צאן קדשים קל

דזבחים דצ"ו ע"א ומשם מוכח דלא הוה במקדש אלא תנור אחד וכ"כ תוספת שם אלא ע"כ דכוונת הרמב"ם מה שכתב מעשה הלחם של שניהם בחוץ היינו לישתן ועריכתן כמו שכתב בלחם הפנים בפ"ה מה' תו"מ ובשתי הלחם בפ"ח שם אבל אפייתן מודה דבפנים כמו לחם הפנים ושתי הלחם והתנור מקדשו כנ"ל ברור כוונת הרמב"ם ועיין מה שכתבתי לעיל דף ע"ו ע"ב על מ"ו הב"ז:

רש"י ד"ה ואי נזיר בשביל רביעית כו' כצ"ל:

ד"ה נפישי להו כו' כמה חסר והא ודאי לא אלא כמדה כו' כצ"ל. פי' דהא ודאי יותר מז' מדות לא הוו בעזרה:

ד"ה של פרקים לא של חוליות ממש שהי' יכול כו' כצ"ל בא"ד והיינו של פרקים הס"ד:

ד"ה כי כתיב כו' דיבור זה קאי לפירוש ראשון של רש"י:

ד"ה רב הונא כו' במנורה הס"ד:

ואח"כ ד"ה דמצי לאזיזא א"כ כו' מקשה הס"ד וכצ"ל:

ד"ה טס של זהב היתה על גבה על כל כו' כצ"ל בא"ד אלא כמין כיסוי כו' כצ"ל ד"ה דוחקו לטס כו' ודותקח השמן כו' כצ"ל ד"ה נרותיה כו' ומניחין הס"ד:

ד"ה תלמוד לומר כו' וכו' יכול כו' הד"א:

בא"ד וכו' תלמוד כו' הד"א:

דף פ"ט ע"א גמרא וחוציהו חצי לחלות כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה ת"ר ועשרון סלת אחד כו' כצ"ל:

ד"ה מצורע עשיר שמביא ג' קרבנות כו' כצ"ל:

בא"ד חד קרבן אשם אחד עשרון אחד סגי וכי איצטרך כו' הד"א וכצ"ל:

ד"ה ואידך ר' אליעזר ב"י אומר אפילו הכי איצטרך כו' כצ"ל:

ד"ה האי למנחה צריך דכל כו' כצ"ל:

ד"ה מערבין כו' האי איין ושמן כו' כצ"ל:

בא"ד לעשרון דבאיל כתב כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה חד ריבוי הוא כו' תימא דכי האי גוונא כו'. ולענ"ד לאו תמיה הוא דר"י ס"ל דבשתי פרשיות כתיב מזוזות מלא בב' ווי"ן וכ"ע ס"ל יש אם למקרא היכא דמקרא ומסורת לא מכחשי אהדדי וכ"כ תוספת בסהנדרין ד"ד ע"א ובסוכה ד"ו ובכמה דוכתי ובזה הוי ממש ריבוי אחר ריבוי דאי אתי לאשמעינן דבעינן דוקא בית שיש לו ב' פצימי' ליכתוב תרוייהו חסר מזזת דמשמע נמי שנים דיש אם למקרא לא כר"ע דלעיל נ"ל. ובאמת תירוץ כזה כתב בספר קרבן אהרן בפ' צו פי"א ומ"ו הב"ז השיג עליו וכתב שארי ליה מאריה אבל כפי שהוספתי נופך משלי השגה של מ"ו הב"ז אינו עיי' שם ואינו מן הצורך להאריך. ובדרך אחר נ"ל ליישב תמיהת תוספת דהכא פריך אליבא דר"ע ור"ע הוא בעל פלוגתא דר"י לעיל וס"ל דלא ילפינן מריבוי אחר ריבוי מ"ה פריך הכא שפיר כיון דר"ע נמי כר"י ס"ל דבית אפי' אין לו אלא פצים א' חייב במזוזה וקאמר דאינו צריך למילף מריבוי אחר ריבוי מאי אינו צריך דקאמר הל"ל סתמא ר"ע יליף מהכי אלא ע"כ דה"ק לר"י דאינו צריך למידחק עצמו למילף מריבוי א"ר דחד צריך לגופ' ולפ"ז פריך הכא שפיר כנ"ל:

ד"ה חצי לוג כו' תימא למה היה צריך לקדש כו'. פי' דלעיל אמר ר"ש דחצי לוג נמשח שבו היה מחלק חצי לוג שנין לכל נר ונר מ"ה הקשו דמשום זה לא הוה צריך משיחה כיון שנתקדש במנורה גופא שהיה ג"כ נמשח כמו שאר כ"ש ול"נ ליישב כיון דלעיל קצר הוי יותר מכשיעור והוי כמו אינו ראוי' למנורה וכלי שרת אינם מקדשין אלא הראוי להם כדאמרינן בסוכה דמ"ט ע"ב כנ"ל ליישב ע"פ דוחק וכ"כ תוספת לעיל דמ"ו ע"א ד"ה ואיזהו כו' גבי תנור עיין שם:

ע"ב גמרא אם נתערבו קאמר אי הכי אין מערבין כו' כצ"ל:

שם רבא אמר בשלמא כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה שלא יערב חלבון כו' כצ"ל:

ד"ה אמר ר"י כו' קאמר והא דקתני כו' הד"א:

ד"ה ויין לכתחלה כו' והא תניא בד"א כו' כצ"ל:

ד"ה מערבי' נמי יין לכתחלה כו' כצ"ל בא"ד אין מערבין יין דחיישינן כו' כצ"ל:

בא"ד אבל אין מערבין היינו בשלא הוקטר סלתן ושמנן הס"ד וכצ"ל ואח"כ ד"ה לימד על כבש כלומר דלימד בזבח זה מה שלא לימד בכל הזבחים דאע"פ שמנחתו כפולה דכתיב ומנחתו שני עשרונים ושאר כבשים אין להם אלא עשרון לכבש לא היו נסכיו כפולים אלא ג' לוגין יין וג' לוגין שמן הס"ד וכצ"ל:

ד"ה טעון כו' דאילו שאם כו' כצ"ל:

ד"ה שאם אי אתה אומר כן דטעון כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה בללן אלו כו' דאמרינן חרב שנתערב כו' ותמיה לי' דבהדי' פליגי לעיל בנסכי פרים ואלים שנתערבו בנסכי כבשים נמי:

ד"ה שאם אי אתה כו' ואפי' לרבא נמי קשה דהא צבור כו' פי' וקשי' מכבשי עצרת דיפסלו:

בא"ד דשלמי נזיר גופי' אפי' לא כו' כצ"ל:

ד"ה תמיד של שחר כו' כך פירוש בקונטרס וקשה דהכא תנן כו' כצ"ל:

בא"ד והשתא תימה אי גזירי כו' פי' דתימה למה לא קחשיב בתמיד של שחר נמי או כהן א' שהיה בידו ב' ג"ע והוי עשרה או ב' כהנים והוי י"א כמו דקחשיב בתמיד של בין הערבים אלא ע"כ צ"ל דלא חשיב' כו' לפ"ז ליכא למידק מהתם כלל אי הוי' בכהן א' או בב' תמיד של שחר:

בא"ד כלום ומהשתא כו' הד"א:

בא"ד ומיהו יש למידק מהא דתני' כו' כצ"ל:

דף צ' ע"א רש"י ד"ה אי ר"מ כו' חוץ ממדה של כ"ג שהיה גדולה כ"כ שגודשה בתוכה ומחוק הוי הס"ד והד"א וכצ"ל. ואח"כ ד"ה חד מחוק ואפילו חד גדוש כו' כצ"ל, וראיתי בדפוס חדש גירסא אחרינא ולא ניחא לי:

ד"ה ומאי כל מדות לא תימא כו' כצ"ל:

ד"ה היינו טעמא דלח כו' כצ"ל בא"ד שלה נעקר כו' כצ"ל ד"ה גזירה כו' לחיל אבל יבש כו' הד"א ד"ה יניחנו כו' על השולחן ד"י ימים כו' כצ"ל:

בא"ד מפקידים בכלי שרת כו' כצ"ל:

ד"ה פנים כו' זריזים וליכ' כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה שאפילו הוא כו' באחד בשבת קאי ומשום כו' כצ"ל. בא"ד וליפסל אבל אם כו' כצ"ל:

בא"ד נתינת טעם אההוא דסידרו כו' כצ"ל:

בא"ד על השולחן ימים רבים אין בכך כו' כצ"ל:

ד"ה מארבע ועמדו כו' לפי השער אפילו בשער הלקוטות כו' כצ"ל. פירוש תבואה שלוקטין בכמה שדות ואינן יפות כשאר תבואה:

בא"ד אם יש לו מותר כדמפרש התם דמטבע כו' כצ"ל:

בא"ד בפרוטטות כו' פי' מעות של נחשת שהם עדיין בלא צורה בא"ד ואין כאן אגר נטר כו'. פירוש משמע אפילו בהדיוט אם יש לו אפילו מוזיל טפי שרי:

בא"ד כגון דשדא בחמה כו' כצ"ל:

בא"ד ולשמואל מחוסר מידד דבידי שמים הוא כו' כצ"ל:

בא"ד ועוד דכי האי גוונא אסור אפילו מדאורייתא כו' כצ"ל:

בא"ד על פיו והוי כמותן מנה כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא רבי יאשיה רבי יונתן אומר כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה חוץ מן הבכור ומעשר ופסח כו' דהנך כולהו משום דחובות נינהו הס"ד וכצ"ל ואח"כ ד"ה והחטאת משכחת בצבור נמי הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ומה ניהו עולת ראיה ושלמי חגיגה דאינן חובת הרגל עולת ראיה ללא כו' כצ"ל דאינן בנקודות חירו"ק:

בא"ד כתב בהו נסכים ושאר עולות הבאין בנדר ובנדבה אינו חובת הרגל הס"ד וכצ"ל. ואח"כ ד"ה משמע להביא את אלו עולות ראי' כו' דומיא דשלמים הס"ד וכצ"ל ואח"כ ד"ה אביא שעיר כו' ומ"ו הב"ז מוחק וגורס גירסא אחרינא שאינו מן הצורך לשבש הגירסא והמעיין בס"י יראה שגירסא זו נכונה רק שנתחלפו השיטות רק תמיה לי על מ"ו הב"ז שמקיים הגירסא שאינם חובת הרגל אלא עולת ראיה ולא שלמי חגיגה ואישתמיטא מניה סוגיא דחגיגה ד"ז ע"ב דבהדיא מוכח התם דשלמי שמחה חובה היא ע"ש:

ד"ה אפילו עולת כו' נסכים הס"ד:

ד"ה ור"י כו' אביו ואמו אמר כיון כו' כצ"ל:

בא"ד יחדיו הכא נמי מן הבקר ומן הצאן כתיב ולא כתיב בהו כו' הד"א וכצ"ל:

דף צ"א ע"א גמרא אי מן הצאן ל"ל כו'. יש להקשות מאי פריך הא לעיל קאמר לר' יונתן דאיצטרך מן הבקר דאפי' בסתמא אי בעי כך לייתי לפ"ז יש להקשות ואידך ר' יאשיה הך סברא מנ"ל אלא ע"כ צ"ל דר"י יליף מאו דאפי' בסתמא אי בעי הך לייתי וצ"ע:

שם דס"א הני מילי בתרי מיני אבל בחד מין ובבת אחת תיסגי ליה בנסכים דחד קמ"ל כו' כצ"ל:

. וגירסא זו מצאתי בילקוט והכי פירושו אי לאו או סד"א הא דמרבינן לעיל היכא דמיית' שתי עולות או שני שלמים דבעי נסכים לכל חד ה"מ בתרי מיני בקר וצאן דהאי מן הבקר ומן הצאן קאי על כולהו ומשמע יחדיו לר"א אבל בחד מינא ובבת אחת דהיינו שתי עולות מן הצאן או מן הבקר או שני שלמים מן הצאן או מן הבקר תיסגי ליה בנסכים דחד קמשמ' לן. והגירסא שלפנינו אי אפשר ליישבו דהיכא ס"ד דבבת אחת תיסגי בנסכים דחד כיון דלעיל מרבינן שתי עולות שני שלמים בעי נסכים לכל חד ואי משום דתרי מיני נינהו ס"ד דתיסגי בחד זהו נגד הסברא אדרבא בתרי מיני מסתבר יותר דנבעי נסכים לכל חד. והגירסא שראיתי בדפוס חדש שגורס בשתי בבות דאו אתי לרבוי' חד מינא וככה יעשה וגומר אתי לרבוי' בב"א פשיטא דאי אפשר ליישבו דבב"א לאו חידוש דמרבינן לעיל אם לא משום דהוי נמי חד מינא לפ"ז הדרא קושיא לדוכת' או ל"ל או ככה ל"ל ודוק. אבל גירסא שלי ניחא דחד בבא הוא ואפשר שטעה בגירסא זו לפי