר' גובה טפח נמצא אותו טפח בכלל קומת השולחן ויש ליישב רש"י ד"ה למטה היתה כו' ולא על רחבן אלא בגובה כו' כצ"ל:

ד"ה פרקודי כו' חוץ ואין כו' הד"א:

ד"ה טמאה בשולחן כו' ואין טבלא זו כשאר פשוטי כלי עץ כו' כצ"ל:

בא"ד קיבולה וכל פשוטי כו' כצ"ל:

ד"ה לדברי האומר כו' כצ"ל:

ד"ה טהור מכלל כו' עשוי לנחת שאין כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה לא היה שם סניפין כו' שגם עליהם היו מניחין את הלחם כו' כצ"ל:

ד"ה ולדברי האומר כו' טמאה כשולחן כו' כצ"ל:

בא"ד טומאה מדאורייתא באין לו כו' כצ"ל:

בא"ד למדרס משום דלא כו' כצ"ל:

בא"ד טבלא המתהפכת ביש לה תוך כו' כצ"ל. בא"ד כלי עץ טמאה מדרבנן כו' כצ"ל:

בא"ד ההוא שינוייא דהתם דלא כר"י דבמסקנא כו' כצ"ל:

בא"ד והקולב והנחותה כו' כצ"ל:

בא"ד ומשכב ומושב כו' כצ"ל בא"ד בית קיבול איירי מדלא כו' כצ"ל:

בא"ד ומיבעיא לן הכא כו'. פי' אע"ג דמשמע מקרא דטבלא טמאה אפי' הכי מיבעיא הכא אי דרשה גמורה היא:

בא"ד דפשיטא לן דהויא דרבנן אינה משמשת אדם כו'. פי' דאי הוי משמשת אדם למה פשיטא לן דרבנן דהא איכא לספוקי דמדאורייתא מקבלת טומאה מדרשא דת"כ כמו הכא:

ד"ה כלי עץ כו' כיון דמקומו קבוע הס"ד. פי' כמו שהיה בעת חנייתן. ול"נ עוד ליישב כדמשני במסכת שבת דל"ח ע"ב כיון דכתיב על פי ה' יחנו כמקומו דמי:

ד"ה כאן בציפוי כו' דעומד הוא מ"מ לא היה מחובר בעץ אלא כעין מעשה ארון כמו שעשה בצלאל כדאמרי' בפ"ב דברכות כו' כצ"ל. פירוש והציפוי נח להסירו ועיי' בתוספת דחגיגה דנ"ה ע"ב ד"ה כשהציפוי עב וחזק כו' פי' ושל משה הזהב היה דק וקלוש וע"ש:

דף צ"ז ע"א רש"י ד"ה קשותיו כו' הלחם ומחזקו כו' הד"א:

ד"ה לא מיעפש' כו' קנים הס"ד ואח"כ ד"ה ומגבי' כו' התחתונה אחת כו' הד"א:

ד"ה אמת כלים כו' הזהב הס"ד וכצ"ל ואח"כ ד"ה מדות המזבח מזבח העולה הס"ד וכצ"ל ואח"כ ד"ה באות אמה אמה וטופח על אותה אמה תהא צריך להוסיף טפח דהוה בת חמש שחסרה טפח מאמה בינוני' דהוה של ששה. אמה וטפח מאלו הס"ד וכצ"ל ועיין בעירובין ד"ד ע"א:

תוס' ד"ה שאני שולחן כו' מצופין ומפרש כו' כצ"ל בא"ד הא רחמנא כו' כצ"ל:

בא"ד לא קאי אלא אשולחן מ"מ כו' כצ"ל בא"ד אי נמי היינו טעמא כו'. פי' האי אי נמי קאי לרבי אלעזר דלרבנן לא קשיא מידי כדמשני לעיל דללישנא קמא ס"ל דמזבח לא איקרי עץ ומשום הכי סבירא ליה דלא בטל הציפוי ולאידך לישנא סבירא ליה מדאפקי' לשולחן כו' אבל לרבי אלעזר דקאמר טעמיה במתניתין שהן כקרקע משום הכי בטל הציפוי לא קאמר שאיקרי עץ משום הכי משני דטעמא דרבי אלעזר מדכתיב בקרא מזבח אדמה ורחמנא קרי קרקע כנ"ל. ובזה שקטה קושי' מהרש"א בחידושיו במסכת חגיגה שם ע' שם דמיישב בדוחק:

ד"ה המזבח כו' ושמא זה היה כו'. ומ"ו הב"ז כתב לא ידעתי לכוין החשבון לשום פירוש כו' עכ"ל. וע' מה שכתבתי לעיל דכ"ח ע"ב בתוספ' בד"ה המנורה כו' ישוב לזה ד"ה לאורכו של שולחן כו'. דיבור זה שייך לאחר שני הדיבורים שלאחריו:

בא"ד להניח הקנים כו' כצ"ל:

ד"ה לא סידר הקנים כו' דאסרו במקדש כגון ציר העליון כו'. אבל רש"י אזל לשיטתו דכתב שם דק"ב ע"ב ג"כ הטעם משום בנין ע' שם:

ע"ב גמרא לקרן דרומית מזרחית כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה וחיק האמה כלומר באלו אני אומר שיהו האמות בת חמש הס"ד וכצ"ל. ואח"כ ד"ה וחיק האמה כו' כצ"ל: