צאן קדשים קלא

פרש"י ואיישב פרש"י לפי גרסתי בע"ה כנ"ל ברור ונכון:

רש"י ד"ה ורבי יונתן כו' מן הבקר איצטרך ליה כו' הד"א:

ד"ה תודה כו' דנפקי שלמים כו' כצ"ל:

ד"ה הואיל ואתי כו' אי נמי משום דהוי אמינא דליקום הלחם במקום נסכים. הס"ד וכצ"ל והשאר יש למחוק וראיתי בדפוס חדש שנדפס בצדו גירסא אחרינא ושיבוש הוא:

ד"ה וליכתוב קרא כו' נסכים מימעט כו' כצ"ל:

בא"ד מן הצאן ולא אביא נמי בכור ומעשר ופסח וחטאת ואשם הס"ד וכצ"ל וכ"ה בס"י:

ד"ה והשתא דכתיב כו' פרט לעשות כו' הד"א:

ד"ה מאי מרבית כו' מה יש לך לומר מה הפרט מפורש אף כל כו' הד"א וכצ"ל:

ד"ה להביא ולדות של שאר קדשים נקיבות ותמורתן היינו שהמיר את העולה ועולה הבאה מן המותרות כדאמרי' בפירקן לעיל הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ואשם כו' לשם עולה דמצוה לעשותו וכו':

ד"ה הניחא לר"י כו' לחלק הס"ד, ואח"כ ד"ה אבל מייתי בבת אחת נדר ונדבה אימא תיסגי כו' הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ורבי יאשיה נפקא למה דממעט עולת כו' כצ"ל פי' למה בנקידו' שב"א ופת"ח. וראיתי בד"ח גירסא אחרינא ואינו מן הצורך:

בא"ד לרב יונתן דריש כו' כצ"ל:

בא"ד ומן הצאן הס"ד ואח"כ ד"ה הני מילי דבעי נסכים לכל חד הס"ד ואח"כ ד"ה אבל בחד מינא דצאן או בקר תיסגי לי' כו' וככה יעשה לשור האחד דמשמע נמי לכל אחד נסכיו בפני עצמו לקמן מפרש ל"ל דהדר מפרש דינו של כל אחד הס"ד וכצ"ל. ואח"כ ד"ה ושלשה עשרונים כו' והדיבור אבל אייתי כו' שייך לעיל כאשר ציינתי לעיל:

ד"ה תלמוד לומר בפרשת שלח לך כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה הואיל כו' מן הבקר ומן הצאן ולא כתיב מן הבקר והצאן משמע שניהם ותרוייהו אפירושא דבה ה קאי דאתא לפרש מאיזה בהמה יקריב מן הבקר כו' כצ"ל:

בא"ד דבעינן יחדיו ובקונטרס פי' בע"א הס"ד כ"ה גירס' מ"ו הב"ז ונכון הוא:

ע"ב גמרא ואימא זו חטאת ואשם דנזיר כו' כצ"ל:

שם לאיל או לשה כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה רבא אמר כו' דג' ריבוין כו' כצ"ל:

ד"ה הני מילי דדבר כו' טעון נסכים כגון דצבור כו' כצ"ל:

ד"ה מעולת יולדת דמרבינן לעיל כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה אבל היכא דחטאת כו' אבל הכא משנינן להו כו' לתוס' שכתבו לעיל דאמר מר חטאת ואשם כו' קאי על הא דבפרק כ"ה גבי נאכל ליום וליל' דלא כרש"י לפ"ז ה"ל לשנוי' הכי ה"מ היכא דלא משנינן להו כו' וצ"ע:

ד"ה איל בכלל כו' ולעיל פירשתי כו' כצ"ל:

ד"ה דמייתי ומתני בקונטרס פי' מביא כו' כצ"ל:

בא"ד כ"ש הבאין חובה כו' כצ"ל בא"ד שאני הכא דהא ארבע חזי לאיל בעלמא כו' וצ"ע מי הכריחו לרש"י לזה דמפרש דמביא נסכי איל דלמא מייתי שבעה לוגי' ליקרב עמהם וכן איפכא ויש ליישב בדוחק:

בא"ד ולענין המנחה כו' פי' היכא מתני הא אין בלילתן שוה דשל כבש רכה ושל איל עבה ותנן לעיל די"א ריבה שמנה או חסרה פסולה מ"ה כתב דמייתו בב' כלים:

דף צ"ב ע"א רש"י ד"ה נסכי רחלה כו' לפי שאין נסכיהן שוין כו' כצ"ל ד"ה ור"ש כו' בשעיר הנעשה כו' הד"א ד"ה ור"ש דאמר כו' כצ"ל בא"ד דהושוו כולן שמתכפרין כו' כצ"ל ד"ה אמר לך כו' ישראל בוידוי השעיר והכהנים בוידוי הפר הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ואין שעירי ע"א כו' וב' סמיכות הן בפר פר העלם דבר של ציבור ופר הבא על כל המצות הס"ד וכצ"ל. פי' פר הבא על כל המצות היינו פר ע"א טעונה נמי סמיכה ודייק רש"י מדר"י דממעט שעיר ע"א משמע בפר ע"א מודה דטעונה סמיכה כדקתני במתני' חוץ מן הפר הבא על כל המצות והני תרי סמיכ' לא הוי אלא חד דפר ע"א בכלל כל המצו' הית' אלא שהוציא הכתו' משום שעיר לרבות בע"א שעיר לחטאת משא"כ בשאר מצות וכפרש"י בחומש מ"ה נקרא חד סמיכה ומ"ו הב"ז גורס ברש"י דגמר מעיני כו' דגירס' זו שייך לקמן וכ"ה בס"י ואינו מן הצורך וראיתי בדפוס חדש שבב' פר העלם, דבר של צבור הוא פר הבא על כל המצות וטעות גדול הוא:

ד"ה אלא באהרן כו' לא עבדו ע"א סומך כו' כצ"ל. תוס' ד"ה וכפר את כו' דנפקא לן הכא בכולהון דמתכפרין כו' פי' כיון שהושוו לענין כפרה הושוו לכל דבר:

בא"ד יש לי בענין כו' כצ"ל בא"ד ממקומו הוא מוכרע הוה ליה כו' כצ"ל פי' דהתם יליף ר"י מטומאה ולא כל טומאות דאין השעיר מכפר אלא על טומאת מקדש וקדשיו וקאמר ר"ש דאינו צריך דממקומו היא מוכרע דמדכתיב וכפר על הקודש מטומאת משמע שאינו מכפר אלא על טומאת מקדש הא אפי' לר"י נמי ממקומו מוכרע דאיירי בטומאת מקדש:

בא"ד מייתי לה אמתני' כו' פירוש האי קרא וכפר את מקדש הקודש וגו' בא"ד להכי כתב רחמנא כו'. פירוש לרבות כהן משיח ומרוב' בגדים ד"ה הושוו כולן כו' וי"ל דמתכפרין בשעיר בנעשה בפנים כו'. יש מקשין דבתוס' דשבועות די"ב ע"א הקשו על זה דקאמ' התם דמוטב שיתכפרו הכהנים בפרו של אהרן שהותר מכללו אצל ביתו ואל יתכפרו בשעיר הנעשה בפנים שלא הותר מכללו ולפ"ז גם שעיר הותר מכללו ללוי' ע"ש והכא כתבו בפשיטות עכ"ל. ומ"ו הב"ז הקשה ג"כ קושיא זו ומאריך בענין זה ולי נראה ליישב דרך פשוט' דבלאו הכי יש לדקדק דקארו להו ולוים במה מתכפרי' כו' אשר לעם כתיב מאי קארי להו דלמא ר"י ס"ל כמ"ד התם דלוים איקרי עם אלא ע"כ צ"ל מדאיצטריך לר"י יכפר אלו הלוים ע"כ ס"ל דלוים לא הוו בכלל עם הקהל דלוים לא איקרי עם מ"ה איצטרך ריבוי יתירה לרבות לוים מ"ה הקשו התם לאביי דמוקמי הך בריית' אפי' כר"י ולפ"ז ליכא לאוקמי כר"י דהתם בברייתא קתני דשעיר הנעשה בפנים לא הותר מכללו וע"כ לר"י הותר מכללו ללוים אע"כ בריית' אתיא כר"ש וס"ל דלוים בכלל עם הקהל ולא הוי הותר מכללו ללוים אבל הכא אליבא דר"י גופא לא קשיא דבאמת ס"ל דהותר נמי מכללו ללוים ומ"ה כתבו הכא בפשיטות ובזה שקטה נמי קושית מהר"י אבין ל"ב מה שהקשה שם מתוס' יע"ש בחידושי מהרש"א דמיישב קושית מהר"י אב"ן ל"ב בדרך אחר והוא דוחק ע"ש:

ד"ה ואין שעירי ע"א כו' דלא תילף מפר העלם דבר כו' ותמיה לי למה לא כתבו דלא תילף מפר דידי' דר"י לא ממעט אלא השעיר של ע"א אבל פר ע"א לא ממעט וכ"כ רש"י בא"ד ואיפכא לא מסתברא ליה כו'. פירוש לה לישנא דלקמן דר"י לית ליה הלכה למשה בסיני ב' סמיכות אבל ללישנא קמא ברש"י דאיתא ליה לא מצי למימר איפכא בא"ד לרבות שפיר אלא כו כצ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה ואין שעירי ע"א כו' אלא בזקנים דגמר מעיני מעיני מפר העלם דבר של צבור וקשי' כו' כצ"ל וכ"ה בכ"ה פי' בפר העלם דבר כתיב וסמכו זקני וגו':

ד"ה והאמר כו' כהני' הס"ד:

ד"ה והכי קאמר כו' באהרן הוא דשמיע כו' כצ"ל ד"ה גירס' בעלמא כו' כ"ש ולר"ש כו' כצ"ל בא"ד דהא דגמר ב' כו' כצ"ל בא"ד דבני אהרן לר"ש אין מתכפרין כו' פי' נמצא לא הוי בבעלים בא"ד לר"י דלא בעי סמיכ' בבעלי' לא איצטרי' קרא הס"ד וכצ"ל. פי' לר"י לא איצטריך קרא למעט שעיר ע"א טעון סמיכה אבל בבני אהרן אע"ג דלא עבדו ע"א והוי סמיכה שלא בבעלים מ"ה כתב רש"י ר"י נמי לא בעי סמיכה בבעלים והוי סמיכ' גמיר' ולא גמירי אלא ב' סמיכות כנ"ל ברור כונת רש"י. ובדפוס חדש נ"ב גירס' אחרינ' ושיבוש הוא:

ד"ה ולרבינא כו' בבעלים לאפוקי כו' הד"א:

בא"ד מתכפרין ול"ל כו' הד"א ד"ה דאי מקרא כו' ומאי זבחי כו' כצ"ל:

בא"ד איצטריך האי כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה גירסא בעלמא כו' ור' יהודה הוי ממעט כו'. פי' דלעיל קתני במתני' בהדיא דזבחי שלמי צבור אין טעון סמיכ' ע"כ ר"י ממעט מהפר אבל דבריהם אינם מובנים לי כיון דר"י ממעט שעיר ע"א מהפר מנ"ל דאתי' נמי למעוטי שלמי צבור ולא ליתא מק"ו וצ"ע ולענ"ד אפשר ליישב אליבא דר"י הכי דר"י ס"ל דסמיכ' אשם מצורע לאו דאורייתא ולפ"ז איכא למיפרך אק"ו אשם מצורע יוכיח שטעון תנופה מחיים ואין טעון סמיכה ופירכ' זו כתבו תוספת אהאי ק"ו במס' זבחים דל"ג ע"א ד"ה סמיכות אשם כו' עיי' שם דהניחו בתימה:

דף צ"ג ע"א רש"י ד"ה ודאי לא צריכ' כו' ואסמכת' נינהו הס"ד ע"כ שייך לעיל ד"ה ורב חנינא כו' כלומר ואתני כו' כצ"ל:

ד"ה ויליף תחילת כו' שהוא סומך בשעת כו' כצ"ל. ד"ה ורבנן נפקא לאשה מואם הס"ד ואח"כ ד"ה גמרא אתי' סמיכ' לכל כו' כצ"ל והשאר יש למחוק:

תוס' ד"ה תחלת הקדש כו' ואית ספרים דגרסי הכא איפכא כו' פי' דחשיב לסמיכה תחלת הקדש כיון שבא בקדושה ראשונה ותמורה שנתפס מקדושה אחרת חשיב סוף הקדש:

ד"ה לרבות כל בעלי כו' מתמעטה בחוברין כו' כצ"ל בא"ד שתתמעט בחוברין כו' כצ"ל פי' בחבירין:

בא"ד וכאן נמי אחד סומך כו' פי' לר"י דלא דריש קרבנו:

ד"ה מיבעי ליה לרבות כו' שמעינן ליה